גליוני הש"ס/יבמות/כא/א

דף כ"א ע"א

חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא. נ"ב בס' מאה קשיטה להרמ"ע ז"ל כ' דעשה דייבום היא מנותקת לעשה דחליצה ונ' כוונתו דהא דכתי' ואם לא יחפוץ וגו' הוא כמו לאו הניתק לעשה דאמרה תורה דאם עבר על הלאו יעשה כך וכך ותתוקן עבירתו בכך אף כאן אמרה תורה שאם יבטל עשה דייבום זהו תקנתו לחלוץ ויתקן בזה עבירת ביטול עשה דייבום ולפי"ז אין שייך כלל לומר דלא תדחה עשה דייבום לל"ת מפאת דאפשר בחליצה דהא אין חליצה מצוה עצמותית רק תיקון ביטול הייבום ואין אומרים לאדם עמוד וחטא בשביל שתתקן והך דמשהה חמץ ע"מ לבערו דכ' תוס' דאינו עובר כבר תמהו בזה ומצאתי דוגמת דברי הרמ"ע הנ"ל דכ' עניין ניתוק מעשה לעשה גם בשו"ת חוט השני סי' י"ח ד"ה ועוד אומר אני ע"ש שכ' לעניין מפתה דאמרה תורה שיכנסנה ואם לא יכניסנה יתן קנס וז"ל והרי בכל לאו הניתק לעשה כיון שקיים העשה כבר נתבטל הלאו ואין לו עונש הלאו שהוא המלקות וכ"ש כאן שאין עליו אלא עשה הניתק לעשה שאם יקיים העשה האחרונה שאין עליו העשה הראשונה כו' עכ"ל ז"ל וכזה נמצא לו עוד ז"ל בסי' צ"ב וז"ל ומה שתמהת למה באמת לא נכוף אבוהי למיפרקי' כמו בכל מ"ע שבתורה ה"ט כיון דגמרי' מדכתי' תפדה תפדה דהיכא דלא פרקי' אבוהי חייב לפדות את עצמו הוי כאילו נתנה לו התורה הברירה שיכול לסלק מצות פדיון הבן מעליו ולהניחו לבן עצמו והוא דומה כלאו הניתק לעשה שאין לוקין עליו עכ"ל ז"ל וצ"ע דא"כ גם למול את בנו וללמדו תורה לא נכופו דהתם נמי ילפי' מקראי דאי לא מהליה ואגמרי' אבוהי מחייב איהו למימהל ולמיגמר נפשי':

ומאי משמע דהאל לישנא דקשה הוא דכתי' ואת אילי הארץ לקח. נ"ב יומא ס"ז ב':

משל דר' אושעיא למה הדבר דומה. נ"ב כזה בנדה ס' ב':

שלאחריו אינו משתמר. נ"ב גי' השאלתות פ' אחרי מכאן ומכאן אינו משתמר:

ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי. נ"ב מעין זה תמיד כ"ו א' שומרים משמרת למשמרת:

א"ל אביי לר' יוסף הא דאוריתא הוא דאוריתא ופירשו רבנן כל התורה נמי פירשו רבנן. נ"ב כעין זה גיטין נ"ט ב':

תוד"ה אי הכי כ' מאם אם חמיו כו'. נ"ב עיין שו"ת גאונים בתראי סי' ל"ח:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף