דרישה/יורה דעה/קעב

דרישהTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קעב

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף



טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
יד אברהם


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

ואף על פי שיכול לסלקו בכל שנה ושנה כו' והטעם דמותר במשכנתא זו כתבו התוס' דמאחר שמפרש כן כו' ועיין בס"ס קע"ד שפסק ב"י שמותר לשכור בית או שדה מחבירו בדבר מועט לכל שנה ולהקדים לו שכר עשרים שנה ולהתנות עמו שאחר שנה או שנתיים אם ירצה המשכיר להחזיר לו ינכה לו שכר הזמן שהיה הקרקע תחת ידו כמו שפסקו ויחזיר לו קרקעו ואחריות הקרקע מנפילתה או שריפה על בעל הקרקע והביא ראיה לדבריו ע"ש וכ"פ בש"ע:

בעריכה

על שאר נכסיו אסור ז"ל ב"י ואצ"ל דאפ"ה כו' וכבר נזכר טענה זו בדברי תוס' וז"ל ד"מ ונ"ל דאף דהוזכרה טענה זו בתוס' מ"מ לא הוזכרה שמשום זו לחוד נתיר בבית בנכייתא אלא בצירוף שאר דברים כגון שריפת הבית ונפילתו אבל כשאין שייך חששות הללו מכח חשש טענה זו לא התיר נכייתא דבית עכ"ל:

געריכה

ועל מה שנוהגין האידנא שראובן ממשכן כו' עד וראובן נשאר בביתו כו' קשה דהול"ל וראובן חוזר ושוכר אותו מלוי. ונראה דה"ט משום דמנהגם היה כן דלוי לא שוכרו לצרכו כ"א לצורך ראובן וכן מצאתי בהדיא בטור של קלף ז"ל ולוי שוכרו מראובן משמעון וט"ס הנראה לעינים הוא מ"ש מראובן ונראה דצ"ל לראובן ור"ל שלוי שוכרו בשביל ראובן משמעון וזהו שמסיק וכתב וראובן נשאר בביתו ופורע השכירות לשמעון ע"י לוי דמשמע אותו דמי שכירות עצמו שלוי מחויב ליתן לשמעון ראובן נתנו מיד לשמעון ע"י לוי. ובתשובת הרא"ש כלל צ"א דין ג' מסיק בתשובה זו אחר שכתב אני אוסרו כתב ז"ל וכ"ש במקומך שנכנס ראובן קבלן בשכירות עם לוי עכ"ל ואח"כ כ' אבל רבית קצוצה לא הוי כו' גם מזה מוכח דלוי שכרו לצורך ראובן והראיה שכתב דביש מקומות ראובן נכנס קבלן תחת לוי. ור"ל שראובן פרע בעצמו רק ששם לוי נקרא עליו. והשתא א"ש מ"ש רבינו ע"ז דלהרמ"ה הוי רבית קצוצה דהקשה הב"י הא הרמ"ה דוקא באתני בהדיה כתב דהוי רבית קצוצה ובדברי הרא"ש לא נזכר דאיירי באתני עם המלוה. אבל לפי מ"ש ולפי מה שאפרש לדברי הרמ"ה לק"מ דבאמת דברי הרמ"ה צריכין נגר להולמן דל' אדעתיה דליהדר וחכר ליה קשה לחכר ליה הול"ל. גם מ"ש ל"ש אתני בהדיה דחכר כו' אפכא הול"ל ל"ש חכר ליה ההוא דאתני עמו ל"ש חכרה לו אחר. גם קשה מאי דמסיק וכתב היכא דמחייב לשוכר כו' דזהו פשיטא דישלם שכירתו ומאי קמ"ל בזה. לכן נראה לי דה"פ וה"מ דלא אתני מתחילה דליהדר מש"ה לא הוה רבית קצוצה אפי' חכר ראובן הלוה משמעון המלוה עצמו וז"ש וחכר ליה מיניה ר"ל כיון דלא אתני מתחלה דליהדר אפי' חכר ליה מיניה אח"כ לא הוי רבית קצוצה. אבל אי אתני בהדיה מעיקרא הוה רבית קצוצה ומסיק וכתב ב' מיני התנאות הן שהתנה עם המלוה עצמו מתחילה וחכר ליה מיניה אח"כ הן שלא התנה מתחילה עם המלוה שישכור לו אלא התנה שישכרהו ללוי והוא התנה עם לוי שישכרנו אליו והוא יפרע מדיליה מאי דיחויב לוי למפרע להמלוה. וז"ש ל"ש אתני בהדיה כו' ל"ש חכר ליה אחר ר"ל וע"י אותו אחר היה התנאי ומהו התנאי זהו מה שמסיק וכתב היכא דמחייב לשוכר כו' ול"ד שמתנה מתחילה עם המלוה שישכרהו ללוי אלא כיון דמנהגם כך היה ידוע כאילו התנה דמי וזהו שסיים וכתב מדיליה ר"ל שחייב ראובן נפשו לשלם מדיליה מאי שיהיה מחויב לוי למפרע למלוה. וזהו ממש דוגמא מה שהתחיל תחילה במנהגן שראובן פרע לשמעון ע"י לוי וקאמר דלהרמ"ה הוי רבית קצוצה דזה כ"כ מקרי תנאי ודוק דבזה נתיישב הכל גם נתיישב בזה מה שהקשיתי בסמוך למה כתב הרא"ש דע"י ראובן נעשה האיסור בהאי שכירות הלא גם ללוי אסור לשכור ובמ"ש ניחא דלוי אינו שוכר לעצמו ותחילת השכירות הזה בשביל ראובן וק"ל. ומ"ש רבינו עוד ז"ל וכ"ש מה שנוהגין עתה שהלוה נותן משכונות נתיישב ג"כ במ"ש דלכאורה קשה הלא הלוה אינו נותן עכשיו משכנות כ"א מתחילה נתן בשעת הלואה ולפי מ"ש ניחא דמתחילת הלואה היה דעתן כך שילוה עליו ויחזור וישכרהו על ידי לוי נמצא דבשעת הלואה כאילו נתן ע"ז משכון ומ"ש וכ"ש ר"ל אם הלוי השוכר נותן משכון מיד בעד הפירות הו"ל כאילו בשעת הלואה קצב הרבית משא"כ כשאינו ניתן משכון ושכירות אינו משלם כי אם לבסוף נמצא דאינו נראה דבשביל ההלואה נוטל השכירות וכמ"ש הרא"ש ודו"ק:

דעריכה

ולא ברירא לי האי טעמא שכתב אם יפול כו' כיון שכותב לו אחריות כו' וכתב ב"י ז"ל ועל דברי רבינו תמהני אם היה דעתו לפרש יפסיד מעותיו דקאמר הרא"ש על הקרן וכתב שאם כותב אחריות על נכסיו ודאי לא יפסיד מעותיו מאי איריא שכתב אחריות אפי' לא כתב נמי כל שאינו מפרש לא יהא לך פרעון אלא מזו אם נפל או נשרף גובה משאר נכסים כמ"ש בח"מ סימן קי"ו עכ"ל והא דלא הקשה קושיא זו לעיל מיניה דכתב רבינו ואפי' לפי דעת ר"ת נ"ל דאם כותב לו אחריות כו' מאי איריא אחריות אפי' בלא אחריות נמי דאפשר לומר דלעיל נקט ליה משום דמיירי בנכייתא שמפסיד דמי הנכייתא אבל הכא כבר כתב ב"י ז"ל ואפי' תימא דבלא נכייתא היתה כיון שלא הוזכר נכייתא בדברי הרא"ש ומש"ה כתב ג"כ ז"ל אם היה דעתו לפרש יפסיד מעותיו דקאמר הרא"ש על הקרן וא"כ מוכח בהדיא שלא הקשה קושיא זו בכאן אלא אם תרצה לומר שיפסיד מעותיו דנקט הרא"ש פירושו על הקרן וק"ל:

העריכה

(דהוי רבית קצוצה ז"ל רש"ל ומ"מ ה"ה דהוי רבית קצוצה אי ליכא הפסד בקרן אף דהוי הפסד בפירות אלא שהמעשה היה כך נ"ל ע"כ וקשה הלא זה הוא קרוב לשכר ורחוק להפסד ואינו אלא איסור דרבנן דהא זה ביתומים שרי כמ"ש בסימן ק"ס ע"ש ער"ה):

ועריכה

אבל אם נתנו המלוה בכליו כו' במקצת ספרי י"ד נדפס בגליון דכליו של לוקח אפי' ברשות מוכר קנה לוקח עכ"ל ואם כן קשה הא כתב רבינו בח"מ סימן ר' דלא קנה וכ"כ לעיל סימן קל"ב ע"ש וצריך לומר דכאן כיון שהקרקע ממושכנת לו וגם הכלים הם שלו אפשר דחשיב כאילו הוא ברשותו והיותר נראה דה"פ שידוע שכליו של לוקח ברשות מוכר אי קנה או לא קנה איבעיא דלא איפשיטא היא וכמ"ש רבינו בח"מ סימן ר' ומ"ה שם בקנין שבא לקנות מהמוכר אמרינן דלא קנה כיון שברשות מוכר הוא עד הנה עדיין לא יצא מרשותו מספיקא משא"כ הכא דאדרבה האי משכנתא ברשותא דמלוה קאי והלוה בא לסלקו ולהוציאה מידו וכבר נתגדלו הפירות ולקטן המלוה ושמם בכליו נקרא הלוה המוציא ולעיל סימן קל"ב דאמרינן דלא קנה היינו נמי מטעמא דכתיבנא דהוא תחילת קנין ולחומרא אמרינן דלא קנה אע"פ ששניהן רוצין וק"ל אבל אין לומר דשאני הכא דקנהו בהגבהה כשלקטן ונתנן בכליו דהא רבינו לא הזכיר קנין הגבהה כלל והדין עמו דהגבהה אינה קנין אלא כשהגביה אדעתיה דלקנות בה אבל לא כשהגביהן לצורך לקיטה וכמ"ש בי"ד סימן קל"ב ז"ל היה העכו"ם מוכר הגביה תחילה לקנותו קנאן כו' לא הגביה לקנותו כו' כמ"ש שם והגמרא דקאמר ואי אגבינהו בסנסני קננהו ס"ל לרבינו דלא משום הגבהה קאמר דקננהו דא"כ אפי' לא היו בסנסני דהמלוה נמי קננהו בהגבהה אלא בכלי שלו קנה ליה אלא אורחא דמילתא קאמר וכמ"ש בפרישה ועמ"ש בסימן קל"ב עוד מזה:

זעריכה

אלא לי בשוויה מותר ולקמן בח"מ סימן ר"ו כתב בשם הרא"ש דאי לא קצב עמו בדמים אלא אמר אם תמכרנה לא תמכרנה אלא לי וקנה מידו ע"ז ומכרה לאחר קנה השני דכיון דלא קצב דמים לא סמכה דעתיה לא קשה מידי אפי' לדעת המ"מ דהכא לא נחית בדיני קנייה אם אין הלוה רוצה לקיים דבורו אלא שרוצה לעמוד בדיבורו וקמ"ל דלא עבדי המלוה והלוה איסור בזה דלא מוזיל גביה מידי והתם מיירי לענין אם סמכה דעת קמא ולא קנה שני או לא ועיין בש"ע בח"מ בהגהות דמשמע שם חילוק אחר ויותר נראה דלק"מ דגם לקמן בח"מ קאמר ז"ל האומר כשאמכרנו אמכרנו לך כד שיימי בי תלתא די בשנים מהשלשה ש"מ שהקנין חל אע"פ שלא קצץ דמים כדאמר אמכרנו לך כדשיימוהו אותו ה"נ כשאמר לו אמכרנו לך בשווייה כאילו אמר כדשיימי בני אדם וק"ל: ז"ל רמ"א ובמדינות אלו נוהגין היתר במשכנתא בנכייתא אפי' יכול לסלקו ואין חילוק בזה בין בית לשדה או שאר מטלטלין ויש מתירים להלוות על ספרים ומקומות בב"ה ולישב עליהן אפי' בלא נכייתא דהוי לצורך מצוה ומותר להלוות ברבית לצורך מצוה וטוב להחמיר לעשות בנכייתא ודוקא כשאחריות על המלוה כו' ע"ש:


מעבר לתחילת הדף
· הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.