דרישה/חושן משפט/שח

דרישה ‏ חושן משפט שח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ואם אין השוכר בעצמו כו' כב"י כלומר הא דאמרינן דמותר לשנות מקל לכבד היינו דוקא שהשוכר הולך עם הבהמה והיינו ששכרה מתחלה לאשה אחת מבנות ביתו ונמלך שהוא בעצמו ירכב במקום האשה על הבהמה נמצא שאין בזה משום שאין השוכר רשאי להשכיר דהוא אסור מטעם לך האמנתי בהמה שלי ולא לאחר דהא הוא בעצמו רוכב עליה. או שמשנה ונותנה לאיש אחר לרכוב עליה ואז דוקא כשבעל הבהמה בעצמו הולך עמה דאז אין בה משום השוכר אינו רשאי להשכיר. אבל כשאין א' מב' ענינים אפי' מכבד לקל אשור לשנות זהו כלל דברי ב"י. ומ"ש ב"י שנמלך שירכב עליה הוא או אחד מבני ביתו והבעלים עצמן הולכין עמה ומעכבין כו' האי או א' מבני ביתו אדלמטה קאי ור"ל או שאינו רוכב עלה הוא אלא א' מבני ביתו והיינו דוקא כשהבעלים עצמן הולכין עמה ואז אף אם הבעלים באים לעכב אין יכולין לעכב. ונראה שנדחק לפרש כן משום שאין דרך השוכר לילך בעצמו אחר הבהמה כשרוכב עליה א' משא"כ בעל הבהמה שהולך אחריה לפעמים אף שאינו רוכב עליה כדרך המחמר אחר הבהמה. גם אפשר דבא ליישב לשון או דכתב הרמ"ה דלפי פירושו שני ענינים הן ומיהו ללא צורך פירש כן וכאשר פירשתי בפרישה עיקר ואין נ"מ בין הפירושים לדינא:

ז

טוען עליו חצי כור [עיין בב"י שכתב מהיכן למד רבינו דין זה] וע"ש בדברי רש"י בד"ה קבל כתף כו' ומ"ש דאם הוסיף עליה ג' קבין חייב זה נלמד מהא דסיימו בגמרא ז"ל אמר רב פפא ש"מ ספינה בת תלתין כורין כו' ופירש"י דדייק כן מדתניא לפני זה דתוספת ספינה להתחייב עליה הוא כור וכל תוספת הוא א' מל' ממשאה ע"ש וא"כ ה"ה לחמור במשאו וכן מוכח שם מהתוספות בד"ה סתם ספינה כו' ע"ש במשא גמל:

ח

וכתב א"א הרא"ש ז"ל והלכתא כוותיה לאפוקי כו' דע של' הרי"ף הוא זה מ"ש והלכתא כוותיה והביאו הרא"ש והוסיף עליו וכתב לאפוקי מדרבא ולא בעי למיתב ליה אגרא יתירא וכ"ש דאין הלכה כאביי עכ"ל ור"ל דאין הלכה כרבא דס"ל דאף אם לא נכאב ונפצע מתוספת המשוי בעי למיהב אגרא וכ"ש כאביי דס"ל דוקא בשחבטו מיד הוא דחייב ולא כשנפצע ונכאב מהמשא בעודו עליו דהו"ל למשדייה דזה נתמעט בדברי רב אשי בהדיא משא"כ דברי רבא דלא אתמעט בהדיא בדברי (רש"י) [ר"א] ומש"ה כתב הרא"ש וכ"ש מדאביי ורבינו השמיט ולא העתיק מ"ש הרא"ש וכ"ש מדאביי ה"ט כיון דכ"ש הוה וגם איתמעט בהדיא בדברי רב אשי מש"ה לא רצה להאריך ולכתבו וק"ל: ל' הרמב"ם השוכר את הבהמה לשאת עליה משקל ידוע והוסיף כו' חייב כתב המ"מ נראה מדברי רבינו שאף ע"פ שדרך הבהמות לשאת יותר ממה שהטעינה זה כיון שהוסיף חלק א' מל' על המשקל ששכרה חייב עכ"ל וכב"י דתלמידו רשב"א כתבו דהיינו דוקא דאמר ליה משכיר לשוכר שהוא משכירה לחצי לתך רש"י ודברי הרא"ש בתשובה מסכים לזה עכ"ל ור"ל התשובה שהביא רבינו בסי' ש"ט ס"ג ע"ש שמבואר שם שכיון שהמשכיר התנה עמו כך ודאי ידע בבהמתו שלא יוכל לשאת יותר וכתב ב"י ע"ז שדברי טעם הן ודברי הרמב"ם הנ"ל אפשר שיתבארו עד"ז עכ"ל ונראה שדעת רבינו כמ"ש ב"י מדכתב דעת הרמב"ם ולא כתב שהרא"ש בתשובה חולק עליו ואעפ"י שהרא"ש הביא ראיה מהא דתנן בב"מ דף ע"ז השוכר חמור להוליכה בבקעה והוליכה בהר חייב והרמב"ם השמיט רישא דאותה משנה וכב"י בסי' ש"ט י"ל הא דהשמיט הרמב"ם הרישא היינו משום דס"ל דהשוכר להוליכה בהר והוליכה בבקעה אינו חייב אבל מה שקתני ברישא להוליכה בבקעה והוליכה בהר חייב ג"כ ס"ל כוותיה אלא שזה נכלל במה שקתני הסיפא ואם מפני המעלה חייב והרא"ש מזה ששכרה להוליכה בבקעה והוליכה בהר הוא ראייתו וק"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.