הגדה של פסח (קמחא דאבשונא)/קדש
הגדה של פסח || הגדה של פסח (קמחא דאבשונא) • ורחץ 
מוזגים כוס ראשון ומקדש:
אם חל בשבת מתחילים:
יוֹם הַשִּׁשִּׁי: וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה: וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אוֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת.
סַבְרִי מָרָנָן וְרַבָּנָן וְרַבּוֹתַי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן:בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן וְקִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וַתִּתֶּן לָנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ בְּאַהֲבָה (בשבת: שַׁבָּתוֹת לִמְנוּחָה וּ)מוֹעֲדִים לְשִׂמְחָה חַגִּים וּזְמַנִּים לְשָׂשוֹן (בשבת: אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה וְ) אֶת יוֹם חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ (בשבת: בְּאַהֲבָה) מִקְרָא קֹדֶשׁ זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם: כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים (בשבת: וְשַׁבָּת) וּמוֹעֲדֵי קָדְשֶׁךָ (בשבת: בְּאַהֲבָה וּבְרָצוֹן) בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשוֹן הִנְחַלְתָּנוּ: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, מְקַדֵּשׁ (בשבת: הַשַׁבָּת וְ)יִשְׂרָאֵל וְהַזְּמַנִּים:
אם חל במוצאי שבת מוסיפים כאן:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא מְאוֹרֵי הָאֵשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמַּבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל בֵּין אוֹר לְחשֶׁךְ בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים בֵּין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. בֵּין קְדֻשַּׁת שַׁבָּת לִקְדֻשַּׁת יוֹם טוֹב הִבְדַּלְתָּ. וְאֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה קִדַשְׁתָּ. הִבְדַּלְתָּ וְקִדַשְׁתָּ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בִּקְדֻשָׁתֶךָ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ הַמַבְדִיל בֵּין קֹדֶשׁ לְקֹדֶשׁ:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בבואם מבית הכנסת כל אחד יערך שלחנו בדרך חירות בענין שנבאר. ולא ישבו על השלחן עד שתחשך היום כדי שיהיה ודאי לילה בעת אכלו מצה כדכתיב בערב תאכלו מצות. ואפי' עני שבישראל לא יפחתו לו מד' כוסות ואוכלי' ושותין בהסבה ונרמז בפ' דכתיב ויהי בשלח פרעה את העם כתיב בתרי' ויסב אלקי' את העם כי כשנגאלו אכלו דרך הסבה. ומצוה מן המובחר ביין אדום זכר לדם שהזו על המשקוף והמזוזות במצרים. ואם היו ידיו נקיות ישב אל השלחן ויקדש אמנם רוב בני אדם נוהגי' לבדוק נקביהם קודם לכן ובעלילה זו רוחצים ידיהם. שאם היו ידיו נקיות אין לו לרחוץ אות' בחנם ולברך על נטי' ידים. שהרי על נטילה זו לא יבא לאכול רק לשתות אחר קדוש. וקיימא לן הנוטל ידיו לפרות הרי זה מגסי הרוח. וטעם לארבעה כוסות אלו כנגד ד' לשונות גאולה הכתוב בפ' וארא. לכן אמו' לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם וכו' והצלתי אתכם מעבודתם. וגאלתי אתכם בזרוע נטויה. ולקחתי אתכם לי לעם. ד' כוסות כנגד והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וי"א כנגד ד' כוסות האמורי' בפרעה. וכוס פרעה בידו. ואשחט אותם על כוס פרעה. ונתת כוס פרעה בידו. ואתן את הכוס על יד פרעה. וי"א כנגד ד' מלכיות. וי"א כנגד כוסות פורענות שעתיד הקב"ה להשקו' אומות העולם. כי בה אמר ה' אלקים קח את כוס יין החמה הזאת והשקית אותו את כל הגוים וכו' כוס זהב בבל ביד ה' משברת כל הארץ וגו' כי כוס ביד ה' ויין חמר מלא מסך. ימטר על רשעים פחי' וכו' ורוח זלעפות מנת כוסם. כנגד ד' כוסות של נחמות. ה' מנת חלקי וכוסי תערו' לפני שלחן וכו' ראשי כוסי רויה. כוס ישועות אשא. פי' בשתי כוסות הכתוב מדבר אחר לימות המשיח וא' לעולם הבא. יש שואלים למה אין מברכין על שתיית ד' כוסות כמו שמברכי' על אכילת מרור. ויש לתרץ שאין מברכי' אלא על מצוה שעושי' בבת אחת בלא הפסק. אבל ד' כוסו' שעוש' מצוה אחת על כל אחד מהם בהפסק אין לברך עליהם. וכתב רב נטרונאי גאון ד' כוסו' של ליל פסח אי אפשר שלא לשתו' ואם לא שתה לא יבא ידי חובותו וחייב מלקו' מדרבנן. ומה שאמר אפי' עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ר"ל אפי' עני שאין רגיל להיות מסב. ואין צריך לומ' לעשיר שרגיל להיות מסב על כלי בלי מלח וכרפס ותכלת. וההסבה צריכ' להיות על צד שמאל. והסבת ימין אינה הסבה שמא יקדים קנה לושט. ואשה אינה צריכה הסבה מפני שאמת בעלה עליה. ואם היא אשה חשובה צריכה הסבה. ואין צריך לומר אלמנה וגרושה שאין רשות אחרים עליה. בן אצל אביו אפילו הוא רבו מובהק צריך הסבה. תלמיד אצל רבו אינו מסב אלא אם כן יתן לו רבו רשות. והטעם שאינו מסב לפני רבו ואם היה אביו רבו מסב לפניו. שהאב מוחל על כבודו לבנו והוא גס בו מה שאין כן בתלמיד לפני רבו. שמש לפני רבו צריך הסבה. וכתב אבי העזרי שבזמן הזה שאין רגילות בארצנו להסב יושב כדרכו ואין צריך להסב.
ומכינין קערה שיש בה שני תבשילין וג' מצות וב' מיני ירקות וחרוסת. הב' תבשילין אחד מהם צלי זכר לפסח ואחד מהם מבושל זכר לחגיגה המבושלת הנאכלת קודם לפסח כדי שיהא הפסח נאכל על השבע. ובירושלמי יליף לה מקרא דכתיב ועצם לא תשברו בו ואלו היה נאכל בשעת רעבון יש בו לחוש משום שבירת עצם. וכך היא המצוה בזמן שבית המקדש קיים בתחלה מביאים הפסח ומברכין בא"י אקב"ו על אכילת הפסח ואוכל ממנו כל אחד כזית לפחות ואחר כך מביאים החגיגה ומברכי' אקב"ו על אכילת הזבח. וכשגמרו לאכול את החגיגה מביאים הפסח ואוכלי' אותו על השבע. ובזמן שחל י"ד בניסן בשבת אין צריך כי אם הצלי שהוא זכר לפסח ולא המבושל שהוא זכר לחגיגה שלא היתה חגיגה דוחה שבת באותו זמן. ואמרינן בירושלמי שלוקחי' לב' תבשילי' בעא ודרועא. בעא כלומר בעא רחמנא למפרק יתנא. ודרועא כלומר דפרק יתנא בדרועא מרממא. והשני מיני ירקות. נהגו להיות אחד מהם כרפס. כי כשתהפוך כר"פ יהיה פר"ך והס' רמז לששי' רבוא. והאחר החזרת שנקראת חסא שחס הקדוש ברוך הוא עלינו. והחרוסת מדברי סופרים זכר לטיט שהיו משתעבדים בו ישראל במצרים. ועושי' אותה מיני פרות מתוקים וחמוצים ומתבלי' אותה בתבלי' לדמותה לחומר עם התבן ומשימי' בה תפוחים זכר לתחת התפוח עוררתיך. ואגוזי' זכר אל גנת אגוז ירדתי. ותאנים לזכר התאנ' חנטה פגיה. תמרי' זאת קומתך דמתה לתמר. ותבלין כגון קנה וקנמון שדומין לתבן.
כתב הרי"ף מאן דבעי לברוכי בתרי ותלת אבתי היכי עביד מברך ברישא בביתיה ואכיל כל מאי דבעי ומברך ברכת המזון והדר מברך לכל חד וחד בביתיה ושתו אינהו כסא דקדושא ואגדתא ואכלי ירקי ומצה ואיהו לא אכיל מדי בהדיהו ושביק להו למגמר סעודתיהו. ומברכי אנהו ברכת המזון. והדר אזיל לביתא אחרינא. ועביד הכי וכן לכל ביתא וביתא. אף על גב דברכת הנהנים קיימא לן דאינו יכול לברך לאחרים אלא אם כן יהיה נהנה עמהם שאני ברכת הלחם של מצה וקדוש היום שהם חובה. הלכך יכול לברך לאחרים אף על גב דאינו נהנה. ומיהו כיון דבריך ברכת המזון לא לטעום מדי בהדיהו. דקיימא לן אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן. ולבסוף אזיל לביתיה וגמר הלילא ושתי כסא דהלילא. ואי בעי לאקדומי להניא בתי ברישא מברך ליה ולא אכיל ולא טעם מדי בהדיהו והדר אזיל לביתיה ומקדש הרשות בידו. ואין לו להתחיל בביתו ולומר עד גאל ישראל ולברך המוציא ועל אכילת מצה ואחר כך הולך לשאר בתים ואחר כך חוזר לביתו וגומר סעודתו לפי שלא התירו לעקור מסעודתו ללכת למקום אחר אפילו הניח שם זקן או חולה אלא לדבר מצוה כגון לקראת חתן או לקראת כלה. ואין לומר שגם כן היא מצוה להוציא אתם שאינן בקיאין ידי חובתן. לפי שמצות חתן וכלה היא מצוה עוברת. ולפיכך התירו לו לעקור וללכת לקראתם. אבל להוציא מי שאינן בקיאין ידי חובתם אינה מצוה עוברת ויכול להוציאם אחר שגמר סעודתו או קודם. וכתב בעל העטור מסתברא דלא מצי מברך בורא פרי האדמה אשאר ירקי כיון שאין טועם עמהם. שלא אמרו אלא בברכת הלחם של מצה וצריך למעבד כרב חסדא דמברך בחזרת בורא פרי האדמה ולאכול מרור. ואכיל. וכי מנוי למרור אכיל בלא ברכה. וכתב הרא"ש ולא נהירא כיון דתקנת חכמים היא משום הכרא לתנוקות הוי כברכת מצה ויכול להוציאם אף על פי שאינו טועם. ומה שכתב הריא"ף ומברכי אנהו ברכת המזון הוי תקנה ליודעים ברכת המזון. ואם אינם יודעים כתב רב עמרם שאין תקנה להוציאם שאם מברך להם ברכת המזון תו לא מצי למשתי בביתיה. והרא"ש כתב דאפילו אם אינם יודעים ברכת המזון יש תקנה להקרותם מלה במלה כקטן שמקרא את ההלל שעונין אחריו מה שהוא אומר שאין כאן משום מוציא שם שמים לבטלה. ורבינו יעקב בן הרא"ש כתב ואפשר דאף ברכת המזון יכול לברך כדי להוציאם כי היכי דברכת הלחם דמצה מוציאם כיון שהוא חובה הכא נמי ברכת המזון כיון שתקנו ארבעה כוסות ותקנו אחד מהם על ברכת המזון הוי חובה נמי. ואין דבריו נכונים בעיני מדאמ' בירושלמי פרק מי שמתו תניא כל מצות שאדם פטור מהן מוציא הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון. ומקשה והא תנינן כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא הרבים די חובתן הא אם היה חייב אפילו אם יבא מוציא אם כן אלא שניא היא ברכת המזון דכתיב בה ואכלת ומשבעת וברכת. מי שאכל הוא מברך והנכון לעשות כדברי הרא"ש ז"ל. כשיהיה כל זה מוכן לפניו מוזגין לו כוס ראשון לכל אחד ואחד ומברך על היין תחלה ואחר כך על היום. ומברך אחר כך שהחיינו. ואינו מברך שעשה נסים לאבותינו מפני שברכת אשר גאלנו היא במקומה ויותר מבוארת שמזכרת פרט הנס. ושותה כל אחד מהם כוסו בהסבה דרך חרות.
ואם חל להיות בשבת אומ' תחלה ויכלו ואחר כך מברך על היין ואחר כך על היום ואומ' בחתימה ושבת ומועדי קדשך באהבה וברצון ובשמחה ובששון הנחלתנו. שמחה ביום טוב מפורשת ובשבת שנאמר וביום שמחתכם ואמ' בספרי אלו השבתות. ובשבת מצאנו לשון נחלה שנאמר ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם. לכן אומ' הנחלתנו. וחותם בא"י מקדש השבת ישראל והזמנים. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה.
ואם חל במוצאי שבת הסימן יקנה"ז יין קדוש נר הבדלה זמן. ואומ' בהבדלה בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת ומצאנו הבדלה בין קדש חמור לקדש קל שנ' והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדש הקדשים. ושאל רבינו אפרים למה נהגו לומ' ואת יום ז' מששת ימי המעשה הבדלת וקדשת וקדש' את עמך יש' בקדושתך. אחר בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת שאין זה לא מעין החתימה ולא מעין הפתיחה. והשיב ר"ת משו' דאמ' בע' ערבי פסחי' הפוחת לא יפחות מג' הבדלו' והמוסיף לא יוסיף על ז' רצו להזכיר ז' הבדלות והוסיפו' בי"ט אחר שבת לפי שהוא מענין י"ט. ואלו הן בין קדש לחול. ובין אור לחשך. בין ישראל לגוי' ובין השבת לו' ימי המעשה הרי ארבע. אמנם בין שבת לו' ימי המעשה אינם מן המנין שהרי הזכיר בין קדש לחול אלא אגם דאמ' לה בעלמא אמרי' ליה הכא. הרי ג'. בין קדושת שבת לקדושת י"ט הבדלת זהו אוכל נפש שמותר בי"ט ולא בשבת. זאת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת זהו יום טוב אחרון של חג שחלוק מששת ימי חולו של מועד. והבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך הם מני הבדלות בין כהני' ללויי' ולויים לישראל. וזהו מעין החתימה המבדיל בין קדש לקדש. ומצאנו הבדלה בין כהני' ללויי' שנאמ' בני עמרם אהרן ומשה ויבדל אהרן לקדשו קדש וקדשי' עסוק בד"ת. והבדלה בין לויי' לישראל שנ' בעת ההי' הבדיל את שבט הלוי. ואומ' שהחיינו ואח"כ שותה ואי' מריח בשמים והטעם שמנוחת הי"ט הוא משיב את הנפש והוא לו במקו' הרחת הבשמים.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |