חיי אדם/א/כט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א כט

כלל כט
דין חזרת הש"ץ (סימן קכ"ד) ודין מי שראוי למנותו לש"ץ (סי' נ"ג)

א הש"ץ חוזר התפלה וצריכין הכל לשמוע ולענות אמן על כל ברכה וברכה ואם אין ט' שומעים ועונין הרי כל הברכות שמברך הם לבטלה ועונשו גדול מאד ולכן צריך כל אדם לשתוק ואפילו ללמוד אסור בשעת חזרת הש"ץ וי"א שמחוייבים לעמוד בשעת חזרת הש"ץ ואם יש רק ט' השומעים ואחד מהם ישן יש ליזהר להקיצו כדי שישמע וה"ה כשמתפלל ימתין עד שיסיים ובדיעבד אם א"א מצטרף ודוקא א' (סימן נ"ה):

ב צריך לעמוד במקומו כדי הילוך ד"א קודם שיחזור למקומו ואח"כ יחזור וצ"ל אדני שפתי תפתח אבל יהיו לרצון אינו חייב לאומרו שהרי יאמר בקדיש תתקבל צלותהון אבל הנכון שיאמר:

ג כל מקום שיחיד חוזר ומתפלל מחמת טעות בתפלה גם ש"ץ חוזר בתפלת החזרה חוץ מאם שכח יעלה ויבא בר"ח שחרית אין מחזירין אותו אם כבר סיים כל התפלה ואם נזכר קודם שסיים יתחיל רצה וה"ה בשחרית של שבת ויו"ט ודוקא בשחרית שיש ב' דברים א' שהרי יתפלל מוסף ויזכיר בו קדושת היום ועוד שהוא טורח הצבור אבל בשאר תפלות לעולם חוזר (סימן קכ"ו):

ד ואם טעה בתפלה שהתפלל בלחש אם טעה בג' ראשונות חוזר כמו יחיד ובשאר הברכות אפילו בג' אחרונות אינו חוזר מפני טורח צבור אלא סומך על התפלה שיתפלל בקול רם ואפילו בג' ראשונות אם לא נזכר עד שסיים תפלתו א"צ לחזור (סי' קכ"ו) והסומך על הטור אפילו בג' ראשונות ואינו חוזר לא הפסיד (א"ר שם):

ה בתענית צבור הש"ץ אומר בין גואל ישראל ובין רפאינו עננו ומסיים העונה בעת צרה כצ"ל (לפי מה שכ' הכלבו שיש בו ס"ג תיבות) ואם שכח והתחיל רפאינו ונזכר קודם שחתם ברכת רפאינו אומר עננו ואח"כ רפאינו ואם לא נזכר עד שאמר בא"י אף שלא אמר עדיין רופא חולי אסור לאומרו עוד אלא יאמר עננו בשומע חפלה כיחיד ויחתום בא"י שומע תפלה (א"ר בשם אחרונים דלא כמ"א) ואם שכח גם בש"ת אז אחר שסיים המברך את עמו ישראל בשלום יאמר עננו בחתימת ברכה העונה בעת צרה ואם אמר עננו קודם ראה נא צריך לחזור ולאומרו אחר ראה נא (ססי' קי"ט) דאסור לשנות הסדר שתיקנו חז"ל:

ו ש"ץ שנחלש באמצע תפלה ולא יכול לגומרה יעמוד אחר במקומו ומתחיל מתחלת ברכה שטעה זה אם באמצעות ואם היה בג"ר מתחיל בראש ובג"א מתחיל רצה ולכן בר"ה ויו"כ שלפעמי' נחלש הש"ץ באמצע הפיוטי' ועומד אחר תחתיו צריך ליזהר שיתחיל העומד מתחלת ברכה מאתה בחרתנו ולא יחזור לומר הפיוטים ואם בג"ר או אחרונות דינו כמו שכתבתי [א] (סי' קכ"ו) ואם נשתתק בברכות יוצר אם אחר שענו הקהל קדיש כברכה אחרת דמי (סי' נ"ט) ומתחיל השני לאל ברוך כו' ונ"ל דדין זה הוא במקום שהש"ץ מוציא הצבור אבל לדידן א"צ:

ז ש"ץ שהוא כהן ובאמצע התפלה נודע שמת אחד בבתים הסמוכים אם אפשר לסתום הפתחים והחלונות של בה"כנ או של בית שהמת שם ואעפ"י שיש עוד טומאה דרבנן (עיין בחכמת אדם כלל קכט סימן ה') א"צ להודיע להש"ץ עד שיגמור תפלתו (ועיין בי"ד סי' שע"ב) אבל אם א"א ליזהר בזה צריך לצאת אפילו באמצע תפלה (מדברי הש"ך בי"ד סי' שע"ב משמע לכאורה דהבתים הפתוחים לאהל המת אין בו אלא איסור דרבנן וכבר השיג ע"ז המגן אברהם בסימן שמ"ב ס"ק ב' דאם יש חור טפח לכ"ע הוי דאורייתא ע"ש שהאריך בראיות ברורות וכדאי' בש"ס וברמב"ם. ול"נ שגם הש"ך לא כיון לזה ע"ש רק שהלשון אינו מדוקדק ודלא כא"ר בסי' קכ"ו שנמשך אחר הש"ך):

ח ש"ץ צריך שיהיה הגון ואיזה הגון שיהא ריקן מעבירות ושלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו ושיהיה עניו ומרוצה לעם שיסכימו לתפלה ויש לו נעימה שמושך הלב וקולו ערב ורגיל לקרות תורה נביאים וכתובים וזה בשאר ימות השנה (ט"ז) אבל בתענית צבור צריך עוד שיהיה רגיל כדי שלא יטעה. ומטופל בבנים קטנים ואין לו עושר ויש לו יגיעה בשדה שמתוך כך יתפלל בלב שלם. ולא יהיה בבניו וב"ב וכל קרוביו והנלוים עליו בעל עבירה אלא יהיה ביתו ריקן מן עבירות וטוב שיהיה ג"כ זקן ממש (תקע"ט) וראוי לש"ץ שיהיו בגדיו ארוכים שלא יראו רגליו ויכנס לב"הכנ ראשון ויצא אחרון וראוי להדר אחר צדיק בן צדיק כי אינו דומה תפלת צדיק בן צדיק כו' וראוי שלא יהיה בו מום:

ט אם אין מוצאין מי שיהיו בו כל מדות האלו יבחרו הטוב שבצבור בחכמה ומע"ט. ואם יש כאן עם הארץ וקולו נעים והעם חפצים בו ובן י"ג שנה המבין מה שאומר ואין קולו נעים הקטן הוא קודם (שם):

י אין ממנין אלא מי שנתמלא זקנו ואעפ"י שלא נתמלא זקנו כל שנכר בו שהגיע לכלל שנים שראוי להתמלאות זקנו כשר. הלכך בן כ' שנה אעפ"י שאין לו זקן ממנין אותו או אפילו רק בן י"ח שנים ויש לו זקן מעט כשר (שם) וכ"ז מפני כבוד הצבור ואפילו אם רצו הצבור למחול על כבודם אין ראוי להם לעשות כן לכתחלה ובתענית לא מהני נתמלא זקנו רק שיהיה לו זקן ממש (שם במגן אברהם). ודוקא להיות ש"ץ קבוע או לעיתים ידועים אבל באקראי משהגיע לי"ג שנים יכול לירד לפני התיבה ואפילו אם מינוהו הקהל שיהיה הוא מוכן להתפלל באם שלא יהיה החזן בב"הכנ אין איסור כלל שהרי אפשר שלא יבוא לידי כך ואם אין שם מי שיודע להיות ש"ץ כ"א בן י"ג שנה ויום אחד מוטב להיות הוא ש"ץ משיתבטלו לשמוע קדושה וקדיש (ט"ז שם) אבל פחות מי"ג שנים אין לירד לפני התיבה כלל אפילו להתפלל ערבית ואפילו יגיע ביום השבת לכלל י"ג שנים אם מתפללין ערבית מבעוד יום דהא עדיין לא נכנס לכלל י"ג שנים עד הערב אבל כשמתפללין בלילה מותר כיון שמתחיל היום שנולד בו שזה נקרא כבר בן י"ג שנה ויום אחד. ויש מקומות שמקילין בזה אפילו קודם י"ג שנים להתפלל ערבית כיון שאין מחזירין התפלה וא"א קדושה:

יא כל אלו הדברים היינו שלא למנותו לכתחלה אבל אין מעבירין אותו מפני זה. וכשיוצא עליו שם רע עתה והוא קלא דלא פסיק (ע' באבן העזר סי' י"א מה נקרא קלא דל"פ) אפילו יחיד יכול למחות להעבירו. וכל שכבר העבירוהו ועמד כך ימים ושנים בהסכמת הקהל ורוצים למנותו הוי עכשיו כתחלת קבלה ואפילו המיעוט יכולין למחות (שם):

יב מי שעבר עבירה בשוגג כגון שהרג נפש בשגגה וחזר בתשובה מותר לו להיות ש"ץ דלא מקרי אין פרקו נאה אלא דוקא שהיה מועד לעשות דברים שאינן מהוגנים אבל מי שבא לידו שגגת מעשה ומתחרט ה"ז צדיק גמור לכל דבר. ואם עשה במזיד ועשה תשובה מחלוקת בין הפוסקים אם זה נקרא פרקו נאה ורמ"א כתב דפסול: ואם עבר באונס לכ"ע מותר (שם):

יג ש"ץ שמאריך בתפלתו כדי שישמעו שקולו ערב מגונה. ואם מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להש"י תבא עליו ברכה רק שיתפלל בכובד ראש ויעמוד באימה וביראה ומ"מ כל שמאריך בתפלתו לא טוב עושה מפני טורח הצבור (שם) וכ"ש החזנים המנגנים ומאריכים בנגונים עליהם נאמר נתנה עלי בקולה ע"כ שנאתיה (שם):

יד פוחח והוא מי שבגדו קרוע וזרועותיו מגולים לא ירד לפני התיבה סומא מותר לירד לפני התיבה:

טו ש"ץ קבוע יורד לפני התיבה ולא ימתין עד שיאמרו לו אבל שאינו קבוע יסרב מעט אבל לא יותר מדאי אלא פעם ראשונה יסרב ופעם ב' מכין עצמו כמו שרוצה לעמוד ובפעם ג' ירד ואם האומר לו הוא אדם גדול אינו מסרב לו כלל דאין מסרבין לגדול (שם):

טז אם טעה ש"צ וצריכים להעמיד אחר תחתיו אותו שמעמידים תחתיו לא יסרב (שם):

יז אין מסלקין חזן מאומנותו אא"כ נמצא בו פסול ואפילו נשבע שלא ילך עוד בדרכים אלו עד שישוב בתשובה שלימה. אבל אין מסלקין אותו משום רנון בעלמא כגון שיצא עליו שם שנתפס עם זונה או שהמית אדם ומ"מ יש להושיב ב"ד על כך אבל אם באו עדים בזה מעבירין אותו: וש"ץ שהוא שוחט לא יתפלל בבגדים הצואים ומסריחין ואם אינו רוצה להחליף בגדיו בשעת התפלה מעבירין אותו וטוב שיחליף בגדיו תמיד כשהולך בין הבריות שלא יהיה בכלל המשניאים. וש"ץ המנבל פיו ממחין בידו ואם אינו שומע מעבירין אותו. וש"ץ שקבלוהו לכל ימי חייו שהזקין ורוצה למנות בנו לסייעו לפרקים אעפ"י שאין קול בנו ערב כקולו אם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם ובלבד שלא יהיה קולו משונה ואין הצבור יכולין למחות בידו דמסתמא ע"ד כן קבלוהו שאם לפעמים לא יוכל להתפלל שימנה אחר תחתיו וא"כ בנו קודם שבכל המנוים בניהן קודמין חוץ מחכם הממונה להרביץ תורה או לדין (שם):

יח אפילו יחיד יכול לעכב ולומר הריני רוצה שפלוני יהיה חזן אם לא שכבר הסכים עליו תחלה וכן הדין בכל המנוים אבל אם קבלו לזמן ונשלם הזמן לא מקרי הסכים עליו ועכשיו הוי קבלה חדשה ועכשיו הולכים אחר רוב פורעי מס אפילו אם פסולי קורבה ביניהם ויש מקומו שממנין י"א או י"ג אנשים והכל לפי מנהג המקום. והמ"א כתב דהא דיחיד יכול למחות זה דוקא בזמניהם שהיה הש"ץ מוציא הרבים י"ח בתפלתו דאין נעשה שלוחו בע"כ משא"כ עתה שכלם בקיאין רק הש"ץ הוא לפיוטים אעפ"י שאומר קדיש וברכו אין כ"כ קפידא. אפילו למ"ד יחיד יכול למחות אבל אם בא בטענת פסול אין יכול למחות דיש לחוש לפגמו (שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.