הרי בשמים/א/י

סימן י

לק' סקאליט.

בעזהש"י אור ליום כ"ט לירח תמוז תרל"ז לפ"ק סערעט.

רב ברכות יחולו עלי ראש כבוד ש"ב הרבני המופלג ירא ה' בנש"ק מו"ה זאב הורוויץ נ"י בהרב המאוה"ג מוהר"א ז"ל האבד"ק זלאזין.

מכתבו הגיעני והנני לתשובתו בדבר אשר דרש ממני נידון עובדא דאיקלע באתרי' בש"ק העבר בשני לוים שהיו להם יא"צ בש"ק העבר בקריאת סיום הספר וא' מהם הי' שקנוי לו עליית אחרון מכל שבתות השנה מקנת כספו רק שרצה ביום יא"צ של אביו לעלות לוי והטילו גורל ביניהם מי מהם יעלה לוי ועלה הגורל על האיש ששייך לו אחרון בכל השנה אח"כ שם אל לבו ונזכר שהיום הוא סיום הספר וחביב יותר עליית אחרון מעליית לוי והי' בטעות כי אלו הי' נזכר מתחלה שהיום הוא סיום הספר לא הי' מתרצה בגורל כי בלא"ה שייך לו אחרון בכל השנה ונפל ספק בין חכמי ק' אם יוכל לחזור בו או לא וביקש מעמדי להודיעהו חוו"ד בזה:

הנה באמת דעת הרא"ש הובא בח"מ סי' קע"ג דגורל אינו קונה רק מברר החלקים ומהני רק לענין אם החזיק א' מהם בחלקו שלא יוכלו לחזור אבל לא כ"ז שלא החזיק אף א' מהם. אמנם אפי' למ"ד דגורל הוי קנין נלפענ"ד דבנ"ד ל"מ דהא בש"ס ב"ב ק"ו ע"ב ילפינן דגורל קונה מתחלת א"י שהי' בגורל ופריך אי מה להלן בקלפי ואו"ת אף כאן בקלפי ואו"ת ומשני ר"א בההוא הנאה דקא צייתו להדדי גמרי ומקנו להדדי ופרשב"ם מתוך שנשמעין זל"ז לחלוק בגורל כדי שיטול כ"א חלקו בפ"ע ואין חפצים עוד בשותפות אינם רוצים שיהי' עוד עיכוב בדבר וגמרי ומקנו להדדי ע"ש והתינח באחין או שותפין שחלקו שבלא הטלת גורל הא תוכל להתקיים השותפות שיהי' בו יד שניהן בשוה ולכן כשמסכימים על הגורל הא אינו אלא מרצונם וחפץ לבבם ושייך שפיר למימר מתוך שנשמעין זל"ז גמרי ומקנו להדדי משא"כ בנ"ד הא הגורל אינו מצד הסכמתם ובע"כ הם מוכרחים להטיל גורל כמבואר במג"א סי' רפ"ב דבשני חיובים בשוה צריכין להטיל גורל שיעלה זה או זה א"כ ל"ש בכה"ג למימר בההוא הנאה כו' וא"כ אין לומר שיעשה גורל כזה קנין שלא יוכלו לחזור דבנידן כזה לא נוכל למילף מתחלת א"י שהי' בקלפי ואו"ת ובההוא הנאה כו' ל"ש כאן כנ"ל וא"כ פשיטא דבכה"ג אין הגורל עושה קנין [וזהו היפוך ממ"ש בשו"ת זכרון יוסף סי' א'] ומכ"ש בנ"ד שהי' בטעות ששכח שהיום הוא סיום הספר ועליית אחרון חביבה יותר והר"ז דומה להא דא' ב"ב קל"ו וקמ"ו הרי שהלך בנו למדה"י ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה בידוע שאם הי' יודע שבנו קיים לא הי' כותב והכי מצינו בכתובות צ"ז ע"א בההוא בצורתא דהוי בנהרדעי זבנינהו כ"ע לאפדנייהו לסוף אתו חיטי א"ל ר"נ דינא הוא דהדרי אפדני למרייהו ומצינו ג"כ בב"מ ל"ה ע"א לענין שומא בטעות בענין ההוא גברא דאפקיד כנפי גבי חברי' א"ל הב לי כנפי א"ל לא ידענא היכי אותבינהו אתא לקמי' דר"נ א"ל כל לא ידענא פשיעותא הוא כו' אזל ר"נ אגבי' לאפדני' מיני' לסוף אשתכח כנפי ואייקור אר"נ הדרא כנפי למרייהו והדרא אפדנא למרה ומסיק משום דהוי שומא בטעות וע' בגיטין י"ד ע"א גבי הנהו גינאי דעביד חושבנא בהדי הדדי כו' א"כ קנין בטעות הוא וכל קנין בטעות חוזר והה"נ אטו מי קא חוזר מהגורל אלא כמו בהנהו גינאי אמרינן שם אטו האי מי קא' לא יהבינא דלית לך גבאי קא' וה"נ בנ"ד לית לך גבאי קא' כיון דעליית אחרון שייך לי ומעיקרא לא הוינא מעייל בהטלת גורל כשהייתי נזכר שהיום הוא סיום הספר וע' ברמב"ם פ"ו מסנהדרין הלכה ה' שכ' וז"ל דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בע"ד כדי שלא ישבע ואח"כ נודע לו שאין עליו שבועה אעפ"י שקנו מידו על הפשרה אינו כלום שלא קבל כו' אלא כדי שיפטר משבועה שחייבו בה הטועה וכל קנין בטעות חוזר ע"ש וע' בב"י ח"מ סי' י"ב ובש"ך סי' כ"ה וסי' מ' סק"א וכמו דקנין בטעות חוזר ה"ה דגורל בטעות ג"כ ל"מ כדא' ב"ב ק"ו שם בשני אחין שחלקו עפ"י גורל ובא להן אח ממדה"י וכן אם בא בע"ח ונטל חלקו של א' מהן קיי"ל כרב שם דס"ל בטלה מחלוקת וכת' הרשב"ם שם דנהי דנפל גורל לא' מהן קנו כולן הנ"מ היכי דחלקו כראוי אבל הכא דכ"א נטל יותר מחלקו חלוקה בטעות הוא והדרא ע"ש וכ"מ מדברי הש"ס קידושין מ"ב ע"א אר"נ א"ש יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להם אפטרופס ובוררין להן חלק יפה ואם הגדילו יכולין למחות ור"נ דידי' אמר אם הגדילו א"י למחות דא"כ מה כח ב"ד יפה ופריך ומי אית לי' לר"נ מה כח ב"ד יפה והתנן שום הדיינין שפחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל כו' ואר"נ הלכה כדברי חכמים ל"ק הא דטעו הא דלא טעו ע"ש והרי התם כ' התוס' בד"ה ובוררין דהאי ובוררין להם חלק יפה היינו ע"י גורל דוכי טריחותא להטיל גורלות וכ"כ בגיטין ל"ד ע"א ואפ"ה דוקא בלא טעו אבל בטעו הגורל בטל ויכולין למחות וע"כ משום דגורל בטעות חוזר וא"כ בנ"ד נמי הוי גורל בטעות ואם אמנם ראיתי מובא בשם שו"ת חות יאיר סי' ס"א שכ' דבהטלת גורל השגחה עליונה דבוקה בו להוציא לאור אמיתתו ובאמת מתבאר כן מדברי הש"ס סנהדרין י"ז ע"א שבשעה שא"ל הקב"ה למשה אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אמר משה כיצד אעשה אברור ששה מכל שבט נמצאו ב' יתירים כו' מה עשה בורר ו' ו' והביא ע"ב פתקין על ע' כתב זקן וב' הניח חלק בללן ונתן בקלפי א"ל באו וטלו פתקיכם כל מי שעלה בידו זקן אמר כבר קידשו שמים מי שעלה בידו חלק אמר המקום לא חפץ בך אני מה אעשה לך ע"ש הרי דמשרע"ה בנה יסוד ע"ז האיך יעלה הגורל לענין מינוי הסנהדרין וכל מי שעלה עליו הגורל זקן אמר כבר קידשך שמים הרי שההשגחה העליונה דבוקה בגורל אמנם זהו רק כשנעשה כהוגן בלי שום טעות אבל בנ"ד הא נעשה בטעות דאלו הי' נזכר שהיום סיום הספר לא הי' מסכים על הגורל דהא שייך לו עליית אחרון מכבר ול"ש בזה גורל דנימא שאם עלה עליו הגורל לעלות לוי שתהי' כן עפ"י ההשגחה העליונה דהא הטלת גורל ל"ש אלא לברר הספק וע"ז אם יעלה זה שקנוי לו עליית אחרון מכבר היום לאחרון הא לא הי' ספק כלל ובכה"ג אין הגורל עושה שום פעולה כלל כדמצינו בסנהדרין מ"ג ע"ב בשעה שאמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל אמר לפניו רבש"ע מי חטא א"ל וכי דילטור אני לך הפל גורלות הלך והפיל גורלות ונפל הגורל על עכן א"ל יהושע בגורל אתה בא עלי אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם אם אני מפיל עליכם גורל על א' מכם הוא נופל א"ל בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות שעתידה א"י שתתחלק בגורל שנא' אך בגורל יחלק את הארץ וכ' התוס' וז"ל אע"ג דבחלוקת הארץ הוי או"ת ע"כ ונראה לפענ"ד דכונתם דלק"מ דבגורל שנעשה בלי טעות השגחה עליונה דבוקה בו כמ"ש החו"י הנ"ל רק מה דפריך לי' מיהושע ואלעזר שהי' ב' גדולי הדור ואם נפיל גורל יפול על א' מהם מגורל כזה לא איכפת לן כיון דגורל ל"ש אלא לברר הספק ועליהם שלא נכנסו תחת גדר הספק הטלת גורל לא מעלה ולא מוריד אבל גורל שנעשה לברר הספק בלי טעות השגחה עליונה תדבק בו להוציא לאור אמתתו כמו גורל של חלוקת א"י אף שהי' באו"ת וע' במהרש"א בח"א שם:

שוב מצאתי הדבר מפורש בשו"ת משאת בנימין סי' ז' דהיכי דעפ"י הדין לא הי' צריכין לגורל ורק מפני שלא ידעו הדין הטילו גורל אין בגורל זה ממש והוי גורל בטעות ויכולין לחזור ע"ש וע' ב"ב קכ"ב ע"א לענין חלוקת א"י ולא נתחלקה אלא לכספים שנא' בין רב למעט למאי אי לימא לשופרא וסניא אטו בשופטני עסקינן אלא לקרובה ורחוקה ופי' הרשב"ם וז"ל הקרקעות הי' חולקין בשוה מי שלוקח מן הכחוש נוטל יותר עד כדמי היפה אבל מי שעולה לו בגורלו בקרוב לירושלים מעלה מעות למי שעלה בגורלו ברחוק מירושלים שהרחוק גרוע הוא מפני ב' דברים א' מפני שרחוק מביהמ"ק וא' מפני שקרוב הוא לארץ העמים כו' ובשו"ת חת"ס חא"ח סי' כ"ט נתקשה בדבריו הא בשעת חלוקת הארץ לא נודע מקום מקדש ולא הר המורי' איה הוא עד עפ"י נביא בימי דוד הע"ה כמ"ש בתוס' ע"ז מ"ה ע"א ד"ה כ"מ כו' וכ' דבשעת חלוקה היו דנים לפי רוחקא וקורבא דשילה ומ"מ אחר ד' מאות שנה כשנבנה ביהמ"ק בירושלים היו צריכים להעלות בדמים הקרובים ואנשי ירושלים עצמם להרחוקים ע"ש ולכאורה קשה אמאי לא יוכלו אנשי ירושלים והקרובים לה לומר להרחוקים מזלינו גרם שעלה כך הגורל דהרי בגורל נחלקה הארץ ועכצ"ל כיון דאח"כ נתגלה ע"י הנבואה שזה מקום המקדש למפרע ואגמ"ל שהיתה החלוקה בטעות וגורל בטעות חוזר ונהי דהחלוקה היתה ג"כ ע"י או"ת מ"מ לענין ההעלאה י"ל דהוי גורל בטעות. וע' בטיב גיטין בחי' לגיטין ל"ד שהביא בשם מפרשי תורה דהאו"ת הי' רק על חלקי השבטים אבל בכל שבט החלוקות לבית אבות הי' עפ"י גורל כשאר חלוקות ע"ש. ומדי עיוני בזה נתקשיתי בתוס' בכורות נ"ב ע"ב שהקשו האיך מצאנו ידינו ורגלינו בביהמ"ד דקיי"ל האחין שחלקו לקוחות הן וגם ק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חד בר חד עד יהושע בן נון ותי' דרק ר"י הוא דס"ל דמחזירין זל"ז ביובל אבל שאר אמוראי אע"ג דס"ל לקוחות הן אין מחזירין זל"ז ביובל משום דילפינן כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע דירושה הי' להם מאבותיהם ואפ"ה מודה בה ר"י דלא חזרה ביובל כדקא' חד בר חד עד יהושע בן נון ולא למעלה דסבר' הוא דלא חזרה כיון שחלקו עפ"י נביאים ואו"ת ע"ש ולכאורה קשה האיך נוכל למילף כל חלוקת ירושה מחלוקת יהושע לענין שלא תחזור ביובל הא באמת פריך הש"ס ב"ב הנ"ל לענין קנין גורל אי מה להלן באו"ת כו' ומשני בההוא הנאה דקא צייתו להדדי כו' והתינח לענין גוף הקנין שיהי' חל משא"כ לענין שלא תחזור ביובל היכי ילפינן הא בזה תהדר קושי' הש"ס לדוכתה אי מה להלן באו"ת כו' והכא ל"ש לשנויי בההוא הנאה דקא צייתו להדדי גמרי ומקני להדדי דהא לענין חזרת יובל ל"מ מאי דגמרי ומקני דהא אפי' מכירה גמורה חוזרת ביובל וצ"ע ואין פנאי לעיין. עכ"פ בגוף הדין הדבר ברור דהוי גורל בטעות וחוזר. דברי ש"ב דור"ש באהבה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף