לב שמח/שורש/יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לב שמח ‏ שורש יא

השרש האחד עשר כתב שאין למנות חלקי המצוה למצות בפני עצמן כשיהיה המקובץ מהם מצוה אחת כענין הלולב שהוא מצוה אחת מחוברת מארבעה מינין שלא נמנה כל מין מהם מצוה אחת, וכן במצורע לא נמנה מצוה אלא טהרתו ולא שתי צפרים חיות ועץ ארז ואזוב כו' כי אלה כלם חלקים לצורך הטהרה שהיא המצוה וכן בגדיו יהיו פרומים וראשו יהיה פרוע ועל שפם יעטה לא נמנה כל אחד מאלו הפרטים למצוה בפני עצמה כי אם עשיית היכר למצורע דרך כלל כל מה שאמרו ז"ל בקצת דברים שהם מעכבין זה את זה יש מקום לחשוב שאלו יהיה כל חלק מהם מצוה אחת כיון שאין שום חלק מהם צריך לחבירו ולכן היה אפשר שנאמר בציצית שלבן ותכלת ימנו לשתי מצות מאחר שהלבן אינו מעכב את התכלת והתכלת אינו מעכב את הלבן לולא מה שאמר במכילתא יכול שהן שתי מצות ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ולא שתי מצות כו', נתבאר שפעמים אפי' החלקים שאינן מעכבין זה את זה יהיו כלם מצוה אחת כשיהיה הענין בהן אחד כמו בציצית שתכליתו היא למען תזכרו כו' ואם כן אין להביט במצוה אם מעכבין או אין מעכבין רק אם הן לענין אחד או לענינים רבים, ע"כ:

גם בזה השרש שתק הרמב"ן אבל אין שתיקתו בו הודאה לגמרי דבסוף שרש ט' על ענין התכלת והלבן בציצית שמונה אותו הרב למצוה אחת כתב אנחנו לא נשבש מנינו של הרב בזה כי גם בעל הלכות גדולות מנאן אחת לפי שהוא ענין אחד שבחבור התכלת והלבן תשלם המצוה שהיא למען תזכרו כו' ולא אמרו ארבע ציציות ארבע מצות אלא לענין שאין מעכבין זה את זה אבל לענין החשבון הכל יחד מצוה אחת, וזאת הסברא תסבלנה הדעת לבעל הלכות גדולות שמנה גם כן התפילין מצוה אחת אבל הרב מנאן שתי מצות ובשתיהן שנו במשנה אחת התכלת אינה מעכבת את הלבן כו' תפלה של ראש אינה מעכבת של יד כו'. ואם נביט לענינם התפילין יחשבו יותר ענין אחד שכל מה שכתוב בזה כתוב בזה והענין בהם למען תהיה תורת ה' בפינו שומה כנגד הלב והמוח משכנות המחשבה, ואם יטעון הרב שזה מעשה אחד לבישת התכלת והלבן כאחד והתפילין שני מעשים אעפ"כ לא יחשבו שני מעשים אלו עם שאינן מעכבים זה את זה שתי מצות שהרי הוא מונה ק"ש שחרית וערבית מצוה אחת והקטרת בקר וערב אחת ושני תמידין אחת ע"כ. זאת היא כוונתו לפי דעתי, ויש שם טעות בדפוס: (כבר נתקן).

ואמנם זה שמנה הרב ובה"ג התכלת והלבן למצוה אחת הדין עמם שבהדיא שנו בספרי והביאו הרב יכול שהם שתי מצות תכלת ומצות לבן ת"ל והיה לכם לציצית מצוה אחת היא ואינה שתי מצות, והטעם בזה מבואר וכבר כתבו הרמב"ן עצמו שהענין בשתיהן אחד והיא הזכירה את כל מצות ה', ומה שרמז קושיא לזה שאם כן היה לו למנות גם התפילין למצוה אחת כמו שמנה בה"ג כיון שבין בזו ובין בזו אמרו ובמשנה אחת שאין מעכבין זה את זה, אני הצעיר לא יכולתי להלום קושיא זו שהרי גם לזה הביא הרב במצות עשה י"ג ראיה ממ"ש במס' מנחות בדרך תמיהא על מי שיחשוב בתפילין של ראש ושל יד שלא יונח האחד בלתי האחר מאן דלית ליה שתי מצות חדא מצוה לא ליעביד, וכתב שם אחרי זה הנה נתבאר לך שנקראו תפילין של ראש ושל יד שתי מצות ע"כ. והרמב"ן ז"ל כבר ראה זה שם בדברי הרב ואיך ישוב יתפלא בו ממ"ש במשנה שאינם מעכבות זו את זו כיון שהם עצמם אמרו בגמ' שאעפ"כ שתי מצות הן ואם יבקש להם טעם דמ"ש מציצית שהתכלת והלבן בו שתיהן מצוה אחת ונתן הרב טעם מפני שענינם אחד ואדרבה התפילין ענינם אחד ומה שכתוב בזה כתוב בזה, הנה התשובה לזה פשוטה שהציצית לבישה אחת והתכלת והלבן בו מעשה אחד כאחת והתפילין שתי לבישות והן שני מעשים. והרמב"ן כבר כתבה לזו אלא דשדי בה נרגא מק"ש וקטורת ושני תמידין שמנאן הרב עצמו כלם אחת ואחת:

ואני אומר שאין הנדון דומה לראיה מפני כי אלו שלשתן ואם זמנה של זו אינו זמנה של זו ואינה מעכבת זו את זו שמטעם זה הרמב"ן בסוף ספר השגותיו מסכים למנותן שתי מצות אעפ"כ הרמב"ם אינו מונה אותן אלא מצוה אחת דמ"מ הכל מעשה אחד במקום אחד והמצוה עצמה זאת היא לעשות דבר אחד לחצאין מחציתה בזמן אחד ומחציתה בזמן אחר ובתמידין הדבר מבואר דלשון הכתוב הוא זה האשה אשר תקריבו לה' כבשים כו' שנים ליום כו' את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כו', הרי בפירוש עשה שני הכבשים כאחד מצוה אחת ועל שניהם כאחד אמר זה האשה כו' וחלק אותה לבקר ולערב, והקטורת אף שאין זה מבואר בכתוב מ"מ חכמים אמרו מנה בכל יום מחציתה בבקר ומחציתה בערב, שלשונם זה משמע שהמנה לכל יום היא המצוה ומתחלק לחצאין בבקר ובערב, ויש לי ללמוד זה ממ"ש במנחות פ' התכלת (נ':) ת"ר אילו נאמר מנחה מחצית הייתי אומר מביא חצי עשרון מביתו שחרית ומקריב חצי עשרון מביתו ערבית ומקריב ת"ל מחציתה בבקר ומחציתה בערב מחצה משלם הוא מקריב הא כיצד מביא עשרון שלם וחוצהו ומקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים ע"כ. ומלבד זה אלה כלן מעשה אחד כבש דבקר ודערב מעשה אחד ממש הוא ובפרט כמו שדרשו ז"ל שני כבשים כו' שיהיו שוים במראה וקומה כו' וכן הקטרת העושה בשחר עצמו מבלי שום שינוי הוא הנעשה בערב וקריאת השמע של שחר היא עצמה של הערב. ובכל אלה יש לומר שהיום מחברן ויום הוא שנתחייב בזה ובזה והכל אחד. אבל התפילין של ראש ושל יד אף כי מה שכתוב בזה כתוב בזה כמ"ש הרמב"ן מ"מ סידורן ותמונתן אינן אחד אך יש בהן שינוי רב ועל הכל שינוי מקומם אלו בראש ואלו ביד שאע"פ שהן בזמן אחד זה מורה עליהם שהן דברים מחולפים ויש למנות כל אחת בפני עצמה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.