גבורת ארי/יומא/נג/ב

גבורת ארי יומא נג ב

דף נ"ג ע"ב

איבעי להו למיקום פירש"י ולא יחזיר לאלתר משמע דאין שיעור לדבר והרי"ף פי' בספ"ה דברכות דאית ליה למיקם התם עד דפתח ש"צ וכדפתח ש"ץ הדר לדוכתיה ואיכא מ"ד עד דמטי ש"ץ לקדושה:

וכ"ת אורחא דמילתא היא למיתב בימין ת"ש פרש"י שהימין מוכנת להשתמש בה לכך נתנו הלוחות בימין ולאו חשיבותא דימין הוא וק"ל הא בספ"ט דברכות (דף ס"ג) אמר' מפני מה אין מקנחין בימין א"ר מפני שהתורה נתנה בימין שנאמר מימינו אש דת למו אלמא ילפינן מהכא דימין חשיבה וי"ל דודאי אין חשיבות לימין על שמאל דנימא דמחמת שימין חשוב מש"ה ניתן בה תורה דודאי מצד עצמה אין לה שום חשיבות יותר מן השמאל והא דנתנה תורה בימין משום דאורחא למיתב בה מיהו לבתר שניתנה בה תורה קנתה מעתה עדיפותא על שמאל אע"ג דמשום דאורחא הוא אפ"ה תיתי מהי תיתי אפ"ה לאחר מתן תורה קנתה עדיפותא על יד שמאל הואיל וזכתה בנתינת התורה על ידה ולא ע"י שמאל מיהו הך מעלה דימין אינה אלא ביד ימין אבל לא בכל צד ימין דהא מצד עצמה אין לה שום חשיבות על של שמאל אלא מחמת מתן תורה והא מעלה ליתא אלא ביד ימין לפיכך אין מקנחין בה הואיל ובתר מתן תורה יד ימין קנתה מעלה על יד שמאל שנתנה תורה ע"י אבל נותן שלום בימינו מכל צד ימין מיירי אין לומר דימין אית ליה עדיפותא מ"מ ק"ל על פירש"י דהאמר ת"ש יפול מצדך אלף ורבבה מימינך הימין סובלת רבבה מזיקין אלמא דכל צד ימין מצד עצמה עדיפא משל שמאל הואיל וסובלת יותר מזיקים מצד שמאל א"כ התם בפ"ט דברכות יותר הול"ל טעמא דאין מקנחין בימין מהאי קרא דש"מ דצד ימין יש לו חשיבות מצד עצמה על צד שמאל ויד ימין נמי בכלל והתוס' פי' וכ"ת אורחא דמילתא אדרבה כמו שהקב"ה יהב בימינו ה"נ יתן שלום לימינו ברישא ת"ש יפול מצדך אלף אלמא יש לו לבקש על שמאל ברישא וטעמא משום דהוי לימין הקב"ה ברישא וק"ל על פי' זה דא"כ ל"ל למימר וכ"ת אורחא דמילתא הו"ל להקשות אדרבה מה"ט ימין עדיף וכ"ש הו"ל ליתן שלום לימינו ול"ל למימר כלל להא דאורחא הוא ועוד מכח ה"ט דאורחא הוא האי אדרבה ל"ק הא מדנתן בימינו ש"מ דימין עדיף דהא לא אריא על עדיפותא דימין אלא משום דאורחא הוא מיהו יש לקיים לעיקר פי' התוס' דהאי וכ"ת דקאמר לא מטעם אדרבה קא ק"ל אלא ה"ק נהי דבתר ימין ושמאל דהקב"ה אזלינן אפ"ה אין ראיה משם דימין עדיף דהתם ה"ט דאורחא הוא ת"ש יפול מצדך ש"מ דיש לבקש על שמאלו ברישא אלא דאכתי קשה לי' דא"כ איך טעי אביי למיהב לימינא ברישא דלפ"ז מאי ואומר ושמא י"ל דאביי הווי ס"ל דמש"ה נקיט ואומר כפי' רש"י:

מאי מצלי רבא בר ר"א כו' משמיה דרב בפ"ג דתענית (דף כ"ד) גרסינן התם משמיה דר"י וגי' דהתם נ"ל עיקר דהני רבנן תלמידי ר"י הוו כדאמר בפ"ד דביצה (דף ל"ב) רבא בר רב אדא ורבין בר ר"א אמרי כי הוינן בי רב יהודה הוה מפשח ויהיב לן אלותא אלותא:

שחונה וגשומה והתם גירסא איפכא גשומה ושחונה וגירסא דהכא נ"ל עיקר לפי מאי דמסיק אם שחונה תהא גשומה מ"מ צריך טעם מפני מה התפלל על גשמים יותר מכל דבר ונ"ל משום דאמרינן בפ"ק דתענית (דף ז') אין הגשמים נעצרים אלא בשביל מספרי לה"ר ואמרינן לעיל פ"ד (דף מ"ד) על מה הקטורת מכפר על לה"ר והשתא לבתר הקטרת קטורת שכיפר על עון לה"ר שמעצרת גשמים מתפלל על הגשמים:

שחונה פרש"י חמה כמו חמותי ראיתי אור תרגום יב"ע שחינת וק"ל האיך מתפלל כה"ג בלשון ארמית וכן לא יעדי דעביד שולטן הא ר"י גופיה אמר בפ"ז דסוטה (דף ל"ב) כל השואל צרכיו בלשון ארמית אין מלאכי השרת נזקקים לו לפי שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית ושמא י"ל דה"מ בשואל צרכי יחיד אבל שואל צרכי רבים כגון כה"ג ביוה"כ שמתפלל על כל ישראל אפי' בלשון ארמית שפיר דמי וכהאי גוונא אמרינן התם דפריך אדר"י מהא דתנן תפלה בכל לשון ומשני ל"ק כאן ביחיד כאן בציבור מיהו מדמחלק בין יחיד לצבור משמע דלציבור גופייהו הוא דש"ד אבל לא ליחיד המתפלל בעדם דה"ט דלציבור ש"ד משום דכתיב הן אל כביר לא ימאס כדפירש"י התם וה"ט לא שייך ביחיד המתפלל על הציבור ושמא י"ל דכה"ג אלים תפלתו דכציבור דמי והמחוור נ"ל דבמקדש שהשכינה שורה שם שאני דאפי' [יחיד] יכול להתפלל שם בלשון ארמית דבמקום שכינה א"צ למלאכי השרת כדאמ' בפ"ק דשבת ר"א כי הוי אזיל למשאל בתפיחא זימנין אמר רחמנא ידברינך לשלם ופריך עלה מהא דר"י ומשני שאני חולה דשכינה עמו וא"צ מלאכי השרת להכניס תפלתו וכ"ש המתפלל בבהמ"ק שהוא מקום שכינה:

אם שחונה תהא גשומה בפ"ק דתענית גרס וטלולה אפשר דגי' דהכא דל"ג וטלולה היא עיקר דהא אמ' התם רפ"ק בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר לפי שאין נעצרים ואפשר דגי' דהתם עיקר דהא אמרינן התם אם בא להזכיר מזכיר וה"ט משום דטל דברכה מיעצר וי"ל דכה"ג מתפלל על טל דברכה ואין הכרע איזו גירסא היא עיקרית וממה דבירושלמי גרס טלולה אין להוכיח ממנו על גי' הגמ' שלנו דהא שם הוסיף עוד על תפלת כה"ג כמה דברים שלא הוזכר בגמ' דידן וגם גורס שם שחונה וגשומה ואינו חושש לקושית גמ' שלנו שחונה מעליתא היא ובעלי פייטות יסדו עפ"י הירושלמי והכניסו דברים רבים בנוסח התפלה ומ"מ תימא עליהם שלא אתיא כשום א' מב' הגמרות מיהו בהא דגשומה אם שחונה אחזו דרך גמ' שלנו מ"מ ק"ל וכי תפלה פסיקא היא הא בפ"ט דב"ב (דף קנ"ז) אמר ר"ז האי יומא קמא דריש שתא אי חמימא כולה שתא חמימא ואי קרירא כולה שתא קרירא למאי נ"מ לתפלה של כה"ג ופי' התוס' שמתפלל אם חמה שלא תהא חמה יותר מדאי ואם קרירא שלא תהא קרירא יותר מדאי ושמא י"ל דנוסח זה דאמרינן בשמעתין היה מתפלל ברוב השנים ומ"מ באיזה מן השנים היה מתפלל בסגנון אחר לפי מה שראה בר"ה:

ולא תכנס לפניך תפלת עוברי דרכים שם גרס לה למעלה מיד אחר אם שחונה תהא גשומה וגי' דהתם נ"ל עיקר דהא תפלת עוברי דרכים הוא שלא ירדו גשמים וזה שייך לעיל מיד אחר אם שחונה תהא גשומה ומתפלל שלא יועיל תפלת עוברי דרכים למנוע הגשמים ומה ענין להפסיק ביניהם בהא דלא יעדו והא דמבקש דלא יעדו עביד שולטן בתר קטורת נ"ל משום דאמרינן בפ"ק מקדש שני חרב מפני שנאת חנם ודבר הגורם לה הוא לה"ר מש"ה אחר קטורת שמכפר על לה"ר מתפלל דלא יעדו עבד שולטן ע"י גלות וחורבן הבית והא דלא יהיו עמך ישראל צריכין לפרנס שייך נמי לתפלת גשמים דאמ' בפ"ק דתענית גשמים היינו פרנסה וקצת ק"ל אמאי הפסיק בין גשמים לפרנסה דחד ענינא הוא בהא דלא יעדו עביד שולטן:

מימות נביאים ראשונים פירש"י דוד ושמואל מפ' במס' סוטה ואני תמה דהא במסקנא התם לא קיימא הכי ומפ' התם מאן נביאים ראשונים לאפוקי חגי זכריה ומלאכי דאחרונים נינהו ולי נראה מהא דאמרינן בפ"ג דתענית (דף כ"ו) התקינו נביאים ראשונים כ"ד משמרות ואמ' בגמרא התם דדוד ושמואל העמידו על כ"ד אלמא קרי להו נביאים ראשונים התם וההיא דהכא י"ל נמי כן דהא דוד עם שמואל מצאו מקום המקדש מה"ת כדאמרינן בפ"ה דזבחים (דף נ"ח):

נטל דם השעיר והניח דם הפר נ"ל דהא אתיא אליבא דר"י דאמר לא היה אלא כן א' בלבד מש"ה צריך ליטול דם השעיר קודם הנחת דם הפר דאלו לרבנן מניח של זה תחלה ואח"כ נוטל להשני כדאמרינן גבי ההוא דנחית קמיה דרב בגמרא:

תנן כמ"ד ארון גלה לבבל משמע דהאי תנא ל"ל הא דתניא לעיל דיאשיהו גנזו וק"ל הא דאמ' בפ"ג דהוריות מפני מה משחו את יהואחז מפני יהויקים שהיה גדול ממנו ופריך ומי הוה שמן המשחה והא תניא דיאשיהו גנזו ודחיק שמשחוהו באפרסמא דכיא והמ"ל דלא ס"ל כמ"ד ארון נגנז אלא כמ"ד שגלה ולא נגנז וממילא שמן המשחה נמי לא נגנז דהא דאמרינן לעיל דנגנז אינו אלא דיליף בגז"ש מארון שנגנז ואי ארון לא נגנז איהו ממילא נמי לא ואכתי הוי לשמן המשחה ושמא י"ל דבהא כ"ע מודו דארון נגנז בימי יאשיהו דהא נ"ל לעיל מקרא ושמן המשחה נמי נגנז עמו כדלעיל ומ"ד דגלה לבבל ס"ל דנתגלה למחריבים מקום גניזתו ונטלוהו וכהאי גוונא מצינו נמי במחריבי בית שני בפ"ה דריש וכן ראיתי רשעים קבורים דאפי' מילי דמטמרן איגלי להו:

וכך היה מונה טעם המנין מפ' בת"כ מדכתיב שבע פעמים ולא כתיב שבע טיפין פעמים משמע לשם מנין כ"פ ת"י וק"ל בא' למעלה דפר למה מונה א' הא ל"כ גביה פעם מיהו לר"י דקאמר דה"ט דהזאה ראשונה צריכה מנין עם כל א' וא' מיתורא דקרא י"ל דהא מק"ו אתיא דהשתא היתה נמנית עם כל א' ק"ו שהיא לעצמה צריכה מנין אבל לר"א דקאמר ה"ט דנמנית עם כל א' דלא יטעה בהזאות מא"ל ועוד ק"ל הזאת שעיר בפנים וכן הזאת פר ושעיר שעל הפרוכת דתנן במתניתין דצריכים מנין מנ"ל הא וליכא למימר דנפקא ליה מהקישא דועשה את דמו דהוקש שעיר לפר ומהקישא דוכן יעשה לאוהל מועד דהוקש הזאת היכל לשל פנים כדאמ' לקמן וי"ל דלענין שצריכים מנין בפה נמי הוקשו הא ליתא דבהקישא כן יעשה כתיב ואינו במשמע אלא דבר שבמעשה ולא לענין מנין דאינו אלא דיבור בעלמא ולא מעשה לא הוקש וכדתנן בפי"ב דיבמות (דף ק"ד) חלצה ולא קראה חליצתה כשירה ואע"ג דכתיב ככה יעשה וככה עיכובא הוא ככה אמעשה קאי ולא אקריאה דדיבורא בעלמא הוא וה"נ נימא הכי ושמא י"ל דאה"נ דכל הני הזאות חוץ משל פנים דפר מה"ת א"צ מנין אלא מדרבנן תקנו להשוותן לענין מנין נמי כיון דמה"ת שוין הן לכל דבר שבמעשה אלא שק"ל דא"כ הזאות שעל טהרו של מזבח הפנימי דכתיב נמי ז' פעמים וכן של פר כהן משיח ושל העלם דבר דכתיב בהו ז' פעמים וכ"כ גבי לוג של מצורע וגבי פרה אדומה דבכל הני כתיבי ז' פעמים ה"נ יהיו טעונין מנין והא לא מצינו בשום דוכתא שהיו הזאות הללו ע"י מנין וגבי טהרו תנן לקמן היזה על טהרו של מזבח ז' פעמים ולא קאמר שהיה ע"י מנין ושמא אע"ג דלא קאמר אף על פי כן הי' ע"י מנין והא דלא קתני במשנתינו אלא גבי פר ושעיר דיוה"כ דפנים ודעל הפרוכת לחוד משום דבר שנתחדש בהן שהזאה ראשונה צריכה מנין עם כל א' וא' מה שלא שייך כן בכל הני ויש למצוא סעד לזה מפ"ד דמס' פרה למאי דפי' הר"ש שם ונתבאר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף