חכמת אדם/קי
|
< הקודם · הבא > |
א אשה שראתה דם מחמת תשמיש מותרת לשמש לאחר שתטהר ואם ראתה גם בפעם ב' אפ"ה מותרת לשמש לאחר שתטהר בפעם ג' דתלינן שמא בעל בכח ואין כל הכחות שוות ראתה גם בפעם ג' ה"ז מוחזקת לראות דם מחמת תשמיש עם בעל זה דזה הוי כמו ווסתות דאמרינן עכ"פ מדרבנן אורח בזמנו בא וא"כ בזו נמי אמרי' אורח בזמנו בא ואם תשמש תראה דם ולכן אסורה לשמש עוד עם בעל זה. ואפילו לא בדקה עצמה קודם תשמיש צ"ע אם תלינן שהיה מקודם (ס"ט סי' קפ"ו ס"ק ד' בסופו ועיין כו"פ וצ"ע) ואסור להשהותה אף אם אינו רוצה לבא עלי' דחיישינן שמא יבא עליה לאחר טבילה כיון דאינה אסורה עליו אלא מדרבנן דווסתות דרבנן וכשתראה הרי שגג בשגגת כרת אא"כ רוצה להשהותה ע"י שליש ולא ילך אצלה אלא בעדים או שתדור בשכונה אחרת ואם לא קיים פו"ר כופין אותו להוציא (סי' קפ"ז סעיף י"ב ובש"ך) אלא תתגרש ומותרת להנשא לאחר דאין כל האצבעות שוות (ר"ל אבר התשמיש) דאפשר דאבר התשמיש של בעל זה גורם לה שתראה והוי ס"ס שמא מחמת מיעוך תשמיש ראתה מהצדדין ואת"ל מן המקור שמא אין כל אצבעות שווין. נשאת לאחר וראתה ג"כ דם מחמת תשמיש ג"פ רצופי' אסורה גם לשני אלא תתגרש ומותרת להנשא לשלישי שעדין לא הוחזקה ע"י ג' אצבעות נשאת לג' וראתה דם מחמת תשמיש ג"פ רצופים כבר הוחזקה ע"י ג' אצבעות ומוחזקת שבודאי תראה ע"י תשמיש ולכן אסורה אפי' להנשא עוד לכל אדם עד שתבדוק: כיצד בודקת ניטלת שפופרת של אבר ר"ל קנה חלול של עופרת או שאר מתכות שיכולין להחליקו שלא יסרט (לאפוקי של ברזל או עץ) ופיה כפול לתוכו שלא יסרט ונותנת בתוכו מכחול ובראשו מוך ומכנסת תחלה השפופר' לאותו מקום עד מקום שתשער האשה בעצמה לפי אומד דעתה שהגיע עד מקום שהשמש דש ואח"כ תכניס המכחול לתוך השפופרת כדי שלא תיגע המכחול בצדדין ואח"כ מוציאה המכחול קודם שתוציא השפופרת אם נמצא דם על ראש המכחול בידוע שהוא מן המקור ואסורה לכל העולם דכיון דודאי הוא מן המקור א"כ לא נשאר אלא ספק א' שמא לא כל אצבעית שווין (סמ"ג) ואם לאו אם נמצא דם על הצדדין של השפופרת מותרת אפי' לאותו בעל שהרי יש הוכחה שהדם היה מן הצדדין ולכן אפי' תמצא אח"כ מ"ת כמה פעמים טהורה שהרי זה דם צדדין ואם לא נמצא לא על המכחול ולא על השפופרת וא"כ י"ל שכבר נתרפאה ומותרת לשמש אח"כ ואם אח"כ נתחזקה ג"פ וראתה צע"ג להתיר ואפי' בחזרה וראתה פעם א' הרי איגלאי מילתא שלא נתרפאת (עיין ש"ך ס"ק י"א ובס"ט סק"ו) ואף בזמ"הז יש לסמוך אבדיקה זו ואם תרצה תוכל לבדוק בענין זה שתעשה מבגד פשתן כיס ארוך וקצר כמדת האבר ולמלאות הכיס במוכין בדוחק עד שנעשה עגול ועב כמדת אבר בינוני דק מלמעלה ועב למטה ותכניס לאותו מקום ואז אם תמצא דם מן הצד ולא על ראשו בידוע שהדם הוא מן הצדדין וטהורה ואמנם אם תמצא בראשו אינה הוכחה שהוא מן המקור דשמא נתלכלך ראש הכיס מן הצדדין ואז צריכה בדיקת שפופרת (ס"ט):
ב אם רוצה לבדוק עצמה בעודה תחת ראשון אחר שראתה ג"פ הרשות בידה ואם לא נמצא על ראש המכחול מותרת לו שלא אמרו שתתגרש מראשון אלא להקל עליה דאם תבדוק ותמצא על ראש המכחול אזי אסורה לכל העולם ולכן הקילו עליה להנשא עד שתתחזק ע"י ג' אנשים אבל אם תרצה להכניס בספק זה רשות בידה אבל י"א דאין זה מצד קולא אלא מצד הדין דדוקא משלישי ואילך כיון שאסורה לכל אדם הקילו משום עיגון אבל כל זמן שיש לה תקנה להנשא לא הקילו חכמים ויש לסמוך להקל כסברא ראשונה. ואם הרגישה צער וכאב בשעת תשמיש לכ"ע יש לסמוך אבדיקה אפי' בבעל ראשון כי נראה קצת כי חולי ומכה יש לה (ש"ך ס"ק ט"ז):
ג לא מקרי ראתה מחמת תשמיש מדינא אלא אם ראתה תיכף מיד אחר התשמיש בכדי שתושיט ידה לתחת הכר או לתחת הכסת ותטול עד לבדוק בו ותקנח עצמה דכיון דראתה סמוך כ"כ לתשמיש אע"ג דעדיין י"ל דראתה אחר התשמיש מ"מ כיון דבזמ"הז כשמצאה דם חייבת באשם תלוי מקרי ג"כ רואה מ"ת אבל אחר שיעור זה לא מקרי רואה מ"ת ואפילו לא קנחה רק שמצאה על הכתונת או על הסדין סמוך לתשמיש ממש דינה כאלו קנחה וצ"ע (עיין ס"ט ס"ק ג') וזהו מדינא אך כיון שא"א בקיאין בזה ולכן כל שרואה ג"פ סמוך לתשמיש מקרי לדידן רואה מ"ת ונאסרה על בעלה. ומ"מ לענין נאסרה על כל העולם לאחר שהוחזקה בג' אנשים צ"ע דאפשר דוקא כשראתה בשיעור שאסורה מדינא אסורה לעולם (עיין ש"ך ס"ק ז' וס"ט) ומ"מ דוקא כשראתה סמוך לתשמיש ממש אבל אם מופלג אחר התשמיש בדקה עצמה ומצאה דם וכ"ש באשה שראתה ג"פ בבוקר בליל טבילתה כשקמה ממטתה מצאה על כתונת שלה ריבוי דם לא מחזקינן לה ברואה מחמת תשמיש ומותרת לבעלה ואפי' אם תראה אח"ז פעם א' או ב' מיד אחר התשמיש ל"א איגלאי מילתא למפרע שגם פעם הראשון היה מחמת תשמיש אלא חשבינן מכאן ואילך והראשונה תלינן שראתה אחר התשמיש (ש"ך ס"ק א') אבל אם נמצא דם על עד שלו (ר"ל במה שמקנח עצמו אבר התשמיש) אפי' נמצא זמן מופלג אחר התשמיש מקרי רואה מ"ת דעל שלו ודאי בשעת התשמיש ראתה (סק"ד) וכן להיפך אם בדקה עצמה תיכף אחר התשמיש ולא מצאה כלום ואח"כ ראתה ואפי' היה בתוך שיעור הנזכר מותרת לבעלה ואם נמצא על כתונת שלו אפי' נמצא גם על כתונת שלה אין זה אלא ככתם ותלינן בשלו שהיה עליו מקודם צ"ע אם ר"ל שלא קנח בו כלל אבל אם קנח בו הוי כעד או ר"ל אע"פי שקינח בכתונת כיון שלא היה בדוק לו מקודם דינו כעד שאינו בדוק (ס"ט סי' קפ"ז ס"ק ג') ואם נמצא על כתונת שלה שלא ע"י בדיקה אפי' סמוך לתשמיש צ"ע שם:
ד ולא מקרי רואה מ"ת לענין שתאסור על בעלה אא"כ ראתה ג"פ רצופים בלי הפסק תשמיש של היתר בנתיים אבל אם ראתה פעם א' או ב' וחזרה ושמשה אפי' פ"א ולא ראתה ואח"כ שמשה וראתה לא מקרי רואה מ"ת שהרי לא הוחזקה בכך ואפי' כבר ראתה ג"פ רצופים ואח"כ עברה ושמשה אפי' פ"א (ש"ך ס"ק ל"ג) ולא ראתה חזרה להתירה הראשון ומותרת לשמש עם בעלה דבעילה זו של היתר ה"ז כאלו בדקה עצמה בבדיקת שפופרת (ט"ז ס"ק ה') ומ"מ אם תחזור ותראה ג"פ חוזרת לאיסורו (עיין ס"ט ד' ח' ע"ב): ובכל מקום שאינה בחזקת רואה מ"ת אפי' ראתה כמה פעמים מותרת ואין חילוק בין אם ראתה ג' פעמים מיד שנשאה או שנתקלקלה אח"כ וראתה ג"פ (סעיף א' רמ"א):
ה אם היתה אשה שיש לה ווסת קבוע לנדתה ועברה ושמשה בתוך עונת ווסתה כגון שהיתה ווסתה בלילה ושמשה באותה לילה (ועיין ש"ך ס"ק ט"ו היכא תמצא בהיתר) לא חשבינן לה לרואה מ"ת אלא תלינן ראייה זו שהיא ראיית ווסתה דאזלינן אחר רוב נשים דאין דרכן לראות מ"ת ואם אין לה ווסת דקיי"ל דחוששת לעונה בינונית אם שמשה סמוך לעונה בינונית צ"ע ועיין בכו"פ סק"ד:
ו אשה שיש לה מכה במקור אם יש לה ווסת קבוע ושמשה שלא בשעת ווסתה אעפ"י שאינה יודעת כלל שדרכה של מכתה שמוציא דם כיון שיודעת בוודאי שיש לה במקור מכה לא דיינינן לה לרואה מ"ת דאעפ"י שיודע' דדם זה מן המקור תלינן הראיות ע"י מיעוך האבר במכה מוציא דם (דכיון דיש פוסקים דס"ל אע"ג דווסתות דרבנן מ"מ ס"ל דכעין דאורייתא היא (עיין ש"ך סי' קפ"ה ס"ק כ"ג) וס"ל דאפי' הדם מחזקינן בדם מכה וא"צ אפי' ז"נ דאמרינן אורח בזמנו בא וכיון שעדיין לא הגיעה שעת ווסתה מוקמינן האשה על חזקת טהרה ואמרינן מסתמא דם מכה הוא ואפי' אינה יודעת כלל אם יש לה מכה עיין במרדכי הביאו הב"י והש"ך בס"ק כ' ואע"ג דלא קיי"ל הכי ולכן אם אינה יודע' שיש לה מכה דיינינן לה לרואה מ"ת מ"מ כיון דגם איסור זה שתאסור על בעלה מחמת שרואה מ"ת ג"כ אינה אלא מדרבנן דכיון דראתה הוי ליה כווסתות ולכן שלא בשעת ווסת סמכינן ע"ז שלא לאסור אותה על בעלה כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת) אבל עכ"פ צריכה ז"נ כיון שאינה ידוע לה שמכתה מוציאה דם ולענין ז"נ ה"ל ס' דאורייתא (ש"ך ס"ק כ') ובמקום שאין האשה יכולה לטהר ויש חשש עיגון אפשר דיש לסמוך על הרשב"א כפי שפירשו דבריו הב"י והד"מ והב"ח ושאר אחרונים ועיין בב"א סימן ד' דאפי' אינה יודעת אם מכתה מוציאה דם דכיון דיש לה ווסת מותרת בין ווסת לווסת וכ"ש אם יש לה ג"כ כאב או שרואה מוגלא דזה הוכחה שיש לה מכה ואפילו להסוברים דכאב אינו כמכה מ"מ אם ידעה בודאי שיש לה מכה שהרגישה בהליכתה ובישיבתה או כדומה לזה רק שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם אם בכל פעם שכואב לה המכה מוציאה דם אזי מסתמא המכה היא שמוציאה דם (עיין ס"ט סי' קפ"ז דף י"א ע"א):
ז אבל אם אין לה ווסת קבוע כיון שיודעת שדם זה בא מן המקור אע"ג שיש לה גם כן מכה במקור מ"מ כיון שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם לא תלינן במכה ואפי' לענין שתהיה כרואה מ"ת ואפי' שמשה בתוך עונה בינונית שהוא מל' יום לל' יום כיון שאין לה ווסת:
ח בד"א דבאין לה ווסת אינה תולה במכתה דוקא שיודעת בבירור שדם זה בא מן המקור בין שבדקה עצמה או שהרגישה שנופל מן המקור אבל אם האשה מסופקת אם הדם מן המקור או מן הצדדין תלינן במכה מכח ס"ס ספק שמא מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא מן המכה שכיון שיודעת שיש לה מכה במקור אע"ג שאינה יודעת אם מכתה מוציאה דם מכל מקום ספק הוי ולכן אפי' האשה טהורה וא"צ ז"נ: ד
ט וכ"ז דוקא אם המכה במקור ענמו אבל אם א"י שהמכה במקור אעפ"י שיודעת שיש לה מכה באותו מקום כיון שיודעת שהדם מן המקור אינה תולה במכה (ש"ך ס"ק י') דאיך תאמר שמא מן הצדדין כיון שהדם בוודאי מן המקור אבל אם אינה יודעת אם הדם בא מן המקור וגם א"י אם המכה במקור צ"ע דאפשר די"ל ס' מן הצדדין את"ל מן המקור שמא המכה במקור והדם מן המכה או אפשר י"ל ס"ס להיפך שמא אין לה מכה במקור ואת"ל שיש לה מכה במקור שמא אינו מן המכה (אלא די"ל דאין זה ס"ס דהכל א' הוא אם מן המקור אי לא) ואין ראיה מסימן קצ"א באיש ואשה שמא מן האיש או שמא יש לה מכה התם שאני דאין דרך דם מקור לצאת עם מי רגלים וגם י"ל דדוקא כשיש מכה במקור אעפ"י שאינה יודעת אם מוציא דם וא"כ שפיר י"ל את"ל מן המקור שמא מן המכה אע"ג שא"י אם מוציאה דם הלא גם המקור אין דרכו להוציא דם שלא בשעת ווסת והוי ספק השקול אבל כשאין שם מכה אמרינן רוב דם מן המקור. ואם המכה בודאי מן הצדדין א"כ אין כאן אלא ס' אחד אם מן הצדדין או מן המקור ועיין לקמן סימן י"א:
י ואם יודעת שדרך מכתה להוציא דם והמכה במקור עצמה אעפ"י שאינ' מרגשת עתה שדם זה בא ממכתה וכן כל מכה שרגילין נשים אחרות לראות דם ממכה כזו אעפ"י שזו אינה יודעת ה"ז כאלו יודעת שדרך מכתה להוציא דם (ט"ז ס"ק י') אעפ"י שאין לה ווסת קבוע אם שמשה בתוך ל' יום דהיינו עונה בינונית תלינן בדם מכה ואז אף האשה טהורה וא"צ ז"נ (ש"ך ס"ק כ"ג) וה"ה אם מרגישה שנופל ממנה דם מהרחם בלא תשמיש או שמוצאה דם ע"י בדיקה כיון שיש לה מכה במקור שיודעת שמוצאת דם אעפ"י שאינה מרגשת שדם זה הוא בא מן המכה מ"מ האשה טהורה אם יש לה ווסת והוא שלא בשעת ווסתה (ש"ך ס"ק כ"ד) ונ"ל ה"ה באין לה ווסת והוא בתוך ל' יום כמש"כ ס"ק כ"ג ועיין נדה דף ט"ז ע"א רש"י ד"ה אפילו תוך ימי נדתה) ומ"מ בשעת ווסתה או מל' יום לל' יום שהוא העונה בינונית דדינו כעונת הווסת אינו תולה לומר שזה הוא דם מכה אעפ"י שיודעת שמכתה מוציאה דם דא"כ לא תטמא לעולם והרי אנו יודעין שהיא רואה כשאר נשי' אבל אם מרגשת בבירור שדם זה בא מן המכה אפילו בשעת ווסתה טהורה דל"ש לומר א"כ לא תטמא לעולם שהרי כשלא תרגיש בבירור שבא מן המכה תהיה טמאה בשעת ווסתה (ש"ך ס"ק כ"ו הלשון מגומגם ונ"ל שכצ"ל דהא תהיה טמאה כשלא תרגיש וכ"כ תוספת ואגודה עד סוף הס"ק ואחר כך צ"ל ועוד כו' עד וכ"כ תוספת):
יא אם כל זמן שהיא בודקת בחורים וסדקים אינה מוצאת כ"א במקום א' בצדדין יש לתלות שממכה שבאותו צד בא כיון שיש הוכחה לזה שתמיד מוצאת במקום אחד וכ"ש אם מרגשת בשעת בדיקה כשנוגעת בצד המקום ההוא כואב לה קצת ובשאר חורין וסדקין אינה מרגשת כאב כלל ובזה אין חילוק בין יש לה ווסת או לא כיון שיש הוכחה שהוא מצדדים (עיין ש"ך בנק"הכ ס"ק י') ומ"מ יש להחמיר באשה שאין לה ווסת אם לא במקום הדחק (עיין ט"ז וש"ך בנק"הכ) ולכאורה היה נראה דזה מיירי שאינה יודעת כלל שיש לה מכה מבוררת רק מכח אומדנא שתמיד מוצאת במקום אחד אבל אמ"ו בנ"ב סי' מ"ו כ' דזה מיירי דוקא ביודעת שיש לה מכה רק שא"י אם מוציא דם וכן נראה באמת מדברי מהרא"י ואין לזוז מדבריו:
יב כל שיש לה מכה שתולין בה א"צ להראות לחכם לראות אם דם ראיה זו משונה מדם מכתה דמסתמא אמרינן שאינה משונה עד שנתברר שהוא משונה דאז אין תולין בה (שם ס"ק י"ט) ונאמנת אשה לומר מכה יש לי באותו מקום ונאמנת לומר ברי לי שאין דם זה מן המקור:
יג אם תרצה להתרפאות צריך שיהיה קודם שתתחזק אבל אחר שתתחזק יש מסתפקים אם מותר לסמוך על הרפואה ולשמש אח"כ ואם רופא זה עשה רפואה זו לאשה קודם שנתחזקה ונתרפאת יכולה אשה אחרת לסמוך עליו אף לאחר שנתחזקה ומותרת לשמש עד שתחזיר לקלקולה (סעיף י' ובש"ך) ואם יש רגלים לדבר שהיא משמשת בצער מה שלא היה קודם לכן כ' רדב"ז סי' ת"י שקרוב בעינינו שסומכות על רופא מומחה שאמר שנתרפאת ומותר' לשמש פעם ד' (ס"ט ס"ק כ"א) ויש מי שמתיר אם אמר לה רופא שנתרפאה. ואם תראה האשה שפסק דם ווסתה וראייתה ע"י רפואות וניכר שהועיל לה יש לסמוך אף על הנכרי ומ"מ אם תחזור ותראה אפי' פעם אחת חזרה לקלקולה ואשה שראתה ג"פ מ"ת והזקינה עד שחדל להיות לה אורח כנשים לגמרי מסתפק הכו"פ אם מותר' לבעלה (עיין בס"ט ס"ק כ') וזקנה שראתה ג"פ מ"ת ויש לה צער וכאב בשעת תשמיש ע"ש בס"ט בשם שב"וי דמיקל וע"ש:
יד ואם הפחידוה פתאים ונפל ממנה חררת דם הוא סי' שנתרפאת אלא שבזמן הזה אין לעשות רפואה זו לכתחלה להתירה ע"י כך וכן אם נתגרשה ואח"כ עשתה רפואה זו אין מתירין אותה להנשא אבל אם עשתה רפואה זו בעודה תחת בעלה אין מוציאין אותה עד שתבעול ותחזור לקלקולה (סעי' ט'):
טו הרואה דם בשעת תשמיש מותרת לשמש כשתטהר מיהו מיחש חיישינן אפי' בפעם א' כגון אם ראתה פעם א' בליל טבילה צריכה לחוש ב' חששות א' שמא הטבילה גרמה לה לראית ושמא היום גרמה לה כדין ווסת החודש לפיכך צריכה לחוש לווסת החדש וגם צריכה לחוש אפי' לא היה הטבילה השניה באותו יום בחדש דשמא הטבילה לבד גרמה. ואם לא ראתה בליל טבילה שניה א"צ לחוש לליל טבילה ג' דכיון דלא קבעה ג"פ נעקר בפעם א' ולא אמרינן זה שלא ראתה בליל טבילה ב' היה מחמת שלא שמשה דהטבילה גורם כשתשמש אז תראה וא"כ עדיין תאסור לעולם בליל טבילה לשמש זה לא חיישינן אלא החששה היא שהטבילה לבד גורמת לראות בין תשמש או לא תשמש ולכן כשטבלה ולא ראתה נעקר חשש הזה. ראתה פעם ב' בליל טבילה צריכה לפרוש ליל טבילה ג'. ראתה פעם ג' בליל טבילה ה"ז כרואה מ"ת ואסורה לשמש אא"כ היה ביאת היתר בנתיים כדין רואה מ"ת ודלא כמו שהבינו המנ"י ומקצת אחרונים דס"ל והבינו מט"ז ס"ק י"ד דקבעה ווסת לראות בליל טבילה ואסורה לשמש תמיד בליל טבילה אבל מותרת לשמש בליל ב' שלאחר הטבילה אבל כו"פ וס"ט דחו זה בב' ידים וס"ל דדינה כרואה מ"ת ואסורה גם בליל ב' שלאחר' טבילה דדוקא לחומרא חיישי' שמא הטבילה גורמת אבל לא לקולא:
טז ואם ראתה מ"ת ג"פ כל פעם בביאה ראשונה שאחר טבילתה בין שהיה בליל הטבילה או בליל ב' או ג' כיון שראתה ג"פ מ"ת לכ"ע ה"ז מוחזקת שהיא רואה מ"ת ואסורה עד שתבדוק בשפופרת שהרי רואה תמיד בביאה ראשונה ומ"מ אם עברה ושמשה והיה ביאת היתר בנתיים מותרת כדלעיל סי' ד' (כו"פ וס"ט דלא כמנ"י ומקצת אחרונים שהבינו מט"ז ס"ק י"ד דאפילו ביאת היתר היה בנתיים אסורה ועיין שם בנק"הכ כ"ז דחו בב' ידים עיין שם שהאריכו):
יז ראתה ג"פ אחר לידה כגון שטבלה לאחר מ' ללידת זכר ופ' ללידת נקבה וראתה מ"ת ולאחר שספרה ז"נ וטבלה חזרה וראתה מ"ת וכן לאחר טבילה ג' ולא היה ביאת היתר בנתיים אעפ"י דנוכל לומר שראתה מחמת חולשת הלידה לא תלינן בזה אלא דינה כרואה ג' פעמים רצופים מ"ת ואסורה עד שתבדוק בשפופרת אבל אם אחר שראתה ג"פ אחר הלידה עברה ושמשה ולא ראתה אע"ג דחזרה לראות ג"פ רצופין אחר לידה שניה מותרת לשמש דכיון שהיה ביאת היתר בינתים הרי יש הוכחה שהראיות הראשונות לא היה מ"ת רק מכח חולשת הלידה הוכה הצדדין ואע"ג דלענין לטהרה לגמרי בלא ז"נ לא תלינן בזה מ"מ לענין לאוסרה על בעלה דאינו אלא מטעם ווסתות וקיי"ל ווסתות דרבנן תלינן בזה וכן אפילו ראתה כך אחר ג' לידות בכל פעם ג"פ רצופין אם עברה ושמשה בנתיים אפילו ראתה אחר לידה ד' ג"פ רצופים מותרת לשמש ול"א דתקבע ווסת עכ"פ תמיד אחר לידה דכיון דהיה תשמיש היתר בנתיים וקיי"ל דתשמיש היתר עדיף מבדיקת שפופרת ותלינן שהיה מן הצדדין לענין זה שלא תהיה כרואה מ"ת רק שצריכה ז"נ (וע' כ"ז באריכות בש"ך ס"ק ל"א ונק"הכ וכו"פ וס"ט) ואם טבלה בתוך ימי טוהר לזכר או לנקבה אע"ג דראתה ג"פ רצופים מ"מ צ"ע להוציאה מבעלה דאע"ג דהאידנא אין בועלין על דם טוהר מ"מ לענין להוציאה מבעלה לא מחזקינן להחמיר (ש"ך ס"ק ל"ב) והכו"פ מחמיר כיון דעל כל פנים מעין א' הוא והוחזקה לראות מ"ת מה לי דם טהור ומה לי דם טמא ומ"מ אם ראתה ג"פ מ"ת ונתעברה וילדה מותרת לשמש לאחר שתטבול בימי טוהר שלה דכולי האי י"ל דלא החמירו שמא תראה דאפי' אם תראה הא דם טוהר הוא ואם לא תראה י"ל דמותר לשמש אח"כ אפי' לאחר שעברו ימי טוהר שלה דכבר היה ביאת היתר בנתיים (כו"פ וס"ט):
יח אשה שראתה מ"ת ט"ו תשרי חוששת לווסת החדש ואסורה לשמש ט"ו חשוון. עבר ט"ו חשוון ולא ראתה מותרת לשמש ט"ו כסליו דתלינן שהימים לבד גורמין ולא התשמיש דאין דרך אשה לראות מ"ת חזרה וראתה מ"ת ט"ו ניסן הרי יש כאן הפלגה חצי שנה ושמא תקבע ווסת להפלגה כדלקמן כלל קי"ב ואעפ"כ צריכ' לחוש גם לווסת החדש דהיינו ט"ו אייר ואם לא ראתה ט"ו אייר עקרה לווסת החדש ואסורה לשמש ט"ו תשרי ואם קבעה ווסת לראיית מ"ת ג"פ ווסת שוה או לחדש או להפלגה כמבואר לקמן בדיני קביעות ווסת מותרת לשמש בין ווסת לווסת אך ימי הווסת פורשת עד שיעקר ג"פ (סעיף י"א):
יט הבועל את הבתולה כמה פעמים וראתה דם מחמת תשמיש לעולם מחזקינן שהוא דם בתולים עד שתשמש פעם אחת ולא תראה דם מ"ת ואם אח"כ תראה ג"פ מ"ת הוחזקה להיות רואה מ"ת וכן אפי' אם לא פסקה לראות פעם א' אם אין לה צער כלל בשעת תשמיש לא תלינן בדם בתולים (סעיף י"ג):.
כ מי שמוציא דם ממנו דרך פי האמה ושימש האשה תולה בו. ואם מותר להוציא זרע כדי לבדוק עיין באה"ע סימן כ"ה ובב"ש ס"ק ב' דהניח הדבר בצ"ע אבל ביש"ש יבמות פ"ח סי' ט"ו כ' בפשיטות דאסור להוציא זרע ביד שהרי חייב מיתה ואפי' להסתכל בפנויה שע"י זה יוציא זרע אסור וע"ש בגמ' דמוכח להדיא לאיסור ועיין בסוטה ססי' קצ"א:
כא אשה שיש לה מכות ופצעים שאינה יכולה לטבול תצא מתחת בעלה כדי שלא יבטל מפ"ור (סי' י"ד):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |