גליוני הש"ס/עבודה זרה/כד/ב

דף כ"ד ע"ב

מיתיבי ואת הפרות העלו כו'. נ"ב ע' ס' קרבן חגיגה סי' מ"א ומש"ש ולענ"ד שהוקשה לחכז"ל דאין עולה באה מהנקיבה כו' צע"ג שלא הביא גמ' דכאן דעמדו ע"ז ואמר דילמא בבמת יחיד כו' והי' מדינא לא הוראת שעה כדבריו שם ועש"ה כל הסימן:

מזמורא יתמא. נ"ב י"ל הפי' עפ"י גמ' מגילה י"א א' ר' יוחנן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו אימתי ראו וגו' בימי מרדכי ואסתר והנה מקרא זה הוא במזמור הנ"ל א"כ מזמור הנ"ל קאי על נס פורים ונס פורים הי' ע"י אסתר דהית' יתומה מאב ואם ולכן נקרא מזמורא יתמא וגם י"ל עפ"י גמ' מגילה ז' ב' מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע כו' ומוכח דנס פורים עניינו בסילוק הדעת כי הוא מעלה ממדריגת הדעת וכמדומה ברור שכן ראיתי כתוב בספרי חכמי האמת בכוונת הגמ' הזאת וע"כ מפאת זה ג"כ נקרא מזמורא יתמא ע' לעיל י"ג ב' רש"י ד"ה יתמא כ' בלא דעת וכן י"ל דלפי שהי' הנס ע"י יתומה שע"ש זה נקרא מזמורא יתמא כנ"ל באופן א' לכן לזכר זה חייבו לבסומי עד דלא ידע כו' כי סילוק הדעת נקרא יתמות כנ"ל:

תוד"ה פרה כ' ויש לתמוה כו'. נ"ב ע' שאילת יעב"ץ סי' פ"א:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף