גליוני הש"ס/שבת/פח/א

דף פ"ח ע"א

דרש ההוא גלילאה עליה דר' חסדא. נ"ב כלשון זה ב"ק נ"ב א', מכות כ"ג א', לעיל ל"א ב':

ברוך רחמנא דיהב אוריאן תליתאי כו'. נ"ב אין הל' שוה בכוונה דתליתאי דאוריאן ודעם הכוונה שכלול משלשה וע"י תליתאי ביום תליתאי בירחא תליתאי הכוונה שהוא משלישי ועיין פרה פ"א מ"א מה הלשון שלשית כו' אם אומר אתה שלישית לאחרות במניין וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים כו' ע"ש הרי דיש חילוק בזה דכשרוצין לומר שלישי צ"ל שלישית וכשרוצין לומר שכלול משלשה היינו שיש לו שלשה שנים צ"ל שלשית וכאן ל' תליתאי מוסב על ב' הכוונות הנ"ל ואולם יותר מזה מצינו ל' משולש דאין הכוונה שיש בו ג' רק שיש בו שליש עיין ב"מ ס"ח א' במשנה ומגדלין אותן עד שיהו משולשין וברש"י לכשיעמדו על שליש גדילתן כו' ע"ש ועיין ר"ה י"ג א' ועשת את התבואה לשלש השנים אל תיקרי לשלש אלא לשליש ומשמע דלשלש א"א לפרשו כמו שליש מדהוצרך לומר אל תיקרי וע"ע סנהדרין ע"ז ב' שלישית מכמה רביעית אין למעלה הימנה ע"ש דכוונת שלישית שיש בה שלשה ורביעית שיש בה ארבעה לא שהיא שלישית ורביעית לאחרות עש"ה וע"ע רש"י סנהדרין ס"ה ב' ד"ה עיגלא תילתא דכ' הפי' הב' דהכוונה שלישי וא"כ הל"ל תליתאי משא"כ תילתא הוא כתיבת שליש והוא ג"כ חידוש תיבת שליש שיהי' כוונתו שלישי וע"ע ערכין ט"ו ב' לשון תליתאי קטיל תליתאי דתליתאי הא' פירושו שלישי והב' פירושו שלשה עש"ה וע"ע רש"י סנהדרין ק"ב ד"ה ה"ג מכאן ואיליך היו יונקין מש"ש ושלשה היינו שלישי כו' עש"ה:

אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורש. נ"ב בס' חידושי גור אריה כ' נ' דה"פ כיון שקיבלו עליהם מקרא מגילה שהוסיפו מצוה מחמת עצמם א"כ לא נוכל לומר שהם אנוסים לקבלת מצוות שאם היו אנוסים לקבלת מצוות מתחלה למה הי' להם להוסיף מעצמם ודמי זה להא דתנן עמד ניקף וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל מפני שבזה שהוסיף לגדור מחיצה רביעית גילה דעתי' דניחא ליה וא"כ הכל ניחא ליה עכ"ל ז"ל ויש עוד דמיון מהך דקידושין נ"ב ב' אם היו הבעלים מלקטים ומוסיפים עליהם בין כך ובין כך תרומתו תרומה דכיון דעוד הוסיפו גלו דעתיהו דניחא להו בעיקר תרומתו שתרם וע"ע דמיון יותר קרוב בירושלמי שביעית פ"ו ה"א מכיון שקיבלו עליהן דברים שלא היו מחויבים עליהן אפי' דברים שהיו מחויבין העלה עליהן כאילו מאיליהן קיבלו עליהן:

עמא פזיזא דקדמיתו פומייכו לאודנייכו. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ש"י ובכתבי אגדה שלי כתבתי פנים רבים בביאור הקדמת עשי' לשמיעה וכעת נ' עוד עפ"י גמ' מנחות פ"א ב' האומר הרי עלי תודה בלא לחם כו' כופין אותו ואומרים לו שמור ושמעת כו' מאי שמור ושמעת אמר אביי שמור הבא תודה ושמעת הבא לחמה ומשמע דשמיעה מורה על קיום הדבר בשלימות הגמור וזהו שמור לעיקר החיוב להביא תודה ושמעת שתקיימנו בשלימות גמור דהוא עם הלחם וזהו ושמעת הבא לחמה והנה בעניין קיום כל המצוות הנה לקיימם מיד בשלימות הגמור בלי שום פני' רק בלב זך לשמו ית' לבד זה וודאי א"א ורק צריך האדם לעשות עכ"פ כפי יכולתו ואז ע"י העשי' שעושה מה שנצטוה אז ברבות הימים יזכהו ד' בשכר העשי' גם ללב זך ושלם שתהא עשייתו בשלימות הגמור כראוי וזהו כל אשר דבר ד' נעשה מקודם ועי"כ ונשמע היינו נזכה ג"כ להיות העשי' בשלימות הגמור כראוי וכנכון דו"ק ונכון בס"ד:

תוד"ה מודעא כ' אור"ת דעפ"י הדיבור הי' כו'. נ"ב עיין מהרי"ק שורש ס"ג ושורש קס"ו ועיין שו"ת מהר"ם בר ברוך סי' תתקל"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף