האלף לך שלמה/אורח חיים/לו
|
< הקודם · הבא > |
שאלת בש"ץ שיש לו שונאים ואומר בתפלתו בקול רם בברכת המינין וכל אויבי עמך ואויבי מהרה יכרתו וכו'.
הנה רע עלי המעשה מכמה טעמי. אחד, דאסור להזכיר בקו"ר מה דשייך ליחיד רק מה שהוי צורך רבים מותר להוסיף בקו"ר אבל מה ששייך ליחיד אסור להוסיף בתפלתו על תקנת חז"ל. ועוד, עובר על דברי חז"ל שאמרו מי כתיב יתמו חוטאים חטאים כתיב.
והיותר קשה, מ"ש בש"ע סי' נ"ג במג"א דצריך הש"ץ להסיר הקנאה בתפלתו עיי"ש. ועוד, מבואר בסי' תקפ"א שאם מכוין שלא להוציא שונאיו בתפלתו גם אוהביו אינן יוצאים בתפלתו. והטעם נראה עפ"ד המג"א הנ"ל כיון שמכוין שלא להוציא שונאיו מוכח דאינו מסיר הקנאה מלבו, בזה פסול להיות ש"ץ. וזה שאומר 'ואויבי' גלי דעתי' שאינו מכוין להוציאם ואומדנא דמוכח הוא. ואף אם הוא אינו מכוון לכך עכ"פ אויביו לא יענו בזה אמן על ברכה זו, וא"כ הם אין יוצאין בתפלתו, והוא הגורם להם במה שאומר כן. וא"כ כיון שגורם שאויביו אין יוצאין בתפלתו גם אוהביו אין יוצאין בתפלתו ומה גם בברכת המינים בזה ראוי להחמיר יותר, דהרי י"ל לפרש הכונה שאומר דדוקא תרתי ביחד שאם הוי אויבי עמך וגם אויבי הם יכרתו אבל אם הם אויבי עמך ואינן אויביו לא יכרתו, וא"כ הוי אוהב לאויבי ישראל. וכל כה"ג ראוי לדקדק בברכת המינים ביותר כמו שחששו חז"ל ביותר בברכת המינים, לכך ראוי לסלקו מן הש"ץ ולהדפו ולרדפו ביותר: