דרישה/חושן משפט/קצג

דרישה ‏ חושן משפט קצג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כל המחובר לקרקע כו' ז"ל המשנה בב"ב דף פ"ד הלוקח פשתן מחבירו ה"ז לא קנה עד שיטלטלנו ממקום למקום ואם הוא מחובר לקרקע ותלש כל שהוא קנה ובגמרא כו' [עי' ב"ח שמביאו]. ופירש ר"ש ז"ל דאמר ליה כו' לך וחזק בקרקע לקנות פשתן המחובר ביה דקרקע נקנה בחזקה וכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ואתא מתניתין לאשמועינן דחזקת קרקע מהניא לפשתן ואע"ג דלא זבין ליה ארעא ואשמועינן נמי דחזקה קילא דבלקיטת הפשתן מקצתו יכול לקנות הנשאר המחובר וכגון דא"ל המוכר לקוט מן הפשתן עצמו קצת ותייפה הקרקע ויהיה נקי לחרישה וכדאמר בח"ה האי מאן דזכי זכיא אדעתא דארעא קני וה"נ אם לקט מן הפשתן קצת ונתכוין לקנות הקרקע קני לה (דהוי תיקון דארעא וקונה בו כמו בנעל וגדר ופרץ) לקנות כל מה שעליה עכ"ל רשב"ם ונראה פשוט דמה שסיים רשב"ם בסוף דבריו וכתב ונתכוין לקנות הקרקע ר"ל שנתכוין להחזיק בקרקע ביפוי זה כדי לקנות על ידו מה שמחובר לה וכדמוכח ריש דבריו. ומ"ש ואשמועינן נמי דחזקה קילא כו' משום דקשיא ליה מ"ש פשתן דנקט מתניתין וכתב דלכי נקט מתני' פשתן לאשמועינן אגב דאפי' לא עשה בגוף הקרקע אלא חזקה קלה כגון תלישות מעט פשתן מועיל לקנות המחובר לקרקע אפילו אם המחובר ההוא ג"כ פשתן. ובזה דברי רבי' מבוארים דמהך סוגיא למד מ"ש כל המחובר כו' אפי' לא כיון לקנות כו' ומיירי במחובר לקרקע וצריך עדיין לקרקע וכדפי' רשב"ם וכמ"ש בפרישה ומה שהוסיף רבינו וכתב נקנה בכסף ובשטר ובחזקה זה פשוט שדין אחד לשלשתן בכל מקום. ועד"ז נוכל לפרש דברי הרמב"ם דבפ"א דמכירה דין י"ז כתב שם ז"ל. כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה כו' וכתב המ"מ עליו ז"ל ודין החזקה נתברר בפרק המוכר את הספינה על מתני' דהלוקח פשתן מחובר כו' (אלא שא"כ קיצר הרמב"ם דהול"ל אפי' לא כיון לקנות הקרקע כו' וכמש"ר כאן) והכ"מ תמה שם על דברי המ"מ וכתב עליו ז"ל ויש לתמוה דזהו על פי פי' רשב"ם דוקא אבל רבי' פירשו דמיירי באינו צריך לקרקע וכתב המ"מ עצמו בפ"ג דמכירה שקנה הקרקע בשכר היפוי וקנה הפשתן אגב הקרקע עכ"ל וא"כ אין דין הפשתן ענין לחזקה כלל עכ"ל הכ"מ שם וכן תמה בב"י כאן ולי לא קשה מזה מידי על המ"מ שהרי המ"מ עצמו סיים וכתב שם ז"ל דכן פירשו קצת מהמפרשים ולשון רבי' ז"ל כל' הגמרא עכ"ל הרי שגילה המ"מ שדברי הרמב"ם הן כל' הגמ' ונוכל לפרשם על ב' דרכים ומ"ש המ"מ בפי' הרמב"ם בפ"א דמכירה הוא ע"פ דרך פי' הרשב"ם ומ"ש בפרק ג' דמכירה בפי' הרמב"ם בע"א הוא ע"פ קצת מהמפרשים. אלא אי קשיא הא קשיא על סיום ל' המ"מ הנ"ל דכתב שם ל' הרמב"ם הוא כל' הגמרא ור"ל דנוכל לפרשם בע"א וכמ"ש וז"א דהרי הרמב"ם כתב שם בפ"ג פשתן כשהוא מחובר לקרקע ויבש שאינו צריך לקרקע וא"ל יפה לי קרקע כל שהוא וקנה כל מה שעליה כיון שתלש כל שהוא קנה הכל מפני התנאי עכ"ל הנה מדכתב ויבש שאין צריך כו' גם מדכתב יפה לי כו' וגם המ"מ הביא ל' הגמרא וכתב יפה לי משמע שגירסת ספרים שלהם היה יפה לי וע"פ גירסא זו וע"פ מ"ש ויבש מוכח דס"ל דפי' הגמרא דקנה בקנין אגב קרקע ולא כגירסת רשב"ם דגרס יפה לך ופירש דמיירי בקנין חזקה וכנ"ל. וע"ק שהמ"מ אמ"ש שם בפ"א דמכירה דדין חזקה נתבאר בפרק הספינה על מתני' דהלוקח פשתן כו' סיים וכתב ז"ל ויתבאר בפרק שלישי עכ"ל והן שני הפכים בנושא א' דהרי בפ"ג פי' המשנה והגמרא בקנין אגב. וע"ק דשם בפ"א לפני זה כתב המ"מ ז"ל ויש פירושים אחרים לחלק בין זו לזו ומ"מ דין החזקה כו' דצ"ע טובא מה ענין זה לזה שהפירושים אחרים לא נאמרו אלא לענין הלכתא דכל העומד ליבצר אי כבצור דמי אי לא אבל אריש דבריו דכל המחובר לקרקע וצריך לקרקע ליכא מאן דפליג. וע"ק דסיים וכתב ומ"מ דין חזקה נתבאר בפרק המוכר את הספינה כו' ובריש הדיבור כתב שם דהוא פשוט ומייתי הגמרא דפרק שבועת הדיינים כו' ע"ש. וכדי ליישב כל זה נראה דצ"ל דמ"ש המ"מ ומ"מ דין חזקה כו' לא קאי אמ"ש הרמב"ם ברישא כל המחובר לקרקע כו' דעל זה כבר כתב שהוא פשוט אלא קאי אמ"ש הרמב"ם בסיפא ואם אינו צריך לקרקע כו' ה"ז כמטלטלין לקנין דר"ל שאינו נקנה בחזקה ועל זה כתב המ"מ לפני זה שהרמב"ם לטעמיה דס"ל גם בשאר דינים דכל העומד ליתלש כתלוש דמי וע"ז מסיק וכתב ואפי' להפירוש האחרים שמחלקים בין זו לזו מ"מ דין החזקה כלומר מ"מ מ"ש הרמב"ם כאן שכל העומד לבצור כבצור דמי לענין שאינו נקנה בחזקה הוא דין אמת ונתברר ממתניתין דפרק הספינה והוא ע"פ שיטת פירושו דהרמב"ם דפ"ג דמכירה הנ"ל שפירש ההיא דפשתן מטעם תלוש וקנה באגב קרקע וכמ"ש לעיל וזהו שסיים המ"מ וכתב ויבואר בפ"ג ואף שלשון דין חזקה אינו עולה יפה לפי פירושו זה דמ"מ דין קניינו הול"ל כיון דבאינו צריך לקרקע איירי ויש לו דין תלוש מ"מ ניחא לן לסבול דוחק הל' דתיבה אחת ולומר דכתב אגב שיטפא דאיירי מחזקה מלסבול כל הקושיות ודוק. ועיין בב"י שכתב על דברי רבי' שכתב כל המחובר כו' דברי הרמב"ם פ"א דמכירה ופירשב"ם הנ"ל ומסיק וכתב עליו וכן כתבו התוס' שכתבו ז"ל לך ויפה לך קרקע כו' כלומר החזק בקרקע על ידי יפוי דהוי כעין נעל וגדר כ"ש ותהא שאולה לך להיות כחצירך לענין זה שתקנה מה שעליה עכ"ל וכתב בעל נמ"י דכיון שלא קנה אלא מדין שכירות קרקע יש לו להזכיר בפי' מקום שעומד בו הפשתן מושכר לך ביפוי זה עכ"ל (כמו שהביאו ב"י אבל חפשתי אחריו ולא מצאתי להאי נמ"י) אבל הרמב"ם בפ"ג דמכירה כתב כו' ע"ש משמע מלשון ב"י דסבירא ליה שדעת רשב"ם ותוספות הן שוין ותוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה מחולקים והוא מבואר שאינו אלא להיפך תוס' ורמב"ם דפ"ג דמכירה שוים בעיקרא דהאי דינא אלא שלדעת התוס' קני ארעא בחזקה דמעשה היפוי והפשתן באגב ולהרמב"ם וגם לנמ"י היפוי לא הוי בחזקה אלא בשכירות והפשתן באגב ולכן דייק וכתב יפה לי וכנ"ל. כלל העולה שהרמב"ם בפ"ג דמכירה והתוס' והנמ"י פירשו להמשנה והגמרא דהספינה דמיירי בפשתן תלוש וקנהו באגב וכן פירשה הרי"ף והר"י מיגא"ש ורשב"ם ורבינו פירשוהו דמיירי בפשתן מחובר וצריך לקרקע וקנהו מטעם חזקה עם הקרקע דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ודברי הרמב"ם דבפרק א' דמכירה אין להם הכרע ויכול להיות דלא איירי שם מסוגיא דהספינה זה מן הפשתן ודוק:

ב

וכתב הרמב"ם דוקא שצריך כו' בפרק א' דמכירה באותה בבא שכל המחובר כו' הנ"ל סיים ז"ל ואם א"צ לקרקע כגון ענבים כו' ה"ז כמטלטלין כו' וביאור לשונו הוא דברישא אמר שכל המחובר לקרקע נקנה באחד משלשה קניינים כמו קרקע עצמה ואינו מוכח מדברי הרמב"ם אלו שר"ל שקונים הקרקע כדי לקנות מה שעליה וכדברי רבי' הנ"ל דקיצור דבריו משמע שהמחובר עליה אם נותנין בעדו כסף או כותבים שטר על המחובר ההוא או החזיק בעצמו קנה ועל זה כתב בסיפא שאם אין צריך לקרקע דינו כמטלטלין ואינו נקנה בחזקה אלא במשיכה כדין שאר מטלטלין ועכ"פ מדבריו נשמע ג"כ לשיטת רבינו דה"ה לענין קנין דברים מחובר ע"י חזקה או קנין כסף או שטר של קרקע נמי איכא האי חילוק לדעת הרמב"ם ולכן כתב רביני וכתב הרמב"ם דוקא שצריך כו' משמע כאילו כתב הרמב"ם כן על הני בבי שהזכיר רבינו לפני זה דהיינו כשבא לקנות הפשתן ע"י קנין הקרקע. ולא (כתב ב"י) [כב"י] שציין דברי רבינו כל המחובר לקרקע וכתב עליו ז"ל כתב הרמב"ם בפרק א' דמכירה כל המחובר לקרקע כו' ורבינו מפרש דבריו דאפי' לא כיון כו' וכן נמי אם מכר לו כו' עכ"ל ב"י. ונראה דהב"י כ"כ משום שראה שרבי' כתב אדבריו הנ"ל סוף דברי הרמב"ם דלשם דאם א"צ לקרקע סבר דודאי גם ריש דברי הרמב"ם מפרש רבי' כדבריו וזה אינו מוכרע כלל ודוק: כגון הענבים העומדות ליבצר דינם כמטלטלין לענין קנייה כו' בכ"מ דייק מדכתב לענין קנייה ואונאה דלענין שבועה מודה הרמב"ם דלאו כבצורות דמיין וכרבנן דר"מ דפרק שבועת הדיינים וא"כ קשה דבפ"ה דטוען כתב טעמא ענבים העומדות ליבצר כו' והודה במקצתו ה"ז נשבע עליהן כשאר מטלטלין והוא שאינם צריכים לקרקע שכל העומד ליבצר כבצור דמי כו' הרי לך שגם לשבועה ס"ל דכבצור דמי וכתב דצ"ל דשאני ליה להרמב"ם בין שבועת שומרין לשאר שבועה וס"ל דפלוגתא דר"מ ורבנן דוקא לענין שבועת שומרין ובההיא קיי"ל כרבנן דלאו כבצורות דמי אבל בכל שאר שבועות ושאר מילי כתלושין דמי ודין מטלטלין להן (וכ"כ ב"י לעיל סימן צ"ה) ומ"ש כאן לענין קנייה ואונאה ר"ל לאפוקי לענין שבועה דאיכא שבועה דחשבינן להו ביה כמקרקע והיינו שבועת שומרין ובפ"ה דטוען מיירי משאר שבועות והכי דייק נמי לישנא דפ"ב דשכירות שכתב הרי הן כקרקע בדין השומרין משמע דוקא בשומרין (ונראה שגם מ"ש המ"מ בפ"א דמכירה ז"ל וא"נ דשבועה שאני כו' ר"ל שבועת שומרין דאלת"ה תקשה ליה ההיא דפ"ה דטוען) כל זה כתב הכ"מ שם ועמ"ש עוד שם ונראה לכאורה דכן הוא דעת רבי' מדכתב ונראה דכמחובר דמי דהא לענין שבועה כו' ומה ראיה היא זו הא גם בשבועה פליג הרמב"ם דלא ס"ל כרבנן וכמ"ש הוא בעצמו בשמו לעיל סי' צ"ה אלא לאו ש"מ דפשיט ליה לרבי' שגם הרמב"ם מחלק בין שבועת שומרים לשאר שבועה וכנ"ל ומש"ה כתב רבי' ונראה כו' דהא כו' ולא כתב ולא נהירא דהא לענין שבועה כו' בל' סתירה משום דגם רבי' ידע שיש לחלק ולומר דרבנן דוקא בשבועת שומרים מיירי אלא דמסתבר ליה יותר שאין לחלק. אך קשה דלעיל בסי' צ"ה הביא רבי' בתחלה דברי הרמב"ם ודברי הרא"ש ואח"כ הביא דעת ר"י מיגא"ש שחילק בין שומרים לשאר מילי משמע דס"ל לרבינו שהרמב"ם פסק לעולם העומדות ליבצר כבצורות דמיין וא"כ הדרא קושיא לדוכתה ל' דהא דכתב רבי' כאן ואפשר ליישב שמפני שהרמב"ם סתם דבריו בפ"ה דטוען ולא ידע רבי' טעמו אי משום דס"ל כר"מ ואי משום דחילק בין ענין לענין לכן סתם שם רבי' מתחלה והביא מתחלה דברי הרמב"ם שבשבועות דמודה מקצת לאו כמחובר דמיין ודעת הרא"ש ור"ח דאינו נשבע ומשום דפסקו כרבנן ואח"כ כתב דהר"י הלוי חילק ויכול להיות שגם הרמב"ם ס"ל כוותיה ועכ"פ כתב שפיר כאן לשון דהא כיון שר"י הלוי רבו חולק כן. א"נ יש לפרש דמ"ש רבי' דהא לענין שבועה חשבי להו רבנן כו' לאו כהוכחה וראיה לדבריו (בי') או לסתירה על דברי הרמב"ם אלא דינא דנפשיה קאמר ובא לאשמועינן שלא לחלק בין קנייה לשבועה וכקצת דעות דס"ל הכי וכמבואר לעיל סי' צ"ה דהא בשבועה ס"ל לרבנן דהוה כמחובר ופשיטא דהלכתא כוותייהו דרבנן ולא כהרמב"ם שפסק [כר"מ] שהוא יחיד ומשום דכאן לא איירי בדין שבועה [קיצר] וסמך אמ"ש בסי' צ"ה וכתב ראיה לנפשו כיון דמצינו לרבנן שס"ל דלענין שבועה דינו כמחובר ה"ה נאמר כן לענין קנייה ואונאה. ועמ"ש לעיל בסי' צ"ה סעיף ה' טוב טעם לביאור דברי הרמב"ם ורבי' למ"ש שם וכאן:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.