חובות הלבבות/שער הפרישות/ז
|
< הקודם · הבא > |
אבל ההפרש שבין קדמונינו ובינינו בפרישות הוא, שהקדמונים כמו חנוך ונח ואברהם ויצחק ויעקב ואיוב ורעיו, היה שכלם זך ויצרם חלש, ונפשותם היו נמשכות אחר שכלם, והמעט מן המצוות היה מספיק להם בהשלמת עבודת האלהים עם אמונת לבם לאלהים, כמו שנאמר באברהם (נחמיה ט ח) ומצאת את לבבו נאמן לפניך, ולא היו צריכים אל הפרישות היוצאת מהדרך השוה התוריה, וכאשר ירדו בניהם אל מצרים וגרו בה בימי יוסף כשבעים שנה בשלוה, וחזקה תאותם וגדלה תשוקתם וגבר יצרם על שכלם, נצטרכו מן הפרישות אל מה שיהיה הפך תאותם ויעמוד כנגד יצרם, והוסיף להם הבורא מן המצוות השמעיות מה שעמד להם במקום הפרישות הראויה להם, כפי תכלית יכלתם ופחות ממנה, וכאשר כבשו ארץ כנען ונכנסו בה והתנעמו בטובה, בקשו המזון והסמוך לו ממותרי מאכל ומשתה והמשגל והבנין, וכל אשר נוספה הארץ ישוב נוסף השכל חורבן, כמו שנאמר (דברים ח יב) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת וגו' ובקרך וצאנך ירביון וגו' ורם לבבך וגו', וכל אשר נוספו התאוות ונתחזקו, נחלש השכל והתאחר מהשיג העצה הנכונה, והצטרכו אל פרישות חזקה יעמדו בה כנגד תאוותיהם, כדרך הנזיר ומנהג בני הנביאים, אשר זכרנו במה שעבר לנו בספר הזה, וכן בשאר הדורות השכל בחולשה והתאוה בגבורה, ובכל עת שמתעסקים בענין מעניני העולם, הטרידם מעניני העוה"ב, על כן הוצרכו לפרישות מן העולם הזה להפנות ממנו בעת שעושים מאומה ממעשי העולם הבא, והיו הקדמונים בחוזק שכלם וזך נפשם עושים לעולמם ולאחריתם, ולא היה האחד מפסיד על חברו, כמו שכתוב (ירמיה כב טו) אביך הלא אכל ושתה וגו' אז טוב לו וגו', ואמר (קהלת ז יח) טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך.
וראיתי אחי מליצה נמרצת בענין הפרישות לאחד מן החסידים, מצוה בה בנו, וישרה בעיני, ושמתיה חתימה לשער הזה כמו שמצאתיה, תחת תוכחתי לך והורותי אותך, הבן אותה והסתכל בה, תגיע אל הטוב והישר בעזרת האל, וזאת היא: ואתה בני, ישימך האלהים מאשר ישמעו ויאזינו, ויאזינו ויחשבו, ויחשבו וידעו, וידעו ויעשו, ואל ישימך מן האנשים הטובעים בתעות, השיכורים ביין הסכלות, אשר העבידם היצר ומשל בם העולם וגברו עליהם התאוות, ונטו בהם אל התענוגים, והסיתום המאויים, והשיאתם החמדה, והם באפלתם נחבטים ובמרוצת טעותם שבים, ישמעו ולא יאזינו, ויאמרו ולא יעשו, בקשו המנוחות ונפלו באנחות, השתדלו להשיג הנעימות והשיגו חיסורים הקשים, ונפשותם עיפות וגופותם יגעות, דעותם שלולות ובינותם מנופצות, יקבצו הזהב האובד והכסף החולף ויורישוהו האויבים והבוגדות מן הנשים, ומחזיקים הארמונות ושוכנים בקברות, ובונים אשר לא יושיבו ויקבצו מה שלא יוציאו, קובר כל איש מהם אביו ובנו ואינו עושה מעשה הקיים לנצח, שוכח קיצו וזוכר מאוייו, ומה תאמר בתוך שאבדו שתי קצותיו, ויחיד שעזבוהו אבותיו, והסתכל בני, במי שהרחיב הבורא את לבו והמשילו במחשבתו ופקח עיניו בטוב לו, והראהו הדרך הישרה וקרבהו אליה, בטוחים ממנו בני אדם והוא בטוח בהם, והשלים עמהם ונצל מהם, עבדו בני אדם יצרם ועבד הוא אלהי השמים והארץ, המחיה, הממית, הבורא, החונן, אשר אין אלוה מבלעדיו, כמה בינם ובין אנשים ברו מצפוניהם וזכו חביהם, ועיניהם נחות ולבותם בטוחות, והם בזכר האלהים משתעשעים בבדידות, ומודים על טובתו בכל ענין, קרבו אל העיון המחשבי והמניני והמועצי, קרעו מסך הראות בדרכי המצפונים והגיעו אל מרגוע האמת על בסיסה, ויצאו ממנוחה אל שעשועים, לא טרדם מאוים ולא אחרם אורך קצם, והם ליום המות נחפזים, ומאחריתו נשמרים, קרואי אלהים ומשחריו ומיחליו ועובדיו, דוברי אמת ולוהגי צדק, מבלי מורא שלטון ולא ממשלת שטן, יקרים יותר מכל אדם ושמורים יותר מכל עם, ותפארתם ומעלתם גדולה מכולם, מכובדים בבתי האלהים וגדולים בעיני הברואים, אין טורד אותם מזכר האלהים טורד, ולא מעכבם מהודותו מעכב, לשונותם רגילות בהלל והודות, ולבותם מלאות בבר וביחוד התנכר להם העולם והכירוהו ודרכו וספרוהו, לא נעלם מעיניהם בגדו ולא נסתרה מהם תרמיתו, לבש להם בגדי חמודותיו ויחשבוהו שולל, והתרפא להם וימצאוהו מוכרח, שחק אליהם ויגערו בו, ורצה להטותם ונטו מעליו, השקיפו על רוע מעלליו והתבאר להם גנות מעשיו, ואין לו שלטון עליהם ולא במה יתקרב אליהם, הם בחירי האלהים הברים וסגולת החסידים, בעלי הרואות הפקוחות והמשאלות היקרות והיגיעות הרצויות, ובעלי הנפשות היראות, אשרו אל האלהים ואושרו, וסחרו עמו והרויחו, בררו מצפונם ונבררו, וזכו ליבותם ונבחרו, הצטיידו היראה בדרך הרעה ונצלו, ורכבו מרכבות המעשים והגיעו, פגעו בשמחה מתמדת וששון לא ישתנה, נמלטו ממעמד החשבון ובטחו מהיסורים.
ואתה בני, בחר הטוב לנפשך טרם החרטה אשר לא תועיל, והדאגה אשר לא תכלה, האלהים יורנו ואותך הדרך הישרה, ויטה אותנו אל נתיב ההצלה ברחמיו ורוב חסדיו, אמן.