אילת השחר/יבמות/כא/א
רב יהודה אמר מהכא ואזן וחקר וכו' עד שבא שלמה ועשה לה אזנים. לפי"ז אין כאן מקור לגזור על שניות דוקא, אלא זה מקור לעשות גזירות לדרבנן.
עשו משמרת למשמרתי וכו' הא דאורייתא היא. יש לעיין אם האי משמרת קאי על כל א' דצריך לעשות משמרת, ואינו תלוי בחכמים כלל, אלא דחכמים יאמרו מה המשמרת שצריך לעשות, דודאי אין כל א' יכול לקבוע מה המשמרת שצריך, וכמו דחזינן לקמן פלוגתא בכמה שניות אם הם ג"כ אסורות, או דהדין משמרת נאמרה לחכמים שיעשו משמרת, וכ"ז שלא יעשו המשמרת אינה אסורה, והנה אם רק ע"י חכמים יתחדש האיסור מה הוי קשה לי' דזה דאורייתא, הא כמו דיש לאו דלא תסור בעובר על דרבנן כמו דס"ל להרמב"ם ז"ל, ומ"מ מקרי איסור דרבנן, ה"נ מצד משמרת, וצ"ל דשאני הכא דמסרו הכתוב לחכמים לעשות משמרת לפי הבנתם, וע"ז פריך דהוי דאורייתא, משא"כ לא תסור דלא כתבה תורה שהם יתקנו, אלא במה שתיקנו צריך לשמוע בקולם.
שם. עשו משמרת למשמרתי. יש להסתפק בכל התקנות דרבנן שתיקנו כדי שלא יבוא לידי איסור דאורייתא האם בלי זה החשש הוא שיתחלף לו האיסור בהיתר, ויחשוב דכמו שאם אמו מותרת כך גם אמו מותרת, או שאין חוששין שיטעה בדין להתיר את האיסור, רק שיתגבר עליו יצרו ויבוא לידי איסור, ולכן הוסיפו לאסור יותר שלא יבוא לעבור על האסורות לו מן התורה, אך קשה לומר שע"י שיהא מותר ליקח שני' יתגבר יצרו לקחת ערוה, אבל מצד שני אם נפרש דחיישינן שיטעה בדין, ג"כ קשה איך יבוא להחליף בין אמו לאם אמו, דהא ברור וידוע שזו אמו ואסורה וזו אם אמו, ולעיל (כ' ב') אמרי' יבום בנחלה תלי רחמנא מידע ידיע, וכן בבנים ובישיבה מידע ידיעה, ומהאי טעמא לא גזרו בהו ולמה כאן בעריות ניחוש שיטעה בדברים ידועים וברורים הרבה יותר, וצ"ל דהתם דאיירי לאסור לקיים מצות יבום, סגי בסברא דמידע ידעי כדי שלא יגזרו לבטל מצות יבום, אבל כאן דמיירי על עצם דין היתר לישא שניות, גזרינן שפיר ולא מספיק לומר מידע ידעי.
רש"י ד"ה עריות אפשר בתקנה. כל זמן שלא הוליד ממזר וכו'. משמע דמשהוליד ממזר אי אפשר בתשובה, וצ"ע דהא לכל חטא מועלת תשובה אע"פ שנעשה קלקול על ידו, והרי גם כשרצח לא יוכל לתקן מה שעיות ומ"מ תשובה מועלת, וכן בתוס' הרא"ש כאן כתב דאפי' כשהוליד ממזר מהני תשובה, ועי' בתוס' ב"ב (דף פ"ח ב') שכתבו ב' דעות בזה אי מהני תשובה. ויש שפירשו דעצם הדבר להוליד ממזר הוי נמי עבירה, עי' קובץ הערות לדף ב' א'. אך מ"מ למה לא תועיל גם על עבירה זו תשובה, דהא לכל עבירה מועלת תשובה.
בא"ד. אבל מדות גזל את הרבים הוא ואינו יודע למי יחזיר. נמצא לפי"ז דאין כאן חומר עונשן של מידות, דגם במידות אם היה יודע למי הפסיד יכול להחזיר ותהא לו תקנה, והחילוק הוא רק דבמידות שרימה רבים אינו יודע למי להשיב, ומ"מ יש חילוק בין מידות לעריות בחטא עם רבים, דעריות א"צ לדעת במי חטא כדי לעשות תשובה, ולכן אפי' אם היו רבים יש לו תקנה, משא"כ במידות כשגזל רבים אינו יודע למי ישיב ואין לו תקנה.
הרמב"ם (פ"ז מהל' גניבה הי"ב) כתב החילוק שזה בינו לבין המקום וזה בינו לבין חבירו, ויל"ע מ"ט חשיב ליה בינו לחבירו, הרי האיסור במידות הוא עצם מעשה הרמאות ולכן אסור אפי' הוא פחות משו"פ, וכמשה"ק המנ"ח (במצוה רנ"ח) דילקה על זה כיון שהלאו אינו בתשלומין, משום שאין האיסור מה שגזל את חבירו אלא עצם המשקל במדה חסירה.
תוד"ה רב יהודה. והא דאמר פ"ב דעירובין בשעה שתיקן שלמה נט"י ועירובין וכו'. בתו"י תירץ דלא חשיב אלא דבר התלוי בחכמה ובסברת הלב אבל הכא אין הדבר תלוי בחכמה וכו'. וצ"ב כוונתו, ואולי כוונתו דנטילת ידים ועירובין יש בהם הלכות הבנויות על סברות והבנות עמוקות של חכמים ונתחברו ע"ז מסכתות שלימות משא"כ שניות [עי' חזו"א אמונה ובטחון פרק ג' אות כ"ג].
אי הכי אשת חמיו נמי תימא אני מותרת לך ובתי אסורה לך. צ"ב מהו הלשון אי הכי, דמשמע דדוקא לאחר מה שמפרש על בת חורגו קשיא ליה דתימא נמי הכי באשת חמיו, ולכאו' הרי זה קושיא בפני עצמה, ואפשר דבאמת הרי אין כ"כ חידוש בהא דקתני דאומרת לו אני מותרת וכו', ולכן לא שייך כ"כ להקשות מ"ט לא קתני לה באשת חמיו, רק אחרי שפירשה הגמ' דנקט התנא בת חורגו בין השניות אע"פ שהיא דאורייתא, רק כדי שנוכל להשמיענו דאפי' שבתה אסורה מ"מ היא מותרת כמש"כ בס' חוסן ישועות, והיינו דקאמר דאומרת לו אני מותרת למרות שבתי אסורה לך, לכן קשה אי הכי, שזה חידוש גדול להשמיענו לדינא, ליתני נמי אשת חמיו וכו', דגם כאן יש אותו חידוש דבתה אסורה והיא מותרת.
ומה דמשני הא פסיקא ליה והא לא פסיקא ליה, יש לפרש דה"ק דבחורגו שבתה אסורה לו לעולם הו"א דגם אשת חורגו תיאסר כמו בתה, והשמיענו דמ"מ מותרת, אבל באשת חמיו דבתה אינה אסורה אלא כל זמן שאשתו בחיים, וכדי לאסור אותה לא שייך לאוסרה יותר מבתה, והא בודאי אם תמות בתה לא יהא שייך להתיר אותה, דהא לא ניכר אז שמשהו נשתנה בה גופא, וע"כ נצטרך לאוסרה גם כשתמות בתה, נמצא דנצטרך לאוסרה יותר מהבת שהיא ערוה גמורה, לכן פשוט דלא נוכל לגזור כלל לאסור אותה, ואין כאן רבותא לומר דלא נאסור אותה לכן לא קתני לה.
תוד"ה ומותר באשת חמיו. וא"ת תורה היא לאסור'. ביש"ש ביאר דס"ד לאסור אותה דכמו שאשת דודו היא דודתו ה"נ אשת חותנו מקרי חותנתו. ובערוך לנר כתב דס"ד למילף ק"ו מה אחיו דמותר בבתו אסור באשתו חמיו דאסור [חתנו] בבתו של חמיו דהיא אחות אשתו כ"ש דאסור באשתו, והנה להיש"ש לא הוי לימוד מדברי קבלה, דזה רק גילוי מילתא בעלמא שזה לא מקרי חותנתו, אבל להערוך לנר אם זה ק"ו איך ידעינן מזה דמותר, וצריך לומר כיון דדוד נשא, ע"כ הי' לו קבלה למשה מסיני נגד הלימוד של הק"ו.
ועל עצם הק"ו יש לדון, דמה דאסורה אחות אשתו אינו משום דלחמיו יש לו דין בה בתור בתו, דאף אם לא הי' לה שם בתו של חמיו ג"כ היתה אסורה לו, דמה שהיא אחות אשתו אינו תלוי בשם בת של חמיו, ושפיר יש לחלק דאחות אשתו אסור, אבל אשת חמיו דבאנו לאסור משום שהיתה אשתו, לא מצינו דחמיו גורם לאיזה שם איסור לאשתו.
בא"ד. שני חורגין שגדלו בבית אסורה מפני מראית העין ר"ח אומר יסבון באתרא דלא חכימי להו. פי' במקום שאין מכירין אותם. וק"ק דהא כל דבר שאסרו מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור, ולמה יועיל מה שאחרים אינם מכירין אותם, והראוני בשו"ת רעק"א (תנינא סי' ס"ח) שעמד בזה.
בא"ד. שמא אח"כ אסרום. משמע דאע"ג דאינו ברור דהא יתכן דהירושלמי פליג עם ש"ס דילן ואז לא הי' לנו לאוסרה, מ"מ ר"ת אסר כיון דאפשר דאח"כ אסרו, ולכאורה הכונה שאסרו אח"כ חכמי הש"ס [וכן משמע דהבין במצפה איתן], ויש לעיין לפי"ז דהא ספק בדרבנן לקולא, ובפרט צ"ע לפי מש"כ הנימוק"י שכבר קידש אותה ורצה לעשות נישואין ור"ת הצריך לגרשה, ואיך החמיר להוציא מספק דרבנן. ועי' בנימוק"י דהביא פלוגתא בהא דמיבעיא לן לקמן בשניות דר' חייא אם יש להן הפסק, דיש דפסקו לקולא כספק דרבנן ויש שכתבו לחומרא.
אמנם ביש"ש מבואר דסברת ר"ת כיון דהר"ח וה"ג כתבו לאיסור, מסתמא ידעו דהגאונים שאחרי בעלי התלמוד אסרום. והקשה עליהם כיון דבפ' משוח מלחמה דנו לאסור משום מראית העין והכריעו דאין לאסור דקלא אית לי', איך הגאונים יכולים אח"כ לאסור, דבזה לא שייך שינוי בדורות האחרונים. והיינו דמש"כ התוס' שמא אח"כ אסרום, אינו כמו מה שכתבו בתוד"ה לא אסרו, דשם קאי על דורות האחרונים אחרי התנאים שבברייתא, וכאן הכונה אחרי בעלי התלמוד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |