ילקוט שמעוני/א/תרעב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ונתנה הארץ יבולה. לא כדרך שעושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין אתה אומר שהארץ עתידה להיות נזרעת ועושה פירות בת יומה, תלמוד לומר זכר עשה לנפלאותיו. ואומר תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע. מלמד שבו ביום שנזרעת בו ביום עושה פירות. ועץ השדה יתן פריו. לא כדרך שעושה עכשיו אלא כדרך שעשתה בימי אדם הראשון. ומנין אתה אומר יהא אילן ניטע ועושה פירות בן יומו, תלמוד לומר זכר עשה לנפלאותיו, ואומר עץ פרי עושה פרי למינו. מלמד שבו ביום שניטע בו ביום עשה פירות. ומנין שאף העץ עתיד (להיות) מאכל. תלמוד לומר עץ פרי, אם ללמד שעושה פריות הרי כבר נאמר עושה פרי, אם כן למה נאמר עץ פרי, אלא מה פרי מאכל, אף העץ עתיד להיות מאכל, ומנין שאף אילני סרק עתידין להיות להוציא פירות, תלמוד לומר ועץ השדה יתן פריו. והשיג לכם דיש את בציר. שתהיו עסוקים בדיש עד שתגיע בציר. ובציר ישיג את זרע, שתהיו עסוקים בבציר עד שתגיע זרע. ואכלתם לחמכם לשובע אין צריך לומר שיהא אדם אוכל הרבה ושבע, אלא אוכל קימעא ומתברך (עליו) [במעיו], כמה שנאמר להלן וברך את לחמך ואת מימיך. וישבתם לבטח בארצכם, בארצכם אתם יושבים לבטח ואי אתם יושבים לבטח בחוצה לארץ. שמא תאמרו הרי מאכל הרי משתה אם אין שלום אין (כאן) כלום, תלמוד לומר ונתתי שלום בארץ, מלמד שהשלום שקול כנגד הכל. וכן הוא אומר עושה שלום במרומיו. ואומר עושה שלום ובורא את הכל, מגיד שהשלום שקול כנגד הכל. ושכבתם ואין מחריד, לא יראין מכל אדם. והשבתי חיה רעה, רבי יהודה אומר מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר משביתם שלא תזיק. אמר ר' שמעו אימתי הוא שבחו של הקדוש ברוך הוא. כשאין מזיקין או כשיש מזיקין ואין מזיקים, הוי אומר כשיש מזיקין ואין מזיקים. וכן הוא אומר מזמור שיר ליום השבת. למשבית מזיקין מן העולם שלא יזיקו. וכן הוא אמר וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן נוהג בם ופרה ודוב תרעינה יחדו ירבצו ילדיהן ואריה כבקר יאכל תבן ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה. מלמד שיהא תינוק מישראל מושיט אצבעו לתוך עיניו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו. ואומר גמול ידו הדה, זו חיה ההורגת את הבריות. וחרב לא תעבור בארצכם אין צריך לומר לבאין למלחמה, אלא שלא יהו עוברין ושבין ממדינה למדינה כדרך שעברו בימי יאשיהו:
ורדפתם את אויביכם ונפלו. שיהו נופלים איש בחרב רעהו. ורדפו מכם חמשה מאה. מכם מן החלשים שבכם ולא מן הגבורים שבכם. ומאה מכם רבבה רדופו, וכי כך הוא החשבון. והלא אין ראוי לומר אלא מאה מכם שני אלפים ירדופו. אלא אין דומין המועטין העושים את התורה למרובין העושין. ונפלו אויביכים לפניכם לחרב, שיהו נופלין שלא כדרך הארץ. ופניתי אליכם, משל למה הדבר דומה לבעל הבית ששכר פועלים, והיה שם פועל אחד שעשה עמו מלאכה שלש שנים, ובאו פועלים ליטול שכרן ובא פועל ההוא עמהן, ובעל הבית אומר לפועל בני, הללו עשו עמי מועט אתן להם שכר מועט אבל אתה חשבונות הרבה יש לי לחשוב עמך. כך ישראל מבקשין שכרן בעולם הזה מלפני המקום, והאומות מבקשין שכרן מלפני המקום. והמקום אומר להם לישראל בני אפנה לכם, הללו עושין עמי מועט אני אתן להם שכר מועט בעולם הזה שכר מועט. אבל אתם חשבונות הרבה יש לי לחשב עמכם. ופניתי אליכם בטובה. והפריתי אתכם בפריה ורביה. והרביתי אתכם בקומה זקופה. והקימותי את בריתי אתכם לא כברית הראשונה שהפרתם אותה, [ושנאמר אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה', אלא ברית חדשה שלא תופר מעתה, שנאמר] הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה:
ואכלתם ישן נושן, מלמד שכל המתיישן יפה מחברו. נושן אין לי אלא יין שדרכו להיות כך. מנין לרבות כל דבר המיושן תלמוד לומר ישן נושן. וישן מפני חדש תוציאו, שיהו אוצרות מלאין ישן וגרנות מלאין חדש. ואתם תהיו מקפידים היאך נוציא ישן לפני חדש. ונתתי משכני בתוככם זה בית המקדש. ולא תגעל נפשי אתכם, משאגאל אתכם עוד איני מואס בכם (כתוב בסוף פרשת נח):
והתהלכתי בתוככם, משלו משל למה הדבר דומה למלך שבא אצל אריסו והיה האריס ההוא מיטמר מלפניו. והמלך אומר לאריס מה לך שאתה מיטמר מלפני, הריני כיוצא בך, כך עתיד המקום לטייל בין הצדיקים וצדיקים מזדעזעין מלפניו והמקום אומר להם לצדיקים, מה לכם שאתם מזדעזעים מלפני הריני כיוצא בכם. [אי] לפי שאני כיוצא בכם יכול לא תהא מוראי עליכם, תלמוד לומר והייתי לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם, אם אין אתם מאמינים לי בדברים הללו אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אני הוא שעשיתי לכם נסים במצרים, עתיד אני לעשות לכם את כל (המעשים) [הנסים] האלו. מהיות להם עבדים. מה תלמוד לומר. לפי שנאמר להלן מבית עבדים יכול עבדים לעבדים היו, תלמוד לומר מהיות להם עבדים. עבדים למלכים היו ולא עבדים לעבדים:
ואשבור מוטות עלכם. משלו משל למה הדבר דומה לבעל הבית שהיתה לו פרה חורשת והשאילה לאחר להיות חורש בה, והיה לו לאיש ההוא עשרה בנים, זה בא וחרש וישב לו, וזה בא וחרש וישב לו, והיתה המענה ארוכה ורבצה לה אותה פרה. נכנסו כל הפרות ואותה פרה לא נכנסה, וכשראה בעל הבית שלא נכנסה פרתו לא הספיק דעתו לקבל פיוס. מיד קפץ ושבר את העול ופסק את הסמלונין. כך היו ישראל בעולם הזה, שלטון אחר בא ומשעבד והולך לו, בא שלטון אחר ומשעבד והולך לו. כשמגיע הקץ אין הקדוש ברוך הוא אומר להם לאומות העולם כך עשיתם לבני. אלא מיד משבר את העול ומקצץ את הסמלונין, שנאמר ואשבור מוטות עלכם. וכן הוא אומר ה' צדיק קצץ עבות רשעים. ואולך אתכם קוממיות, ר' (יהודה) [שמעון] אומר מאתים אמה, רבי (שמעון) [יהודה] אומר מאה אמה כאדם הראשון. אין לי אלא אנשים. נשים מנין תלמוד לומר בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל, וכמה הוא [תבנית] היכל מאה אמה. דבר אחר קוממיות בקומה זקופה שלא יהיו יראין מכל אדם: ואם לא תשמעו לי (כתוב ברמז תת"צ):
ואם לא תשמעו לי למדרש חכמים. או יכול למה שכתוב בתורה. כשהוא אומר ולא תעשו את כל המצות האלה. הרי מה שכתוב בתורה אמור. הא מה אני מקיים ואם לא תשמעו לי, למדרש חכמים: