הר המוריה/שגגות/ז

הר המוריה ‏ שגגות ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לע"ז

וניסך וכו'. סנהדרין ס"ב א' ס"ג א' (ודע דמה דהגיה על הגליון בשבת ע"ב ב' ר' זכאי במקום ר' אמי יעו"ש אינו מוכרח כי גם ר' אמי ס"ל כר' זכאי) וכריתות ג' א' ובירושלמי שבת פ"ז ה"א וה"ב יעו"ש היטב.

פיער

עצמו וכו'. זה פשוט דהו"ל כמו שאכל חלב ודם.

כשהזיד

בע"ז וכו'. שם פשוט וכמלאכות דשבת וכ"ה בסנהדרין שם ובכריתות ובירושלמי.

ידע

שאלו וכו'. כריתות שם וכ"כ הלח"מ יעו"ש היטב.

ב

אמרו

בשבת וכו'. שבת ס"ז ב' כריתות ט"ז ב' ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א.

והוא

קטן וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ו ומש"כ שם ועיין תוספתא פ"ט דשבת ובתוספתא פ"ב דכריתות (ועיין בשבת בהגהת הגר"א בתוספתא שם וכצ"ל בכריתות שם).

נתגייר

קטן וכו'. עיין תוס' שבת ס"ח א' בד"ה גר וכו' ועיין מרן ולח"מ.

כל

חלב וכו'. שם ס"ח ב' ועיי"ש בתוס' ד"ה וחייב וכו' שכתב דאתי לאשמעינן דאין תמחויין מחלקין יעו"ש ולרבינו לא שייך זה דהא פסק לעיל פ"ו ה"א דאין תמחוין מחלקין יעו"ש ועל כרחך צ"ל דרבינו לא ס"ל תירוץ זה דגם התוס' בעצמם הקשו על תירוץ ר"י דשם יעו"ש היטב ועי' בתוספתא כריתות פ"ב.

בעבודות

אלו. יותר נראה שט"ס הוא וצ"ל בעבירות אלו וכו'.

שהיום

שבת וכו'. שם בשבת ובכריתות ט"ז ב' פשיטא שם דבשגגת שבת וזדון מלאכות הוי ימים שבנתים ידיעה לחלק דזה ודאי קבל ר"ע מיניה דר"א יעו"ש היטב ועיין בירושלמי פ"ז דשבת ה"א יעו"ש ועיין תו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א יעו"ש.

ג

היודע

שהיום וכו'. שם בכריתות ובשבת ובתו"כ שם.

ולא

ידע וכו'. עיין במרן מש"כ בשם בנו של רבינו ז"ל לענין אם ידע דשבת בעשה יעו"ש ועיין בתוס' שבת ס"ט א' ד"ה דידע וכו' דהקשו זו לוקמי דידע באיסור עשה דכתיב ושמרתם את השבת יעו"ש (ובאמת לדעת רבי יוחנן דס"ל דשמרתם דעשה נמי לאו הוא א"כ לק"מ עיין מש"כ לעיל פ"א ה"ב אולם שם ע' א' ד"ה ועל כולן וכו' כתבו דעשה הוא וביום השביעי תשבות יעו"ש היטב) וע"ע בתוס' שם ס"ט ב' בד"ה הא מני וכו' דידיעת עשה הוי ידיעה (ועוד הקשיתי לשאול לימא דידע דהיום הוא שבת לענין קידוש שהוא ד"ת) והנה באמת יש ליישב לרבינו דידע לה במחמר ואף דהתוס' ישנים כתבו שם דלא שייך זה מ"מ רבינו דינא קמ"ל באם אירע כך וכן י"ל דידע לכל המלאכות רק שטעה בשיעורין היינו דלא ידע שבשיעור זה חייב (ועיין לעיל פ"ב ה"ב במל"מ) ומה שכתבו התוס' ישנים דלא שייך זה מ"מ רבינו דינא קמ"ל באם אירע כך ובענין זה יש לקיים ג"כ מש"כ מרן בשם בנו של רבינו דידע לענין התולדות יעו"ש והנה באמת התוס' ישנים העירו ג"כ מזה וכתבו דלא שייך זה יעו"ש ובלח"מ אבל רבינו מיירי דאם אירע כך אבל לענ"ד באמת דלק"מ די"ל דרבינו מיירי שידע באבות ושגג בתולדות ועשה כל התולדות שמכל הל"ט מלאכות ביחד וחייב ל"ט חטאות והש"ס דמקשה אר"ל משום דהמשנה לא אפשר לאוקמי בהכי משום דל"ט אבות מלאכות קחשיב ופשוט לדעתי (ודע דלא הבנתי הקושיא דהביא מרן דאפילו תימא דכר"ע ס"ל דתחומין דאורייתא מ"מ לא משכחת לה רק אליבא דר"ל ולא אליבא דר"י יעו"ש ובאמת צ"ע הא כ"ש דניחא אליבא דר"י דאיהו נמי מודה בזה וצ"ע) ומ"מ י"ל ג"כ כמש"כ בנו של רבינו בתירוץ שני דברישא לא מיירי שנעלם ממנו כל המלאכות יעו"ש ולתירוץ זה הסכים הלח"מ גם י"ל דידע לתחומין בי"ב מיל שדעת רבינו בפכ"ז מהל' שבת דהוי דאורייתא יעו"ש היטב והא דלא אוקמה הש"ס בהכי ומוקי לה כר"ע עיין בבאורי מהרש"ל לסמ"ג דכ' דלא שייך לומר שאדם שאינו יודע כל הלכות שבת ידע זה הדבר שבאמת נחלקו בו בדין זה יעו"ש אבל רבינו מיירי באם אירע שידע מזה ולא ידע בשאר הלכות שבת דרבינו הוא פוסק ועליו לכתוב כל מה שיכול להיות וכנ"ל (אמנם תירוץ הלח"מ מה שהסכים לתירוץ השני של בנו של רבינו יעו"ש יש לעיין א"כ מה יענה על מש"כ רבינו בפ"ז מהל' שבת ה"ח יעו"ש היטב) ועוד יתורץ דברי רבינו לפי דברי בעל המאור שבת ע' ב' בסוגיא דשגג בזה וכו' וברש"א שם ע"א א' ובחי' לשבת הארכתי בזה וע"ע ברמב"ן לשבת בסוגיא דשגג בזה ובזה יעו"ש היטב.

שחייבין

עליהן וכו'. עיין לעיל פ"ב ה"ב.

ד

אף

במלאכות וכו'. שבת ע' ב' (וע"ע שם ע"ב ב' סנהדרין ס"ב א' כריתות ג' ב') ועיין ירושלמי שם ה"א.

ה

אב

ותולדותיו וכו'. שבת ע"ה ב' צ"ו ב' ב"ק ב' א' כריתות ט"ז א' ושם כל הסוגיא ובתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א.

ואצ"ל

העושה וכו'. שם ושם בכל המקומות ומש"כ ואצ"ל עיין תוס' שבת ע"ה ב' בד"ה הרי אלו וכו' יעו"ש היטב.

ו

ותולדות

של וכו'. שבת צ"ו ב' ב"ק ב' א' ועיין במרן במש"כ בשם בנו של רבינו ועיין בלח"מ מש"כ בזה והנה אכתי יקשה מהא דשבת ע"ג ב' דמשמע שם דאם עשה שתי תולדות כל אחת של אב בפני עצמו חייב שתים יעו"ש היטב וכן הא דאיתא התם דהזומר וצריך לעצים דחייב שתים והא התם הוי שתי תולדות מאב אב בפ"ע ובמעשה חד עבדינהו חייב שתים וכ"ש כשעבד בתרי זימני ודאי דחייב על כל אחד בפ"ע ועיי"ש עוד ע"ד ב' לגבי מאן דעבד חביתא יעו"ש היטב ואין לומר דהתם מיירי בכל אחד היה העלם בפ"ע זה אינו דא"כ הרי יש כאן יותר מעשר כגון שעבד מלאכה אחת בהרבה העלמות שוב ראיתי דמהא דהזורע והנוטע והמבריך והמרכיב לק"מ דלרבינו אינם תולדות מאב אחד רק הוא גופיה אב אחד הן כמש"כ רבינו בפ"ז מהל' שבת ה"ג יעו"ש היטב וא"כ הא דהזומר וצריך לעצים הם שני אבות לדעתו יעו"ש היטב והבן וכן בהא דחביתא וחלתא י"ל דהן כולן אבות ע"ז הדרך אבל שתי תולדות אכתי לא שמענו ויותר נראה לי דרבינו ל"ג הך דאי עביד שתי תולדות בהדי הדדי וכמש"כ מרן בשם ר"י קורקו"ס יעו"ש וכן יראה מלשונו בפ"ז מהל' שבת ה"ז יעו"ש היטב וע"ע ירושלמי פ"ז משבת ה"ב יעו"ש היטב וע"ע בס' שער המלך מש"כ בזה ועיין רדב"ז ח"ה סימן רל"א.

ז

מעין

מלאכה וכו'. כוונתו שעשה הרבה אבות וכולם מעין אב אחד וכמש"כ בפ"ז מהל' שבת ה"ג ועכשו אתי שפיר שהוא לא נזכר עדיין בהלכה ה' ונראה שהוא מפרש הא דאיתא שם ס"ח א' העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת וכו' מיירי ע"ז האופן ולא בעשה שתי תולדות מאב אחד או אב ותולדה שלו וכן משמע קצת בשבת ע"ג ב' יעו"ש לפי שיטת רבינו ובזה יתורץ היטב קושיית התוס' שם ע"ה ב' בד"ה הרי אלו וכו' דלפי' רבינו הם שני דברים דהמשנה בא למעט אם עשה שתי מלאכות דומות שהן אב אחד אבל אכתי לא שמענו דין אב ותולדה שלו וק"ל וכן משמע לשונו בפ"ז שם ה"ט יעו"ש היטב אך בכריתות ט"ז ב' לא משמע כן רק האי דקתני העושה מלאכות הרבה וכו' קאי על תולדות יעו"ש היטב וכן פי' בפי' המשניות בשבת כי הכוונה אם עשה האב ותולדה שלו יעו"ש לכן נראה לומר דרבינו מפרש המשנה דרפ"ז דשבת כמ"ש בפירושו לשבת והיינו הא דהלכה ה' וכאן מייתי לה הא דע"ג ב' ואע"פ שהלשון אחד מ"מ כל אחד יתפרש באופן אחר והדבר למד מעניינו ושוב ראיתי בלח"מ כי גם הוא נתעורר במקצת עניינים שכתבתי וכתב כמש"כ מתחלה ונדחק ליישב הסוגיא דכריתות על דרך זה יעו"ש היטב ולפי דבריו שפיר אזלא קושיית התוס' אף לפי שיטה זו כיון דידעינן דעושה שני אבות הדומין שהוא פטור א"כ ה"ה דעושה אב ותולדה שלו והבן. ועיין מש"כ לקמן בהלכה ח' מש"כ בהבנת דברי רבינו.

ח

וכן

בשבת וכו'. עיין כל הסוגיא דכריתות ט"ז וכתב מרן דרבינו פסק כרב חסדא יעו"ש והנה מבואר ברש"י שם דלר"ח מיבעיא ליה תרתי אי וולדות חשיב כאבות או לא ופשיט ליה דכאבות דמי ולא קביל מיניה עוד מיבעיא ליה בעשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בשגגת שבת וזדון מלאכות אי חייב על כל שבת ושבת דנימא ימים שבנתים הויין ידיעה לחלק ופשיט ליה דימים מחלקין וקיבל מיניה (וכנ"ל הלכה ב') אבל זה פשוט לר' עקיבא דזדון שבת ושגגת מלאכות דשבת הוי ליה כגוף אחר וחייב על כל שבת ושבת והטעם דפשיטא ליה טפי בזדון שבת מבשגגת שבת דבשגגת שבת אין הטעם רק מפני שהידיעה מחלקת אבל בזדון שבת א"כ כל שבת הוא גוף בפני עצמו עיי"ש ברש"י שם ע"א ד"ה וזדון שבת וכו' ושם ע"ב בד"ה והא דתני פטור וכו' ולפ"ז עשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה בזדון שבת ושגגת מלאכות חייב על כל מלאכה ועל כל שבת וכמש"כ רש"י בד"ה ר"ח וכו' יעו"ש היטב ולפ"ז אם עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה בין בשגגת שבת וזדון מלאכה ובין בזדון שבת ושגגת מלאכה חייב על כל מלאכה שבכל שבת ולפ"ז דברי רבינו תמוהים לכאורה וכמו שתמה עליו הלח"מ יעו"ש היטב מה שהניח בתימה גדולה.

והנראה לענ"ד כי רבינו פי' המשנה דה"ק דשאלו ר' עקיבא מי שעשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה מעין מלאכה אחת ר"ל ע"ד שכתב רבינו דעשה מלאכה בשבת אחת ועשה מלאכה אחרת בשבת אחרת וכן עשה מלאכה אחרת בשבת אחרת וכל המלאכות היו מעין מלאכה אחת אי חייב אחת על כולם או לא. ופריך הש"ס ה"ד אי מיבעיא ליה אם שבת מחלקת אי לא א"כ הו"ל למיבעיא בעשה מלאכה אחת ממש בשבתות הרבה אי חייב על כל אחת אי לא ואי נסתפק לו אם עשה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת אי הוולדות מתחלקין א"כ הו"ל לשאול אם עשה וולדות הרבה מאב אחד בשבת אחת ופשט הש"ס דהכי קא מיבעיא ליה דילמא שבתות מחלקין וא"כ אף אם עשה מלאכה אחת ממש בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת ואם תימצי לומר דאין השבתות מחלקין משום דהוי כעשה מלאכה אחת הרבה פעמים בהעלם אחד זה אחר זה אכתי מיבעיא לך אם זו המלאכה שעשה בהרבה שבתות היו כולם מאב אחד אם בזה אמרינן דהוי כמלאכות מחולקות. וזה מבואר בלשון הש"ס תרתי בעי מיניה שבתות כגופין דמיין אי לא (ר"ל אם תאמר שאינן כגופין) בעא מיניה וולדות מלאכות כמלאכות דמיין אי לא (ראה זה בעיניך שבראשונה כתוב ואי לא ובשנייה כתוב אי לא והבן) והנה ר"א פשט ליה דשבתות כגופין דמיין ואם עשה מלאכה אחת ממש בשתי שבתות חייב על כל מלאכה וכן פשט ליה דוולדות כמלאכות דמיין. והנה לר"ע דבשבתות כגופין קיבל מיניה לר"ח ובוולדות כמלאכות לא קיבל מיניה ובעשה בשבת אחת הרבה ולדות מעין אב אחד אינו חייב אלא אחת אבל בשעשה ולדות הרבה בשבתות נפרדים חייב על כל אחת משום שהשבתות מחלקים ומינה דה"ה אם עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה חייב על כל מלאכה ומלאכה כמו דמשמע לעיל הלכה ב' רק דרך רבינו להעתיק לשון המשנה כצורתה וכתב הטעם על כל דבר וממילא נדע פרטי מוצא הדין וכתב תחלה הדין של זדון שבת ושגגת מלאכה דזה פשוט טפי דהשבתות כגופין וכדעת רב חסדא בש"ס והבן. ובאמת לפי פירש"י דמיירי שעשה הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת בשבת אחת וכן בהרבה שבתות ומבעיא ליה אם חייב על כל הולדות חטאות הרבה לא יצדק כיון דמיירי בזדון שבת ושגגת מלאכה וכמו שהקשה הקרבן אהרן בתו"כ ויקרא דבורא דחטאת פ"א יעו"ש היטב.

כגופין

מחולקין. ולפ"ז אם עשה הרבה מלאכות בכל שבת חייב על כל מלאכה ומלאכה ועל כל שבת ושבת והא דלא כתב רבינו לעיל הלכה ג' דחייב על כל שבת ושבת (וכדדייק לה הש"ס התם בכריתות ע"ב די"ל דבשלמא דבמשנה דהתם מיירי בשבתות הרבה לכן דייק שפיר) דרבינו מיירי שם רק משבת אחת.

ט

שהיום

שבת וכו'. זהו ששאלו ר' עקיבא לר' אליעזר ופשיט ליה לחיובא וקבלה מיניה וכדעת רב חסדא (ועיין ירושלמי פ"ז דשבת ה"א באורך זו הסוגיא) וה"ה אם עשה מלאכה אחת בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת.

י

שקצר

וטחן וכו'. עיין שבת ע"א א' ועיין מרן מה שנדחק בזה ובאמת מש"כ דלשון דבתר דשמעה מאביי אמרה לא משמע דהדר ביה ועיין מנחות פ' ב' בתוס' ד"ה כולהו וכו' משמע ג"כ דלא הדר ביה וטעמא רבה איכא במילתיה דהתם כיון שלא ידע דחטא בו א"כ הוי כולה חדא שגגה משא"כ הכא בשתי העלמות דאיכא ידיעה שחטא ועי' רש"י ז"ל בד"ה קצירה וכו' ובד"ה מילתא דפשיטא וכו' יעו"ש היטב ולכן אף דבגרירה גופא ס"ל כאביי אבל מ"מ לענין העלם אחר וידע שחטא ביניהם לא אמרינן כן והבן היטב.

כחצי

גרוגרת וכו'. שם ופסק כאביי ורבא דפשיטא להו דמחשיב חד שגגה ועיין ירושלמי פ"ז ה"א (כ"ה א') וז"ל ר' ירמיה בעי קומי ר' זעירא קצר חצי גרוגרות בשבת זו בזדון שבת ושגגת מלאכות וחצי גרוגרת בשבת זו בשגגת שבת וזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו איפשר לומר שבתות מחלקות שבתות מצטרפות הרי תמחויין חולקין ותמחויין מצטרפין א"ל איני יודע טעם תמחוי ולא מתניתא היא כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר א"ר עזריה קומי ר' מנא תיפתר בזדון א"ל ולא כ"ש הוא מה אם הזדון שאינו חולק אינו מצטרף שגגה שהיא חולקת לא כ"ש שלא תצטרף א"ר חנניה לא אמר כן אלא קצר חצי גרוגרת בזדון שבת ובשגגת מלאכות וחצי גרוגרת בין הערבים בשגגת שבת ובזדון מלאכות שגגות שבו מהו שיצטרפו עכ"ל והנה בקרבן העדה הגיה שצ"ל כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר"א מחייב וכו' ובאמת דאל"כ לא שייך הך דתיפתר בזדון ולאו כ"ש היא וכו' אמנם לפי שלקמן פי"ג ה"א איתא ב' ברייתות בחדא איתא כגירסא דידן ובחדא איתא כגירסת הק"ע וז"ל התם כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר וכו' כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת הבאה ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר איתא חמי אילו כתב אות אחת בחול ואחת בשבת ר"א מחייב חטאת בין בשבת זו בין בשבת הבאה לא כ"ש מפני חכמים שהן פוטרין עכ"ל וכן נ"ל להגיה הכא שכצ"ל אחר ור"י פוטר ולא כן תני כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו ר"א מחייב חטאת ור"י פוטר תיפתר בזדון וכו'. ור"ל כי מתחלה הקשה והא תנינן דשבתות מצטרפין דעד כאן לא פליגי רק בחול ובשבת אבל אחת בשבת זו ואחת בשבת זו לכו"ע חייב ופריך והא גם זה איתא דר"י פוטר ומשני דהתם מיירי בזדון אבל בשגגה אה"נ דכו"ע מחייבי דמצטרפי לכו"ע והדר מסיק דבאמת ר"י פוטר בשתי שבתות אפי' בשגגה ור"א מחייב אפי' אחת בחול ואחת בשבת וכמסקנת הירושלמי לקמן כן נראה לענ"ד ועיין מרן מה שהביא בשם הראב"ד דהשיג על רבינו יעו"ש ולא ידענא השגתו ועיין בתוס' שבועות י"ח א' ד"ה אידי ואידי וכו' יעו"ש.

יא

לחתוך

את וכו'. עיין שבת ע"ב ב' וכריתות י"ט ב' ועיי"ש בתוס' ובתוס' שבועות י"ט א' ד"ה פרט וכו' ובסנהדרין ס"ב ב' ד"ה להגביה וכו' ועיין מש"כ לעיל פ"ב ה"ז.

יב

גחלים

בשבת וכו'. כריתות כ' א' תוספתא פ"ב דשבת וירושלמי שם ה"ה.

לכבות

ולהבעיר וכו'. שם בש"ס אבל אם היה מקלקל בהבערה פטור כדפסק רבינו בפ"א מהל' שבת וכן אוקימתא דאוקמא דפליגי בהבערה אם לחלק יצאת או ללאו כבר מבואר דס"ל דלחלק יצאת ולכן כתב רבינו דבנתכוין להבעיר ולכבות חייב ולא מיירי בנפח דמקלקל הוא אבל מ"מ יש לעיין קצת אמאי לא כתב דבנפח פטור על ההבערה וכן אמאי לא כתב דבכוונתו להקדים דבר אחד על של חבירו פטור וכאוקימתא דרבא ואולי סמך על מש"כ כל דין במקומו ולא כתב כן רק אף דעשה דבר אחד מ"מ חייב שתים ויש לעיין בזה.

להתחמם

מהם וכו'. שם בכריתות ב' ושם בירושלמי ובתוספתא ועיין מרן שכתב דהוי פסיק רישיה יעו"ש ותמיה לי מילתא דלמה לא הזכיר שעל כרחך כן הוא וכמש"כ התוס' שם בד"ה ס"ל וכו' יעו"ש היטב וע"ע בתוס' שבת מ"א ב' ד"ה מיחם וכו' יעו"ש היטב וביומא ל"ד ב' ד"ה הני מילי וכו' יעו"ש ובהכי אתי שפיר דבכריתות שם איתא דת"ק ס"ל כר' שמעון דבר שאין מתכוין פטור ור' אלעזר בן צדוק ס"ל כר' יהודה דאמר דבר שאין מתכוין חייב יעו"ש ובאמת הדבר תמוה דהא בכל דוכתי מבואר דר"י ס"ל דדבר שאין מתכוין אסור ור"ש ס"ל שרי אבל חייב לא שמענו וכבר נתעורר שם על הגליון בזה ומכח זה הכריחו התוס' דהוי פסיק רישא (הן אמת דבשבת ויומא העתיקו התוס' אסור ומותר יעו"ש) אבל לפי מש"כ התוס' אתי שפיר דבדבר שאין מתכוין כהאי דהוי פ"ר ולא נשאר רק הטעם דהוי מלאכה שא"צ לגופה לר"י חייב ולר"ש פטור ויותר נראה לפרש דרבינו מפרש כן דברי רב אשי דכריתות דמיירי דחתה בהן להתחמם ומ"מ הוי מלאכה שא"צ לגופה כיון דבלא"ה היה בהן הרבה אש כדי להתחמם ומ"מ חייב דהוי פ"ר ומלאכה שא"צ לגופה חייב עליו אבל אם היה מחתה אותם כדי לכבות והובערו מאליהן י"ל דהוי פטור על ההבערה דהוי פ"ר דלא ניחא ליה אבל במחתה ע"מ להתחמם אע"ג דמ"מ א"צ לזה דבלא"ה יש די להתחמם מ"מ לא מיקרי לא ניחא ליה והברייתא דחתה גחלים ע"מ להתחמם לא הביא כלל משום דנכלל במה שלמעלה ואולי לא הוה גורס רב אשי אמר כגון שנתכוין לכבות וכו' רק ה"ג רב אשי אמר שהובערו מאליהן ודוחק קצת יהיה איך שיהיה סברתי לכאורה טובה דבנתכוין להתחמם חייב תרי ובנתכוין לכבות י"ל דאינו חייב רק על הכבוי לבד ועיין בשבת ע"ה א' יעו"ש היטב.

והלח"מ כתב דמיירי בנתכוין ממש ומביא ראיה מהא דפ"א דשבת יעו"ש ובוודאי תמיה לי טובא דלמה לא הזכיר דברי התוס' ובאמת מפ"א דשבת ליכא ראיה דשם אין מיירי מפסיק רישא אבל בפ"ר חייב אע"ג דלא מכוין ודע כי בירושלמי שם בשבת איתא וז"ל הבעיר ובישל אית תניי תני חייב שתים אית תניי תני חייב אחת מאן דמר חייב שתים אחת משום מבעיר ואחת משום מבשל ומאן דמר אחת היידא היא ר' יודה אומר משום מבעיר ר' יוסי אומר משום מבשל וקשיא על דר' יוסי הבערה לימדה על כל המלאכות שבתורה אינו חייב משום מבעיר אלא משום מבשל עכ"ל והנה באמת תמוה היא הא ר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאת (שבת ע' א' יבמות ו' ב' ל"ב ב' סנהדרין ל"ה ב' ס"ב א' כריתות כ' א') וכן תמה שם הש"ק ושם לקמן בירושלמי זר ששימש במקדש בשבת וכו' ר' יוסי אומר שתים ר"ש אומר אחת מאן דמר אחת משום זרות ומאן דמר שתים אחת משום זרות חורנייתא למה משום שחיטה והרי שחיטה בזר כשרה אלא משום הילוך זריקה וקבלה אינה אלא שבות הוי טעמא אלא משום איכול איברים ופדרים שהיו מתאכלין ע"ג המזבח כל הלילה על דעתיה דר' יודא דו אמר משום מבעיר ניחא על דעתיה דר' יוסי דו אמר משום מבשל מה בישול יש כאן מכיון שהוא רוצה באיכולן כמבשל הוא עכ"ל (והוא דלא כמסקנת הש"ס דיבמות ל"ג ב') ותמה שם השיירי קרבן דילמא הא דחייב ר' יוסי שתים אחת משום זרות ואחת משום הבערה ותירץ דר' יוסי ס"ל הבערה ללאו יצאת יעו"ש ומשמע מכאן דהבין דחייב שתים היינו חטאות וצ"ע דהא על זרות ליכא משום חטאת דאין כאן אלא מיתה בידי שמים כמש"כ רבינו לעיל פ"ט מהל' ביאת מקדש ה"א וע"כ אינו חייב חטאת רק מלקות עיין מל"מ לעיל פ"ב מהל' ביאת מקדש ה"ב יעו"ש א"כ הדרא קושיא לדוכתא אמאי לא קאמר משום מבעיר ובאמת גם בסוגיא דיבמות שם יש לעיין אמאי לא קאמר משום הבערה ולמלקות ואף דס"ד דמשום שבת היינו חטאת קאמר מ"מ למסקנא אמאי לא תירץ כן והנה זה על כרחך מוכרחין אנו לומר כפי' התוס' דשם דשבת מיקרי איסור קל ובזה יש ליישב ג"כ דברי הירושלמי וזה יש להעמיס בכוונת הש"ק דכיון דללאו יצאת א"כ מיקרי איסור קל ועיין בחי' הרמב"ן יבמות שם ושם במאירי יעו"ש היטב.

אמנם קושיא הראשונה קשה טובא ובפרט לדברי הרמב"ן בשבת שם ק"ו א' שהעתיק לשון הירושלמי דלעיל מינה ומשמע שם דגם בירושלמי הגירסא דר' יוסי ס"ל דהבערה ללאו יצאת יעו"ש א"כ קשה טובא וצ"ע אם לא שיש ט"ס בירושלמי וצריך להגיה במקום ר' יוסי תנא אחר ואכתי יקשה טובא בזה וה' יאיר עיני (ובבאורי לירושלמי כתבתי שר' יודא ור' יוסי הם אמוראים ור"ש ור' יוסי הם תנאים).

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.