העמק שאלה/קט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
(א) ואין מעברין שנים ואין קובעי' חדשים. כצ"ל וכ"ה לעיל סי' מ"ו ובכת"י:
[* אר"י בריה דר"ש בן פזי מאי קרא לשכנו תדרשו כו'. ע' לעיל שאילתא מ"ו אות ג' שם ביארתי גירסא זו בס"ד. והשגתי שם על הגאון בצל"ח שכתב דבעיבור שנים לא אמרינן אתם ואפילו שוגגים. והביא שם ראיה מדברי התוס' דר"ה ד' כ"א ד"ה לוי ע"ש. ואני כתבתי שם דכונת התוס' היא משום דבעובדא דחזקי' כבר עבר הזמן. ולא אמרינן בזה אתם אפילו שוגגין מידי דהוי אב"ד שקידשו את החודש ביום ל"ב דאינו כלום ע"ש. מיהו לכאורה הוא תמוה דהא אמרינן בסנהדרין ד' י"ב עברוה מאי אמר עולא אין מקדשין את החודש. קדשו מאי אמר רבא בטל העיבור ר"נ אמר מעובר ומקודש. ופרש"י ז"ל שם וז"ל אין מקדשין את החודש לומר מעובר הוא לאדר השני כו' אלא שתקי וכי מטא ריש ירחא אחרינא מקדשי ליה לניסן עכ"ל. הרי דאם שתקי ביום ל' של אדר הוו השנה מעוברת לכ"ע. א"כ ביום ל' של אדר עדיין לא עבר הזמן. אמנם מצאתי בחידושי רבינו יונה ז"ל לסנהדרין שם שהקשה על פרש"י ז"ל דמה זו עצה בשתיקה לכן פירש הוא ז"ל בשם התוס' דמ"ש אין מקדשין את החודש. ה"פ דאין מקדשין ביום ל' את החודש. דכשמקדשין ביום ל' א"כ יום ל' היה מן החודש הבא. א"כ קרינן ביה זה ניסן ואין אחר ניסן. אבל אם אין מקדשין ביום ל' אלא ביום ל"א. א"כ יום ל' היה מן החודש שעבר. ולא קרינן ביה זה ניסן ואין אחר ניסן. כיון דיום ל' היה מן חודש אדר ולא מן חודש ניסן ע"ש. א"כ התוס' בר"ה לטעמייהו אזלי דלדידהו ודאי י"ל כמ"ש. דהטעם דבטל העיבור לרבא הוי משום דחשיב לה רבא עבר הזמן. ואע"ג דאם לא קדשו את החודש. ביום ל' מודה רבא דהוי מעוברת שאני התם דכיון דלא קדשוה ביום ל' א"כ יום ל' נחשב לחודש שעבר. א"כ עדיין לא עבר הזמן. אבל אם קדשוה ביום ל' א"כ נחשב היום מחודש ניסן. א"כ כבר עבר הזמן ולא אמרינן בזה אתם אפילו שוגגין וכמ"ש. ורב נחמן דסבר דהוי מעובר ס"ל דלא חשיב זה עבר הזמן כיון דעדיין לא קבעו לשם ניסן. ולא תיקשי לר"נ אמאי ביקש חזקי' רחמים על עצמו. כיון דס"ל דבדיעבד מעובר. כבר כתב הגאון ש"א סי' ל"ח דכיון דלכתחילה אין מעברין שפיר י"ל דביקש רחמים על עצמו. וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ביאת מקדש ע"ש. ומה שהקשו התוס' בר"ה שם מהא דאתם אפילו שוגגים. אע"ג דזה אינו אלא בדיעבד. אבל לכתחילה אסור. כונת התוס' להקשות על מאי דסבר רבא שם דאפילו בדיעבד אינו מעוברת. וע"ז שפיר הקשו מאתם אפילו שוגגים. אבל לרב נחמן ודאי לק"מ. [ודלא כהמהרש"א ז"ל בסנהדרין שם וכבר השיגו עליו האחרונים ז"ל]:
והנה צריכין אנו לתרץ דעת רש"י ז"ל דלדידיה תיקשי קושית התוס' דר"ה אמאי לרבא בטל העיבור נימא אתם אפילו שוגגים. ומה שתירצו התוס' משום שכבר עבר הזמן לא יתכן לפירש"י ז"ל וכמ"ש. והנה לכאורה קושית התוס' דר"ה הנ"ל לק"מ דהא איתא בסנהדרין שם אמר ליה רבא לר"נ מכדי מפוריא כו' וכי מטי ריש ירחא מרחקין ליה אתי לזלזולי בחמץ. אמר ליה מידע ידיעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא כו' הרי מבואר דטעמא דרבא דס"ל דבטל העיבור. הוי משום הך גזירה דאתי לזלזולי בחמץ. וכ"כ הגאון ש"א שם והוכיח מזה דיש כח לחכמים לומר אם עברוה אינו מעוברת אע"ג דמה"ת מעובר ע"ש. ונראה לי דהתוס' לטעמייהו אזלי דכתבו בסנהדרין ד' פ"ז בד"ה דאי דהך גזירה דאתי לזלזולי בחמץ אינו אלא לכתחילה. אבל לא שיהי' בשביל זה אפילו בדיעבד אינה מעוברת ע"ש. ומעתה ליכא למימר דזהו טעמא דרבא דבטל העיבור הוי משום הך גזירה. דהא הך גזירה אינה אלא לכתחילה ולא בדיעבד. מיהו דברי התוס' דסנהדרין ד' פ"ז הנ"ל המה תמוהים לכאורה מחד סוגיא דד' י"ב הנ"ל. שהרי מקשי ליה רבא לר"נ אמאי מעובר הא אתי לזלזולי בחמץ. הרי אע"ג דר"נ לא קאמר רק דבדיעבד מעובר אבל לכתחילה לא. ואפ"ה מקשי ליה רבא דהא אתי לזלזולי בחמץ. הרי מבואר דמשום הך גזירה הוי אפילו בדיעבד אינה מעוברת. ושזהו טעמא דרבא דס"ל דבטל העיבור. וכבר תמה עליהם הגאון בספר תורת חיים שם ונשאר בקושיא ע"ש. [ואין לומר דהתוס' מפרשים הא דמקשי ליה רבא לר"נ מכדי מפוריא כו'. לאו אליבא דר"נ דס"ל דמעובר מקשה. אלא מקשה על המשנה דעדיות דקתני שם דמעברין עד ניסן לכתחילה. הנה מלבד שזהו דוחק דא"כ מאי שיאטיה הכא. דהא לא מייתי בשמעתין הך משנה דעדיות. ועוד דהא מדברי התוס' בסנהדרין ד' י"ב ד"ה מכדי מבואר להדיא דלא פירשו הכי. ועוד דבחידושי רבינו יונה ז"ל גריס להדיא א"ל רבא לר"נ לדידך דאמרת מעובר ומקודש מכדי מפוריא לפיסחא כו' הרי מבואר דהקושיא קאי לר"נ דס"ל מעובר]. ובאמת ע"פ הסברא נראה דדברי התו' נכונים. דכיון דכבר עברוה. א"כ מה"ת היא מעוברת. ואיך יעקרו חכמים בקום ועשה לומר דאינה מעוברת. ואף דאמרינן אתם אפי' שוגגים כו' היינו דבידם לקבוע כמה שירצו אבל כיון דיקבעו ועשאוהו מעובר. א"כ היאך יכולים לשנות. [מיהו מדברי הר"ן ז"ל שהבאתי לעיל שאילתא מ"ו מבואר דס"ל נמי דיש כח לחכמים בזה וכמ"ש הש"א. וע' ט"א בר"ה ד' כ' ע"ב ד"ה א"ל ודו"ק]. לכן נראה לי דאדרבה מזו הסוגיא עצמה דדף י"ב מוכח כדברי התו' דהך גזירה דאתי לזלזולי בחמץ אינה אלא לכתחל' דאי בדיעבד נמי אינה מעוברת מהך גזירה. א"כ תיקשי בהך סוגיא דהא רבא גופיה לא קאמר דאינה מעוברת אלא כשקידשו את החודש ביום ל' אבל אם לא קידשו ביום ל' מודה דמעוברת. ואמאי הא כיון דגזר הך גזירה. א"כ אפילו לא קדשו נמי לא תהא מעוברת מהך טעמא ואפילו מפורים ואילך נמי הוצרך להיות לרבא דאם עברוה אינה מעוברת מהך גזירה. דהא מפורים ואילך שייך הך גזירה. וכבר הקשה כן רבינו יונה ז"ל בחידושיו שם ונשאר בקושיא. אלא ע"כ מוכח כדברי התוס' דהך גזירה אינה אלא לכתחיל' ולא בדיעבד ומש"ה שפיר ס"ל לרבא דמפורים ואילך עד יום ל' אם עברוה מעוברת. והא דהקשה רבא לר"נ דס"ל מעובר. והא אתי לזלזולי בחמץ. אע"ג דזה אינו אלא לכתחילה. מ"מ פריך שפיר לר"נ. דהא רבא ור"נ פליגי בהא דאמר שמואל אין מעברין את השנה ביום ל' של אדר הואיל וראוי לקובעו ניסן. דרבא סבר דאפילו בדיעבד אינה מעוברת. ור"נ סבר דבדיעבד מעוברת. והא דקאמר שמואל דאין מעברין ביום ל' אינו אלא לכתחילה. וע"ז הקשה ליה רבא לר"נ מכדי מפוריא לפיסחא כו'. בשלמא לדידי דביום ל' של אדר אפי' בדיעבד אינה מעוברת. א"כ שפיר הוצרך שמואל לומר אין מעברין ביום ל' הואיל וראוי לקובעו ניסן. אע"ג דבלאו הכי אין מעברין ביום ל'. ואפילו מפורים ואילך משום הך גזירה דאתי לזלזולי בחמץ. מ"מ זה אינו אלא לכתחילה. והוצרך שמואל לומר דביום ל' אפי' בדיעבד אינה מעוברת הואיל וראוי לקובעו ניסן. אבל לדידך דס"ל דביום ל' של אדר נמי אע"ג דראוי לקובעו ניסן. מכ"מ בדיעבד מעוברת. והא דקאמר שמואל דאין מעברין היינו לכתחלה א"כ תיקשי דלמה לי' לשמואל למימר דביום ל' של אדר אין מעברין לכתחילה הואיל וראוי לקובעו ניסן. הא אפילו מפורים ואילך נמי אין מעברין לכתחילה משום גזירה דילמא אתי לזלזולי באמץ. ולמה לי' לשמואל למימר דביום ל' אין מעברין הואיל וראוי לקובעו ניסן. ועל זה תירץ ר"נ דמפורים ואילך אפי' לכתחילה מעברין ולא גזרינן דאתי לזלזולי בחמץ משום דמידע ידעי דשתא מעברתא בחושבנא תליא מילתא כו'. ומש"ה הוצרך שמואל למימר דמ"מ ביום ל' אין מעברין לכתחילה הואיל וראוי לקובעו ניסן. אבל בדיעבד מעובר אפי' ביום ל'. וע' טורי אבן ר"ה ד' ז' ד"ה הן העידו וד"ה אתי. ובט"א מגילה ד' ל' ד"ה רב אמר ודו"ק:
ואחרי אשר ביארנו בס"ד דדעת התוס' דסנהדרין דף פ"ז מוכרחים דהך גזירה דאתי לזלזולי בחמץ אינה אלא לכתחילה. מעתה ע"כ הא דס"ל לרבא דבטל העיבור ע"כ לאו משום הך גזירה היא וכמ"ש הגאון ש"א דהא הך גזירה אינה אלא לכתחילה. אלא ע"כ דס"ל לרבא דמדינא בטל העיבור. וא"כ שפיר הקשו התו' בר"ה אמאי בטל העיבור נימא אתם ואפילו שוגגים כו'. ומה שתירצו משום דעבר הזמן. יפה תירצו לשיטתם ז"ל. אבל לשיטת רש"י ז"ל קשה וכמ"ש. לכן נראה לי דגם רש"י ז"ל מפרש כפי' רבינו יונה ז"ל בשם התו' דהא דאמר עולא אין מקדשין את החודש. היינו דאין מקדשין ביום ל' את החודש. אבל ביום ל"א מקדשין ומטעמא דאמרן. ומה שכתב רש"י ז"ל אין מקדשין את החודש לומר מקודש הוא לאדר השני כו' אלא שתקי כו' היינו משום דקיי"ל כראב"צ בר"ה דף כ"ד דאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו. ומש"ה שפיר כ' רש"י ז"ל אין מקדשין לומר מקודש כו'. אלא שתקי כו'. דכיון דלא קידשו ביום ל' אם כן ממילא גם ביום ל"א אין מקדשין אלא שותקין. וזהו שאמר עולא אין מקדשין את החודש. דמשמע דאין מקדשין כלל אף ביום ל"א. והיינו מטעמא דאמרן דכיון דלא קידשו ביום ל' אף ביום ל"א אין מקדשין וכר"א בר צדוק. ועי' טו"א ר"ה ד כ"ב שפי' כן הא דאמר עולא התם קדשוה לירחא במערבא. היינו שעשאוהו חסר. משום דחסר מקדשין ולא מלא ע"ש. א"כ מבואר דעולא סובר הכי. ומש"ה יפה פירש"י ז"ל לדידיה דשתקי. אבל למ"ד דגם מלא מקדשין מודה רש"י ז"ל דלדידיה מקדשין ביום ל"א לאדר שני. מיהו לפי מה שפי' רבינו ז"ל כאן ובשאיל' מ"ו הא דאמר עולא קדשוה לירחא היינו דעברוה. ועי' מש"כ מו"ח שי' שם אות ז'. אם כן מבואר איפכא דעולא סבר דאף מלא מקדשין. אלא שי"ל דכיון דהכא עולא אליבא דשמואל קאמר לה. ושמעינן ליה לשמואל בר"ה ד' כ"ד דסבר כראב"צ דמלא אין מקדשין מש"ה שפיר קאמר עולא אין מקדשין את החודש דמשמע אין מקדשין כלל וכמ"ש. והנה ע"פ מה שביארנו דגם בעיבור שנים אמרינן אתם אפי' שוגגין. מיושב עפי"ז קו' הגאון ש"א שם. שהקשה מ"ט דמ"ד אין מעברין מפני הטומאה ואם עברוה מעוברת. ממ"נ אי ס"ל טומאה דחויה בציבור אפי' לכתחילה נמי. ואי קסבר טומאה הותרה בציבור אפי' בדיעבד נמי לא ע"ש. ולפ"ז אתי שפיר דלעולם ס"ל טומאה הותרה בציבור. והא דס"ל אם עברוה מעוברת היינו משום דאתם אפילו שוגגים. ואף דר' יהודה סבר דאם עברוה אינה מעוברת. כבר ביארנו טעמא דר"י לעיל בשאילתא מ"ו ע"ש. אבל ת"ק לא ס"ל הכי. כ"ז מחתני ה"ר רפאל שי' ]:
בעריכה
(ב) והאידנא כו'. אפ"ה נקטינן תרי יומי במקום דלא מטן שלוחים דשלחו מתם כו' כצ"ל וכן הוא לעיל וע' מש"כ שם אות ד' בס"ד באריכות. והעליתי דמועדי תשרי גם אבותינו שלא ידעו בקבועי דירחא לא עשו שני ימים אלא משום מנהג. דמן הדין סמכו על הכלל דלא מצינו אלול מעובר. ומש"ה סמכו על יוה"כ לעשות מיום ראשון דר"ה בלבד משא"כ בא"י לא סמכו ע"ז הכלל. ור"ה היה ספק גמור. וביוה"כ סמכו על השלוחים. ועפי"ז מיושב הא דאי' בביצה ד' ו' דיו"ט שני של ר"ה כחול לגבי מת ומשמע התם דמיירי אפי' עד דלא הוי קיבועי דירחא מדאי' התם דסמכינן על הכלל דלא מצינו אלול מעובר כו'. וא"כ קשה הא דאי' בירו' ברכות פ"ג והובא בתו' ורא"ש שם מי שמתו מוטל לפניו כו' והתניא פטור מתקיעת שופר אית לך למימר בחול ולא ביו"ט בתמיה. ואמאי לא נימא דקאי ביום ב' של ר"ה דישראל מתעסקין בו. ולמש"כ ניחא דרק בחו"ל הוא כן שאינו אלא משום מנהג. אבל הברייתא סתמא נשנית בא"י. ושפיר מקשה דודאי אין בין יו"ט ראשון של ר"ה לשני ולא כלום:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |