מגיד משנה/עירובין/ב

מגיד משנה ‏ עירובין ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אנשי חצר שעירבו כולן חוץ מאחד שלא עירב וכו'. זה מבואר בהרבה מקומות ועיקרו פרק הדר (עירובין ס"ט:) אנשי חצר ששכח אחד מהם ולא עירב וכו'. מבואר בסוגיא שעל משנה זו:

בטל להם זה שלא עירב רשות חצרו בלבד הרי אלו מותרים להוציא ולהכניס מבתיהן לחצר ומחצר לבתיהן אבל וכו'. במשנה הנזכרת אנשי וכו' ביתו אסור מלהכניס ומלהוציא לו ולהם שלהן מותר לו ולהם והעמידוה בגמרא כמ"ד המבטל רשות חצירו רשות ביתו לא בטל וכשבטל רשות חצרו ולא בטל רשות ביתו בפירוש היא משנתנו והכי קי"ל דרבנן סברי הכין כדאיתא סוף עושין פסין (עירובין כ"ו:):

בטל להם רשות חצרו וכו'. ג"ז מבואר שם (דף ס"ט:) ובעושין פסין (דף כ"ו:) היכא דגלי גלי:

ב

המבטל רשותו סתם וכו'. ג"ז מבואר שם דדוקא היכא דגלי אבל סתמא אין הבית בכלל:

והמבטל רשותו לבני חצר צריך לבטל לכל וכו'. בעיא פ' הדר (עירובין דף ע':) ואיפשיטא דצריך. ובעושין פסין (דף כ"ו:) ג״כ יש אוקימתא דרבנן סברי הכין וקי״ל כוותיהו. ופירוש ואם לא בטל לכל אחד בפירוש אף למי שבטל לא עשה כלום וכן מוכרח שם. ומדברי רש״י ז״ל שבפרק פסין נראה שאם היו כולן עומדים ואמר רשותי מבוטלת לכולכם שדי בכך. ולשון רבינו בזה צריך תלמוד:

והיורש מבטל רשות אע"פ שמת מורישו וכו'. בעיא שם (דף ע'.) יורש מהו שיבטל רשות היכא דלא הוה מצי לערובי מאתמול כגון שבאה לו הירושה בשבת וקיי"ל כר' נחמן דאמר מבטל וכ"פ ז"ל:

ובטול רשות וכו'. במשנה שם (דף ס"ט:) וכב"ה:

ג

בטלו אלו המערבין וכו'. משנה שם נתנו לו רשותן הוא מותר והן אסורים ואמרו בגמרא ואמאי הם אסורים אינהו נמי ליהוו אורחין לגביה ותירצו חד לגבי חמשה הוי אורח חמשה לגבי חד לא הוו אורחים. וכתב הרשב"א ז"ל ויראה לי שאם היו שנים לבד ובטל האחד אצל חבירו כך הדין שהמבטל אסור אף בשל חבירו וחבירו מותר בשל עצמו וכן רבים שלא עירבו שנתנו רשות לרבים שעירבו לפי שהיחיד נעשה אורח אצל רבים אבל הרבים אינן נעשין אפילו אצל הרבים ולא היחיד אצל היחיד עכ"ל:

ד

היו אלו שלא עירבו שנים או יתר אם בטלו רשותם למערבין וכו'. ברייתא שם (דף ע') שנים שלא עירבו נותנים רשותם לשנים שעירבו וכתב רבינו ואלו שלא עירבו אסורים וכבר נתבאר זה למעלה בדברי הרשב"א ז"ל:

ואין המערבין יכולים לבטל רשותם לשנים שלא עירבו שכל אחד וכו'. ברייתא שם ואין שנים שעירבו נותנין רשותם לשנים שלא עירבו ומפורש שם לא צריכא דהדר חד מנייהו ומבטל ליה לחבריה מהו דתימא לישתרי קמ"ל כיון דבעידנא דקא מבטל לא הויא ליה שריותא בהאי חצר לא:

אחד שעירב אינו מבטל רשותו לאחד שלא וכו'. ברייתא שם אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב. ורבינו הביא הברייתא כלשונה ויש בזה תמה שהרי בגמרא הקשו מרישא למאן דאמר המבטל רשות צריך לבטל לכל אחד ואחד ואינו מספיק בבטולו לאחד וכך היא הקושיא שם היכי דמי אחד שעירב אי דליכא אחרינא בהדיה מאן עירב אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה וקתני לאחר שעירב ותירצו הב"ע דהוה ומית ומבואר זה בהלכות וא"כ היה לו לרבינו לבאר שאין הבטול לאחד שעירב מועיל אלא כשאין חבירו שעירב עמו קיים וכבר הושג מזה. ואפשר שסמך לו רבינו על מה שכבר באר למעלה שצריך לבטל לכל אחד ואחד וצ"ע:

ה

כשם שבעל הבית זה מבטל רשותו לבעה"ב זה בחצר אחת וכו'. שם (דף ס"ו:) אמר שמואל אין בטול רשות מחצר לחצר ואין בטול רשות בחורבה ור' יוחנן אמר יש בטול רשות מחצר לחצר ויש בטול רשות בחורבה וקי"ל כר"י. ובאור זה כך הוא ששתי חצרות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרה"ר אע"פ שאין אחת אוסרת על חברתה אם רצתה האחת לבטל רשותה אצל השניה היא מותרת וחברתה אסורה. ואצ"ל שיש בטול אם היתה זאת לפנים מזו שהפנימיות אוסרות על החיצונה שיש בהן בטול וזה מבואר שם:

ומבטלין וחוזרין ומבטלין כיצד שנים ששרויין בחצר ולא וכו'. מחלוקת רב ושמואל (דף ס"ח:) ופסק כרב וכן פסקו בהלכות ויש חולקין וכבר הכריע הרשב"א ז"ל כדברי ההלכות:

ויש בטול רשות בחורבה כדרך שהוא וכו'. כבר נזכר זה וענינו שאם היו שני בתים פתוחים לחורבה אחת שאוסרין זה על זה אם לא עירבו ביטול מועיל ביניהם כדרך שמועיל בחצר:

ו

מי שביטל רשות וחזר לטלטל ברשותו שביטל וכו'. משנה (דף ס"ט:) שם מי שנתן רשותו והוציא בין בשוגג בין במזיד הרי זה אוסר דברי ר"מ ר"י אומר מזיד אוסר שוגג אינו אוסר ומשמע ממתני' (דף ס"ח ס"ט) דגבי צדוקי ומאוקימתא דאוקימו עלה לא קשיא כאן קודם שהחזיקו וכו' דלאחר שהחזיקו אינו אוסר בשום צד לענין הלכתא וכן דעת ההלכות וכן הכריע הרשב"א ז"ל:

ז

שני בתים בשני צדי רה"ר וכו'. בעיא שם (דף ס"ז) דאיפשיטא דאין מבטלין:

אחד מבני חצר שמת וכו'. ברייתא שם אחד מן החצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק מבע"י אוסר משחשכה אינו אוסר ופי' אחד מן החצר עירב עם בני החצר וכשמת משחשכה כיון שהותר למקצת שבת הותר לכולו ואין היורש אוסר אבל כשמת מבע"י הרי היורש אוסר וכבר נתבאר למעלה שהיורש מבטל. וכתב הרשב"א ז"ל דדוקא כשבא זה היורש ודר עמהם בשבת הא לאו הכי אינו אוסר כמו שיתבאר פ"ד שמקום הפת אוסר. עוד כתב דוקא כשהניחו לאחד מן השוק הוא שאוסר כשמת מבע"י אבל אם הניחו לאחד מבני חצר שעירב עמהם הכל מותר שאע"פ שלא עירב עמהם על דירה זו כיון שעירב עמהם ונכנס השבת לאחר שמת המוריש הרי חל העירוב על כל מה שיש לו בחצר ופשוט הוא שם. עוד כתב אחד מבני חצר שלא עירב ומת משחשכה הרי היורש אוסר עד שיבטל אע"פ שהיה דר באותה חצר ועירב עמהם לפי שלא נכנס רשות המוריש בתוך עירובו של יורש. עוד כתב ויראה שאפילו לא היה היורש דר באותה שבת עמהם אוסר עד שיבטל שכל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת עד שיבטל:

אחד מן השוק שמת וכו'. בברייתא הנזכרת מבואר כן וגם בזה כתב הרשב"א ז"ל דוקא כשבא היורש לדור בשבת הוא שאוסר הא לאו הכי לא כנזכר למעלה:

ח

ישראל וגר ששרויין וכו'. ברייתא (דף ע'.) והעמידו כן בגמרא ישראל וגר ששבתו במגורה אחת פי' רש"י כמין גורן וחלוק לחדרים מת הגר מבע"י אף על פי שלא החזיק ישראל מבע"י אלא משחשכה הרי זה אוסר מת הגר משחשכה כיון שלא היה לו להחזיק מבע"י אלא משחשכה הרי זה אינו אוסר ומפורש שם שבטול מועיל במקום שהוא אוסר. וענין הגר שנכסיו כהפקר על איזה דרך הוא מבואר בהלכות זכייה ומתנה:

ט

ישראל הדר עם וכו'. (דף פ"א:) ריש פרק הדר עם וכו' ראב"י אומר לעולם אינו אוסר עד שיהיו שני ישראל אוסרין זה על זה. ונפסקה בגמרא (דף ס"ב:) הלכה כן ושם נתבאר הטעם שהזכיר רבינו בבאור. ופירש דוקא בשאין הישראלים אוכלין על שלחן אחד וצריכין לערב אבל אם היו אוכלין על שלחן אחד אין העובד כוכבים ומזלות אוסר עליהן. וזה ברור ומבואר בדברי רבינו. ודין גר תושב שהוא בזה כעובד כוכבים ומזלות מבואר בירושלמי:

י

שני ישראלים וכו'. שם (דף ס"ב) אמור רבנן אין מועיל עירוב במקום עובד כוכבים ומזלות ואין ביטול רשות מועיל במקום עובד כוכבים ומזלות עד שישכיר:

וכן אם העובדי כוכבים ומזלות רבים וכו'. זה פשוט ומתבאר שם:

וישראל אחד ששכר וכו'. זה מבואר שם (דף ס"ו) חמשה ששרויין בחצר אחת אחד שוכר ע"י כולם וכו'. וכתב הרשב"א ז"ל ישראל שהשאיל או שהשכיר ביתו לעובד כוכבים ומזלות אינו אוסר שלא השאיל והשכיר לו על דעת שיאסור עליו ועוד האריך בטעם זה:

יא

שתי חצרות זו וכו'. שם (דף ס"ה:) אמר רב ישראל ועובד כוכבים ומזלות בפנימית וישראל בחיצונה בא מעשה לפני רבי ואסר ושם פנימי במקומו מהו אמר להן מותר. עוד שם ישראל ועובד כוכבים ומזלות בחיצונה וישראל בפנימית מהו ואמרו שה"ה. ואע"פ שיש חולקים בדברים אלו מפני הסוגיא ששם כבר הכריחו האחרונים כדברי רבינו ועיקר:

יב

שוכרין מן וכו'. מבואר שם (ס"ב וס"ה ס"ז) ששוכרין ואפי' בשבת ושוכרין אפילו בפחות מש"פ:

ואשתו של וכו'. פ' חלון (עירובין דף פ') ההוא עכומ״ז דאמרי ליה אוגר לן רשותך לא אוגר להו וקא בעי מהו למיגר מדביתהו ופשטו שאשתו משכרת שלא מדעתו ומכאן דשלא מדעתו הוא אפילו בששאלוהו וסרב והרשב״א כתב שלא מדעתו אפי' בעל כרחו:

וכן שכירו וכו'. זה מבואר פ' הדר (עירובין דף ס"ו) מה מערב אפילו שכירו ולקיטו אף שוכר אפילו שכירו ולקיטו.

ומ"ש רבינו ואפילו שכירו ישראל וכו'. וכן מ"ש שאל מן העכו"ם וכו'. מבואר שם (דף ס"ב ס"ד) במעשה דהמן בר ריסתק שלא היה רוצה להשכיר ואמרו ניזיל חד מינייהו ולשאול מיניה דוכתא וליתיב ביה מידי וה"ל כשכירו ולקיטו ושם אמרו היו לו חמשה שכירין ולקיטין מהו והשיבו אם אמרו שכירו ולקיטו להקל יאמרו להחמיר:

יג

שני ישראלים וכו'. שם (דף ס"ח:) מחלוקת שמואל ור"י וקי"ל כר"י וכן בשמת עובד כוכבים ומזלות פסק כמ"ד מבטלין וכן פסקו ז"ל:

יד

עובד כוכבים ומזלות שהשכיר וכו'. שם (דף ס"ה:) ר"ש בן לקיש ותלמידי ר' חנינא איקלעו לההוא פונדק דלא הוה שוכר והוה משכיר אמרו מהו למיגר מיניה היכא דלא מצי מסלק להו לא מבעי לך דהא לא מצי מסלק ליה כי תבעי לך דמצי מסלק ליה מאי כיון דמצי מסלק ליה אגרינן מיניה או דלמא השתא מיהו הא לא סלקיה אמר להו ריש לקיש נשכור ולכשנלך אצל רבותינו שבדרום נשאל להם אתו שאלו לרבי אפס אמר להם יפה עשיתם ששכרתם. וכתב הרשב"א ז"ל שאפילו לא היה משכיר יכול לסלקו יראה לי שאם היה לו במה שהשכיר שום תפיסת יד שהיו לו קצת כלים או אפילו אין בו אלא שיש לו רשות להניח שם שום כלים שוכרין אפילו מן המשכיר שאינו גרוע משכירו ולקיטו עכ"ל:

טו

חצר שישראלים ועובדי כוכבים ומזלות וכו'. דברי רבינו הם ממ״ש פ' הדר (עירובין דף ע"ד ע"ה) מבוי שצדו אחד עובד כוכבים וצדו אחד ישראל אין מערבין אותו דרך חלונות להתירו דרך פתחים במבוי א״ל אביי לרב יוסף אמר רב אפילו בחצר א״ל אין ואסיקנא דקסבר אסור לעשות יחיד במקום עובד כוכבים ומזלות. ובאר רבינו שחדושו של רב הוא שאף על פי שעירוב זה מועיל דרך חלונות אינו מועיל דרך פתחים שאם לא היו יכולים לערב דרך חלונות פשוט היה שלא היה מועיל דרך פתחים שכבר נתבאר שאין עירוב מועיל במקום עובד כוכבים וכתב רבינו בכאן דין החצר ופ״ה כתב דין המבוי. ויש לאחרונים בזה שטה אחרת ודברים אחרים ולדברי כולם דינו של רבינו אמת ופירושו נראה ג״כ:

טז

ישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא. ברייתא שם (דף ס"ט:) ישראל המשמר שבתו בשוק מבטל רשות ושאינו משמר שבתו בשוק אינו מבטל רשות, פי' בשוק בפרהסיא להוציא מחלל בסתר וכן מבואר בהלכות:

אבל אם היה וכו'. שם (דף ס"ט:) מבואר במעשה דר"ג שצדוקי מבטל רשות וכתב רבינו וה"ה לביתוסי ששניהם דין אחד להם בכל הגמרא וענין טעותם אחד הוא כידוע:

כללו של דבר וכו'. זהו להוציא רשעים וכן מפורש ריש פרק הדר (עירובין דף ס"א:) שמי שאינו מודה בעירוב הרי דינו בזה כעובד כוכבים ומזלות ומבואר בפרק בכל מערבין (עירובין דף ל"א:) שכותי אינו מודה בעירוב:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף