מגיני שלמה/שבת/קב/א
מגיני שלמה 
שבת קב א
ד"ה אלא אמר רבא במעביר וההיא דחבורה כו' ואין ר"י יודע למה הוצרך להשמיענו ההיא דחבורה כו'. לע"ד לא הבנתי קושיא זו דהא אמה דתני מעביר לא קשיא מידי אע"ג דתני חבורה כבר דקמ"ל במעביר דאם תחלתן וסופן שגגה אע"ג דאמצעיתן מזיד חייב ולא אמרינן דידיעה מחלקתן כר"ג דאמר אין ידיעה לחצי שיעור ואע"ג דגמר שיעוריה במזיד לאפוקי מדרבה דשמעתין וא"כ מעביר טובא קמ"ל וא"כ מאי קשיא מחבורה דתני לה ראשונה לאשמעינן דתחילתו שגגה וסופו זדון פטור והדר תני זה הכלל אמעביר לאשמעינן דתחלתו וסופו שגגה חייב דזה אינו חדוש בחבורה דלא שייך התם האי מלתא דגמר שיעורא במזיד שהרי לא עשה החבורה כלל עד לבסוף דוודאי אי תני חבורה בתר זה הכלל הוי קשיא אבל השתא דתני קודם זה הכלל דרך התנא לאשמועינן פרט ואח"כ תני כלל אם הכלל עצמו חדוש הוא פשיטא דא"ש והכא דאין הכלל דפטור הוא חדוש הוא מעביר יותר מבחבורה מ"מ החיוב חדוש הוא דהוא תחלתן וסופן שגגה דחייב ולרבא דאמר תרתי קתני פשיטא דא"ש דלא זו אף זו קתני וגם לרבא ההוא דחבורה מיירי בלכתא ומיתנא וא"כ ה"ק לא מיבעיא בחבורה דכשנזכר ה"ל מזיד גמור דהיה בידו להחזיר ופשיטא דפטור אלא אפי' זורק כשנזכר עדיין קרוב לשוגג דאין בידו אפ"ה פטור וגם תחלתן וסופן שגגה ה"ל רבותא דחייב אפי' לרבנן דס"ל יש ידיעה לחצי שיעור אפ"ה כיון דאין בידו להחזיר חייב כדאיתא בגמרא ואפי' אם נאמר דמתני' לא מיירי בשתי אמות בשוגג ושתים במזיד ושתים בשוגג אלא שמיירי שנזכר בתוך הד' אמות וחזר ושכח בתוך הד' אמות דלא גמר שיעוריה במזיד מ"מ נראה דלאו דווקא גמר שיעורי' אלא כיון שלא היה כל השיעור בשוגג אלא היה מזיד בינתים נמצא לא נגמר כל השיעור בשוגג ופשוט הוא ופליאה בעיני על רבינו הגדול ר"י ז"ל אשר הניח דבר זה בתימה כי לע"ד א"ש. ודוק:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |