מגיני שלמה/בבא קמא/סב/ב

בבא קמא
פרק מרובה דף ס"ב ע"ב

בתו' ד"ה מרובה מי קתני אין בין. והקשה הר"י מאורליי"נש וכו'. לע"ד קושיא זו יש לתרץ ע"פ מה שכתבו התוספות בדבור שאחר זה ועוד יש מפרשים שאין לחוש הכא אם אינו וכו' ולפי זה נוכל לומר דמנ"ל להר"י מאורליינ' למידק דאין בין לא אמרינן שייר דלמ' גם באין בין אמרינן שייר אלא דגבי א"ב דנחית למנינא קשה מאי שייר דהאי שייר אבל מרובה לא נחית למנינא אמרינן שייר אבל התם ע"כ ידע התלמוד דיש שיור אחר דאל"כ מאי מקשין התוספות הא גבי אין בין נמי אמרינן שייר הא ע"כ התם לאו מטעם שיור הוא דאל"כ מאי שייר וכו' אלא ע"כ התוספות ס"ל דע"כ ידע התלמוד עוד שיור עתה נמי נימא הכי ולא נחית למנינא דקאמרי הי"מ נ"ל ה"פ דהתניא אין רצונו לומר דתשלומי כפל נוהג יותר מד' וה' רק ה"פ מרובה קאי אסיפא רצונו לומר בדבר זה מרובה תשלומי כפל מד' וה' שנוהג בכל דבר וק"ל:

שם ד"ה יצאו קרקעות וכו' וא"ת כיון דאימעטו משבועה וכו'. עיקר מסקנ' דדבור זה הוא לקמן ד"ה דלמה ליה למהדר וכו' דשם העלו ז"ל דכי יתן לאו כללא ופרטא כ"א דמה כלים שנים ושם אלו לא נאמר קאמר ואני לפי עניות דעתי תימ' לי מאוד לומר דהתלמוד בעצמו אומר מכדי כתיב מעיקרא כלל ופרט וכל זה אינו לפי האמת וברייתא דהתם הוי אלו לא נאמר ואלו כן לא הוי שתיק התלמוד לתרץ כן כמו שהקשו בתלמוד ריש איזה נשך. ולעד"נ לתרץ גם לא הבנתי קושיית' כי וודאי תרי כללי ופרטי נינהו חד לכפל וחד לשבועה ואי לא הוה כתיב אלא כלל ופרט הראשון הוה מוקמינן ליה לכפל למעט קרקעות אבל משבועה לא אמעט דאיפכא לא מצית אמרת דאי שבועה ליכא גם כפל ליכא כדהקשו התוס' בדבור זה ותרוצ' דגלגול לא הבנתי דא"כ בקידושין דמייתי קראי מנין לגלגול מן התורה הא מהכא שמעינן ליה גם התוספות עצמן לפי דבריהם נפקא מכפל ושבועה מחד קרא ולא מוקמינן בגלגול גם בקרא קמא כפל כתיב לא שבועה והוה מוקמינן ליה לכפל נחזור לענינינו וא"כ מקשי בגמרא ואס"ד על כל דבר פשע כלל ופרט הוא ולמעוטי עופות טמאים למה לי כללי אחרינ' לכתבינהו להני פרטי לעיל וע"כ הוה דרשינן תרי כללי ופרטי חד לכפל וחד לשבועה דאל"כ כל הני פרטי ל"ל וכדאמרינן לקמן שדי שור בין המצא ותו שדי חמור דכי איכא פרטי הרבה דרשינן כל חדא כלל ופרט. וכ"ת דילמא אי הוה כתב לעיל הוה דרשינן כסף או כלים לכפל ואפי' עופות טמאים דכי ליכא פרטי דב"ח מרבינן כ"ד ופרטי אחרינ' דב"ח הוה דרשינן לשבועה ולמעט עופות טמאים הא ליתא דאיך אפשר לחייב עופות טמאים כיון דאמעיטו משבועה וא"כ ע"כ הוה ידעינן דמיעוטא דעופות טמאים לכפל אתא לא לשבועה ודוחק גדול דהוה מחלקינן שור לכסף או כלים והוה דרשינן כל חדא באנפי נפשיה שור לדבר הקרב לגבי מזבח וכסף ללאו ב"ח וכן חמור ושה ושלמה לקדוש בבכורה דזה דוחק דשור וחמור כחדא דרשינן ועוד דנכתוב כסף או כלים ושלמה ושור וחמור כו' דאז שור וחמור הוי דרשינן לשלמה:

אלא ע"כ לאו כלל ופרט ובהכי א"ש למה סדר התנא בשבועות דין כפל דאינו נוהג בקרקעות וכו' ואח"כ דין שבועה והא שבועה מקרא קמא קאתי אלא דזה בא ולמד ע"ז וק"ל:

ואין להקשות א"כ מנ"ל לחכמים לפרש מה כלים שנים וכו' י"ל מדכתב תרי פרטי כסף וכלים ושנים דרשינן מגופא דכלים דמשמעותי' שנים וכסף אתקש אליו וק"ל ועיין בתוס' בשבועו' גבי משביעים עידי קרקע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף