חכמת אדם/ה
|
< הקודם · הבא > |
א השוחט צריך שיברך קודם השחיטה אקב"ו על השחיטה שחט ולא בירך בין בשוגג בין במזיד כשרה. מכל מקום ראוי לקנוס לזה שלא בירך במזיד (סי' י"ט ט"ז) ואם שוחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ושמא תטרף ולא תבא לידי אכילה וכתיב וזבחת ואכלת נוהגין לשחוט מקודם עוף וכיוצא בו לברך עליו. ומ"מ בי"ט דאין להרבות בשחיטה חנם או שאין לו דבר אחר לשחוט ישחטנו בלא ברכה וכשימצא כשר מברך על השחיטה ובלבד שלא הסיח דעתו בין שחיטה לברכה ולא דיבר דברים אחרים אבל בשחט בלא ריעותא ולא בירך לא יברך עוד אחר השחיטה וש"ך וכו"פ שם) ו ואם שוחט להאכיל לנכרים מברך שהרי ראוי' לאכילה אבל אם אין שם מי שיכול לבדוק לא יברך (פ"ח ותב"ש) ואם שוחט בבית המטבחים שהוא מקום מטונף יברך ברחוק ד' אמות קודם שיכנס לשם ולא ידבר עד אחר השחיטה (ועיין בחיבורי ח"א כלל ה'):
ב שחט בהמות וחיות ועופות ברכה אחת לכולן ואם שנים שוחטין יכול אחד לברך להוציא חבירו ויתכוונו שניהם לצאת ולהוציא ולא ידבר בין ברכה לשחיטה בדבר שאינה מצרכי שחיטה ואם דיבר צריך לברך פעם אחרת ובין שחיט' לכיסוי יזהר שלא לדבר די"א דהיא גמר מצות שחיטה (סי' י"ט):
ג אם רוצה לשחוט הרבה צריך ליזהר שלא לדבר בין שחיטה לשחיטה בדבר שאינו מצרכי השחיטה. ואם דיבר צריך לכסות דם שחיטה ראשונה אם היה עוף או חיה שהיא גמר מצות שחיטה ששחט ולברך פעם אחרת על השחיטה כיון שדיבר בינתים אבל על הכיסוי השני א"צ לברך אם היה כוונתו בברכה שבירך על הכיסוי גם על זו. דהברכה על השחיטה לא הוי הפסק (כמו ביקנה"ז). והשחיטה ג"כ אינה הפסק. ואם יש שוחט אחר ישחוט אחר די"א דשיחה בין שחיטה לשחיטה לא הוי הפסק (שם):
ד ראוי לכל שוחט להיות דעתו בשעה שמברך על כל מה שיביאו לו לשחוט שיהיה יוצא בברכה זו ואם לא היה דעתו בבירור ע"ז אם הוא שוחט קבוע ודרך אותו מקום שמביאין לשחוט תמיד מסתמא כאלו מתכוין לזה ולכן כל זמן שעוסק בשחיטה אעפ"י שכבר אין לפניו עוד לשחוט בין שהביאו לו ממין ראשון ששחט או ממין אחר כ"ז שלא הפסיק בדיבור א"צ לברך: ושוחט שאינו קבוע שבירך ע"ד לשחוט א' ואח"כ הביאו לו עוד אם הביאו לו ממין ראשון י"א דא"צ לחזור ולברך וי"א דצריך לחזור ולברך ואם הם עופות יכסה דם ראשון ויברך עליו. ויברך על השחיטה שניה ולא על כיסוי ב' אם הביאו לו קודם שבירך על כיסוי א'. ואם היה לפניו עוד מאותם שבירך עליהם אפילו היה שוחט רק אחד' ולאחר שבירך קודם ששחט הביאו לו עוד אינו צריך לברך:
ה שחט חיה או עוף ודעתו לשחוט עוד ושכח וכיסה ובירך כשחוזר לשחוט אין צריך לחזור ולברך על השחיטה שאין הכיסוי הפסק ולענין ברכת כיסוי שני' אם השכחה היתה שטעה בדין שהיה סבור שצריך לכסות ולברך בין שחיטה לשחיט' הרי לא כיון לפטור כיסוי השני בברכה ראשונה וצריך לחזור ולברך. וכן אם השכחה הי' שהיה סבור שאין לו לשחוט עוד גם בזה הוי נמלך לגבי כיסוי ב' אבל אם השכחה היתה בלי שום כוונה כלל אלא ששכח וכסה בסתם אין צריך לחזור ולברך וט"ז פ"ח) (ועיין בח"א כלל מ"ט סי' י"ג):
ו שחט עוף ורוצה לשחוט בהמה מכסה דם העוף ויברך ואח"כ שוחט הבהמה בלא ברכה דכיסוי לא חשיב הפסק אבל אם צריך לשחוט חיה ובהמה דצריך לבדוק הריאה קודם הכיסוי אם כן יפסיק הרבה בין שחיטה לשחיטה טוב יותר שישחוט תחלה הבהמה ומ"מ אם שחט כבר החיה לא חשיב בדיקת הריאה הפסק דחשיב הכל מצרכי שחיטה וה"ה בעוף ובהמה ישחוט הבהמה תחילה כדי שלא יפסיק בכסוי (פ"ח וכו"פ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |