חידושי נחלת בן יוסף/הקדמה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חידושי נחלת בן יוסף הקדמה

ויאמר עקיבא בן רבינו יוסף חנניא ליפא מייזילש זצ"ל אבד"ק פרעמישלא בעהמ"ח ספר פני יוסף וקונטרס עגונות למוהר"ל ושו"ת תפארת יוסף, אודה ה' כי טוב כי לעולם חסדו. כי בחסדו תמיד נחני מבטן בחסד חנם. ועל כולם עלי להודות לשמו יתברך שהנחני בתורת אמת. כי בה חפצתי מעודי:

והנה חנני ה' בספר זה חדושי נחלת בן יוסף נכלל בו שני פירושים. הא' נקרא בשם הפרטי לחם עברי והוא לפרש ולבאר ולהביא בשם אומרם בדברי הגמ' ופירש"י מפרקא קמא דמסכת כתובות. והשני נקרא בשם הפרטי טוב עין והוא לפרש ולבאר ולהביא בשם אומרם בדברי התוס' מפרק זה. וקראתי בשמות הללו עש"ה טוב עין הוא יברך וגו' [משלי כ"ב. ט']:

והנה אף כי המפורשים רבו על מסכת זו. וכמעט לא הניחו דבר קטן או גדול אשר לא ביארו ורקדו יפה יפה. בפרט רבינו הגדול בעל שיטה מקובצת ז"ל אשר הראה את כחו וגבורתו באסיפתו כל דברי הראשונים שקדמוהו וקם בצלאל ויושיען ויגל את האבן וישק את הצאן העטופים ברעב ובצמא, חלץ לשדו הגדולה זבת חלב ודבש להניק גורותיו. אולם עדיין דבק לשון יונק אל חיכו דלפי קוצר דעת המשיג לא מצא כדי גאולתו. כי אנחנו הננסים כעומדים על שפת הים הגדול זה ים התלמוד. והים הולך וסוער והלבבות מתעטים והולכים יום יום. והחושים מתהוממים ומתעוממים כל עת יותר ויותר:

ועיקר הדבר אשר העירני לחבר זה הספר אספרה למו והוא: כי דרכי וטבעי היה מעודי כשלמדתי בגמ' ובפוסקים לא הנחתי הדבר אם לא הבנתי היטב על דרך הפשוט, ויגעתי מאוד להבין דבריהם הקדושים שיהיו עכ"פ על מקומו נכון הדבר לפני. אך על הרוב כשהגעתי לדברי התוס' נלאתי נשוא להבין דבריהם הקדושים כי עמקו מאוד ותמיד היה קשה לי. והנה אף כי יש לי לדעת כי אנכי תולעת ולא בינת אדם לי. אמרתי בלבי מה זה כי על דברי רבינו מגן אברהם ז"ל חיבר הגאון ספרו מחצית השקל להבין דבריו. ואם כל כך צריכין לספר להבין דברי גדול שבאחרונים, מכל־שכן דברי התוס' אשר ידוע לכל כמה עמקות יש בדבריהם. כאשר עוד הרמב"ן ז"ל - נזכר באגרת הרמב"ם ז"ל - דיבר באימה וביראה כנגדם ע"ש לשונו הטהור. ועיין בהקדמת ים של שלמה מ"ש עליהם ע"ש. מה גם כי כמה פעמים אשר שמעתי בבית־המדרש מהני בחירי למד, כאשר שמעו כי יצא ספר שו"ת לאור עולם היו תמהים למה לא יעשו הגאונים שבזמנינו יצ"ו חיבור על ש"ס להבין במקומות הגמ' ובפירש"י ותוס' לפרש דבריהם היכי שקשה מאוד להבין אף על־דרך הפשוט:

*[ואלו הספרים הם במשכני: א. ספר שיטה מקובצת. ב. פני יהושע. ג. קיקיון דיונה. ד. מר דרור. ה. אליה רבה. ו. האהל עולם מהגאון מוה' עקיבא במוה' יהודא ז"ל נדפס בשנת תע"ד. ז. הפלאה. ח. בית ישראל. ט. קדושת ישראל. י. אמרי שהם. יא. עץ הדעת טוב. יב. ארי שבחבורה. יג. ס' החכמה. טו. דרכי יושר. טז. אילת אהבים מהגאון מוה' ארי' ליב צונץ ז"ל אבד"ק פלאצק (בא לידי אחר שהדפסתי עד דף ה' ואי"ה כאשר אזכה להדפיס עוד אשר אתי בכתובים אביא דבריו. יז. חינא וחסדא. יח. חידושי רשב"ץ מהגאון מוה' שמחה בונים ז"ל אבד"ק וואלרשטיין. יט. אהבת ציון. כ. הגהות הגאונים הנדפס בש"ס ווילנא חוץ הספרים אשר הם על מסכתות הש"ס ועל פוסקים ושו"ת כאשר יראה המעיין בספרי שהבאתי דבריהם עם מה שחנן השי"ת אותי לפלפל בזה.]

ויהי כאשר עלה זאת על מחשבתי לחבר על־כל־פנים בזה האופן על מסכת אחת, אף כי ידעתי כי שכלי קטן וחדל אישים ומה אני ומה כחי כי אעמיס עלי המלאכה הזאת מלאכת שמים. נזכרתי מאמר החכם מן הזהירות שלא תרבה להזהר. ושמתי תקותי בהשי"ת ויתעלה אשר יהיה לי בעזרי. ובחרתי לי מסכת כתובות אשר הראשונים קראוהו ש"ס קטן, מה גם שיש הרבה מפורשים על מסכת זו. *ואין לשער את גודל עבודתי אשר עבדתי בזה בזעת אף ויגיעות נפש. לעיין ולדקדק להקשות ולפרק לבאר דברי המפורשים. ולכתוב ולסדר בכמה מיני העתקות אשר עלי היו כולנה. והייתי נזהר מאוד בדברי רש"י ותוס' א' כשהבאתי דברי הרמב"ם ז"ל ושאר דברי הקדמונים ז"ל. לדייק בלשונם הקדוש לדעת עוצם כוחם וגבורתם ולפעמים בדיוק לשונם ממילא סרו כל הקושיות אשר עליהם נסערה. דזהו כבוד התורה כפירש"י בסוף סוטה ד"ה בטל כבוד התורה שהיה נותן לבו לדרוש על כל קוץ וכ"ש אותיות ותיבות יתירות וכו'. וזהו כבוד התורה גדול שאין בו דבר לבטלה עכ"ל:

אך לא כאשר האדם ידמה כן הוא. כי מחמת שקשה מזונות של אדם הוכרחתי לנסוע לכפר עם בני־ביתי נ"י. והייתי מוכרח לצאת ולבוא כאחד העם במקלי ובתרמילי לעסוק בחשיפות יערות. ולא אוכל להיות מחובשי בית־המדרש תמיד כאשר היה כן בעת שהייתי מאוכלי המן אשר אז לא הרהבתי בנפשי עוז לכתוב חידושי תורה רק מעט מזער ועסקתי רק בלימוד גמ' ופוסקים. אעפ"כ גם כשהייתי עוסק במו"מ היה לי במשך שנים רבות היום למלאכה והלילה למשמרת. משמרת הקודש. ומכמה הרפתקאות דעדו עלי והייתי מטולטל מעיר לעיר וזרוק חוטרא כו'. עד שבאתי בחזרה לעיר מולדתי אל מקום בית אבי הגאון עטרת ראשי ז"ל. אחר שהלכו כל עסקי אחורנית וגם שם לא שקטתי ולא הייתה לי מנוחה כדבעי ועל כולם דאגות פרנסה ולא היה לי שום עסק רק עסקתי בתורה:

ומה נמלצו לחכי מאמר אאמו"ר הגאון מאור הגולה עטרת־ראשי ז"ל בהקדמת ספרו היקר קונטרס עגונות למוהר"ל. וז"ל: ונ"ל דזהו כוונת דוד המלך ע"ה אחת שאלתי מאת ד' אותה אבקש שבתי בבית ד' כל ימי חיי. היינו ששאל דוד המלך זה גופא מאת ד' אשר אותה אבקש. היינו שיגיע לו רצון כזה שיבקש רק זאת שישב בבית ד' כל ימי חייו. וברוך השי"ת אשר גם אנכי הצעיר השגתי רצון בלבבי לתורתו הקדושה אששר זה עיקר שעשועי כל ימי חיי וכו' (ע"ש). כמ"ש הרמב"ם על הפסוק עמו אנכי בצרה אחלצהו ואכבדהו, שהכוונה מי שהוא בזה המדרגה שאפילו בעת הצרה עמו אנכי, שלא תטרידהו הצרה מעבודתו ית"ש אז אחלצהו ואכבדהו. וכן מי שלומד תורה בזמן הזה אשר שחקו עליו רבים והוא להם למשל ולשנינה. מה יקר ומה נכבד העבודה הזאת בעיני הבורא ית"ש. כמ"ש ישעיה הנביא (ס"ו) ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי. ופרשתי בזה הפסוק בשיר השירים, יונתי בחגוי הסלע בסתר המדריגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב כו'. ונ"ל הכוונה כי הלא זה קאי על ישראל דנמשלו לבני יונה כמו שאמרו חז"ל. ע"כ קאמר דבעת שבני ישראל הן בסתר המדריגה היינו בשפל המצב אז הראיני את מראיך השמיעני את קולך. כי קולך ערב, כי אז ערב ומתקבל יותר לפני השי"ת לאחר שלא נהנה מזה כלום בעולם־הזה לאחר שהן בשפל המדריגה עכ"ל דפח"ח. וכן גם אני העני בדעת אומר אף שהייתי בעו"ה אז בשפל המצב, עכ"ז אהבתי ללמוד תורה עד אשר עלה בידי בעזרת השם יתברך בזכות אבותי הגאונים הקדושים זצ"ל לגמור ביאורי ופירושי על פרק ראשון ממסכת כתובות, ערוך ומסודר בסדר נכון הן מה שהבאתי בשם אומרם והן מה שחנני השי"ת לחדש מדעתי. בפרט בדברי התוס' בפרק זה אשר הם כמנין קס"ב. לא חסרתי דיבור אחד מדבריהם הקדושים אשר שם קושיא או דבר עמוק או שימצאו דברים סותרים זה את זה או סתירה ממקום אחר, אשר לא הנפתי ידי יד כהה לגלות עמוקות ולפענח מצפונות לבחון כל־דבר בכור הבחינה. ומקודם כתבתי הדברים ואם לא נראה לי אחר העיון מחקתי וכתבתי פעם שנית ושלישית. והרבה טרחתי בזה יומם ולילה להשוות דבריהם הקדושים שיהיה נכון ויסוד מוצק קיימת לעולמי עד. וטרחתי מאוד להביא בשם אומרם מה ששייך בפירוש דבריהם. ובספרי המפורשים אשר לפעמים יש פלפול ארוך בדבריהם ובאמצע דיבורם יש פשט נכון, הנחתי כל הפלפול והבאתי הפשט הזה ולפעמים עם ביאורי, כדי שנבין דבריהם על צד היותר טוב כי באמונה עבדתי את מלאכת הקודש הזה. ובזה הסידור לא קדמוני שום מפורש שלא ידלגו בדברי התוס' מלפרשם ומקום הניחו לי להתגדר בזה בעזהי"ת וחלילה לא מרומות רוחא דאית בי כתבתי את זאת. רק כמ"ש רבינו הגאון מוה' יעב"ץ ז"ל בהקדמתו. כי לעולם יש מקום להתגדר המאוחר לאשר קדם, כי אף בחכמות הטבעיות והלימודיות הרבה נתגלה לאחרונים יותר אשר מלפנים לא ידעום. וזה לא מחכמה נוספת ושכל היותר חזק, רק מתוך כי כבר הציעו לפנינו ההוצעות הראשונות והיסודו הנמצאים אצלינו מה שטרחו הקדמונים. והזמן לא הספיק להם לגלות כל מה שיש לחקור. וכל חכמה ומדע יתרחב הרבה יותר באורך הימים ולפי רוב השנים ירבה מקנתם. וכאשר אנו רואים זאת לעינינו. וזה מוסר גדול להדוברים עתק אשר חלילה בלתי אפשר להשיג בדורות אחרונים נפלאות מתורתו:

וידעתי ג"כ כי ימצא מתלמודים המקנאים כי יאמרו כי הארכתי יותר מדאי. ע"כ אביא כאן לשון רבינו הקדוש בעל שבט מוסר ז"ל בפרק כ"ב, כתב וז"ל: גם אל יקל בעיני האדם איזה דבר שיכול ללמוד או איזה חידוש שחידש בתורה אפי' שהוא קטן, אל יקטן לו בעיניו אלא יגדלהו ויחשבהו בעיניו דזהו מביאו לטרוח לחדש עוד עד שירגיל ויחדש חדושים גדולים וסודות נפלאים, ויטע בכל העולם נטיעות ואילנות גדולות מחדושי תורתו עד שיעשו גנות ופרדסים. ילמוד מן הזרע, זרע קטן כחרדל זורעים אותו ונעשה אילן גדול השרשים וענפים ועלין ופירות ונוטעים מענפיו נטיעות, עד שנעשים גנות ופרדסים לרוב. ומי גרם לכל זה שלא הקטין האדם הזרע בעיניו לבזותו ולפרקו להשליכו אלא נתגדל בעיניו וזרע ושמרו עד שגרם לכל זה. כך החידוש בתורה, אפילו קטן הוא כזריעה כמדובר. והדבר מובן. ומה טוב ומה נעים כל חדוש שיחדש האדם בתורה, אפי' חדוש קטן כרגע להעלותו על הספר בדיו למען יעמוד ימים רבים שלא ישכחהו. כמו שראיתי בהקדמת ספר א' שאדם שאינו כותב חידוש בתורה בעבור שהוא קטן בעיניו, עתיד לתת דין וחשבון על זה משום שאומרים לו, בפנקס הסחורות כותב אדם מה שחייבים לו וחייב לאחרים אפילו עד חצי פרוטה, אומרים לו, וכי יותר חביב היה בעיניך חצי פרוטה שכתבת אותה שלא לישכח לאבדה, מחידוש של תורה אפי' שיהי' קטן. לכן צריך אדם לכתוב כל מה שמחדש בתורה שלא ישכח ואפילו חידוש קטן. ונראה דזהו שארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו. ירצה תלמודו דייקא שמביא בידו כל מה שלמד וחידש שלא שכחו. וכיצד, שכתבו. שע"י כך אינו נשכח אותו חידוש מן העולם ומוליכו בידו במותו. וזהו ג"כ כוונת התנא כל השוכח דבר אחד ממשנתו כאלו מתחייב בנפשו. שהכוונה כל השוכח דבר אחד ממשנתו דייקא שהוא משנתו שחידש. וכיצד לא ישכח, יכתוב אותו על הספר, שכל זמן שישכח רואה ויזכור. ויש תועלת גדול מחידוש אפילו קטן לקשר עמו איזה ענין או לבא להבין עמו ענין גדול, והוא משל לאבנים הקטנים שמשימין בבנין אבנים יקרות בין אבן לאבן להעמיד הבנין. ונמצא שהאבנים הקטנים גורמים בקיום הגדולות שלא יפלו ויעמוד כל הבנין הגדול. כך ע"י חידוש קטן נבנה בנין גדול. וזה מעשים בכל יום בין החכמים עכ"ל:

גם כי ימצא בר בי רב, תלמיד צורב יתמרמר ויתרברב, מחתרת לחתור, הבנין לסתור. לאמור אינו יודע מה אתה סח, ובאמת דעתו בהיסח. ואם ישים אליו לבו יאזין ויקשיב, ולא יהיה נבהל להשיב ובאמתה של תורה ישוב. אז תהיה דעתו נוחה ויתיישב ואם יגיעו הדברים אלי נתנו להשבון. ושלא בפניו אין חבין, בשגם כתיב שגיאות מי יבין:

ורבינו בעל עקרים ז"ל במאמר שני קודם פרק א' בהערה כתב שם באמצע דבריו וז"ל: ובעבור זה ראוי שיוזהר המעיין בפרק מפרקי ספר איזה מחבר, שלא יקפוץ להשיב על דבריו עד שידע דרכי הלימוד הנעשים בספר ההוא, וכן עד שישקיף בכל מה שבא בספר מהענין ההוא במקומות אחרים וכו' ובעבור זה אין למעיין בספר מספרי המחברים לקפוץ ולהשיב מן העולה על רוחו ראשונה, אבל ישיב אל לבו כי המחבר ההוא לא הי' מקלי הדעת שלא השיג בעומק עיונו מה שיעלה על לב המעיין בתחלת הדעת, ויותר ראוי לכל אדם לחשוד שכלו והבנתו ולומר כי אי אפשר שיטעה המחבר ההוא בדבר נגלה־הטעות ויתלה הטעות בעיונו וירבה להעמיק בדבריו עד יתבאר לו אמתת כוונת המחבר כי המחבר לרוב השתוטט מחשבתו בדברים העיונים העמוקים לפעמים יקל בעיניו להאריך בביאור דבר מה ועל־כן יקשה הבנתו על המעיין עכ"ל ע"ש:

הן אמת אגיד כי לא עלה כלל על דעתי להדפיס ספרי כעת כי דבר־תורה מעות קונות ולא היה לאל ידי. רק הסבה אשר סובב השי"ת ע"י אשר הדפסתי זה המעט שהוא שליש מחיבורי אספרה למו. הנה זה שנה שעברה נעשיתי בעו"ה אבל־אם כי ביום ו' ב' ניסן תרס"א לפ"ק נפטרה והלכה למנוחות אמי הרבנית הצנועה תמימה במעשיה מ' יענטא ז"ל ויהי אחרי כן קמו עלינו אויבי איש אנשי בית ולולא ה' שהיה לנו וגו' עד שהכריחו אותי כתליוה וזבין למכור את חלקי של בית נחלת אבי הגאון ז"ל והוכרחתי מחמת זה לנסוע עם ב"ב לדור בעיר לבוב ובודאי כל מה דעבד רחמנא לטב עביד אמרתי בלבי עתה בא העת להדפיס עכ"פ קצת מחיבורי אשר בקראי שמו מקודם „חידושי בן יוסף” לסימנא בעלמא לזכרון שמי ושם אבי ז"ל ועתה כי ניטלה נחלתי ממני קראתי שמו הכולל ”חדושי נחלת בן יוסף” החלפתי נחלה עוברת בנחלה קיימת כי זה נחלתי לעולם וכו'. ויען כי חשבתי בראש השער את יחוס אבי הגאון ז"ל על כן גם לכבודה של נשמת אמי הצנועה ז"ל אציג פה מקור מחצבתה. אמי ז"ל היתה בת הרב המופלג הגביר המשכיל מוקיר רבנן מוה' עקיבא אדאלף ז"ל. אשר מפורסים שמו בעיר פרעמישלא לאיש טוב וגומל חסד. וסיפרו עליו כי מעולם לא קבל בדיניהם לכל איש אשר קיבל ממנו מעותיו בהלואה, אף כי זה היה עיקר מסחרו. ואם בעל־חוב לא החזיר לו מעותיו והיה בוש להראות לפניו. אז שלח אחריו ונתן לו עוד מעות בהלואה ואמר לו שיתעסק בזה ואם ירויח אז יחזור לו את כל חובות. וכהנה וכהנה סיפרו עליו ולא בחנם זכה ליקח את אבי הגאון ז"ל לחתנו. זקנתי אם אמי הצנועה מ' מיריל ז"ל, היתה אחות הני תרי אחי צנתרא דדהבא הרבנים המופלגים הגבירים המפורסמים מוקירי רבנן מוה' דוד לינדענבוים ז"ל מעיר דאהביטץ אשר הגאון מוה' יצחק ליב סופר שליט"א נשיא דארעא דישראל הוא חתנו והשני בדומה לו מוה' לוי לינדענבוים ז"ל מעיר פעסט. אשר הרב הגדול מוה' משה פריידינגער נ"י ראש הקהל דשם הוא חתנו:

ועתה אסיים דברי בתפלה קצרה לפני אבינו שבשמים יתברך ויתעלה. שיהיה נא לרצון המנחה קטנה, ויתן את ספרי לחן ולחסד בעיני כל רואיו. ויאריך ימי ושנותי על התורה ועל העבודה בשלום ובשלוה מרוב עושר וכבוד. ואזכה להוציא לאורה את כל חיבורי אשר ערוך ומסודר הוא על כל פרק זהה. חוץ מה שיש אתי בכתובים. ויושיע לי במהרה שאזכה להכניס לחופה את בנותי ובניי נ"י מרוב נחת ובימינו יושע יהודה וישראל ונעלה לציון ברנה אמן כיה"ר:

בצאתי את הקדום, אפרוש כפי לד' השקיפה ממעון קדשך. וברך את אחותי היקרה הצנועה אשה יראת ד' היא תהלל הגבירה המפורסמת מרת חנה ליבא תחי' ואת אישה הוא גיסי הרב המופלג הגביר המפורסים מוה' אברהם יוסף מדפיס נ"י מעיר לבוב. אחותי תחי' נולדה לאמי אחר פטירת אבי הגאון ז"ל ונקראת על שמו. וממש אוכל לאמור עליה דשמא גרים שנחלה מדותיו הטובים. ואת הטוב שעשתה עמי סעדא רבה לית ליה שיעורא. השי"ת ישלם פעלה ותאריך ימים ושנים בכל טוב, ותראה נחת מיוצאי־חלציה כן יה"ר.

ברם זכור אותו האיש לטוב, כי כך למדתי מבית אבא שלא להיות מכפוי טובה. ה"ה ש"ב הגביר המשכיל המפורסים בפזרת הצדקות מוה' משה לינדענבוים נ"י מעיר פעסט בן דוד אמי הגביר מוה' לוי לינדענבוים ז"ל. אשר היה לי לאחיעזר בעת צר לי. ושכרו יהיה שלימה מן השמים שיבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.

איסור השגת גבול ידיעא. ומלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא.

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף