טורי אבן/חגיגה/יד/א

טורי אבן חגיגה יד א

דף י"ד ע"א

ופליגי דרשב"נ. פי' התוס' שהוא אומר שהמלאכים נבראי' בדיבור המקום ולא מן נהר דינור. ואני תמה על זה דמי לא מודה ר"ש שיש מלאכים אחרים שהן קיימין לעולם חוץ מאותן שנבראי' מן נהר דינור שבטילין מיד אחר שאמרו שירה והא הרבה כתובים מעידים על זה וכל ההגדות מליאים מזה שיש מלאכים שהן חיים וקיימי' לעד וה"מ לעיל וא"ל לרב ס"ל נמי הכא דמכל דיבור של הקב"ה נברא מלאך והוא חי לעולם חוץ מאותן של נהר דינור שבטילין. ול"נ דודאי בהא כ"ע מודו דיש הרבה כיתות מלאכים שנבראו בשעת בריאת העולם והן קיימין לעולם אלא דקרא דחדשים לבקרים דמשמע דבכל יום נבראו מלאכים חדשים משמע לי' לרב דמנהר דינוד נבראים והיינו פליגי אדרש"בל דאמר מכל דיבור שיצא מפי הקב"ה נברא מלאך ומייתי לה מקרא דברוח פיו כל צבאיו א"כ אין לנו ראיי' מקרא דחדשים לבקרים שמנהר דינור נבראים בכל יום וקרא מיירי מאותן שנבראי' בכל יום מדיבורו של הקב"ה שאומרי' שירה והיינו רבה אמונתיך דקרא. ואע"ג דקרא קאמר חדשים לבקרי' אפ"ה א"ל דקרא איירי מאותן הנבראי' מכל דיבור של הקב"ה דהאי לבקרי' ל"ד בקר כבקר דגבי תמיד שאינו אלא עד חצות לרבנן ועד ד' שעות לר"י כדאמרי' רפ"ד דברכות (דף כו) אלא כל היום הוא במשמע דלבקרי' כמו ותפקדנו לבקרים דמני' נ"ל לר"י דאדם נידון בכל יום בפ"ק דר"ה (דף יז):

אחד לו וא' לדוד כדתני'. ק"ל כיון דר"ע הדר בי' מהא כדאמר בסמוך אמאי נקט לה בתירוצא דקרא:

כתוב אחד אומר כורסיה וכתוב אחר אומר עד די כורסוון רמי'. בלא רומא דקראי צ"ל לכל הני דרשה דמייתי דהא מהאי קרא פקרו המינים לומר ב' רשויות הן מדכתיב כורסיי' רמי' לשון רבים כדאמ' ספ"ד דסנהדרין (דף לח) ומ"ל התם נמי כדהכא אלא דניחא לי' נמי לאתויי הכא מרומי' דקראי:

שרפרף להדום רגליו שנאמ' השמים כסאי. שם בספ"ד דסנהדרין לא מייתי להאי קרא דהשמים כסאי וגי' דהתם נ"ל עיקר והסופרים טעו להבי' מקרא זה כאן ואין זה ענין לכאן דהכא מכסא כבוד ממש מיירי ולא משמים וארץ מיהו י"ל דמייתי לי' לראיי' דשייך לומר כלפי מעלה כסא ושרפרף כדאמ' לעיל מ"מ נ"ל עיקר כיון דהתם ל"ג לה ה"נ ל"ג:

י"ח קללות כו' עד שא"ל ירהבו הנער בזקן. פי' י"ח קללות עם ונתתי נערים שריהם דבלא"ה אינן אלא י"ז אפי' אי חשבת חכם חרשים לשתים וכן נבון לחש לשתים ואי חשבת נערים שריהם ותעלולים ימשלו בהו לשתי' פשו לי' חדא דהוי לי' י"ט וי"ל דחכם חרשי' חדא חשיב לי' כמש"ל:

שופט זה דיין שדן דין אמת לאמיתו. בפ"ק דשבת (דף י) גבי הא דאמר התם כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כו' פי' התוספות לאמיתו לאפוקי דין מרומה נ"ל דהיינו כדא' רפ"ד דשבועות (ד' ל) מנין לדיין שהו' יודע בדין שהו' מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידים אחתכנו. ויהי' הקולר תלוי בצואר עדים. ת"ל מדבר שקר תרחק והא דקאמר זקן זה הוא הראוי לישיבה היינו ע"ד שאין לך אין לך נאה בישיבה אלא זקן א"נ כי ההיא דפ"ח דיומא (דף עח) זקן היושב בישיבה צריך ליטול רשות להתיר בכורות ופי' רש"י בישיבת סנהדרין והא דקאמ' יועץ זה שהיא יודע לעבר שנים נ"ל היינו ע"ד דדרשינן פ' הנחנקין (דף פד) גבי כי יפלא ממך זה יועץ וכן הוא אומר ממך יוצא חושב על ה' רעה יועץ בליעל ומפרש התם יועץ זה היודע לעבר שנים ולקבוע חדשים ופירש"י שנחלקו בעבור שנה הקרוי' יודע עצה מ"מ א"י מנ"ל שהן קרוין עצה אע"ג שקרוין סוד בפ"ק דר"ה (דף כ) ובשלהי מס' כתובות שלא יגלה סוד עיבו' לאו"ה מ"מ עצה ל"מ שקרוין ומה ענין עצה לסוד. ואפי' סוד משמע שאינו קרוי אלא קביעות החודש לחוד כדאמ' התם בפ"ק דר"ה גבי סוד העבור נולד קודם חצות או לאחר חצות שהוא דבר סתר לידע עת מולד הלבנה בהתקרבה אל החמה או נתרחקה ממנו ושאר דברי' התלוים בזה אבל עבור השנה על אביב ועל פי' האילן ועל התקופה כדאמ' בפ"ק דסנהדרין אין זה אלא חושבנא בעלמא אפי' סוד לא מיקרי ונ"ל דהא דקאמ' הכא והת' יועץ זה היודע לעבר שנים ולקבוע חדשים דמצינו גבי עיבור שנה כי האי לישנא ויועץ המלך לעשות פסח בחדש השני וכמ"ד בפ"ק דסנהדרין (דף יב) שעיבר חזקי' את השנה מפני הטומאה א"נ כר"ש דאמר התם שעיבר ניסן בניסן ודלא כמ"ד התם שהשיאן את ישראל לעשות פסח שני דא"ל ענין לעיבור שנה והא דאמר הכא והתם דקה"ח נמי בכלל עצה אע"ג דהאי ויועץ לא מיירי אלא מע"ש ולא מקה"ח דכ"ש דקה"ח קרוי עצה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף