חכמת אדם/קלד

חכמת אדםTriangleArrow-Left.png קלד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

דין ריבית אוכל באוכל כגון שלוה סאה בסאה (סי' קסב)
ודין אוכל בכסף ע"י הלואה כגון שהלוה לו מנה ופסק עמו ניתן לו חיטין כשער של עכשיו (סי' קס"ג)

א כשם שאסור מה"ת ללות כסף בריבית כן אסור מה"ת ללות דבר מאכל בריבית כדכתיב נשך אוכל ואמנם אינו אסור מה"ת אלא בענין שמתרבה אצל המלוה כגון שלוה לו סאה תבואה או שאר פירות ליתן לו לזמן פלוני יותר מסאה וחכמים אסרו כל דבר שלפעמים יתיקר השער ולכן אסור ללות סאה ע"מ שיחזיר לו לזמן פ' סאה אע"פי שאינו נותן לו יותר ממה שלוה דשמא יתיקר ונמצא עכ"פ מתרבה אצל המלוה וכן כל דבר שדרכו בכך חוץ מן המטבע כסף שלעולם הוא במקח א' ולא מבעי' אם קובע לו זמן אלא אפילו אינו קובע לו זמן ורשות ביד הלוה להחזיר כ"ז שירצה ויוכל להמתין עד שיהיה כשער של עכשיו אפ"ה אסור אלא צריך שיעשנו שומא כמה היא שוה עכשיו סאה זו שאם יתיקרו לא יצטרך ליתן לו סאה שלוה אלא יסלק לו בדמים ואם עבר ולא עשה דמים ונתייקר נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו ואם שינה עבר באבק ריבית (קס"ב סעיף א') ודין אם מותר ללות דינר זהב בדינר זהב ושאר מטבעות נתבאר לעיל כלל קל"ב):

ב ואם יש לו מטבע מאותו המין בביתו או אפי' שאינו בביתו אלא בפקדון ביד אחר באותו העיר או אפילו בעיר אחרת אלא שיש למלוה דרך לאותו העיר חשבינן כאלו הקנה הלוה לזה מה שיש לו להמלוה ונחלטת לו וא"כ אם נתייקר הרי ברשות המלוה נתייקר שה"ז כאלו הוא פקדון ביד הלוה וה"ז דומה כאומר לחבירו הלויני סאה חיטין עד שאמצא המפתח ואתן לך מה שיש לי בביתי דודאי אין כאן הלואה כלל ומותר וה"נ כיון שהותר ללותו נגד מה שיש לו וזה שיש לו נקנה למלוה וכיון שזה לוה ממנו הרי חזר ויש לו וא"כ מותר ללות על סאה אחת אפילו אלף סאין בב"א ואצ"ל לו קני בזאח"ז דלא החמירו בו חכמים כיון דאיסור זה אינו אלא מדרבנן ואפילו הוא עם הארץ ולא ידע בהיתר זה מותר ומ"מ לכתחלה יהיה דעתו שמקנה לו ונאמן הלוה לומר שיש לו מעט מזה המין ואם אין ללוה כלל מאיתו המין יתן לו המלוה במתנה מעט מאותו המין או שמקנה לו מעט וישום אותה בדמים כפי השער ואז נקנה לו והוי כיש לו ומותר (סעיף ב' ובש"ך וביש לו אפילו אם קבע לו זמן וא"ל שלא יקבל ממנו עד הזמן כיון שיש לו מותר (ש"ך ס"ק י"א):

ג ודוקא שיש לו מאותו המין אבל אם לוה חיטים ויש לו שעורים או שאר מינים מהני ואפילו הם בשער א' ואפילו יצא שער של שניהם דאע"ג דביצא השער מותר כיון שהלוה על מין אחר דלפעמים אינן שוים אסור (ססעיף ה' בט"ז וש"ך) וכ"ש דלא מהני אם יש לו מעות מזומן אע"ג דיכול לקנות בעדם חיטים לא מהני (שם בש"ך סק"ה דלא כט"ז בס"ק ב'):

ד והא דמותר ביש לו דוקא במלוה בסתם אבל אסור להתנות עם הלוה שאם יתיקרו החיטים ישלם לו חיטין ואם יוזלו יתן לו דמים כשער של עכשיו דהוי קרוב לשכר ורחיק להפסד ואסור כ"ש דאסור להתנות שיסלק לו מעות יותר מכדי השער דהוי ריבית גמור (שם):

ה והא דאסור סאה בסאה דוקא במקום שאין כאן שער קבוע כלל אלא שזה מוכר בכך וזה בכך אבל במקום שיצא השער אע"פי שהשער משתנה תמיד (סי' קע"ה ש"ך ס"קג) כיון שעכשיו יש שער קבוע ויכול הלוה להשיג בקל לקנות בשוק במזומן או בהקפה ולכן אפילו אין לו ללוה כלל ואפילו מעות אין לו (ש"ך סק"י) מותר דהוי כיש לו ולכתחלה נכון שידעו המלוה והלוה שיצא השער אע"פי שאינם יודעין בכמה כדי שלא יתכוונו שניהם לאיסור ובדיעבד אפילו לא ידעו כלל רק שיצא השער חייב לשלם לו דהא באמת לא נעשה כלל איסור בהלואה דהא באמת יצא השער (סעיף ג' ובש"ך ס"קט) והט"ז ס"קג אוסר בלא ידעו שניהם:

ו והא דיכול ללות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אע"פי שקבע לו זמן דהא דקבע לו זמן אינו אלא לתועלת הלוה שאין המלוה יכול לכופו בינתים אבל אם בא לפרוע לו תוך זמנו פורע ולכן מותר אבל אם אמר לא אקבל הפרעון קודם הזמן אע"פי שאינו אומר לא אקבל הפרעון עד שעת היוקר אסור דאע"פי שאינו יודע שיתייקר השער אז אפ"ה אסור דדמי להלויני כור חיטין עד הגורן ואפילו אם נתייקר השער אין חייב לשלם לו. ודוקא שקבע לו זמן סתם לתועלת הלוה אבל אם קבע לו זמן מחמת שיש לחוש שיוזל אחר ההלואה קודם הזמן אפילו לא אמר לו לא אקבל עד זמן הפירעון אסור לכ"ע דכיון דקבע לו זמן משום חשש שיוזלו יוכל המלוה לומר לא אקבל חובי קודם זמן כי כן הדין בכל דבר שקבע המלוה ללוה הזמן ורצה לפרעו תוך הזמן שמתירא מפני איזה היזק דאינו יכול לפרוע קודם זמנו להפסיד המלוה וא"כ דומה ממש כאלו אמר לא אקבל הפרעון עד הזמן ולכן אסור (ש"ך ס"ק י"א):

ז מלוה אדם את אריסיו (פי' שיש לו חלק חצי או שליש) סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס להשדה בין לאחר שירד דהוי כאלו התנה שיקח בע"הב סאה אחת תחלה מהיוצא בשדה ויחלקו המותר בד"א במקום שנהגו שיתן האריס הזרע ואם לא יתן יכול בע"הב להעבירו ולכן אפילו אחר שירד לתוך השדה וכבר חרש כיון שאין לו זרע לזרוע יכול בע"הב לסלקו וה"ז כאלו ירד לתוכה עכשיו והוי כאלו התנו האריס וקבל עליו שיטול בע"הב סאה ראשונה היוצא מן השדה אבל במקום שבע"הב נותן הזרע רק שזה האריס שנתן עינו על שדה זו מוותר משלו שיתן הוא הזרע ולכן אם הריצוי הזה נעשה קודם שירד לתוכה נמצא דאדעתא דהכי דוקא ירד וע"כ כל כמה דלא יהיב זרע בטלה ירידתו ויכול ללות מבע"הב אבל אם כבר ירד לתוכה סתם כמו שאר אריסין ואח"כ נתרצה לשנות ליתן הוא הזרע וכיון דאין הבע"הב יכול לסלק איתו מאחר שירד סתם אדעתא דמנהגא ירד ולכן אסור ללות מבע"הב (סעיף ד' ובט"ז):

ח הלוה לו סאתיים ועשה לו שטר עליהם וידוע שהלוה לו בזמן הזול או שנזכר זמן הלואה בשטר וידעינן שבאותו זמן היה בזול כיון שיש צד ריבית לפנינו אם טוען הלוה שנעשה באיסור צריך המלוה לברר שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ואם לא יברר הלוה שלא יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה ואין המלוה יכול לומר הקניתי לו משלי ע"י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה דאע"ג דזכין לאדם שלא מדעתו אבל הכא חוב הוא לו ואין מקנין לאדם בעל כרחו (ועיין בט"ז ס"ק ח' ובנק"הכ) אבל אם טוען המלוה עתה הלויתיך או שלא נזכר בשטר רק פלוני חייב לפלוני כך וכך סאין לשלם לזמן פ' וטוען המלוה אתה חייב לי סאין אלו כי קניתי ממך בקג"אס ונתתי לך בעדם לפי שהם שוים עכשיו או שטוען שלא נתייקר מעולם אלא כך היה ג"כ השער בשעת הלואה אע"ג דהלוה באיסור דשמא יתייקר השער מ"מ השתא לאו ריבית קא שקיל לפי דברי המלוה לפיכך המלוה נאמן ואם כ' בשטר שיהיה המלוה נאמן על כל הענינים לעולם המלוה נאמן (סעיף ה'):

ט ואם נתחייב לו חטים והלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר ושם החיטים יקרים יותר ממקום הלואה אינו משלם אלא כשוין במקום הלואה (שם):

י והא דלוין ע"ש שבשוק דווקא סאה בסאה אבל לא ילווהו מעות ולהתנות עמו אם לא תשלם לי עד זמן פ' חייב אתה ליתן לי פירות כשער של עכשיו דכיון דעד אותו זמן הוו ליה שם הלואה עליו וא"כ מאימת מתחיל הפסיקה על הפירות באותו זמן ובאותו זמן אינו נותן לו מעות (סי' קס"ג ט"ז סק"ה וש"ך סק"ד) ועיין לקמן בדין ריבית שע"י מכירה:

יא ודוקא בענין זה דבבירור יש כאן הלואה תחלה אסור אבל אם אומר לי הריני נותן לך מעות על פירות שתתן לי כל השנה כשער של עכשיו אלא שאני נותן לך ברירה אם תרצה תוכל ליתן לי מעות עד זמן פ' דשרי דכיון שזכר בשעת נתינת המעות גם הפסיקה על הפירות אלא שעושה לו טובה באם ירצה לחזור מהמקח שיכול לחזור ובפרט דרש"י מתיר בכל ענין להלות אפילו מעות על שער שבשוק דיש להתיר עכ"פ בכה"ג (ט"ז שם):

יב היה חייב לחבירו מעות שהלוהו ואמר לי תן לי מעותי שאני רוצה ליקח בהם חטין וכיוצא בו אמר ליה צא ועשה אותם עלי כשער של עכשיו ויהיה אצלי חיטים בהלואה כך וכך סאים אם יש לו חטים ככל שיעור מעותיו מותר שהרי זה קנה אותם בכסף שנתן לו ואע"ג דלא משך מ"מ כיון שאין הלוה יכול לחזור מן המקח עד שיקבל עליו מי שפרע גמר ומקני וא"כ אף אם יתיקרו החטים הרי נתיקרו ברשות המלוה ואין כאן ריבית כלל ונאמן המוכר לומר שיש לו כ"כ חיטים וא"צ להביא ראיה לדבריו (ועיין לעיל כלל קל"ב סי' י"א) ודווקא שיש לו באמת ולא מהני מה שמשקר ואם משקר הלוה עושה איסור ועובר על לפני עור ואם המלוה יודע שמשקר גם הוא עובר וע"ש מה שכתבתי בנ"א (ונ"ל דאפילו אם מכרם פחות מהשער מותר דכיון דבטעמא דיש לו רשות לאדם למכור נכסיו בכל מה שירצה ומה שכתבו הפוסקים עשה עלי כשער של עכשיו היינו משום סיפא דבאין לו אפילו יצא השער אסור ומה שכתב הש"ך בסק"ד בשם הפרישה קאי דוקא בפוסק ואין לו דאז בעינן דוקא כפי השער עיין בפרישה אות ג' ובש"ך וצ"ע) אבל אם אין לו ככל השיעור מעותיו לא מהני אם יש לו מעט מאותו מין כדלעיל סי' ב' דהתם הלואה היא וחשבינן כל מיעוט ומיעוט כאלו נקנה למלוה וחוזר ולוה לו כדלעיל משא"כ הכא במכירה אינו יכול למכור מה שאין לו ואפילו יש לי מעות מזומן כשיעור כל החיטים לא מהני כדין כל דבר שאינו ברשותו שאינו יכול למכור אע"פי שיש לו מעות שיוכל לקנות ולכן אפילו יצא השער לא מהני דכיון שאין כאן מכר הרי היא הלואה ומה שיש לו המעט כבר נמכר וא"כ השאר הוא כמלוה סאה בסאה ואין לו כלל ושמא יתיקרו והוי ריבית (קס"ג סעיף א'):

יג וכן אם היו לו חטים ונתחייב לו להעמידם לזמן ידוע ובא לזמ"פ יאמר לו תן לי החטים שאני רוצה למכרם וליקח בהם יין וא"ל צא ועשה עלי כשער שבשוק אם יש לו יין מותר וא"ל אסור (סעיף ב'):

יד אמר לו הלויני מנה א"ל אין לי מנה אלא חטים יש לו נותן לו חיטים במנה וקנה זה באחד מדרכי הקנין בק"גאס או במשיכה ונמצא זה נתחייב לו מנה וחזר ולקחם ממנו בתשעים וזה היתר גמור שהרי יכול למכור מטלטלין שוה מנה בדינר ועדיין הם שוים ק' (דאם הוזלו קודם שחזר ולקחן ועמדו על צ' אין כאן שום הערמת ריבית ומותר לכתחילה ש"ך סק"ו) אם התנה עמו שיפרע לו במעות אסור כיון דא"ל תחלה הלויני מעות הוי כהערמת ריבית שהרי מסלק לו ק' ולא קיבל רק צ' ומ"מ אפילו אבק ריבית אין כאן ומוציא ממנו ק' בדין. וי"א דהוי אבק ריבית ואין מוציאין לא מלוה למלוה ולא ממלוה ללוה ומ"מ מותר לסלק לו בחיטין בעד ק' אלא שאין כופין אותו לפרוע כל הק' בחיטין ואם התנה עמו שיפרע לו בפירות י"א דאפילו לכתחלה מותר לסלקו במעות ויש אוסרין כדלקמן בדין פוסק על הפירות סי' ה' וכ"ז כשקנה ממנו החיטין באותו מעמד אבל אם זקפן עליו במלוה ולאחר שעה חזר ולקח ממנו אפילו הערמת ריבית אין כאן. ואם התנה מתחלה שיחזור ויקנה ממנו החיטין בפחות ממה שקנה הוי כמין ריבית גמור ואפילו פרע לו פירות אסור (ססי' קס"ג) בד"א באמר לו תחלה הלויני מנה דנראה כהלואת מעות אבל אם אמר לו מתחלה הלויני כך וכך סאין חיטין אע"ג שחוזר ומוכרו בזול מותר להתנות עמו שיפרע במעות כל דמי החיטין (ש"ך ס"ק ט') ודוקא שמשך ממנו החיטין באחד מדרכי הקני' אבל בלא"ה אפי' פרע אח"כ בחיטין אסור אפילו אמר לי' תחלה הלויני חיטים וגם לבסוף פורע לו המנה בפירות (ש"ך ס"קו):

טו נוהגין להלוות זה לזה ככר לחם בככר לחם דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (קס"ב ססעיף א'):


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.