חכמת אדם/יט

חכמת אדם ‏ יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין טריפות בבני מעים וב"מ יתירים וניטל השליא ושלפוחית ושלל של ביצים (מ"ה מ"ו מ"ז)

א בהמה שניטל האם שהולד מונח בתוכה כשר ובעוף כיון שחיותו מועט אם ניטל המעי שהביצים מונחים בו יש מטריפין ולכן במקום שאין הפ"מ יש להחמיר (סימן מ"ה):

ב ואם ניקב או נימוק האם אע"ג דלפי הכלל המבואר בכלל י"ד דאם ניקב טרפה כ"ש ניטל וא"כ כיון דניטל כשר כ"ש דניקב כשר אלא דמ"מ י"א דדומ' לטחול דאע"ג דניטל כשר מ"מ ניקב טריפה וה"ה היכא וכ"ש נימוק דיותר כאיב לה ניקב ונימוק מניטול. ולכן יש להחמיר אם לא בהפ"מ וכן בנחתך מקצתה. וה"ה אם נימוק הולד במעי בהמה דינו כנימוק האם (שם עיין בפ"ח):

ג תרנגולין שנמצאין בשלייתן ביצים סרוחים ונקרשין כשר (פ"ח שם):

ד נטלה השלפוחית שמי רגלים נקוים לתוכה לדעת הב"י בש"ע משמע להתיר בהפסד מרובה אבל להנמשכין אחר הכרעת רמ"א טריפה דס"ל דהוא בכלל הבני מעים ואפי' בניקב ואם משתינה דם צריך לבדוק בשלפוחית:

ה מחט שנמצא בשלל של ביצים טריפה כדין נמצא בחלל הגוף ואם נמצא נוצות מבואר (כלל כ"א סי' ח'):

ו ניקבו הדקין טריפה ואפי' ליחה שבהן סותמן (והוא הגלד העשוי כצמר מבפנים וגוררין אותו בחוזק) ואפי' היא דבוקה בהן הרבה עד שאין יכול להוציאה ע"י הדחק וה"ה אפי' עלה בו קרום דקרום שעלה מחמת מכה אינו סתימה כמבואר כלל י"ד ואם שומן שעל הדקין סותם הנקב כשר כמבואר שם סי' י"ט אבל אם ניקב הכרכשתא (ר"ל מעי הדבוק בפי הטבעת) אע"פ שהשומן שעליו סותם לא הוי סתימה שאינו מהודק יפה (סי' מ"ו) ועיין לקמן כלל כ"ח מה שכתבתי בזה בשם כו"פ באיזה מקום אינו סותם אבל אם ניקב המעי הסמוך לקיבה שהוא תחלת המעיים אע"ג דקיי"ל שהחלב שעליו אסור בארך אמה וא"כ הוי כחלב טמא ואינו סותם מ"מ פיון דמקצת גאונים ס"ל שהוא חלב טהור כמבואר שם סי' ולכן לדידן עכ"פ מהני לענין סתימה (פ"ח בק"א):

ז הדרא דכנתא (פי' המעים דקין שסובבים סביב לשומן שלהם) שניקב א' לחבירו כשרה שחבירו מגין עליו שהרי גם בשר שאצלו בתולדתו סותם כמבואר בכלל י"ד ואצ"ל אם ניקב לכנתא שהוא חלב טהור (מ"ו):

ח חולחולי' והוא מעי האחרון שממנו הריעי יוצא (והיא הכרכשתא) והוא שוה בלא עיקום אם ניקב במשהו טריפה כמו שאר המעים וחמור מהם שהשומן שעליו אינו סותם בד"א שניקב לחלל הבטן דאז תצא הריעי דרך הנקב לחלל הבהמה ותמות אבל אם ניקב במקום שהוא דבוק בין הירכים כשר שהירכים מעמידין וסותמין הנקב ואפי' ניטל כל מה שדבוק בין הירכים כשר אם נשאר ממנו כמלא בטדא דתורא והוא שיעור ד' אצבעות לשור הגדול ובדקה הגדול לפי גדלו כו' והוא ב' אצבעות לשה ואצבע אחד לגדי וטלה (ונ"ל דר"ל אצבע פשוט שהרי כתב הש"ך בשם ראב"ן דקישור החיצון של אצבע הגדולה לצאן והוא ב' אצבעות וא"כ גם האצבעות שכתב בשם רוקח ר"ל אצבעות פשוטים) ואם יש נקב באותם ד' אצבעות יש אוסרים במשהו וי"א עד שינטל רוב רחבו (ועיין פירושו בש"ך סי' מ"ו ובפ"ח שם ולפי שהוא מילתא דלא שכיחא לא הארכתי) ודע דבעוף לא שייך כלל דין זה דדוקא בבהמה שהכרכשתא דבוק בין היריכים שייך לומר שהם סותמין הנקב משא"כ בעוף ולכן בכל מקום שניקב טריפה:

ט סירכא יוצא מהדקין מבואר בדין כלל י"ד סי' י"ח. ומ"מ לפעמים יש בועות הרבה ועל ידן נסתמו המעים ואז היא טריפה וכ"ש תרנגולים שיושבים על ביצים להוציא אפרוחים יש להחמיר ביותר משאר עופות מכח חלישתן (שם): ויש לבדוק ע"י קש או נוצה אם נסתמו ואפי' בזמה"ז מותר לבדוק כיון דאין כאן נקב (ט"ז שם):

י יצאו הדקין לחיץ והוחזרו מאליהן כשרה ואם אדם החזירן אם ידוע בודאי שלא נתהפכו כשר אבל אם לא אסיק אדעתיה לדקדק בזה בשעה שהחזירן טריפה דחיישינן שמא נתהפכו וכיון שנתהפכו טריפה דאינה יכולה לחיות ולא מהני מה שהחזירן אח"כ כיון שכבר נהפכו פעם אחד אין לו תקנה עוד (פ"ח שם) וה"ה אם לא יצאו ונמצאו מהופכין טריפה (שם וכן הסכים פרי חדש וכרתי ופלתי דלא כש"ך):

יא נמצאו המעים בין עור לבשר ונמצא תפור שם יש לחוש שיצאו ונתהפכו אבל אם לא נמצא שם תפירה ולא ניכר שם שנקרע ולא היה ניכר בה שום ריעותא מחיים דהיינו שהיתה הולכת יפה בענין דאין לחוש לריסוק איברים כשרה ולכן אפי' בתרנגול מסורס שלא היה ניכר בו שום קרע ולא תפירה אע"פ שבני מעיו מקצתן דבוקין בבשר וסמוכים לעור אם היה הולך בטוב בחייו יש להכשיר בהפ"מ שסירוסו אינו ריעותא כלל שכן הוא המנהג (ש"ך ופרי חדש): אבל הכו"פ כ' דראוי להחמיר בתרנגול מסורס וכדעת הלח"מ:

יב תרנגולת שיצאו מעיה דרך הטבעת טרפה דא"א שיחזרו למקומן כסדרן דרך נקב צר (רש"ל בא"ו דף פ' ע"ב וצ"ע מסימן י' דאם חזרו מאליהן כשר וצ"ל התם מיירי שהיה נקב גדול וכדאית' בגמ' דפקע כריסו):

יג מה שנהגו בכל המקומות שהנכרים מסרסים התרנגולים זכרים ותפורין מקום הקריעה אין חשש בדבר דהמתעסק בסירוס בקי הוא שאינו נוגע במעיים ואף אם בשעת הקריעה נופלין מעיו בין עור לבשר מאליהן יצאו והוא לא הפך במעיים ואף אם מכניסים בידים מסתמא יודעין להכניס בענין שלא יתהפכו (כו"פ בשם דמש"א וכ"ג):

יד מחט שנמצאת בדקין לארכו ואינה תחובה בו כלל יש להכשי' בהפ"מ דאמרי' שנכנס כך עם המאכל דרך הוושט ונכנס כך למעים אבל אם תחובה בעור הדקין טרפה כיון שעורן דק חיישינן שמא נקבה לחוץ ואינו ניכר. ואם נמצא קורט דם מבחוץ אפי' בנמצא לבד טרפה דאם אין מכה ק"ד מנין (פ"א ובסי' מ"ח ס"ק כ"ב בבית הכוסות כתב דאם אינו תחוב אע"פ שנמצא ק"ד מבחוץ כשרה צ"ל דגבי דקין כיון דהר"ן אוסר אפי' בנמצא לבד ואפי' אין ק"ד ולכן אע"ג דבזה לא קיי"ל כוותיה מ"מ ביש גם קורט דם מחמיר ועיין לעיל כלל ט"ז ס' ח'):

טו ב' דקין היוצאין מן הקיבה או מן הקורקבן וניכר שהוא ב' בני מעיים דעת הב"י בש"ע דבבהמה במקום שאין הפ"מ צריך שיהיו מחוברים יחד במקו' שיוצאין מן הקיבה קודם שיתחיל זה המעי לפרוד כרחב אצבע גם למטה יתחבר יחד עם שאר הדקין כרחב אצבע שלם. אבל אם אין כאצבע שלם מלמעלה ומלמטה טריפה ובמקום הפ"מ סתם הב"י בש"ע דאעפ"י שאינו שלם מלמעלה ומלמטה כרחב אצבע רק שיוצאים מן הקיבה כאחד וחוזרים ומתערבים ונעשה אחד מב' ראשיו ובאמצע מובדלין כשר אא"כ אינם מתערבים כלל מלמטה וכיון שמתחלה יוצאים ממקום אחד ה"ז ב' מעים וטרפה כן הוא לדעת הב"י. ולהנוהגין אחר הכרעת רמ"א אפי' בהפ"מ אין להכשיר בבהמה אא"כ מחוברים מלמעלה ומלמטה כרחב אצבע דוקא ולפי שיש עוד פוסקים דס"ל דלא מהני מה שחוזר ומתערבין אא"כ אינם מובדלין באמצע רק כאורך אצבע ולכן ראוי להחמיר עד שיהיו מתערבין למעלה אצבע וכן מלמטה ושלא יהיה ההבדל יותר מכאצבע והפ"ח כתב שכן ראוי להורות אם לא בהפסד מרובה (מ"ז):

טז וכ"ז בבהמה אבל בעוף אפי' לדעת רמ"א אע"פ שאינם מתערבים כרחב אצבע כיון שעכ"פ חוזרים ומתערבים מלמטה כשר ואפי' כמה ענפים יוצאים אם כולם חוזרים ומתערבים למטה כשר (ש"ך):

יז וכ"ז כשהם יוצאים כאחד מן הקיבה או הקורקבן דניכר שהם ב' מעים אבל אם מאמצעית הדקין יוצא מעי קטן וא"כ אינו יתרת הדקין כלל אלא דלדול בעלמא אפי' הוא ארוך כאצבע או יותר מזה אם הוא סתום בסופו כשר ככל דלדול שבשאר איברים כמבואר כלל י"ד סי' ט"ו. ודוקא דלדול אחד אבל ב' דקין היוצאים בענין זה אעפ"י שהם סתומים טרפה ואם היותרת פתוח בראשו טרפה דאע"ג דאינה יותרת הדקין מ"מ לא גרע מניקבו הדקין ועוד שהרי הריעי נופל לגוף ע"י מעי זה ותמות ובמקום שאין הפסד מרובה יש להחמיר אפי' בדק אחד וסתום בראשו (ש"ך שם ובש"ך סק"ז יש ט"ס וכצ"ל והשיב לי כיון שפירש יוצא כו' אלא ב' מעים היוצאין מן המעי הארוך היוצא מן הקורקבן כו' כן הוא בראב"ן) ורש"ל מכשיר בעוף בכל ענין ולענין תערובות יש לצרף דעתו:

יח וכל זה איירי במעי שיש בו ריעי אבל אם אין בה ריעי אעפ"י שהיא חלול אינו יותרת אלא הוא ווריד נמשך מן הכבד ולפעמי' מסתבך במעים ונראה כמעי יתר וכשר (פ"ח בשם ב"י) אבל צריך דקדוק גדול בקיבוץ טבחים שיודעים להבין הענין על בוריו אם הוא בדומה ממש לדבריהם (יש"ש):

יט תרנגולת שיש בה ב' נקבים מאחוריה שבהם היא מוציאה הריעי בודקין אותה אם המעי שבו יוצא הריעי הוא אחד לבד אלא שבסוף אותו המעי הוא מתפשט לב' מקומות כשר שאין זה יתור (פ"ח שם):

כ בהמה שיש לה ב' בית הכוסות או ב' קיבות היוצאים במקום אחד והדרי ערבי כרוחב אצבע כשרה (ש"ך סק"ג) וכן אם יש לה ב' סניא דיבי (הוא מחובר לדקין בכרס וסתום בראשו) טריפה ואי שפכי להדדי כשרה שאז נראה שהוא אחד ואם נמצא באמצע הדרא דכנתא יתרת כעין סניא דיבי וצורתו כצורת סניא דיבי ומלא פרש אעפ"י שאינה במקומה ה"ז כב' סניא דיבי וטרפה (פ"ח שם בשם מבי"ט) ומעי היוצא מבית הכוסות להמסס כשר דרביתייהו בהכי והיוצא מבית הכוסות לכרס טרפה דלאו היינו רביתייהו ויותרת הוא (שם סי' מ"ז):

כא בהמה שאכלה דבר שנוקב בני מעיה כגון קורט של חלתית וכיוצא בו טרפה. דקים לחז"ל שבודאי מנקב את המעים וה"ז כאילו כבר נקוב ולפי זה אפי' שחטה תיכף לאחר שאכלה טרפה (פ"ח ססי' נ"א) אבל אם אכלה עלין של חלתית כשרה שהעלין אינם חריפים כל כך ואינם מנקבין. ואם אכלה דבר שספק אם מנקב טרפה מספק. ואם אכלה עשב שקורין בלשון ערבי (כלך) ועי"ז נמצא בבני מעים בהרות אדומות אין להכשיר אלא בבהמות ישראל (ש"ך שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.