מהרש"א - חידושי אגדות/פסחים/קיח/א

מהרש"א - חידושי אגדות פסחים קיח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שהקב"ה יושב ברומו כו' וזהו דבר גדול הוא שהקב"ה יושב ברומו של עולם ומשגיח למטה בשפלים ליתן לכל בריה מזונו וכדאמרי' פ"ק דע"ז שהקב"ה זן מקרני ראמים עד ביצי כינים והיינו נותן לחם לכל בשר ומ"ד ה' רועי לא אחסר הוא הלל הגדול ה"נ הכי קאמר כיון שה' רועי שהוא משגיח וזן את כל העולם גם אני לא אחסר ויש לדקדק אההיא דפ"ק דברכות דאומרים תהלה לדוד ג"פ בכל יום משום דכתיב ביה פותח את ידך גו' ופריך ונימא הלל הגדול ומשני דאית ביה תרתי דאתי נמי בא"ב ה"נ מה"ט נימא דהלל הגדול היינו תהלה לדוד דעדיפא טפי דאית ביה תרתי וי"ל דודאי לגבי הך מלתא דהקב"ה זן ומפרנס כל העולם מפורש טפי בקרא דנותן לחם לכל בשר דמה"ט פריך התם ונימא הלל הגדול כו' כמפורש שם ועוד דכל הכ"ו הודו מכונין אדבר זה שהקב"ה זן כל עולם בחסדו שהתחיל הודו לאלהי האלהים גו' והודו לאדוני האדונים גו' לומר שלא ניתן הארץ ביד שרי מעלה אבל הוא בעצמו משגיח וזן כל בריה וזה שסיים הודו לאל השמים גו' גם שהוא יושב למעלה הוא משגיח בארץ ליתן לכל בריה שפלה פרנסתה ולכך נקרא הלל הגדול ואומרים אותו בפסח במקום סעודה על הכוס אבל התם לגבי תפלה טפי אית לן למימר תהלה לדוד דאית ביה תרתי דהיינו דאית ביה נמי א"ב אותיות התורה ואמרי' אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכה ודו"ק:

ולא נתן להם התורה וזן כו' שלא היו ראוים למזונות כדאמרי' פ"ק דב"ב אסור לתת פתו לע"ה ואעפ"כ הקב"ה זן אותו בחסד ומספר שם של ד' הוא כ"ו כנגד כ"ו דורות כי נח היה בדור י' הוא התחיל להשלים י' שבשם ובדור פלג שהוא דור ה' אחר נח נעשה פירוד בין שם י"ה ובין ו"ה של השם ובא אברהם בדור ה' אח"כ להשלים ה' אחרונה שבשם כמ"ש אברהם יקרא שמך ובבא בדור ו' אח"כ היה נתינת התורה ונשלמה ו' שכל השם וז"ש הודו לה' גו' שמספרו כ"ו כי טרם שנשלם בזמן מתן תורה לא היה העולם קיים כ"א בחסדו וטובו הגדול:

מ"ד הודו לה' כי טוב גו' דלפי פשטיה דקאי כי טוב אה' ה"ל למכתב הודו כי טוב ה' גו' דומיא דכתיב בכה"ג הללויה כי טוב ה' וע"כ דרשו דכי טוב לא קאי אה' אלא אטובתו של אדם ולכך כתיב לה' בל' ר"ל הודו לה' על שגבה חובו בכי טובתו של אדם עשיר בשורו כו' וק"ל:

קשין מזונותיו כו' כתיב בעצבון הנו"ן בסוף מורה על הרבים בנקבה וה"ק דקללה הנאמרה באדם כפול כקללה הנאמרה בנקבה שנאמר בה בעצב תלדי שהזכר הטורח במזונות צער כפול כנקבה היולדת:

וסמיך ליה לגוזר ים סוף גו' לא ידענו מאי סמיך ליה דהא כמה קראי אפסיקו בינייהו ואי קרי ליה סמיך משום דבחד מזמורא נינהו א"כ הל"ל נמי דקשין מזונותיו כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל הני נסים דכתיב נמי בההוא מזמורא:

האלהים הרועה גו' וכמ"ש במסכת תענית דד' מפתחות ביד הקב"ה וחשיב מפתח של פרנסה בהדייהו אבל בגאולה כתיב המלאך הגואל גו' וכן כתיב בגאולת ישראל בעולם הזה ומלאך פניו הושיעם אבל בגאולה דלעתיד קאמר בחמלתו הוא גאלם גו':

זלגו עיניו דמעות כו' כי היה סבור כיון שמאכלו שוה כחמור ישתוה גם בדעתו כחמור כי מזונות החמור יולידו טבע חמורי ולא נתקררה דעתו עד שאמר לו שיאכל לחם כי טעם הדגן מביא לאדם דעת שע"ז אמרו בסוכה בקטן יוסיף דעת יוסיף גו' כדמפורש שם:

אשרינו שלא עמדנו בראשונה כו' כ"ה הגירסא בנוסחות חדשות אבל בספרים ישנים אשרינו אם עמדנו בראשונה כו' ור"ל דכל זאת לא שוה לן שא"ל בזעת אפך גו' ואשרינו יותר אם עמדנו בראשונה כמו קודם החטא שהיתה פרנסתן מצויה בלא טורח כלל וע"ז אמר אביי דעדיין לא פלטינן מינה דקאכלינן עשבא דדברא בלא טורח כלל:

קשין נקביו כו' דריש צועה מלשון צואה בא' שהם מתחלפים בכתב כדאמרי' פרק הבונה שלא יכתוב אלפין עיינין כו' גם בלשון באותיות אחה"ע וכה"ג דרשוהו בפ' הרואה ורשב"ם פי' בע"א:

שיש בו ה' דברים כו' אלו החמשה הם כוללים העיקרים השלשה יצ"מ וקריעת ים סוף מורים על מציאותו וחידוש עולם ומתן תורה דכתיב ההרים רקדו גו' מורה על תורה מן השמים ותחיית המתים מייתי ליה מדכתיב בארצות החיים בלשון רבים ולא כתיב בארץ החיים וע"פ מ"ש פ' י"נ דלעתיד יהיה לכ"א מישראל בהר ובעמק ובשפלה כענין האמנתי כי אדבר גו' ר"ל שהאמנתי כי אדבר לזכות לעתיד בת"ה כי הנה עניתי מאד בעולם הזה כדי לקבל שכרי הטוב לעולם הבא ושוב אמרתי בחפזי שכל אדם יזכה לכך והוא דבר כוזבי כי לא יזכה אדם לב' שלחנות והרשע שכבר קיבל שכרו בעולם הזה לא יזכה לעה"ב:

והבלו של משיח מורה על שכר ועונש ומייתי חבלו של משיח מלא לנו גו' כמפורש לעיל לא למענינו ולא בזכותינו אנו מבקשים להצילנו מחבלו של משיח או מצרת מלחמת גוג ומגוג וחזקיה אמר דבירידתן לכבשן אש אמרוהו דמשום דבהאי קרא מפורש למה יאמרו הגוים דמשמע שהיה זה בפני האומות וכן בעלייתן משמע ליה מקרא שהיה זה בפני האומות וכן מצינו מפורש במעשה דחנניה מישאל ועזריה דכתיב ומתכנשין אחשדרפניא סגניא גו' ענה נבוכדנצר ואמר בריך אלההון די שדרך גו' די לא איתי אלהא אחרן גו' היינו דבעלייתן הללו את ה' כל גוים גו' ומהלשונות הכפולות בין בירידתן ובין בעלייתן משמע להו דכל חד מינייהו אמר מלתא חדא וסיפא דענינא בירידה למה יאמרו הגוים גו' אמרו כלם דמפורש ביה עצבי הגוים כסף גו' שעל כך הושלכו לכבשן אש וכן בסיפא דענינא בעלייתן ואמת ה' לעולם אמרו כלם דהיינו שע"י הצלתם נתאמת שה' אמת הוא:

אמר גבריאל כו' בהך מעשה דאברהם לא קאמר דעמד יורקמי שר הברד להצילו ואפשר ששר הברד יורקמי הוא ידע דאין הצלתו תהיה אלא ע"י הקב"ה מטעם שאמר אני יחיד כו' והוא יחיד כו' כמ"ש א' היה אברהם:

אני שר של אש כו' מצד הבטחה שא"ל הקב"ה תזכה להציל ג' מבני בניו המ"ל ליה וע"כ צ"ל מה שעמד שר הברד להציל לא ידע מהבטחת הקב"ה לגבריאל:

שם ע"ב דנים

שבים אמרוהו כו' דגים לאו בעלי דבור הם ומצינו בפ' שיר הדכל המינים הנבראים אומרים שירה ואפשר דהיינו שר ומלאך שלהם דכל מין יש לו מלאך ושר מיוחד למעלה וכדקאמר לקמן א"ל הקב"ה לשר כו': שנותן

לו רבו כו' רוצה לומר נהי דמה שקנה עבד קנה רבו וגם יכול לומר לו עשה עמי ואיני זנך מ"מ מזונות מה שנתן לו כבר אין מן הדרך שחוזר ונוטל ממנו: א"ל

נחל קישון יהא ערב כו' גם שתובעין את הלוה תחלה בסתם ערב מ"מ הכא כיון שאין עבד תובע רבו נעשה הערב מסתם ערב קבלן: פלט

אותן ליבשה כו' שנא' וירא וגו' דלפי פשטיה הוא מקרא מסורס וירא ישראל על שפת הים את מצרים מת ומדכתיב בתריה ויאמינו בה' גו' למדו לומר דע"כ לא האמינו דמקטני אמנה היו ודו"ק: פתחו

דגים ואמרו ואמת גו' ורישא דקרא נמי ודאי מפורש בזה הללו את ה' כל גוים על נסים של קריעת ים סוף שהיה מפורסם בכל גוים כי גם המים שבכלים נבקעו שבחוהו כל האומים על מלחמת סיסרא שהיה מפורסם בכל אומות שהכוכבים ממסילותם נלחמו: שמוני

בניך כחולדה כו' לענין שפלות ולגריעות מדמה לה לחולדה זו כו' כפרש"י ורשב"ם אבל אם הבנים שמחה לא יתפרש היטב דתוגה מבעי ליה ונראה לפרש דלמעליותא קאמר דמדמה לה לחולדה וכהאי לישנא אמרינן בחולין מאי חלד כחולדה הדרה בעקרי בתים פעמים מכוסה כו': מ"ד

אהבתי כי גו' דלפי פשטיה לא יפול בו לשון אהבתי אלא לשון בקשתי או תאבתי ולכך דרשו מיניה אהבתי כמו אהובה אני ואימתי אני אהובה כי ישמע ה' קול תחנוני דהיינו כשאני מתפלל דרך תחנונים כמ"ש אל תעשה תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים כו': ה"ק

הללו גו' אגבורות ונפלאות כו' פרש"י דחזיתו שעשה לי עכ"ל אבל גירסת הספרים דעביד בהדייהו לא משמע כן דהל"ל דעביד בהדן ונראה דה"ק אגבורות ונפלאות שעשה באומות כמו במצרים ובמלחמת סיסרא וכיוצא בו וקרוב לזה פי' רשב"ם וק"ל: כ"ש

אנו דגבר עלינו כו' מצינו בקרא כי במקום כ"ש: כסבור

אינו מקבל מהם כו' מדכתיב לעיל לך יובילו מלכים שי ופרט את אלו משמע ליה הך דרשה דלא בעי לקבולי מינייהו מעיקרא עד שא"ל הקב"ה קבל מהם ואמר דנשאו כוש ק"ו בעצמם ומה הללו שנתעבדו כו' ק"ו פריכא הוא דמה למצרים שקבלו מהם משום דאכסניא עשו לבניו וכה"ג מצינו כמה ק"ו כגון ואיך ישמעני פרעה ואמר נשאה מלכות רומי הרשעה ק"ו כו' הכא ודאי דליכא פירכא אי מכוש נשאה ק"ו וכבר כתבנו בזה דמלכות הרשעה שהיא רומי היא אדום והיינו אחיהן ואמר שהקב"ה א"ל לגבריאל גער חית קנה כו' וקנה לך עדה כו' כבר נקראו ישראל קנין דכתיב עם זו קנית גו' אבל קנה לך עדה שנית בזמן הגאולה כמ"ש יוסיף ה' שנית ידו לקנות שאר עמו וק"ל: שדרה

בין הקנים כו' וכתיב לפי דרש זה קנה בלשון יחיד לרמוז על הקנה אחד שנעץ גבריאל בים ועליו נבנה כרך גדול של רומי כדאמרינן בפרק כ"ג ולזה נקט נמי הכא גבריאל שהוא היה גורם לתחלת בנינה והוא יהיה תחלת חורבנה של רומי דהיינו גערה ע"י גבריאל שהוא שלוחו של מקום בכ"מ לעשות דין: ששחטו

אבירים כו' פי' ששוחטים עות אבירי ישראל כגון ר' עקיבא וחבריו כמו ששוחטין עגלים של הפקר עמים דהיינו של כל העולם שה דהפקר: ברצי

כסף כו' וכה"ג דרשו בפרק י"ה התרפס ורהב רעיך התר לו פס יד אבל מה שאמר הכא ואין עושין רצון בעלים אינו מפורש בקרא ואפשר שהם דברי ר' יוחנן גם שהכתוב מעיד שפושטין יד לקבל ברצי כסף אין מקיימין דבריהם וק"ל: קרבות

כו' יש לפרש קרבות כפשטיה כפרש"י בספר תילים מלשון קרבות ומלחמה דהיינו במקדש ראשון אלו השלימו עם נ"נ ולא מרד בו צדקיהו לא גלו כלל ויותר במקדש שני אלו שמעו פריצי ישראל לריב"ז ולחכמים שבאותו דור והשלימו עם טיטוס לא גלו כמפורש פ' הניזקין ויותר בספר יוסיפון וז"ש אבל קרבות ומלחמות יחפצון ולא בשלום: שס"ה

שווקים כו' מספר זה שס"ה כי אוה"ע מונים לחמה שימי החמה הם שס"ה וכל עניניו מושכים אחריו וכמ"ש כשחמה לוקה סימן רע לאוה"ע ושאמר הני למאן לך ולחברך כו' שנאמר סחרה ואתננה קודש גו' גבי נבואת צור כתיב והיא ממלכת רומי: כי

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

שולי הגליון