חידושי הרי"מ/גיטין/ה/ב
גמ' בשליח נעשה עד ועד נעשה דיין פליגי מ"ס כו' ופירש"י ז"ל כי היכי דשליח נעשה עד ה"נ עד נעשה דיין כו' ע"ש. והוא תמוה דמה ענין זה לזה דנימא כי היכי דשליח נעשה כו' גם הא קי"ל באמת בכל מקום שליח נעשה עד ואעפ"כ אין עד נעשה דיין ולמה לי' להביא כלל הא דשליח נעשה עד לימא בעד נעשה דיין קא מיפלגי כיון דשניהם סברי שליח נעשה עד כו':
ונראה ליישב דהנה הפוסקים פסקו דאף דהן הן שלוחיו הן עידיו מ"מ על השליחות בעינן עדים אחרים ואינם נאמנים על השליחות רק על המעשה והקשו עליהם [המפ'] באה"ע סי' ל"ו דמאי חילוק יש בין על השליחות או על המעשה ע"ש. ויש ליישב דהנה בס' המקנה הביא קושיא בשם אחיו אמאי אמרינן הן הן שלוחיו כו' למאי שפסק הרמב"ם ז"ל דהיכא דאיכא הכחשה והזמה לא הוי הזמה כלל אם מכחישין גם גוף המעשה ע"ש. וא"כ הוי הכא עדות שאי אתה יכול להזימו דאם יוזמו כיון שהם היו השלוחים יהי' מוכחש גם המעשה ע"ש. ובאמת לא קשה מידי דהרמב"ם ז"ל פסק היכי דמכחישים גם המעשה שאנו דנין עלי' כגון שהעידו שזה הלוה לזה והמזימים מעידים עמנו הייתם וגם זה לא הלוה לזה בשעה זו אז הוי גם הכחשה על הדבר שאנו דנין עליו וצריכין לו דהיינו ההלוא' ולא מהני אבל הכא שמעידין השלוחים שפרע לוה לזה המלוה על ידם אין אנו דנים כלל אם נפרע על ידם או לא על ידם רק אם פרע או לא פרע ועדותם הוא רק שפרע ואם יוזמו יהי' מוכחש מה שאמרו שנפרע על ידם בזו השע' אבל לא יהי' מוכחש עיקר העדות שעדיין יכול להיות שפרע זו השעה רק לא על ידם ומה שאמרו על ידם זה לא הי' עיקר העדות וגוף המעשה לא יהי' מוכחש כנ"ל. ובזה מיושב ג"כ מאי דקשה על הרמב"ם הנ"ל מהא דריש פ' חזקת דנקיטא אגר ביתא ואמרו אנן דרינן כו' ע"ש דקשה גם כן דיהי' הכחש' והזמה ולמ"ש ג"כ לק"מ כנ"ל. ובזה מיושב ממילא דברי הפוס' הנ"ל דבעינן על השליחות עדים אחרים דעדות זו שמעידין על השליחות שאנו דנין אם הם שלוחים או לא לענין זה שפיר לא מהני עדות השלוחים עצמם, שעשה אותם שלוחים דהוי שפיר עדות שאי אתה יכול להזימו כנ"ל שיהי' הכחשה והזמ' שיהי' מוכחש גם גוף המעשה שלא עשה אותם שלוחים בזו השעה כלל וזה הוא עיקר העדות שאנו דנין אם עשה אותם שלוחים או לא ולכך לא מהני ובעינן עדים אחרים וא"ש:
והנה הריב"ש נסתפק בעד אחד היכא דמהני עדותו כגון לענין מתוך שאינו י"ל משלם אי בעינן שיהי' עדות שאתה יכול להזימו ואי שייך בי' דין הזמה ע"ש. ומדברי תוספ' ריש ב"מ משמע דשייך בי' דין הזמה היכא שמועיל עדותו שכתבו דאין זה מעליותא בעד אחד מה שאינו בדין הזמה שזה הוא מחמת שאינו מועיל ע"ש. ומשמע דהיכא דמועיל שייך דין הזמה ע"ש וכן בפלוגתא באין בודקין עידי נשים בדריש' וחקירה ואף דסגי בחד הוא רק משום דהוי דיני ממונות אבל בל"ז הוי בעי ע"ש ברמב"ן ולשיטת הש"ך ז"ל ממילא בעינן עדות שאתה יכול להזימו דגם בממון בעינן ע"ש:
וא"כ לכאור' קשה ג"כ הכא איך מהימן על השליחות מטעם כי היכא דהימנוהו כדברי הרא"ש ע"ש הא כיון דנאמן בעינן שפיר יכול להזימו ואף דנאמן מדרבנן ג"כ בעינן דין הזמה כמו התם בעידי מיתה דג"כ בחד אינו רק מהתקנ' וא"כ לענין השליחות הוי עשאאי"ל שיהי' הכחשה בגוף המעש' דהיינו השליחות ואיך נאמן על השליחות הא אאי"ל שלא מתחייב מלקות מטעם הזמה. אך באמת הפ' מסופקים אי הטעם דעדות שאי אתה י"ל פסול הוא משום שהתורה פסלה עדות זה כמו קרובים ולא מחמת שקר או שהפסול הוא שכשאינם מתיראים מהזמה אומרים שקר ע"ש. וא"כ להטעם דהם כמו קרובים ממילא הכא כשר דמאי בכך הא כל הפסולים נאמנים אף קרובים ולא יהי' קרוב גמור ג"כ כשר רק אי הוא מחשש שקר יכול להיות דפסול כמו פסול בעביר' מן התורה דאינו נאמן לעדות אשה ע"ש. ולטעם הראשון ע"כ הא דפליגי בעידי נשים אי בעי דרישה כו' הוא רק בשנים כמ"ש הרמב"ן והפ' ע"ש:
והנה הטעם דאין עד נעשה דיין כתבו תוס' בכתובות פ' האשה ב' טעמים. א' משום דהוי עדות שאי אתה י"ל שלא יקבלו הזמה על עצמם וזהו טעם הרי"ף ז"ל ע"ש. ב' משום דכתיב ועמדו לפני הדייני' ע"ש. וא"כ ממילא לטעם הא' משום עשאאי"ל כשר הכא אי הטעם דהוי כמו קרוב והכא אף קרוב כשר כנ"ל רק לטעם הב' ועמדו כו' יש לפסול הכא:
ולפ"ז מיושב דברי הש"ס בשליח נעשה עד ועד נעש' דיין קא מיפלגי מ"ס כי היכא דהכא שליח נעשה עד ונאמן אף על השליחות אף דבכל מקום אינם נאמנים השלוחים על השליחות וע"כ משום דהטעם הוא משום דעשאאי"ל הוא כמו פסול קורבה ולכך הכא שליח נעשה עד וא"כ ממילא ג"כ עד נעשה דיין דהוא סבר הטעם משום עשאאי"ל כטעם הא' א"כ כמו דשליח נעשה עד הכא כמו כן עד נעשה דיין ומ"ס אף דשליח נעשה עד מ"מ אין עד נעשה דיין דהוא סבר כטעם הב' משום ועמדו כו' ולא תליא בהא וא"ש כנ"ל:
ובל"ז י"ל בפשיטות למ"ש הטעם דאין השלוחים נאמנים על השליחות משום דלענין זה הוי שפיר כגופו כמו דסבר ר' שילא [בקדושין דף מ"ג] ע"ש וא"כ מ"ס כמו דשליח נעשה עד הכא אף על השליחות משום דאף דהוי כגופו אעפ"כ כשר דאשה עצמה כו' נאמנת כו' כמו כן עד נעשה דיין ג"כ דאף דהוי עד פסול אעפ"כ כשר הכא ומ"ס הטעם משום ועמדו כו' ואין זה פסול על העד רק על העדות שצריך להיות ועמדו כו' וממילא גם הכא פסול ואין עד נעשה דיין כנ"ל וא"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |