הון עשיר/יומא/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ יומא ה

א

לארון. כתב הר"ב, למקום הארון. ולא נקט התנא הכי בפירוש, לרמוז דהיה צריך לילך באימה ויראה כאילו היה שם הארון:

ב

אבן היתה שם. באמצע בית קדש הקדשים, כ"כ התי"ט בכח הש"ס, ותמה על הרמב"ם (ה' בית הבחירה רפ"ד) שכתב שהיתה במערבו, ועל התוספות (ב"ב כה. ד"ה וצבא) שכתבו שהיתה במזרחו. ובספרי מעשה מושב שחברתי על מלאכת המשכן בפירוש פיסקא ז' פ"י הקשתי לשאול עוד עליהם וישבתי קצת התוספות על פי דרך התי"ט שדרך במשנה ט' פ"ב דב"ב ע"ש:

מימות נביאים ראשונים. לא ידענא מאי קאמר, דכיון דממנה הושתת העולם שמשום הכי נקראת שתיה וארז"ל שהעולם מציון נברא כדאיתא בש"ס (דף נד:), א"כ מששת ימי בראשית היתה צריכה להיות שם, וא"כ אמאי תנן מימות נביאים ראשונים שהם שמואל דוד ושלמה כדאיתא בפ"ט דסוטה דף מ"ח ע"ב. אחר זה ראיתי בזהר פרשת נח דף ע"ב ע"א דמקשה כזה על פסוק (בראשית כח, כב) והאבן הזאת אשר שמתי מצבה. ומתרץ ע"ד הסוד ע"ש.

ועל פי הפשט י"ל דמימות נביאים ראשונים אגבוה מן הארץ ג' אצבעות קאי דאז נגבהת, מה שלא היתה כן מימי קדם שהיתה טמונה בארץ ונכסית מעיני כל, ולישנא דמתניתין נמי דייקא דלא קתני אבן היתה שם גבוה מן הארץ ג' אצבעות מימות נביאים ראשונים או מימות נביאים ראשונים אבן היתה שם גבוה מן הארץ ג' אצבעות, אלא הפסיק במימות נביאים ראשונים בין אבן היתה שם לגבוה מן הארץ, להורות מאי דאמרן.

אבל עדיין לא מתיישב לישנא דמתניתין שפיר, דאי הכי הכי הוה ליה למימר אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת מימות נביאים ראשונים גבוה וכו', אם לא שנאמר דהואיל והיתה מכוסה לא נקראת בפי הכל בשמה כי לא ידעו ממנה עד שנתגלתה, נמצא שאף שמה לא נתגלה אלא מימות נביאים ראשונים, ואמת הוא שהויו של ושתיה לפי פירוש זה היתה ראויה להיות על מימות, ולימא הכי ומימות נביאים ראשונים שתיה היתה נקראת וגבוה וכו', אלא דאיכא למימר דשינה התנא מקומה וסמכה לשתיה לאשמועינן אגב ארחיה למה נקראת כן, והוא מפני שממנה הושתת העולם הנברא בוו ימים כדכתיב (שמות כ, י. לא, יז) כי ששת ימים עשה ה' את את השמים ואת הארץ.

ועוד על פי דרכנו יש לפרש לישנא דמתניתין כפשוטו, כי באמת לא היתה האבן הזאת שם על הארץ אלא מימות נביאים ראשונים, אבל מימי קדם לא היתה שם אלא במקום אחר והוא תחת הארץ ולא על פניה שהוא מקום עמידת הארון הנזכר, ודוק כי זה הוא אמיתות פירוש כוונת התנא לע"ד, דהא יסוד העגול הוא המרכז כדאיתא בתקוני זהר והמרכז באמצעו עומד, ואם כן האבן הזאת שממנה הושתת העולם העגול ככדור היתה צריכה להיות באמצעית עובי הארץ כמרכז בעגולה, ע"ד שתתפשט כל עובי האדמה סביב סביב לה, אלא שהתחיל להתפשט כנגד נקודת ציון וזה יהיה מאי דאמור רבנן העולם מציון נברא אלא דקמפלגי אי מאמצעיתו נברא או מסביבו (יומא שם), כלומר אי נתפשט שארית כדור הארץ אחר שנתפשט כנגד נקודת ציון מהאבן עצמה סביב סביב לה וזהו מאמצעיתו, או אי נתפשט אח"כ מנקודת ציון סביב סביב האבן, אבל לעולם עד גמר כדור הארץ היתה האבן אשר היא המרכז כי ממנה הושתת הכדור ההוא באמצעיתו מכוסת בעובי האדמה ולא על פניה, אלא שאח"כ היתה עולה מעט מעט עד שבימות נביאים הראשונים ישבה לה על פניה ועלתה עד ג' אצבעות, כנגד השלשה מלכים ראשונים שמלכו על ישראל כי מצא מין את מינו ונעור, והם שמואל שהמליך את שאול, ולא נזכר שאול בעצמו על כי עליו נאמר (שמואל א' טו, יא) נחמתי כי המלכתי את שאול. ודוד ושלמה, ולא עלתה עוד כי שלמה היה מלוי הלבנה ועליה בנה את בית המקדש ואח"כ היתה הלבנה הולכת וחסרה, שלא היו למלכים משלמה ואילך עליה כי אם ירידה עד שנחרב הבית, ולכן אף האבן הזאת לא עלתה עוד, וסודה ידוע ליודעי חן:

ג

כמצליף. פי' הר"ב, כמלקה. וטעמא דנקט התנא לשון זה של מלקות, לרמוז דכמו דמלקות מכפר כן הזית הדם הוא המכפר, כדכתיב (ויקרא יז, יא) ואני נתתיו על המזבח לכפר:

כמצליף. אי לאו דמסתפינא הייתי אומר דדוקא כמצליף היה מתכוין להזות, שהמלקה מתחיל מכתף שמאל, ואף הוא היה מכוין באחת למעלה לאחת הידועה השולטת ביום הכפורים, הא ראשונה של שם העומדת לראש קו השמאלי למעלה משבעת הימים, וכמו כן השבע למטה היה להזות כמצליף המכה שתי הכאות אחת מכאן ואחת מכאן ואחת באמצע, וזהו ממש סדר ימי המעשה, והיתרה למטה באמצע שהיא כנגד יום השבת שרש כלם, וזו היא סברת ר"י (מכות פ"ג מ"י) דס"ל במלקות דיש אחת יתרה על ל"ט והיא ניתנת בין הכתפים, ומדתנן לא היה מתכוין להזות, ולא תנן לא היה מזה, ש"מ דלאו במעשה תליא מילתא אלא בכוונה שהיה מכוין בהזאותיו לסדר הזה:

ה

התחיל מחטא ויורד. משמע דהתחלה לבד היתה מלמעלה למטה, מכאן ראיה למ"ש התי"ט בשם הרמב"ם דועל כלן דסיפא אתאן אף לת"ק:

ז

על הסדר. במשנתנו, כ"כ הר"ב ורש"י. לאפוקי סדר הכתוב, שאין מוקדם ומאוחר בו בעבודות אלו, כמ"ש התי"ט בפ"ז משנה ג':

לאחר דם הפר. נראה דקמ"לן בתיבות אלו המיותרות, שהפיסול תלוי בשעיר שהקדימו לפר והוא צריך להיות אחריו, ואינו תלוי בפר על שאיחרו לשעיר והוא היה לו להקדימו, ומתניתין נמי דייקא דתנן אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום ולא תנן אם איחר מעשה לחבירו, דנראה א"כ שמה שהקדים לא עשה כלום שהיה מחוסר זמן, ולא מה שאיחר שכבר שהגיע זמנו. ואע"ג דביומא דף ס"ב ע"ב אמרינן קסבר רב חסדא אין מחוסר זמן לבו ביום, ואם היה מקדים שעירי המוספים לעבודת היום היה כשר, הוא משום דאין המוספים מעבודת היום עצמה דשינה עליה הכתוב לעכב כשעשאה שלא כסדר, אבל הכא דפר ושעיר תרויהו מעבודת היום נינהו אף רב חסדא מודה דיש מחוסר זמן לבו ביום כמשנתינו והפיסול הוי במוקדם משום מחוסר זמן, ונפקא מינה לטומאה שאירעה בין זה לזה והיא טומאה שהפר מכפר עליה שאירעה אחר הזאתו קודם שיחזור להזות מדם השעיר, שאם אין דם הפר מתוקן עד שיחזור ויזה מדם השעיר נמצא שלא נגמרה כפרתו עד שיזה אחריו מדם השעיר ואז מכפר אף על אותה טומאה שאירעה קודם גמר כפרתו אבל אם נאמר שאין שום פיסול בפר אלא הפיסול תלוי בשעיר נמצא שתכף ומיד שהזה דם הפר גמר כפרתו ואינו מכפר עוד ונפקא מינה גם כן לאם נשפך דם השעיר ולא נמצא אחר להביא כדי להזות דמו אחר הפר שמ"מ כפרת הפר נעשת משא"כ אם היה הפיסול תלוי בו. ועוד י"ל דהוצרך לומר לאחר דם הפר, דלא תימא דהא דתנן הקדים דם השעיר לדם הפר פירושו הוא שהזה דם השעיר עד שלא הזה דם הפר, והראיה דלא קתני הזה דם השעיר ואח"כ דם הפר, ושלא הוצרך לפרש ולומר לדם הפר אלא לאשמועינן פיסול הקדמתו עליהם במאי תליא, והוא בדם הפר שצריך שדם הפר יקדמנו, ולפיכך יחזור ויזה מדם השעיר ופשוט הוא שר"ל בזמנו שהוא אחר שיזה דם הפר אבל אם כבר הזה גם מדם הפר אחר דם השעיר שאף בדם הפר ההוא לא עשה ולא כלום כי דם השעיר פסול מפני שהקדימו לפר ודם הפר פסול מפני שאיחרו לשעיר ושיצטרך להזות פעם אחרת משניהם מדם הפר תחילה בכוונה מכוונת שיקדים לשעיר כי מחשבה מועלת מאד בקדשים ואח"כ יזה מדם השעיר לכך מאריך התנא בלשונו באמרו לאחר דם הפר לומר שאף כשכבר הזה דם הפר איירי שדם הפר היה מוזה כבר ואעפ"כ אינו צריך לחזור ולהזות כי אם מדם השעיר כדי שיהיה מוזה אחר דם הפר, והיינו דלא תנן יזה דם הפר ויחזור ויזה מדם השעיר שהרי בשדם הפר מוזה ועומד איירינן והוא מהטעם שכתבתי כבר שלעולם הפיסול הוא במה שהקדים ולא במה שאיחר, והא דלא תנן ברישא הזה דם השעיר ואח"כ דם הפר, הואיל ואפילו בכה"ג אינו צריך לחזור ולהזות כי אם מדם השעיר. י"ל דסירכא דרישא דקתני אם הקדים מעשה לחבירו נקט ואזיל הקדים דם השעיר לדם הפר, ושם הוצרך לשנותו בלשון זה לגלות מה שאמרתי שהפיסול הוא במוקדם ולא במאוחר:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.