גליוני הש"ס/עירובין/קד/ב

משלך נתנו לך. נ"ב כל' זה ירושלמי תרומות פי"א ה"א:

יצא שרץ שאין לו טהרה. נ"ב ע' שו"ת ח"צ סי' פ"ז מש"ש על דברי הרא"מ דהוצרך הנס בחנוכה אף דטומאה הותרה בציבור משום דשמן הוא רק ממכשירי הדלקה ובמכשירין לא הותרה טומאה ותמה עליו דעשיית שמן בטומאה הא אין בו איסור כלל וכי תימא ההבאה לבית המקדש אסורה האמר שמואל בשילהי עירובין המכניס שרץ למקדש פטור כיון שאין לו טהרה במקוה א"כ כ"ש בשמן כיון שאין לו טהרה פטור המכניסו עכ"ל וי"ל דלא בעי' שיהי' לו טהרה במקוה רק כל טהרה די וחשוב דומי' דזכר כו' דיש לו טהרה מיהת וע"כ זה השמן נמי אם אתה אומר שמותר להדליקו במנורה הרי מכי ימשול בו האור במנורה יטהר כולו דומי' דמשילת אור המזבח דמטהר הטמא בראוי לו כמבואר בזבחים מ"ג ב' וכ"ש מנורה דעדיפא ממזבח כמבואר שם כ"ז ב' האי רצפה והאי כלי שרת וא"כ כיון דיש לשמן טהרה ע"י משילת אור המנורה תו אסור להביאו למקדש כיון דההבאה רק מכשירין ואין דוחה טומאה ואף דאי אסור להביאו תו לא יהי' אפשר להדליקו ותו הבאתו מותרת (דהא אין לו טהרה דומי' דאדם דבידו לטבול דזה האסור להדליקו] דז"א דאם תאמר דהבאתו מותרת תו ראוי להדליק ותו יש לו טהרה ע"י ההדלקה ולכן כיון דהסברות מתהפכות נשאר באיסור דהבאתו באסורה דומי' דהך דעלה עלי' זכר דב"מ פרק ב':

יצא כ"ח שאינו נעשה אב הטומאה. נ"ב ע' ס' חידושי גור ארי' למהר"ל מפראג ז"ל שבת פ"ד ב' ד"ה והא לית לי' טהרה במקוה דכ' דלולי פירש"י כאן הי' הוא מפרש דאב הטומאה דכאן הכוונה דאינו נעשה גוף טומאה דאדם נעשה גוף טומאה בעצמו בזב ומצורע משא"כ כלי חרס א"א שיהי' גוף טומאה וה"ה דה"ל למינקט כל כלים רק דלרבותא נקט כלי חרס דאע"ג דאין לו טהרה וטומאתו עצומה טפי אפ"ה ממעט לי' קרא וכ"ש שאר כלי דאין נעשה גוף טומאה ויש לו טהרה דמימעט מהאי קרא ע"ש אריכות בזה בסוגיין ומש"ש אע"ג דאדם טמא מת נקרא אב הטומאה בכל מקום היינו משום שאפשר שיהי' ג"כ אב הטומאה בעצמו אבל כלי לא נקרא אב הטומאה עכ"ל ונ' כוונתו דאב הטומאה פירושו גוף ועצמיות טומאה וע"כ רק אדם דשייך בי' עצמיות טומאה בזב ומצורע לכן גם בקיבלו הטומאה ממת שבה הטומאה בו עצמיות ולכן נקרא אב ומשא"כ כלי דלא שייך בי' עצמיות טומאה לכן הוא רק מקבל הטומאה ואינו נקרא אב ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף