מגיד משנה/שאלה ופיקדון/ז

מגיד משנה ‏ שאלה ופיקדון ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

המפקיד פירות אצל חבירו ה"ז לא וכו'. משנה בהמפקיד (דף ל"ח) ופסק כת"ק דלא כרשב"ג וכן בהלכות:

בד"א בשחסרו חסרון וכו'. בגמרא מחלוקת בכדי חסרונן אבל יותר מכדי חסרונן דברי הכל מוכרן בב"ד וכתב הרמב"ן ז"ל פירוש כדי חסרונן שחסר בפעם אחת או בחצי שנה כדי חסרון שמחסרין שאר פירות בכל השנה לחיטים ולאורז תשעה חצאי קבין לכור ואם אין אתה אומר כן היאך אמר רשב"ג מוכרן בב"ד עכ"ל ואפשר שאף זה דעת רבינו וביאור דבריו בשחסרו בזמן מועט חסרון הראוי להם בשנה וכבר נתבארו שיעורין אלו למעלה פ"ה:

וכשהוא מוכרן וכו'. זו היא מסקנת הגמרא לפי גירסתו ז"ל ובהשגות אמר אברהם עכשיו באלו המקומות כו' וכן הוא ואף רבינו לא אמרה אלא בזמן תרומות ומעשרות ובמקומות ההם אבל באלו המקומות ודאי לא אמר ואפשר שלפיכך השמיט זה הרי"ף מן ההלכות. ודע שדברים אלו דוקא כשאין בעל הפקדון בעיר אבל אם היה בעיר יודיענו ויעשה בהן מה שלבו חפץ וכ"כ בספר המקח ופשוט הוא וכבר כתב כן רבינו למטה שאמר ה"ז לא יגע בו אע"פ שהוא אבד:

ב

המפקיד פירות אצל וכו'. ברייתא ופסק כחכמים וכן בהלכות:

ג

המפקיד חמץ אצל חבירו וכו'. בפסחים פ"א (דף י"ג) והוא בהלכות פרק המפקיד:

והוא הדין לשאר הפקדונות וכו'. זה למד הרב ז"ל מזו דפ"א וכל שכן הוא שהרי בחמץ ההפסד ברור:

ד

המפקיד אצל חבירו ספר תורה וכו'. ברייתא פרק אלו מציאות (בבא מציעא דף כ"ט ע"ב):

ואם פתח וקרא וכו'. לשון הברייתא ואם בשבילו פותחו אסור ונראה שהוא שולח יד ופשוט הוא:

הפקיד אצלו וכו'. גם זה נתבאר שם:

בד"א בפקדון וכו'. גם זה שם:

ה

כל המוכר פקדון וכו'. ברייתא בהמפקיד:

והדמים יהיו מונחים וכו' לפיכך הרי הוא עליהן שומר שכר. לא נתבאר זה בגמרא אבל רבינו דימה זה למעות צרורין אצל חנווני או מותרין אצל בעה"ב שיכול להשתמש בהן והוא שומר שכר אע"פ שלא נשתמש ואע"פ שמי שמצא אבידה ומכרה חייב באונסי הדמים כשואל אע"פ שלא נשתמש בהן כיון שיכול להשתמש כמבואר פרק י"ג מהלכות גזילה ואבידה כבר תירצו זה ואמרו שבאבידה כיון שהוא שומר שכר ממילא אפילו באבידה עצמה אע"פ שאינו יכול להשתמש בה בדמים שהוא יכול להשתמש בהן אנו מעלין אותו מדרגה אחת וחייב באונסין אבל כאן שאלולי התשמיש אינו אלא שומר חנם די אם נחייבהו כשומר שכר מפני שיכול להשתמש ועיקר:

ו

המפקיד מעות אצל חנוני או השולחני וכו'. משנה (דף מ"ג) ודין קשר משונה נתבאר בהלכות:

לפיכך הוא נעשה עליהן וכו'. מפורש שם בפסק ההלכות:

ז

אבל אחר וכו'. מבואר בהלכות בשם רב האי ז"ל וכן הדין בדין הנזכר למעלה שאחר שנשתמש חייב באונסין:

ח

המפקיד מעות אצל בעל הבית וכו'. מפורש במשנה שם:

ט

המפקיד חבית אצל חבירו וכו'. משנה וסוגיא בגמרא ופסק כפסק ההלכות שם:

י

אין מקבלין פקדונות וכו'. ברייתא כלשונה ומימרות פרק חזקת (בבא בתרא דף נ"א ע"ב) ופירוש אין מקבלין לכתחלה חוששין שמא גנבום מן הבעלים ואין מסייעין ידי עוברי עבירה:

יחזיר לאשה. פירש אבן מיגש ז"ל לפי שיש לומר שמא הפקידו אצלה ואינו שלה כדי שיזכה בו בעלה ויחזיר לעבד לפי שיש לומר גם בזה אדם הפקידו אצלו ואינו שלו כדי שיזכה בו רבו וקבלו מן הקטן שיעשה לו סגולה ואל יחזירהו לו שמא יאבד אותו עכ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל ומיהו אם החזיר לקטן אינו חייב לשלם ונ"ל דדוקא לקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות שאילו הגיע לכלל הפעוטות מחזיר לו דאפילו לכתחלה נותנין לו כדי להתלמד ומקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין ע"כ וכבר נתבאר שהקטן משש שנים ולמעלה כשהוא בקי בטיב משא ומתן שמקחו וממכרו קיימין במטלטלין פרק כ"ט מהלכות מכירה:

וכולן שאמרו בשעת מיתתן וכו' ואם לאו יחזיר ליורשין. כתב הרב אבן מיגש ז"ל כשאמרו יחזיר ליורשין דוקא כשמתה וזכה הבעל בירושתה ונמצא שהוא הנותן אבל בחייה מדקתני יחזיר לאשה כשתתן אותו האשה לאותו פלוני אין לבעל לערער עליה בכך שהרי היא עצמה הנותנת אותו ולא הבעל וכן הדין נמי לעבד וקטן עכ"ל. ועוד כתבו קצת המפרשים ז"ל שממה שאמרו יחזיר לאשה למדנו שאם יש מעות ביד האשה שנאמנת לומר של נכסי מלוג הם שירשתים או שתאמר נתנו לי על מנת שאין לבעלי בהם כלום אלא מה שאני נושאת ונותנת לפי וכן העבד שכל זמן שהם בידם נאמנין ולזה הסכים הרשב"א ולא יראה כן דעת רבינו ממ"ש בהלכות אישות וסוף פרק שני מהלכות מלוה ולוה וג"כ חלוק בזה הרמב"ן וסובר כדברי רבינו, וכתב הרשב"א ז"ל ולפי דבריו הא דקתני יחזיר לאשה יחזיר לעבד לאו דוקא קאמר כלומר להם ולא לבעלים אלא משום שאמרו שאין מקבלין פקדונות מהן דאלמא חוששין שמא משל בעלים גנבום היה עולה בדעתו שאם קבלום נחוש ולא נחזירם קמשמע לן אין מקבלין לכתחלה ומ"מ אם קבלו למקום שנטלו יחזירו ע"כ:

יא

הפקדון והאבידה וכו'. בהגוזל ומאכיל (דף קי"ח) אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומן ופירוש לא ניתנו ליתבע הא אם רצה להחזיר מחזיר בעל כרחו של מפקיד שלא אמרו לא יחזיר אלא במדבר ופשוט הוא ונ"ל שאם הפקיד אצלו לזמן ידוע שאינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן שיכול לומר לו קבלת עליך שמירת זה הזמן הקצוב:

הפקיד אצלו וכו'. משנה שם בהגוזל ומאכיל:

יב

המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון וכו'. זה לא נזכר בגמרא אבל דברי טעם הם כמו שכתב רבינו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף