חכמת אדם/קנז

חכמת אדם ‏ קנז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין התכריכין והטהרה (מסי' שמ"ט עד סי' שנ"ג)

א בראשונה היו עושין בגדים נאים ויקרים למת שהוא סימן שהוא מודה בתחיית המתים וכשראה ר"ג שהעניים מתביישין וברחו והניחו המת נהג בעצמו שלא לקברו אלא בבגדים לבנים ולכן אין קוברין המת בתכריכים יקרים אפילו לנשיא שבישראל אלא לקבור בבגדים לבינים ומ"מ נהגו לחזור אחר בגד פשתן נאה אבל בחשובים יותר מדאי ודאי אסור (שנ"ב) ומותר לעשות התכריכין משעטנז דכתיב במתים חפשי כיון שמת נעשה חפשי מן המצות ואין קוברין אלא בטלית שיש בו ציצית ולפי שיש מחלוקת די"א דא"צ ציצית שהרי פטור מן המצות וי"א משום לועג לרש עושין ציצית ונהגו לקברו בציצית אך שפוסלין א' מן הציצית והיותר נכון כשמונח כבר בקבר אזי יכניסו ציצית א' בכנף (שנ"א) ומכ"ש מי שהיה נזהר בציצית בחייו שמניחין לו ציציותיו (ד"מ):

ב האיש אינו כורך ומקשר האשה משום הרהור אבל האשה כורכת ומקשרת האיש דאין בה הרהור כ"כ (שנ"ב):

ג מת ותכריכי המת דישראל לכ"ע אסורים בהנאה ושל נכרי מחלוקת הפוסקים (עיין נק"הכ ובמ"למ הלכ' אבל) דכתיב ותמת שם מרים וילפי' שם שם מעגלה ערופה מה ע"ע אסורה בהנאה כך המת ותכריכיו ודוקא שהזמינו לצרכו ונתנם עליו אבל בהזמנה לבד אפי' עשאם לצרכו לאחר שמת לא נאסרו דהזמנה לאו מלתא הוא וכן אם נתנם עליו ולא הזמינם לכך בתחלה לא נאסרו (שמ"ט):

ד נויי המת המחוברים בגופו כגון פאה נכרית וכיוצא בו אסורים אם הם קשורים או קלועים בו אבל אם אינן מהודקין בו אלא שתלוי ביחד מותר וכן טבעות שבידם ונזמים אע"ג שהם עליו מותרים בד"א בסתם אבל אם צוה שיתנו נויי גופו המחוברים בו ליורשיו או לדבר אחר מותרים כיון שאינו מגופו ממש אבל שערו ממש אפי' אם צוה עליו אסור בהנאה כמת עצמו ואשה שיוצאת ליהרג נהנין בשערה אף על פי שנגמר דינה אין שערותיה נאסרים עד שתהרג (שם):

ה כלים שזרקן על המת מחמת מרירות הלב ע"מ לקברן עמו או במטה הנקברת עמו ר"ל שנושאין אותו בה לקוברו ונגע במת אסור בהנאה מדרבנן גזרה משום תכריכי מת ודוקא שהם שלו דאם הם של אחרים קיי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ולכן אם היו אביו ואמו מזרקין עליו כלים מצוה לאחרים להצילן דהוי כהשבת אבידה דודאי שיתחרטו אח"כ אבל אם כבר נגעו במטה הנקברת אסורים אבל אם נגעו במצע שמניחים על המת או הכר וכסת שנותנים תחת מראשותיו או סדין וטלית שפרסו על הארון או על המטה שמוליכין בה המת לקוברו אינו נאסר וכן הדף שטהרו עליו וכל הכלים שמוליכין המת עליהם לקבורה לא נאסרו שהרי לא נתנם שם ע"מ לקבור עמו (שם):

ו המציל כלים מלזרוק עליו חייב בשמירתן ולכן אם החזירן לאביו וזרקום בענין שנאסרו חייב המחזיר לשלם דהוי כזרקן למקום גדודי חיות ולסטים (שם):

ז כל המרבה כלים על המת ה"ז עובר משום בל תשחית (שם):

ח מביאין מים ומחממין אותו ומרחיצין כל גופו ואיבריו ופניו וראשו ויטהרוהו במתון ובטהרה ובנקיות בין האצבעות ידים ורגלים ובין האזנים ויחופו ראשו ויסרקוהו כדרך שעושין החיים ויטלוהו צפרני ידיו ורגליו כדי שיבא למנוחה בטהרה כמו שהיה רגיל לילך בשבת לב"הכנ (ומ"מ במקום שאין מנהג אין ראוי לשנות המנהג לכן ראוי ליטול הצפרנים בביתו קודם שיוציאו לב"הק) ואח"כ לוקחין ביצים ויין וטורפין יחד מעורבין ומרחיצין ראשו והמתעסקין בו רוחצין ידיהם במלח ומים ונהגו לתקן בגדי פשתן בלא אימרא וחוטין בלא קשר ומלבישין אותו מכנסיים. וחלוק. ואנפליא יילצונש (ר"ל זאקין). וחלוק סרגניזא (ר"ל קיטעל): וחגור פשתן חוגרין אותו. וחגור של מכנסיים כמו כן פשתן. ועונבין אותו אבל לא קושרין שום קשר ולא בחוטי הראש. ומצנפת ובגד שמעטפין אותו סביב שקורין וואלטורה (ר"ל סובב) (כ"ז ברוקח) (ואם היה לו טלית נאה ואחר מיתה רוצים להחליף על טלית גרוע להלבישו לא נכון לעשות כן (בל"י) ונ"ל דאם הניח יתומים קטנים עניים אומדין דעתו של אב אם רוצה בתקנת בניו אז יחליפו). ולאחר שטיהרוהו לא יניחו אותו באותו מקום שטיהרוהו אלא ישכיבוהו כנגד הפתח לפנים מן הבית: ואין מהפכין את הדף שטיהרוהו עליו כי סכנה יש בדבר פן ימות א' תוך ג' ימים (ס"ח) ולא ינשק אדם את ילדיו כשמתו כי הוא סכנה גדולה וכ"ש שלא יאחזו בידו של מת ויאמר שיוליכנו עמו (שם) והמלבישים את המת יכוונו שכשם שהם מלבישים הגוף כך תתלבש נשמתו בלבושים רוחנים בג"ע וכשיגיעו עמו ל' אמות מן הקבר יעמדו עמו כל ד' אמות (ונ"ל כדי שיעמדו ז' פעמים נגד ז' מעמדות שהם נגד ז' הבלים וז' מדורי גיהנם וז' דינים החולפים על המת וכן נכון לעשות) וביום שא"א תחנון א"צ להעמיד וישהו מעט שם שזה קצת כפרה למת (ד"מ בשם ראב"י):

ט מעצימין עיניו של מת וכבר כתבתי עפ"י זוהר שמי שיש לו בנים אזי בנו הבכו' יעצים עיניו כמש"כ ויוסף ישית ידו כו':

י ישראל שנפל מאליו ומת אם יש פצעים בגופו ויצא ממנו דם וא"כ יש לחוש שמא נבלע דם הנפש בבגדיו ובמנעליו ולכן אין מטהרין אותו וקוברין אותו בבגדיו ומנעליו רק למעלה מן בגדיו כורכין אותו בסדין שקורין סובב ונוהגין לחפור במרא וחצינא בקרקע שנמצא שם ההרוג וכן כל דמו שיצא ממנו במקים קרוב לו וקוברין אותו עפר שנבלע בו הדם ומ"מ נ"ל דוקא בגדים שהוא מלובש בו קוברין אבל אם נתז מן הדם על שאר בגדים שאינו מלובש בהן וכן אם הניחוהו על כרים וכסתות ועדיין הדם יוצא א"צ קבורה אלא יכבסם היטיב היטיב עד שלא ישאר בהם רושם דם והמים ישפכו אל קברו עיין ב"א סי' א: ואם לא יצא ממנו דם פושטין בגדיו ומטהרין אותו ומלבישין אותו תכריכין כשאר מתים וכן מי שנטבע במים פושטין בגדיו ודינו כשאר מתים (ש"ך בשם רש"ל וב"ח סי' שע"ה) והט"ז כ' דהמנהג לקבור הנטבעים בבגדים הנמצאים והיכא דנהוג נהוג ובמקום שאין מנהג נ"ל דיש לעשות כמש"כ הש"ך. ואפי' אם יצא ממנו דם אלא שכבר פסק ופשטו בגדיו וחי אח"ז איזה ימים ומת מטהרין אותו ועושין לו תכריכים. ונ"ל דאע"ג שהוא מלוכלך מדם שיצא ממנו אפ"ה מטהרין אותו דבודאי אין לחוש לקבור דם שיוצא מן האדם בחייו דדוקא כשיצא ממנו דם בשעת מיתה דחיישינן שמא הוא דם הנפש או נתערב בו אבל לא מה שיצא ממנו קודם מיתה בודאי:

יא וכן יולדת שמתה מחמת לידה דינה ממש כהרוג דאם ידוע שיוצא ממנה דמים מרובים אין מטהרין אותה אבל אם כבר כלה הדמים לצאת ומתה דאין לספק בדם הנפש עושין לה כשאר מתים ומ"מ הרבה קהלות נוהגין לטהר כל יולדת ולהלבישה תכריכין ולהלבישה בגדיה למעלה מהתכריכין ולמעלה מהן הסדין (ש"ך) ויש מקומות שמלבישין לכל יולדת שמתה תוך ל' ללידתה בגדים ומנעלים (ט"ז) ויש מקומות שמלבישין בגדים נאים (ת"ח) ונהרא נהרא כו':

יב והנהרג אפילו לא יצא ממנו דם כלל כגון שנחנק קוברין אותו כאשר הוא נמצא כדי להעלות חמה (ש"ך שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.