כף החיים/יורה דעה/צ

כף החיים ‏ יורה דעה צ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] הכחל אסור מדברי סופרים וכו' והרב בהגה סעי' ב' חולק בהרבה דינים ולא כתב בלשון י"א אלא סידר סברתו הכל ביחד כדי לקצר. ש"ך סק"א. לה"פ או' א' בל"י או' א' שפ"ד או' א' וית' הכל בדברינו לשם.

ב

ב) שם. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל וכו' ואם קרעו וחתכו כמה פעמים שתי וערב ע"פ כולו עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל כמ"ש לקמן בהגה סעי' ב' יעו"ש.

ג

ג) שם. וטחו בכותל. כובשו בידיו לכותל כדי שיסחט חלבו. רש"י חולין ק"ט ע"ב. ב"י. ערוך השלחן או' א' ולאו דוקא בכותל אלא כלומר לסוחטו בחזקה. ערוך השלחן שם. ועין לקמן חו' כ"ד.

ד

ד) שם. וכחל שלא קרעו בין של קטנה שלא הניקה וכו' וכן בכל דיני כחל אין חילוק בין של גדולה או של קטנה שלא הניקה. ש"ך סק"ב. פר"ח או' ב' לה"פ או' ב' שפ"ד או' ב' בי"צ או א' זבחי צדק או' א'.

ה

ה) שם. ואם עבר ובשלו בפני עצמו. פי' בלא בשר אבל פשיטא דבמים וירקות ושאר דברים חשיב כבישול בפני עצמו. סק"ג. כנה"ג בהגה"ט או' ג' פר"ח או' ג' לה"פ או' ג' בל"י או' ב' כריתי או' א' שפ"ד או' ג' חכ"א כלל מ"א או' ד' ערוך השלחן או' ע' זבחי צדק או' ב'.

ו

ו) שם. ואם בשלו עם בשר אחר משערין אותו בס' ובעינן ס' נגד כל הכחל ולא משערינן במאי דנפק מיניה דלא ידעינן כמה נפק. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ד' פר"ת או' ד' לה"פ או' ה' בל"י או' ג' כריתי או' ב' שפ"ד או' ד' חכ"א שם. בי"צ או' ג' ערוך השלחן או' י"ח. זבחי צדק או' ג'.

ז

ז) שם. וכחל מן המנין. וכתב הרשב"א בתה"ב הארוך שהרמב"ם נתן טעם לזה לפי שאיסור כחל מדרבנן ועשו בו היכר והקילו בו והוא דחה טעם זה דהא כמה איסורין מדבריהם צריכין ס' וכתב הטעם משום דהוא עצמו בשר ומצטרף עם הבשר לבעל החלב שבו. ט"ז סק"ב.

ח

ח) שם. אם היה הכל עם הכחל כמו ס' בכחל הכחל אסור וכו' לאו דוקא דאם היה רק ס' עם הכחל שהכחל אסור אלא אפי' אם יש ס' לבד ממנו ואפי' מאה הוא אסור. הרשב"א בחי' לחולין דף צ"ז. פר"ח סוף או' ה' לה"פ סוף או' ז' זבחי צדק או' ד' וכתב ודלא כחקי דעת בסי' זה שנסתפק בזה שנעלם ממנו דברי הרשב"א.

ט

ט) שם. הכחל אסור. ומ"מ מותר בהנאה כמו כל בשר בחלב דרבנן. בנ"י על התו"ח סוף כלל שפ"ד או' ג' זבחי צדק או' ד'.

י

י) בד"א דהכחל עצמו מן המנין אלא בנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב צריך ס' חוץ מן הכחל לבטלו שאין החלב שבו ניכר ונודע שיצטרף עם שאר החלב לבטל הבשר. טור בשם הרשב"א. ב"י בשם הרשב"א והר"ן. ב"ח. פר"ח או' ד' לה"פ או ה' זבחי צדק או' ה'.

יא

יא) שם. בין כך ובין כך וכו' פי' בין שהי' שם ס' עם הכחל בין פחות מס' אסורה הכחל מ"מ. ט"ז סק"ג. לה"פ או' ו' ור"ל דאף שהיה ס' אם נפל לקדרה אחרת אוסר הכחל לקדרה שנייה. מש"ז או' ג' והטעם כתב הרשב"א בתה"ב הארוך שאסורה כשהיה ס' לפי שאנו חוששין שמא לא פלט כל חלבו בקדרה ראשונה ועדיין נשאר קצת חלבו בתוך הכחל לפיכך חוזר ואוסר כבתחלה. והר"ן כתב העעם משום מראית העין דילמא אתי למשרי חתיכת נבילה. ט"ז שם. פר"ת סוף או' ו'.

יב

יב) שם. אם נפל לקדרה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בס' כבראשונה. משמע אפי' נפל תחלה בפחות מס' הוי כבתחלה לצרף גם הכחל והי"א של הרמ"א ס"ל דכל שנפלה בפחות מס' נעשה גם ההיתר חתיכת נבילה דהא עשאוהו רבנן כבשר בחלב ובשר בחלב לד"ה נעשה נבילה וע"כ צריך אח"כ ס' נגד הכחל והכחל אינו מצטרף. ט"ז סק"ד. חכ"א כלל מ"א או' ה' ומיהו לענין דינא לפי מ"ש לקמן בסי' צ"ב דלא אמרינן חנ"נ במידי דלא אסיר אלא מדרבנן ה"נ כיון דחלב שחוטה מדרבנן אף שנאסר מתחלה מצטרף כראשון כפסק המחבר וכן עיקר. פר"ח או ה' לה"פ או' ז' בל"י או' ד' אלא שכתב ואנן (ר"ל האשכנזים ההולכים על פסק מור"ם ז"ל) פוסקים כמור"ם וט"ז. וכ"כ הכריתי או' ד' אבל לדינא העיקר כרמ"א ור"ל ג"כ למנהג האשכנזים הנוהגים כפסק מור"ם ז"ל אבל מנהג הספרדים כפסק הש"ע ופר"ח וכ"כ זבחי צדק או' ו'.

יג

יג) ואם בפעם הראשון היה הכחל שלם ולא היה כנגדה ס' לבעלה ואח"כ אחר שנאסר קרעו ש"ו וטחו בכותל ונפל לפחות מס' אפ"ה אסור כיון שכבר נאסר מפעם ראשונה ונ"נ תו לא מהני קריעה ש"ו ואין להתיר אפי' בהפ"מ אי ליכא ס' נגד הכחל. מנ"י על התו"ח כלל ל' או' יו"ד. שפ"ד או' ה' זבחי צדק או' ז'.

יד

יד) אבל אם בפעם ראשון היה ס' נגד הכחל אע"ג דכחל עצמו אסור מ"מ אם בפעם הב' קרעו ש"ו וטח בכותל אי איכא הפ"מ יש להתיר בפעם הב' אף דליכא ס' כיון דכחל עצמו אינו אסור רק מטעם מראית העין אין להחמיר יותר מפעם ראשון. מנ"י שם. אבל השפ"ד שם חלק ע"ז וכתב דאם בפעם הב' נפל לפחות מס' פשיטא דאסור דקריעה לאחר בישול לא מהני כלום. והב"ד זבחי צדק או' ח' וכתב וכן יש להחמיר.

טו

טו) שם. ואין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל וכו' ולענין שאר איסורין עיין לקמן סי' צ"ט סעי' ד' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד.

טז

טז) שם הגה. וי"א דאם נפל תחלה לקדרה שאין בה ס' וכו' כלומר לקדרה של בשר שאין בה ס' אפי' עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשעה שאז החלב היוצא ממנה לא נתבטל וא"כ נאסר הכחל מדינא אבל כשנפל בס' שאז החלב היוצא ממנה נתבטל ולא נאסר הכחל אלא מפני מראית העין אף בקדרה שנית מצטרף הכחל לס' ש"ך סק"ה. לה"פ או' ח' בל"י או' ה' ולדעת הש"ע עיין לעיל או' י"ב.

יז

טוב) [סעיף ב'] נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל. ר"ל אפי' אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשאר בו לחלוחית חלב דמותר לבשלו עם בשר לפום דינא כמ"ש בסעי' א' אפ"ה נהגו שלא לבשלו עם בשר.

יח

חי) שם. ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטיד"א וכו' אפי' במחבת כ"ה דעת ב"י. ש"ך סק"ז. פר"ח או' ז' שפ"ד או' ז' חכ"א כלל מ"א או' ג' וה"נ מותר לבשלו לכתחלה עם מים או ירקות לדעת הש"ע. זבחי צדק או' יו"ד וכתב וכן מנהג בגדאד יע"א כס' הש"ע שאין מבשלין כחל עם בשר כלל אפי' אם קרעו ש"ו וטחו בכותל אבל מבשלין לכתחלה כחל לבדו עם מים או ירקות אחר קריעה וטיחה בכותל עכ"ל. וכ"כ בן א"ח פ' בהעלותך או א'.

יט

יט) מיהו מנהג בני אשכנז כדברי מור"ם ז"ל בהגה דלקדרה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה אפי' ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל. ש"ך שם. לה"פ או' יו"ד. שפ"ד שם וכתב ולדידן (ר"ל בני אשכנז) מחבת כמו בישול בקדרה לבדו. וכ"ה לקמן בהגה ור"ל דגם במחבת אין להתיר לכתחלה כמו בישול בקדרה.

כ

ך) שם הגה. ואם עבר ובשלו אם קרעו ש"ו וטחו בכותל יש להתיר בדיעבד במקום הפ"מ וכו' אפי' עם בשר אבל לבדה מותר ע"י קריעת ש"ו וטיחה בכותל אפי' בלא הפ"מ. ש"ך סק"ח. פר"ח או' ח' לה"פ או' י"א. בל"י או' ז' שפ"ד או' ח' וכן יש לנהוג כדברי מור"ם ז"ל דאם עבר ובשלו עם בשר אחר קריעת ש"ו וטיחה בכותל יש להכשיר בהפ"מ ודלא כהב"ח דאוסר אף בהפ"מ. ש"ך שם. פר"ת או' ט' מנ"י על התו"ח כלל ל' או' ט' שפ"ד שם. ער"ה סוף או' א' חכ"א כלל מ"א או' ח' ערוך השלחן או' יו"ד. זבחי צדק או' י"א וכתב וכן עיקר. וכתב עו"ש זבחי צדק והגם דהפר"ח והפר"ת מתירין אפי' בלא הפ"מ מ"מ הער"ה החמיר ובעי הפ"מ עכ"ל. ור"ל מפני שהער"ה הביא כל הסברות וגם סברת המתירין ואפ"ה לא התיר אלא בהפ"מ כדברי מור"ם ז"ל וע"כ יש להחמיר.

כא

כא) שם בהגה. אבל בלא"ה אין להתיר. פי' בלא ס' אבל אם יש ס' בבשר שבקדרה עם הכחל נגד הכחל אז הבשר מותר והכחל אסור עכ"פ. כ"פ הטור בשם רש"י וכ"כ התו"ח כלל ל' דין ג' ט"ז סק"ו. לה"פ או' י"ב. בל"י או' ח' ור"ל דאז שרי אף בלא הפ"מ.

כב

כב) שם בהגה. ומה שנהגו לקרעו ולחתכו כמה פעמים ש"ו עדיף ומהני וכו' כי ע"י רוב החתיכות כל הגומות שהחלב כנוס בהם נפתחות ונחתכות. תה"ד סי' קפ"ב. תו"ח שם דין ו'.

כג

כג) שם בהגה. ומה שנהגו לקרעו ולחתכו כמה פעמים ש"ו עדיף וכו' וכ"ש אם חותך אותו לחתיכות קטנות דזה ודאי עדיף ומהני יותר מן הכל. זבחי צדק או' י"ב. ומ"מ יש לסחטו ביד היטב ולרחצו יפה כי שמא יש עוד נחבא בגומות קטנות ועי"ז יצא מכל חשש.

כד

כד) שם בהגה. ומה שנהגו לקרעו ולחתכו כמה פעמים ש"ו עדיף וכו' ואם נתנו תחת המכבש הוי כטחו בכותל. ב"י בשם הרשב"א. תו"ח שם דין ו' ש"ך סק"ט. פר"ח או' ט' לה"פ או' י"ג. בל"י או' ט' חכ"א שם או' ב' בי"צ בעמ"ז או' ו' והיינו ע"י קריעה ש"ו מהני מכבש כמו טחו בכותל אבל בלא קרעו ש"ו לא מהני מכבש. שפ"ד או' ט' זבחי צדק או' י"ג. ועיין לעיל או' ג'.

כה

כה) שם בהגה. ולצלי נוהגין לכתחלה לקרעו שתי וערב וטיחה בכותל. ולפי מנהגינו שאנחנו מחתכין אותו לחתיכות דקות זהו עדיף מן הכל וא"צ טיחה בכותל. זבחי צדק או' י"ד.

כו

כו) שם בהגה. ואם נצלה עם בשר עמו וכו' עיין לקמן סעי' ד'.

כז

כז) שם בהגה. שניהם מותרים. אפי' ידוע שנתהפכו דכיון שנקרע ש"ו וטחו בכותל חשוב כבשר ממש לענין זה. ש"ך ס"ק י"א. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' ט"ו.

כח

כח) שם בהגה. ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. ואם ידוע ששניהם היו תחובים בשוה בשפוד ולא היה שום א' מהן עליון או תחתון שניהם מותרין. ש"ך ס"ק י"ב. פר"ח או' י"א. לה"פ או' ט"ז. בל"י או' י"א. כריתי או' ז' שפ"ד או' י"ב. חכ"א כלל מ"א או' ו' ועיין לקמן או' נ"ג.

כט

כט) שם בהגה. אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל. הטעם משום ששפודים שלנו מונחים לארכן ופעמים ראש זה למעלה ופעמים זה למעלה וכמ"ש לעיל סי' ע"ג גבי כבד. ש"ך ס"ק י"ג. לה"פ או' י"ז. בל"י או' י"ב. חכ"א שם. אבל בשפודין העשויין בענין שמתגלגלין ומתהפכין מעצמן אפי' לכתחלה מותרין. בל"י שם. שפ"ד או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' ל"א. וכ"כ לעיל סי' ע"ג או' מ"ג לגבי כבד יעו"ש.

ל

ל) שם בהגה. ולקדרה בלא בשר נוהגין בו איסור לכתחלה. אפי' ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל. ש"ך ס"ק י"ד. פר"ח או' י"ג. לה"פ או' י"ח. בל"י או' י"ג. והטעם משום גזירה שמא יבשל עם בשר ובלא קריעה ש"ו. ט"ז סק"ז. ש"ך ס"ק כ"א. לה"פ שם. בל"י שם. שפ"ד או' י"ד. וזהו לפי דברי מור"ם ז"ל אבל לדעת הש"ע מותר לבשלו לבדו אפי' לכתחלה ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל כמ"ש לעיל או' י"ח יעו"ש.

לא

לא) שם בהגה. ואם עבר ובשלו בקדרה לבדו בדיעבד מותר אם נקרע ש"ו וטחו בכותל. בלא ס' אבל אם לא קרעו ש"ו או לא טחו בכותל אפי' בדיעבד אסור עד שיהא ס' במים נגד הכחל והכחל מן המנין. ש"ך ס"ק ט"ז. פר"ח שם. לה"פ או' י"ט. שפ"ד או' ט"ז. חכ"א כלל מ"א או' ז' וכתב שם השפ"ד ומשמע בדאיכא ס' גם הכחל מותר. וכ"כ הבי"צ או' ג' וה"ד הכא בנתבשל לבדו אבל בנתבשל עם בשר אף דאיכא ס' ויותר הכחל אסור כמ"ש לעיל או' ח' יעו"ש. וכ"כ היב"צ שם. וגם כל זה לדברי מור"ם ז"ל אבל לדעת הש"ע בנתבשל לבדו אף דלא קרעו ש"ו וניכח ס' בדיעבד מותר כמבואר בש"ע סעי' א' וכתב שם הפר"ח דכן עיקר והב"ד הלה"פ שם. בל"י או' ז' וכ"ה מנהג הספרדים כפסק הש"ע ופר"ח אבל מנהג האשכנזים כדברי מור"ם ז"ל כנודע וכ"כ הבל"י שם ואנו נוהגין כמ"ש מור"ם ז"ל. וכ"פ חכ"א שם. בי"צ שם.

לב

לב) ואף לדברי הפר"ח עכ"פ הקדרה שבישל בה הכחל אסור לבשל בה בשר וה"ה לבשל בה חלב. בל"י שם. ור"ל אף לפי דברי הפר"ח שפסק כדברי הש"ע דאם בישלו לבדו אפי' בלא קריעה ש"ו וליכא ס' בדיעבד מותר הקדרה שבישל בה אסור לבשל בה בשר וכו' ונראה דלבשל בה בשר יש להקל אחר כ"ד שעות בלתי הגעלה כיון דמדאו' דינו כבשר אבל לבשל בה חלב צריך דוקא הגעלה כדין כלי בשר לבשל בו חלב והוא פשוט.

לג

לג) שם בהגה. מיהו אם נתייבשה דהיינו לאחר ל' יום וכו' היינו מסתמא אבל אי חזינן דיבשה היא ממש פשיטא דאפי' תוך ל' מותר. ש"ך ס"ק י"ז. כנה"ג בהגב"י או' מ"ד. פר"ח או' י"ד. לה"פ או' ך' בל"י או' ט"ו. מנ"י על התו"ח כלל ל' או' כ"א. שפ"ד או' י"ז. חכ"א שם או' ט' בי"צ בעמ"ז או' כ"א. זבחי צדק או' י"ח.

לד

לד) שם בהגה. מיהו אה נתייבשה וכו' ואם לא נמלח עד לאחר ג' ימים עיין לעיל סי' ס"ט סעי' י"ב ובדברינו לשם בס"ד.

לה

לה) שם בהגה. אם עבר ובשלו אפי' עם בשר מותר בדיעבד. אפי' בלא קריעה כלל. תו"ח שם דין ח' ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' ט"ו. לה"פ או' כ"א. בל"י או' ט"ז. חכ"א שם. בי"צ או' ה' זבחי צדק או' י"ט.

לו

לו) שם בהגה. אפי' עם בשר מותר בדיעבד. משום דחלב שבכחל דרבנן וביבש לא גזרו. או"ה כלל י"ח דין י"ד. ביאור הגר"א או' כ"ד.

לז

לז) שם בהגה. אבל במחבת דינו כמו בישול בקדרה. והא דק"ל לעיל ססי' ע"ח דפשטיד"א אפי' בלא מחבת יש לה דין בישול בקדרה שאני הכא כיון דמדינא שרי אלא משום גזירה אסור (כמ"ש לעיל או' ל') א"כ ודאי דבמחבת דוקא דהוי דומיא דקדרה יש לגזור אבל לא בלא"ה. ש"ך ס"ק י"ט. פר"ח או' ט"ז. בי"צ בעמ"ז או' כ"ב.

לח

לח) שם בהגה. יש מחמירין שלא לאפות פשטיד"א כחל עם של בשר בתנור קטן וכו' אבל ודאי עם חלב מדינא אסור דודאי כחל בשר גמור הוא ואם אפה עם חלב בתנור אחד הוי כדין שאר בשר וחלב שנאפו בתנור א' שית' לקמן סי' צ"ז וק"ח יעו"ש. ש"ך ס"ק ך' כנה"ג בהגב"י או' נ"ב. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' כ"ב. בל"י או' י"ז. שפ"ד או' ך' ברה"י בשיו"ב או' ד' חכ"א שם או' י"א. בי"צ או' ז' זבחי צדק או' כ"א.

לט

טל) [סעיף ג'] מותר לחתוך כחל רותח בסכין שחתכו בו בשר. והיינו אם קרעו ש"ו וטחו בכותל אבל אם לא קרעו ש"ו וטחו בכותל לכתחלה אסור ובדיעבד מותר כמ"ש אח"כ בהגה. זבחי צדק או' כ"ב.

מ

מ) ואם נקרע הכחל ש"ו וטח בכותל מותר לחתוך הכחל אפי' בסכין שיש עליו טיחת בשר בעין. כ"מ בב"י בשם הר"ן וכ"כ זבחי צדק או' כ"ג ותמה על המנ"י על התו"ח כלל ל' או' מ"ג שכתב בשם הר"ן שצ"ל הסכין מקונח יעו"ש.

מא

מא) שם הגה. וה"ה לצלות זה בשפוד שצלו בו זה. ומיירי שמלח הכחל דאל"כ הא עכ"פ צריך ללבן השפוד בלא"ה מכח בשר הכחל שיש בו דם. ט"ז סק"ט. לה"פ חו' כ"ה. בל"י או' י"ח. מש"ז או' ט' בי"צ בעמ"ז או' ל"ה. והיינו לכתחלה ולדעת הש"ע אפי' לכתחלה א"צ ללבן כמ"ש לעיל סי' ע"ו סעי' ד' ובדברינו לשם או' ל"ז ואו' מ"ד יעו"ש.

מב

מב) שם בהגה. וה"ה דמותר להניחו בקערה עם בשר צלי וכו' דלאחר צליית הכחל דינו כשאר בשר וכו' וכיון דדינו כשאר בשר משמע דמותר לבשלו אחר צלייה. וכ"כ התו"ח כלל ל' או' י"ד. מנ"י שם או' מ"א. ומיהו רש"ל פכ"ה סי' מ"ז כתב דאפי' אחר צלייה אסור לבשלו. והב"ד הט"ז סק"י וכתב והיינו לכתחלה דוקא. וכ"כ המנ"י שם. לה"פ או' כ"ו. בל"י או' י"ט. מש"ז או' יו"ד. בי"צ בעמ"ז או' ל"ו. אבל בדיעבד אם קרעו ש"ו וטחו בכותל וצלאו ובשלו מותר. מש"ז שם. בי"צ שם.

מג

מג) ולדידן (ר"ל הנוהגין כפסק הש"ע) מותר לבשלו אפי' עם בשר אחר צלייה. זבחי צדק או' כ"ד.

מד

מד) שם בהגה. ודוקא שנצלה כדינו דהיינו שקרעוהו ש"ו וטחוהו בכותל וכו' ואם נצלה כל צרכו אפי' לא טחו בכותל אלא קרעו ש"ו מותר לחתכו בסכין של בשר ולא בעינן טיחה אלא כשלא נצלה כל צרכו אבל לאחר שנצלה כל צרכו וגם קרעו היטב קורא אני על המחמיר חסיד שוטה והדיוט. רש"ל באו"ש על שע"ד. ש"ך ס"ק כ"ג. כנה"ג בהגב"י סוף או' ס"ב. מנ"י שם או' מ"ב. לה"פ או' כ"ז. בל"י או' ך' שפ"ד או' כ"ג. חכ"א שם או' י"ג. בי"צ בעמ"ז או' ל"ז. זבחי צדק או' כ"ה.

מה

מה) שם בהגה. כל הדברים אלו לכתחלה אסורים ובדיעבד הכל מותר. ואם צלאו בלי קריעה דשרי בדיעבד מהו הדין אם בישלו אח"כ וכפי הנראה דיש לאסור. מש"ז או' יו"ד. פ"ת או' ג' ולפי מ"ש באו' הקודם דאם נצלה כל צרכו אפי' לא טחו בכותל אלא קרעו ש"ו מותר וכו' נראה דבכה"ג יש להתיר בדיעבד אם בשלו אח"כ.

מו

מו) שם בהגה. ואם קרעוהו כדינו וצלאו אעפ"י שמצא אח"כ גומות מלאות חלב אין לחוש. והיינו מטעם דחלב שחוטה מדרבנן אלא שגזרו בו חכמים דילמא אתי למיכל בשר וחלב בעלמא ועל מה שלא פירש לא גזרו. ועוד דלא גרע מדם האברים שלא פירש בצלייה שמותר ולכן אם נמצא בתוכו לאחר המליחה או הצלייה אפי' חלב צלול אין לחוש מאחר שחלקוהו מתחלה לשנים אבל אם לא נפתח ולא נחלק כלל ונצלה או נמלח כך אסור אפי' בדיעבד דהא חלב שפירש וכנוס שבו הוי איסור מדרבנן ולגבי אותה חתיכה גופא לא אמרינן כבולעו כך פולטו ואפי' בצלייה. או"ה שם כלל י"ח דין א' ט"ז ס"ק י"א. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' כ"ט. כריתי או' ח' מש"ז או' י"א. ערוך השלחן או' י"ז.

מז

מז) שם בהגה. ואם קרעוהו כדינו וצלאו אעפ"י שמצא אח"כ גומות מלאות חלב אין לחוש. ומסתברא דמותר לאוכלו לאותו חלב דמ"ש מכחל דמותר. זבחי צדק או' כ"ו.

מח

מח) שם בהגה. וכן אם הניחו כך שלם קודם צלייתו עם חלבו יום שלם מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל בכה"ג. ומיהו אם היה בשר אחר שרוי בצונן בחלב שחוטה או אפי' הכחל עצמו לאחר שפירש החלב פעם אחת ממנו אסור באכילה. או"ה שם דין ט"ו. תו"ח כלל ל' סוף דין י"ד. ש"ך בנה"כ וכתב ודלא כהט"ז ס"ק י"ב שתמה ע"ז דאשכחן בדוכתי טובי דגזרינן גזירה לגזירה יעו"ש. פר"ח או' ך' וכתב על דברי הט"ז דלא נהירא. וכ"כ המנ"י על התו"ח שם או' מ"ה לדחות דברי הט"ז יעו"ש. לה"פ או' ל' בל"י או' כ"ב. כריתי או' ט' מש"ז או' י"ב. ער"ה או' ה' בי"צ בעמ"ז או' מ' ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' כ"ה.

מט

מט) ואף בשר עוף בחלב שחוטה ע"י כבישה אסור. מש"ז שם. בי"צ שם.

נ

נ) [סעיף ד'] לצלות כחל או למולחו עם הבשר וכו' ר"ל דלכתחלה אסור לצלות או למלוח כחל על בשר אלא תחת הבשר ובדיעבד אפי' על הבשר מותר ובשפודין שלנו אסור לכתחלה בכל ענין וכמ"ש בסי' ע"ג סעי' ד' וה' ש"ך ס"ק כ"ה. אבל בשפודין העשויין בענין שמתגלגלין ומתהפכין מעצמן אפי' לכתחלה מותרין כמ"ש לעיל או' כ"ט יעו"ש.

נא

נא) ואם יש חילוק בין קרעו ש"ו וטחו בכותל או לא בב"י הביא מחלוקת הפו' בזה יעו"ש. ודעת הרב בהגה בצלייה נת' בסעי' ב ש"ך שם. ור"ל כיון דהב"י לא הכריע יש להחמיר כדברי ההגה בסעי' ב' שכתב ולצלי נוהגין לכתחלה לקרעו ש"ו וטיחה בכותל ואם עבר וצלאו אפי' בלא קריעה שרי אם נצלה לחוד בלא בשר עמו וכו' יעו"ש ובדברינו לשם.

נב

בנ) והא דאמרינן דבדיעבד אפי' כחל על הבשר מותר היינו שצלאו כבר אבל אם לא צלאו אלא נתן אותו בשפוד למעלה מן הבשר לא מקרי דיעבד וצריך להסירו ואם לא הסירו אסור לצלותו. ב"ח. כנה"ג בהגה"ט או' י"ד. זבחי צדק או' ל'.

נג

גנ) ואם צלאו באסכלות שמונחים ברוחב על הכירה ומניחים עליהם בשר ברוחב האסכלא יכול להניח לפני (ר"ל בצד) הבשר הכחל באופן שלא יגעו זה בזה והגם דלפעמים מסלק הבשר ומניח הכחל במקומו וכן להפך אין בכך כלום דהחלב היוצא מהכחל נורא מקלא ליה. פר"ת או' י"א. זבחי צדק או' ל"א. ועיין לעיל או' כ"ח.

נד

דנ) שם. ויש מי שמתיר וכו' אפי' לכתחלה למלוח כחל על בשר אפי' בלא קריעה כלל ול"ד לכבד (שאסור לכתחלה כמ"ש סי' ע"ג סעי' ה') שאין דרך המלח להפליט אלא דם אבל לא חלב שבו. טור בשם הרא"ש. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' כ"ב. לה"פ או' ל"ב. ודוקא חלב של כחל אבל אם נבלע חלב בחתיכה נ"נ ואוסר אח"כ ע"י מליחה. שפ"ד או' כ"ו פ"ת או' ה'. ועיין לקמן סי' צ"א וסי' ק"ה בדיני מליחת איסור עם התר.

נה

הנ) שם הגה. ואין למלחו עם בשר. וכ"כ רש"ל באו"ש ופכ"ה סי' נ"ז דלכתחלה אסור למלחו עם בשר בין תותי בשרא בין עלוי בשרא. ש"ך ס"ק כ"ז. בי"צ בעמ"ז או' מ"א.

נו

ונ) שם הגה. ואין למלחו עם בשר. כן עיקר שלכתחלה אין למלחו עם בשר וכן סברת מרן ז"ל דהגם שכתב ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר מ"מ סתם כס' ראשונה דאסור. זבחי צדק או' ל"ג.

נז

זנ) שם בהגה. אבל בדיעבד בכל ענין מותר. אפי' מלחו בלא קריעה כלל ואפי' עלוי בשרא. ש"ך ס"ק כ"ז. לה"פ או' ל"ג. בל"י או' כ"ד. שפ"ד או' כ"ז. ער"ה או' ז' וכתב ודלא כהכנה"ג בהגה"ט או' י"ז דאוסר בלא קריעה. שו"ג או' י"ז. בי"צ שם. זבחי צדק או' ל"ד.

נח

חנ) מעשה בכחל ובשר שנמלחו יחד בכלי מנוקב ואח"כ שמוהו בכלי שאינו מנוקב (קודם הדחה) והתיר מהר"ם את שניהם. הגמ"ר. ע"ז ס"ק י"ג. לה"פ או' ל"ג. ומיהו אם שהה בכלי שאינו מנוקב כשיעור על האש ויש ציר אפשר דאסור דכבוש כמבושל. מש"ז או' י"ג. פ"ת או' ה' ועיין לקמן סי' צ"א סעי' ה'.

נט

טנ) האוכל כחל לא יאכל גבינה עד שישהה כשיעור שצריך לשהות בין בשר לגבינה. ב"י בסוף הסי' בשם שה"ל. תו"ח סוף כלל ל' כנה"ג בהגב"י או' ס"ט שו"ג או' י"ד. זבחי צדק או' ל"ה.

ס

ס) וה"ה דאין לאכול כחל אחר גבינה אם לא בקנוח והדחה ונט"י. וכן נמי לנוהגין לשהות שש שעות בין גבינה לבשר שאח"כ צריך ג"כ לשהות אם בא לאכול כחל. כנה"ג שם. בל"י או' כ"ד. זבחי צדק או' ל"ו.

סא

סא) שם בהגה. עור הקיבה לאחר שהוסר חלבו מתוכו וכו' ומותר למלחו עם שאר בשר וכו' וכן לבשלו. חו"ה סוף כלל י"ח. ש"ך ס"ק כ"ח. כנה"ג בהגב"י או' ע"א. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' ל"ד. בל"י או' כ"ה. כריתי או' יו"ד. שפ"ד או' כ"ח. בי"צ או' י"ג. זבחי צדק או' ל"ז.

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---