הרי בשמים/א/קיד

סימן קיד

לק' סטאניסלאב

בעזה"י יום ד' לחודש כסליו תר"מ לפ"ק סטריא

יאר ד' פניו וישם שלום לכבוד דודי יד"נ הרב הגדול חריף ושנון. זית רענן. כש"מ יוסף הלוי נ"י איש הורוויץ.

מכתבך היקר הגיעני ולאשר טרדות העת סבוני גם סבבוני מכל צד התמהמהתי בתשובתי עד היום עתה אמרתי אקח מועד מעט לתת לך מענה:

כמה שנסתבך כ"ת בדברי הש"ך יו"ד סי' ל"ז ס"ק ל"ב שהביא בשם מהרש"ל שחולק על הדין שהובא ברמ"א שם בשם בד"י להטריף טינרי מעבר לעבר וכ' דכיון דטריפות מעל"ע חומרא יתירה היא הבו לה דלא לוסיף עלה וכ' הש"ך עליו דאף לפמ"ש הוא שם ס"ק כ"ח דטריפות מעל"ע יש לו מקור בש"ס מ"מ אפשר דיש להקל בטינרי דלא מצינו חששא דסמפונות רק בנשפכה. ונתעוררת דהרי דעת מהרש"ל גופי' בתשו' רמ"א הובא בש"ך סי' זה סק"ח דטינרי היינו קשה ויש בה ליחה קצת דאם לא נמצא בה ליחה כלל היינו אטום וא"כ כיון דיש בה ליחה יש בטינרי מעל"ע חשש זה ממש שיש בבועה מעל"ע. הנה באמת המעיין בדברי הש"ך שם יראה שכ' ע"ד רש"ל שלפי"מ שהוכיח שטריפות מעל"ע הוא מן הש"ס והיינו מדין נשפכה כקיתון נתבטלה טענתו ומ"ש אח"כ ומ"מ אפשר דיש להקל בטינרי כו' היינו לדידן דקיי"ל להלכה דטינרי הוי רק כשאין בה ליחה כלל וכל מאי דמכשרינן בטינרי הוא בענין שאין בה אפי' קצת ליחה וצריך לבדוק אח"ז כמבואר בתשו' רמ"א סי' ה' ופסק הכי בשמ"ח סי' ל"ז סי"ב והא דאין בטינרי משום אטום מפורש ברש"י חולין מ"ח ע"ב ד"ה טינרי כיון שמראיתה מראית מוגלא] אמנם אפי' לדעת הרש"ל שכ' דטינרי הוי כשיש בה קצת ליחה. ולכאורה במעל"ע בודאי מוכרחין לומר דמיירי שיש בה ליחה דהא הראב"ד בס' תמים דעים סי' י"א הקשה דאיך מכשירין טינרא הא הוי אטום ותי' דאטום הוי דוקא מעל"ע וא"כ אי הוי הטינרא מעל"ע איכא משום אטום וע"כ שיש בה ליחה. אולם לכל הדיעות עכ"פ בעינן שלא יהי' מוגלא הרבה רק טיפה שיצא מכלל אטום וא"כ גם אי נימא הכי לא נוכל לומר דגם לטינרי יש מקור נפתח בהש"ס דהיכי נוכל לומר דבשביל טיפת ליחה שיש בה יהי' בכלל נשפכה כקיתון. ולבאר הענין יותר נראה דהנה באמת במ"ש הש"ך ז"ל לחדש דטריפות מעל"ע מקורו מן הש"ס דחו דבריו הפלתי והתבו"ש דהנה באמת חקרו הלא כיון דריאה שנימוקה אפי' מקצתה צריכה בדיקת סמפונות כדמשמע מש"ך סי' ל"ו ס"ק כ"א ובועה דל"ב בדיקת סמפון הוא מטעם שכ' הרשב"א והר"ן דבין עור לבשר הן גדילים ואינן מגיעות לסמפונות א"כ היכא שאנו רואין שהבועה היא בעומק הבשר באופן שמגעת לסמפונות אמאי לא ליבעי בדיקת הסמפונות ולא עוד אלא שלא יועיל כמ"ש הש"ך בס"ק כ"ו ואמאי בעינן דוקא מעל"ע ובתבו"ש סי' ל"ז ס"ק ל"ט הסביר הענין דמ"ש הראשונים דבועות שאני דהם גדילים בין עור לבשר כונתם בכל בועות אפי' עמוקות מאד הו"ל רק בין עור לבשר כי הבשר שלם רק שנדחק לתחת הבועה ולצדדין עם הסמפונות ואין הסמפונות עוברים במוגלא שבבועה וכ"ש במ"ז שהם בתוך כיס והחוש מעיד ע"ז כשמריקין הבועות אין שם סמפונות כלל אלא דנדחקו לצדדין. ולפי"ז ל"ד לנשפכה כלל כיון דשם הוא מיחוי הבשר וחיישינן דנתקלקלו הסמפונות ג"כ בתוך המיחוי הזה או סופן שיתקלקלו משא"כ מוגלא שבבועה לאו מיחוי בשר הוא רק דבר הנולד מחמת המכה ובבשר אין שום מיחוי וחסרון רק שהבועה דוחקת הבשר לצדדין ע"ש ודברי התבו"ש האלה הם קילורין לעינים בישוב הספק הנ"ל כי הוא עצום מאד עד שכ' הפמ"ג בשפ"ד סי' ל"ז סק"א שלא מצא חילוק נכון בין ריאה שנשפכה מקצתה ובין שלטה הבועה במ"ז עד אמצע הריאה ואמאי בעי' דוקא מעל"ע ולד' התבו"ש מבואר החילוק היטב ולהבין ד' הש"ך שכ' שהוא מדין נשפכה כקיתין ולכאורה יפלא דא"כ אמאי בעינן דוקא מעל"ע ונראה בדעת הש"ך ז"ל דס"ל דבבועה מעל"ע קיבלו הכי שהוא טריפה שמצד שהלקותא גדלה כ"כ עד שהגיע לעבר השני חיישינן למיחוי הבשר והסמפונות ונהי דכ"ז שלא שלטה מעל"ע קים לן דאין עדיין מיחוי בשר מ"מ אם דחקה עצמה כ"כ עד שבאה לעבר הב' בודאי איכא מיחוי בשר וסופה לקלקל גם הסמפונות וע"כ כ' הש"ך שיש לקבלה זו שורש וסמך מן התלמוד דכיון שמקובל בידינו שבמעל"ע איכא בודאי מיחוי בשר ויש לחוש לקלקול סמפונות א"כ הוי שפיר בכלל נשפכה כקיתון וכיון שכן שפיר כ' הש"ך דדי לנו להחמיר בבועה מליא מים במעל"ע שיש חשש מחמת הלחץ זה הדחק שדוחקת הבשר עם הסמפונות וכיון שהלכה כ"כ עד שהגיעה לעבר הב' נתמחה הבשר וסוף שיתקלקלו גם הסמפונות וליכא בשר בריא שיגן כיון שהבשר נתמחה אבל בטינרי שהוא קשה כאבן ליכא חשש זה דכיון דנתקשה עומדת בפ"ע ואינה מתרחבת והולכת להמס ולקלקל הסמפונות דומה לזה כ' בנקוה"כ סי' ל"ז דאפי' לטעמא דהרשב"א והר"ן בב' בועי דסמוכי דטריפה מפני שהם דוחקות זא"ז וסופן לינקב הוי כניקב עכשיו מ"מ בועה וטינרי כשר אפי' לפי טעם זה דכיון דהטינרי היא קשה עומדת בפ"ע ואינה דוחקת הבועה ע"ש דלא כט"ז וא"כ הה"נ י"ל סברא זו שע"י הטינרי לא יגיע קלקול להסמפונות:

ועפ"י הצעה זו אפשר לומר בטעם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' שחיטה ה' י' שכ' דבכל בועות צריך לבדוק הסמפונות שתחתיהם ונתקשו בדבריו שכמו זר יחשב להם ענין בדיקה זו ע' ביש"ש פא"ט סי' ל"ז. ונלפענ"ד דהנה הא דאנן אין מצריכין לבדוק הסמפונות בבועה אפי' הוא בעומק הרי הוא מטעם שכל עוד שלא הגיעה הבועה מעל"ע ליכא מיחוי בשר כמ"ש התב"ש הנ"ל ולכן אפי' אי מחמת דוחק המוגלא ינקוב הסימפון מ"מ הא קיי"ל בש"ע יו"ד ד סי' ל"ו ס"ו דניקב סמפון לבשר הבשר מגין עליו וכשר וא"כ כיון דבהבשר ליכא מיחוי והוא בריא שפיר מגין עליו משא"כ כששלטה הלקותא כ"כ עד שהגיע לעבר הב' הא חיישינן למיחוי בשר כנ"ל א"כ כשינקוב הסמפון לא יהי' בשר בריא ולכך טריפה והתינח לדידן אינו טריפה רק במעל"ע משא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטת' דס"ל בפ"ז שם ה"ג דסמפון שניקב לבשר מכ"ש דטריפה וא"כ אף בבועה שאינה מעל"ע כיון שכובד המוגלא דוחק הבשר עם הסמפונות יש לחוש שפיר לנקיבת הסמפון ואף שכ"ז שלא שלטה מעל"ע הא אין הבשר מתמחה וא"כ יוכל הבשר להגן ז"א דהרמב"ם ז"ל לשיטת' דס"ל דבשר אינו מגין לנקיבת סמפון ס"ל דבניקב לבשר כ"ש דטריפה וא"כ אף בלא מעל"ע יש לחוש ולכך מצריך בדיקת הסמפון ואי דא"כ לא הי' צריך להועיל בדיקת סמפון כמו לדידן במעל"ע ז"א דבמעל"ע כיון דאז גמירי לן דיש רקבון ומיחוי בשר וא"א לבדוק הסמפונות כמ"ש הש"ך ז"ל ולהכי טריפה ואינו מועיל בדיקה משא"כ כשלא הגיע עדיין מעל"ע הא אז עדיין ליכא מיחוי בשר כנ"ל שפיר מהני בדיקת הסמפון ומבוארים דברי הרמב"ם ז"ל ע"נ בס"ד. ובהצעתינו אזדא קושי' הכרו"פ מה שהקשה ע"ד הש"ך דס"ל דבועה מעל"ע הוא מדין נשפכה כקיתון וע"כ דס"ל דבבועה איכא חסרון בגוף הריאה כמו נשפכה כקיתון א"כ הא דפריך בגמ' על ר' יוחנן דמכשיר ריאה שנשפכה כקיתון ממשנה דחסרון מבפנים שמי' חסרון ולמה לא פריך לעיל בדף שלפניו דאמר רבא בועה דמתחזי כתרתי כשירה הו"ל לגמ' לפרוך הך קושיא ממשנה דחסרון מבפנים שמי' חסרון. ולהאמור נכון דהא ביארנו דסברת הש"ך הוא דכיון דרבתה הלקותא עד ששלטה מעל"ע אז גמירי לן דבודאי איכא חסרון בבשר משא"כ בבועה שאינה מעל"ע הא גם לד' הש"ך ז"ל אמרינן דאז עדיין ליכא חסרון בבשר אלא שמכובד המוגלא נדחק לתחת הבועה ולצדדין וא"כ לא הו"מ הש"ס למיפרך מידי על רבא וא"ש:

ומעתה נבא לבאר במה שתמהו ע"ד הרמב"ם הנ"ל דס"ל דניקב סמפון לבשר כ"ש דטריפה מסוגיא דחולין מ"ח ע"ב דאי' התם מחט שנמצאת בריאה ר' יוחנן ור"א ור"ח מכשרי רשב"ל ור"מ בר פטיש ורשב"א טרפי כו' ההוא מחטא דאשתכח בחיתוכי דריאה אייתוה לקמי' דר' אמי סבר לאכשורה איתיבי' כו' הדר שדרוה לקמי' דר' אמי וטרפה א"ל והא רבנן מכשרי א"ל הן הכשירו מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן מינקבה טעמא דליתה הא איתה ולא מינקבה כשירה והאר"נ ההוא סמפונא דריאה דאינקיב טריפה ההוא לחבירו אתמר ע"כ הרי מוכח להדיא מסוגיא זו דרק ניקב מסמפון לחבירו טריפה ולא מסמפון לבשר. והנלפענד"ל ונקדים מה שהקשה המהרש"א ז"ל שם ב' קושיות חדא דל"ל למפרך מדיוקא טעמא דליתא כו' הרי בלא הדיוק הו"מ להקשות אהני רבנן דמכשרי מהא דאר"נ ההיא סמפונא דריאה דאינקיב טריפה. ועוד למאי דס"ד דמקשן דסמפון דאינקיב לבשר הריאה טריפה תקשי מהא דקתני במתניתין רש"א עד שתינקב לבית הסמפונות דמשמע דוקא בניקב מבחוץ עד לסמפון גדול אבל בניקב מסמפון לבשר הריאה בלחוד לא פסיל ורבנן לא פליגי עלי' בהא אלא בניקב לחוץ בלחוד פליגי עלי'. ומה שנלפענ"ד בישוב שני הקושיות האלה הוא עפי"ד הכנה"ג המובא בפמ"ג סי' ל"ו במש"ז סק"ט דאם נמצא המחט תחובה מקצתה בסמפון ומקצתה בבשר הריאה טריפה דאין מי שיגן עליו והשיג עליו הפמ"ג דא"כ האיך מצינו מחט בריאה כשירה הא מיד שעבר בתוך סמפון מעל"ע נטרפה ואיך תחזור לכשרותה כשיצתה לבשר הריאה והא קיי"ל טריפה אין לה היתר ע"ש והנה בענין זה דטריפה אינה חוזרת לכשרותה נבוכו הפוסקים בענין סירכא כסדרן לשי' רש"י דהוא מטעם סתימה וכן בסי' מ"ד לענין ניטלו הכליות מחמת חולי מובא בט"ז שם ס"ק י"ג פלוגתת הכלבו והרש"ל ע"ש וע' חולין ס"ד ע"ב מה טריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר כו' וע' ברא"ש פ' בהמה המקשה סי' ז' מ"ש בשם הרי"ף והרמב"ן ז"ל לענין נחתכו צומת הגידין ע"ש וברירא דהא מילתא ראיתי באחרונים שכתבו דתליא בזה דלמ"ד טריפה חי' ואין הדבר תלוי בחיות א"כ גזירת מלך הוא שבאופן זה טריפה ואם תחזור לכשרותה שיתוקן החסרון תהי' כשירה אבל למ"ד טריפה אינה חי' ואם מורינין דאי איכא חסרון זה הוא טריפה ע"כ דברור לנו שלא תחי' עוד ואינימא דחוזרת לכשרותה א"כ לא מיקרי טריפה דומיא דקא' הש"ס גבי כוליא אי בדרי לה סמא חיי וכשאנו מטריפין אותה ע"כ שאינה ראוי' לחיות עוד ואינה חוזרת לכשרותה וע' בישיע"ק יו"ד סי' מ"ה שהעלה ג"כ הכי ע' בדבריו ולפי"ז יתיישב ע"נ סוגיית הש"ס הנ"ל וסרו מהר קושיות המהרש"א דכשהשיב להם ר' ירמי' הם שהכשירו יודעים מאיזה טעם הכשירו אנן מאיזה טעם נכשיר דילמא אי הוי ריאה קמן הוי מינקבה ושפיר פרכי לי' טעמא דליתה לריאה קמן הא איתה קמן ולא מינקבה כשירה והאר"נ ההוא סמפונא דריאה דאינקב טריפה ומדקא' סתמא משמע בין ניקב לחבירו בין ניקב לבשר ולכאורה בניקב לבשר ולא נכנסה לבשר הרי הבשר מגין ואין סברא להטריף וע"כ דכונתו בענין שאין הבשר מגין כגון שמקצת המחט תחובה בסמפון ומקצתה בבשר וכד' הכנה"ג הנ"ל א"כ קשה לדידן דס"ל טריפה אינה חי' וע"כ דטריפה אינה חוזרת לכשרותה כנ"ל וא"כ למה אם איתה ולא מינקבה פי' שהיא כולה בבשר כשירה הא טריפה אין לה היתר וכיון שמתחלה כשנכנסה לבשר נטרפה האיך חוזרת לכשרותה כשנכנסה כולה לריאה ומשני ההוא דר"נ בלחבירו אתמר אבל לבשר אפי' מקצת המחט תחובה בסמפון ומקצתה בבשר ג"כ כשר כמו שהעלו באמת הפוסקים האחרונים ולפי"ז ממילא ל"ק קושי' המהרש"א הראשונה דאמאי לא פריך בלאו דיוקא ארבנן דמכשרי דהא מרא דשמעתא דמכשיר הוא ר' יוחנן והא איהו ס"ל בנדה כ"ג ע"ב טריפה חי' וא"כ לדידי' נוכל שפיר לומר דטריפה חוזרת לכשרותה כנ"ל וא"כ אפי' אי נימא מקצתה תחובה בסמפון ומקצתה בבשר הוי טריפה מ"מ אם נכנסה אח"כ כולה לבשר הריאה שפיר חוזרת לכשרותה וא"כ ליכא לאקשויי מידי ואזדא ממילא לפי"ז גם הקושי' השני' של המהרש"א הנ"ל שהקשה דלהס"ד דגם בניקב לבשר כשר א"כ תקשי מהא דקתני במתניתין רש"א עד שתינקב לסמפון גדול משמע דאם ניקב מסמפון לבשר כשר ולהאמור ניחא דהא גם השתא בס"ד ל"א דניקב מסמפון לבשר טריפה רק בנקובה ע"י מחט שמקצתה תחובה בסמפון ומקצתה בבשר בזה ס"ד דש"ס דטריפה אבל לא בניקב לבשר ופירכת הש"ס היא דאיך טריפה חוזרת לכשרותה בנמצאת המחט כולה בבשר הריאה ועפי"ז יהי' מיושב ד' הרמב"ם הנ"ל דהנה אי נימא דטעמא דטריפות נקיבת סמפון הוא מחמת עצמו שייך שפיר לומר שהבשר רך ומגין על הנקב אבל סמפון חבירו קשה ואינו מגין משא"כ לטעמא דסוף הקרום ליפסק הא בניקב לבשר שהוא רך בודאי סופו ליכנס עד הקרום ולטעם זה מכ"ש לבשר שהוא טריפה [וע' בפלתי שהובא ב' טעמים הללו] וא"כ הש"ס בסוגיין דכל הפירכא הוא רק דאיך טריפה חוזרת לכשרותה כנ"ל וע"כ קאזיל בסברא זו דנקיבת סמפון הוי טריפות מצ"ע דאי מחמת הקרום שסופו לפסוק ל"ש למיפרך וכי טריפה חוזרת להכשירה כיון דאם רק סופו ליפסק הא עדיין ל"ה טריפה וע"כ דפריך אי הוי טריפות מצ"ע ולכך משני שפיר ההוא בלחבירו אתמר דאם הוא מצ"ע שייך לומר דבלחבירו חבירו טריפה שהוא קשה ואינו מגין אבל בניקב לבשר שהוא רך הבשר סותר להנקב משא"כ הרמב"ם ז"ל סובר הטעם משום שסוף הקרום ליפסק א"כ אדרבא בניקב לבשר שייך יותר להטריף משום דהבשר שהוא רך לא יהי' למסך מבדיל בעד הלקותא שלא תתפשט יותר ובודאי תתרחב הלקותא עוד וסוף הקרום ליפסק:

ובהצעה הנ"ל יש לפרש דברי הש"ס התם מעל"ד גופא א"ר יוסף בר מניומי אר"נ ריאה שניקבה ודופן סותמתה כשירה אמר רבינא והוא דסביך בבישרא א"ל רב יוסף לרבינא ואי לא סביך מאי טריפה אלמא אמרינן נקובה היא א"ה כי סביך נמי דהא תני' ניקב פסול מפני שהוא שותת נסתם כשר מפני שהוא מוליד וזהו פסול שחוזר להכשרו וזהו למעוטי מאי לאו למעוטי כה"ג כו' והקשו בתוס' דמ"פ דוקא לרבינא ולא לר"נ [ע' במהרמ"ל] והוכיחו מזה דר"נ ס"ל דאפי' בלא סביך כלל ג"כ כשר ורבינא לא בא לפרש דברי ר"נ אלא מילתא באנפי נפשי' קא' אולם לדברינו הנ"ל יתיישב שפיר דאפי' אי נימא דר"נ ג"כ ס"ל דבעי' סביך מ"מ ליכא לאקשויי לדידי' דנוכל לומר דס"ל כמ"ד טריפה חי' וא"כ לדידי' באמת טריפה תוכל לחזור להכשירה וא"כ נוכל לומר שפיר דס"ל דאף דבניקבה הריאה ולא סביך טריפה מ"מ כי סביך הדר חוזר להכשרו ולהכי פריך לרבינא דס"ל בחולין נ"ח ע"א דטריפה אינה יולדת ומסתמא ס"ל ג"כ דאינה חי' [ואף דכ' התוס' בע"ז ו' ע"א דאפי' מ"ד טריפה אינה יולדת מצי סבר דחי' מ"מ לא פסיקא להו להתוס' לומר כן בהחלט רק בדרך אפשר וע' בתוס' חולין י"א ע"ב שכתבו בהא דיליף רבינא דאזלי' ב"ר מע"ז דילמא הך דאסהידו בי' טריפה הוי והקשו דילמא חובשין אותו אם יחי' יב"ח ותי' דשמא סבר כמ"ד טריפה חי' ועוד נראה לי כו' אלמא דלא פשיטא להו הא מילתא ולכך הוכרחו לתרץ תי' אחר ובאמת מבואר בשארי קדמונים דהא בהא תלי' אם טריפה אינה יולדת ה"ה דאינה חי'] וא"כ לדידי' אין טריפה חוזר להכשירו כנ"ל ופריך שפיר ומשני דזהו למעוטי קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום והיינו דסתימה גרועה ל"מ אבל סתימה מעליותא לאו מטעם פסול חוזר להכשרו קאתינן עלה רק מטעם דאגלאי מילתא למפרע דלא הי' טריפה כי הי' עתיד ליסתם כדעת הרא"ה הובא בפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט ע"ש ובלבו"ש סי' ל"ט ס"ק ל"ח:

וכ"ז הוא לפלפולא ע"ד חידוד בעלמא. ועתה נחזור להדין שאנו עסוקין בו בטינרי מעל"ע מלבד הטעם שכתבנו לעיל להכשיר נלפענ"ד עוד טעם אחר אפי' לדעת הרש"ל דס"ל דטינרי הוא כשיש בה ליחה וא"כ לכאורה איכא למימר ג"כ כיון ששלטה הלקותא מעל"ע נתמחה הבשר ונחוש לקלקול סמפונות. אמנם נלפענ"ד דכיון שאנו רואין שנתקשה ונעשה כסלע שע"כ זהו התחלת רפואתה זה מורה שלא מחמת מיחוי הבשר הלכה הלקותא מעל"ע כדמצינו בב' טינרי סמוכים להדדי כשר ולכאורה הרי הנך טינרי הי' מעיקר' בועות ורק שהקשו כסלע א"כ לד' רש"י דס"ל דטריפות דב' בועי דסמוכי הוא מטעם שאינן סמוכות אלא מחמת נקב שהי' בריאה והעלה את הבועות הללו סביבותיו וא"כ מעיקרא כשהיו בועות ע"כ שהי' מחמת נקב וטריפה ואיך תחזור לכשרותה כשנעשו טינרי וכבר נתקשה בזה הפר"ח הובא בפמ"ג וע"כ מוכרחין אנו לומר עפ"י סברת הרא"ה הנ"ל ואיכא למימר דב' בועי דסמוכי שהוא מחמת נקב לאו ודאי הוא אלא סי' וא"כ מעיקרא כשהיינו רואים הב' בועי דסמוכי והיינו יודעים שיתרפאו אח"כ בודאי היינו דנין שבודאי אלו לאו מחמת נקב הם דאותן המתהווה מחמת נקב אין טבען להתרפאות וא"כ כשהבועות נתקשו ונעשו טינרי והקושי הוא התחלת הרפואה זהו בירור שלא באו מחמת נקב וע' בר"ן פא"ט וכ"כ בלבו"ש סי' ל"ז. וא"כ לפי"ז ה"נ בנ"ד אמרינן כיון דהתקשות הבועה הוא התחלת הרפואה זהו בירור שאף שהגיע מעל"ע לא הי' מחמת מיחוי בשר שאילו הי' מחמת מיחוי בשר לא היתה מתרפאות ועוד נוכל לומר כיון דחזינין שנתקשה והתחילה להתרפאות א"כ אף שיש בה עדיין ליחה אמרינן כיון דהתחילה להתרפאות סופה להתרפא לגמרי כמ"ש הט"ז בסי' ל"ו ס"ג י"ג לענין חסרון ככף כפופה דאינו טריפה אלא בשניהם שוים אבל אם עוקץ א' ארוך מחבירו אמרי' כיון דאותו צד התחיל להתרפאות גם הצד השני יתרפא ע"ש וה"נ יש לסמוך על סברא זו וכן הסכימו כל הפוסקים להכשיר טינרא הניכרת מעל"ע. דברי ב"א דור"ש באהבה כה"י:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף