האלף לך שלמה/אורח חיים/ר
< הקודם · הבא > |
מה דפסקינן בסי' ת״מ סעיף ב' בהג״ה ועכו״ם שהניח חמץ וכו' ואם הוא בחוה״מ צריך לעשות לפניו מחיצה.
לכאורה נלפענ״ד דהיינו דוקא במקום שנהגו היתר בפת של נכרים אבל במקום שנוהגים איסור הנה אם אין צורת הפת משונה ג״כ יש לחוש דלמא יסבור דישראל הוא ולא שייך בדילי מיני' אבל אם צורת הפת של נכרים משונה משל ישראל כמו שדרך להיות בינינו פת של בני חיל א״כ כמו דמהני שינה צורת הפת לענין חשש בב״ח דמותר לעשותו עם חלב לכתחלה ולא חיישינן שיטעה לאכלו עם בשר כיון דיש שינוי א״כ ה״נ בזה כיון דלנו נחשב פת של נכרים איסור גמור במדינתנו ויש היכר לפת של נכרים בפ״ע לא חיישינן שיבא לאכלו כיון דבדיל מיני׳ כולי שתא ודומה למה דאמרינן בש״ס דאם של הקדש הוא א״צ מחיצה דבדילי מיני׳ כן ה״נ לדידן בפת נכרים ומה דאמרינן בש״ס בשל הקדש וכו׳ נראה דהיינו דוקא בשינה צורת הפת רק דמיירי במקום דנוהגין היתר בפת נכרי לכך חיישינן לאכילה ואינו בדיל רק בשל הקדש אבל באם לא שינה צורת הפת אף בשל הקדש אסור דסוף סוף יש לחוש שישכח שהוא של הקדש ויאכלנו או אף אם נאמר דבהקדש אף בלא שינה כיון דהקדש איסור חמור ובדיל מיני׳ כל השנה א״כ רמיא אנפשי׳ ומזכיר ואף בלא שינה לא חיישינן שמא ישכח ויאכלנו ואינו דומה לבב״ח דהתם אוכלו בפ״ע משא״כ בשל הקדש דבדיל מיני׳ לגמרי אבל בשל נכרים דלא הוי איסור חמור כ״כ ולכך בלא שינה חיישינן נהי דאינו אוכל פת של נכרים מ״מ לא רמיא אנפשי׳ כ׳׳כ למזכר כיון אם יטעה אין כאן איסור חמור לכך חיישינן שישכח ששל נכרי הוא אבל באם שינה צורת הפת דניכר ששל נכרים הוא וכיון דיש ב׳ למעליותא דשינה צורת הפת גם בדיל מיני׳ כולי שתא מכח איסור פת נכרים נראה דיש לסמוך להקל בפרט ע״י כפיית כלי ואין להטריח לעשות מחיצה בחוה״מ אם אי אפשר להחזירו לנכרי כנ״ל בזה דעיקר הגזרה דרבנן הוא דיש לסמוך ע״ז בענין שזכרתי: