מגיני שלמה/שבת/מא/א

מגיני שלמה שבת מא א

דף מ"א ע"א

ד"ה מוליאר הגרוף פ"ה לפי שאין מוסיף הבל כו' ואין נראה דלא שייך למיגזר במוסיף הבל כ"א בהטמנה כו'. כבר הארכתי למעניתי לפרש כוונת רש"י ז"ל דס"ל דשהיה ע"ג כירה שאינה גרופה או תנור גרוף הכל מדין הטמנה נגעו בה דכולא חד טעמא הוא והבאתי ראיות לע"ד גם מדברי הרמב"ם ז"ל נ"ל דס"ל כן שכתב פ"ד מן הדין היה שטומנין בדבר המוסיף כו' שהרי משהין ע"ג האש בשבת א"כ דימה הנושאין זה לזה אלא שהיא ז"ל פסק דלא כחנני' ואסר להשהות במאכל ב"ד. ומה שכתב שהרי משהין. ר"ל תבשיל שנתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו כמו שכתב פ"ג ובהטמנה הכל אסור. ואפשר דגם רש"י ס"ל הכי כמ"ש לעיל וכן כתב דמניחין מיחם ע"ג מיחם כו' וסיים שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם כו' הרי כמ"ש לעיל דס"ד לדמות הדברים שהן דומין זה לזה ומה שכתב דגבי צונן אם הניחו מבערב שהוא מותר ואינו כטומן בדבר המוסיף אע"פ שהוא מוסיף הבל משמע שיש לחלק בין טומן למשהא. זה אינו כלום דצונן שאני דהא קדרה חיתא שרי אפי' בתנור שאינו גרוף אפי' ע"ג האש ממש דכיון דמסח דעתיה ליכא למיחש למידי ולא שקלינן וטרינן כ"א בדבר שאפשר שיהיה ראוי לערב דחיישינן לחיתוי כגון אם לא הגיע למאכל ב"ד לחנני' ולרבנן אפי' הגיע ובהטמנה אסור אפי' נתבשל ממש וע"ז כתב הרב אע"ג שגם זה מוסיף הבל בצונן א"כ ס"ד לאסור כמו טומן תבשיל חם בדבר המוסיף ולכן כתב שאינו כטומן והטעם כמ"ש דצונן שאני ועוד דחמין אפי' הוחמו שרי לטעם דידיה שפי' דאסרו בדבר המוסיף שמא ירתיח ויצטרך לגלותה ע"ש לגירסת' דידי' ודהרי"ף וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות וזה לא שייך כ"א בתבשיל שמתקלקל בהרתחה ויצטרך לגלות משא"כ במים חמין לא שייך האי טעמא וא"כ מכל זה אדרבה ראיה לדידן מדאצטריך בכל דבר לפרש שאינו כטומן משמע שדבר המוסיף הבל ראוי לאסור אפי' בשהיה דשייך שם טעם מוסיף הבל כמו בהטמנה ומה שהקשו דדוחק הוא דמתני' איירי כשעשה האיסור הנה ראיתי הר"ן ז"ל דהימנו הוי כמו על ידו ר"ל דלכתחילה אין להשהות בתוכה וא"כ מיושב בזה גם קושיא הג' אלא דמדברי רש"י לא משמע קצת הכי ומ"מ לא ידעתי מאי קושיא דמתניתין קיימא אמעשה טבריא שעשו מעשה ואמרו להם שהם כחמין שהוחמו בשבת ואסורין בשתיה וע"ז קאי שמים שהוחמו במוליאר מותרין ובאנטיכי אסורין דהא חמין שהוחמו מיירי בנעשה באיסור. ולע"ד אין כאן דוחק ומה שהקשו דאי להחזיר תנן משהין אפי' באינו גרוף והכא אוסר באנטיכי אפי' להשהות. י"ל דהיינו בנתבשלה כמאכל ב"ד אבל מתניתין דהכא קאי אחמין שהוחמו בשבת וקודם שבת לא הוחמו כ"א קצת שלא הגיעו לשיעור שכנגדו בתבשיל הוי מאכל ב"ד דהא מתניתין דכירה קאי להשהות עליה חמין משמע שהן חמין כבר או כב"ד או כ"צ. משא"כ הא מתניתין קאי אחמין שהוחמו בשב' כמו שפירשתי משמע דמבע"י לא הוחמו עיקר חימומן ובהא מיושב גם קושיא הד' שהקשו דתקשי לרבה דשרי בשכח קדירה אע"ג דלא נתבשלה כמאכל ב"ד אפי' במזיד זהו לשיטתם שפירשו בעי' דר"ח ב"א בשלא הגיע לב"ד אבל רש"י לא פירש כן אלא בעיא זו קאי למאן דאסר להשהות מאכל ב"ד כדפי' לעיל בהדיא שכח קדירה אליבא דמאן דאסר ובהא מיבעי' ליה דאפי' רבנן דאסרי אפשר דלא גזרו כולי האי במאכל ב"ד כיון דאין צריך לחתות כ"כ כמ"ש לעיל:

ועוד נ"ל דס"ל לרש"י דבמים לא שייך ב"ד ואפי' מים צוננין אסור להשהות ודל' כמ"ש להרמב"ם לעיל ולא דמי לקדרה חייתא דצריך בישול ומסח דעתיה אבל מים שאינן כ"א שיהיו חמין חיישינן לחיתוי והוי כמו מאכל שלא הגיע למאכל ב"ד אבל אם הוחמו מבע"י אלא שלא הוחמו כ"צ לא החמירו כולי האי דבלאו הכי יתחמם ולעיל מיירי במאכל ב"ד כמ"ש. אלא שיש פתחון פה לבעל דין לחלוק כיון דטעמא דרבה ורב יוסף דשרו במזיד משום דלא עביד מעשה מה לי כמאכל ב"ד או לאו. מ"מ לא דמי למבשל כיון דלא עביד מעשה:

ונ"ל דכיון דבעי' דר' חייא בר אבא ע"כ קאי אמי שהניח קדרה ע"ג כירה והיה בדעתו לסלקה קודם חשיכה או לגרוף ושכח והניח בלא גריפה ובישלה דהכי משמע לישנא דשכח א"כ גם המזיד קאי כה"ג שהיה בדעתו לסלקה או לגרוף ואח"כ נמלך והניח' כך ובהא שייך למימר לא עביד מעשה שכבר היתה הקדירה ע"ג כירה וכשהניחה שם הניחה שלא ע"ד לעשות איסור אבל אנטיכי קאי אמי ששם מים באנטיכי ע"ד לשהותה שם וגריפה לא מהני באנטיכי ובהא פשיטא דאסור מידי דהוי אהטמנה מבע"י בדבר המוסיף דלא נחלקו התו' ז"ל דאסור כדמשמע בעובדא דטבריא דדמי' להטמנה ואסרי להו רבנן אע"ג דלא דמי דהתם היה הסילון ממשיך גם בשבת כדפי' רש"י ואסרו המים הבאים בשבת מ"מ הא המקשן דפריך בשלמא למ"ד גזירה שמא יטמין כו' היינו דדמיא להטמנ' א"כ ס"ל דלא אסרו כ"א משום גזירה שמא יטמין וא"כ ה"ה להטמנה מבע"י דאסירא ג"כ מהאי טעמא וא"כ לרבה ורב יוסף דשרו במזיד בשהיה משום דלא עביד מעשה תקשי להו הטמנה אלא ע"כ הטמנה הוי מעשה כיון דבשעת הטמנה עובר על דברי חכמים ה"נ כיון דבשעת הנחת הקדירה מתכוין לאיסור ומניחה ע"ד כך:

ונ"ל עוד לישב כל הג' קושיות דאנטיכי הוי הטמנה ממש לדברי הכל דהא מטמין המים באנטיכי ולא דמי לכיר' דלעיל שהחמין והתבשיל הוא בקדירה והקדירה מונחת ע"ג כירה והקדירה אינה מוספת הבל כ"א הכירה ובכירה אין המים טמונין כדקאמר לקמן דף מ"ב ודלמא שאני התם דמפסיק כלי משא"כ הכא שאנטיכי עצמה מוספת הבל והמים טמונים בתוכה מה לי שהתבשיל טמון בגפת או באנטיכי ואדרבה גרע טפי שהמים בלא שום הפסק טמונין בו וחתוי מפסיק הקדר' ומאן לימא לן דאנטיכי ומוליא' אינם מכוסים גם מלעיל והוה הטמנה ממש וכן מצאתי בהדיא בערוך ערך מלייר שיש לה ב' גגין כו' משמע שהוא מכוסה וגם הביא מדרש ילמדנו כמולייר הזה כשהוא מבקש הוא נועל וכשמבקש הוא פותח הרי שיש לו פתח וא"כ ה"ה לאנטיכי וא"כ נסתלק דין שהיה לגמרי מהכא כ"א דין הטמנ' ואף אם היה כאן דין שהיה מ"מ גרע טפי הכא כיון שהמים עצמן הם בדבר המוסיף הבל שלא בקדירה החמירו טפי וא"כ לא דמי לבעיא דר' חייא ב"א:

ועוד י"ל כיון דפירשתי דקאי אמעשה טבריא דקאמר כחמין שהוחמו בשבת והתם הוחמו ממש בשבת שהסילון בא גם בשבת כמ"ש א"כ גם מוליאר קאי ע"ז דהמי' שהוחמו בשבת ממש לא מבע"י במוליאר שותין ולא באנטיכי וזהו חזרה וגרע מחזרה ולא שהיה וא"כ א"ש הכל. ולעד"נ דהדברים נוכחים למבין דקאי אדלעיל טפי וא"ש טפי דיש שייכות למשנה זו עם משנה שלפניה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף