בית שמואל/אבן העזר/קיז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ולא תוס'. המחבר פסק כרמב"ם דס"ל דאין לה תוס' משום דדמי' לבעלת מום דאין לה תוס' ואין לך מום גדול מזה והא דיש לאיילונית תוס' משום דיכול הוא לבדקה אם היא איילנות גם היא עכ"פ ראויה לישב עמו אבל זו אסורה לו ואינה ראויה לישב עמו והוא א"י לבודקה כ"כ המגיד ועסי' קע"ב שם מבואר דהרמב"ם ס"ל איילנות היא היכ' דיש לה כל סימני איילנות אף על גב קצת סימנים א"י לבדקה מ"מ היה יכול לבדוק אותה ואם היה רואה קצת סימנים לא היה לו לישא אותה, וכלל' הוא לשיטות המגיד בעלת מום אף על גב דאפשר לו לבדוק אותה מ"מ הואיל דהיא יודעת דהיא בעלת מום הי' לה להודיע לו לכן אין לה כתוב' ות"כ וכשנמצ' דם בעת התשמיש אף על גב דהיא א"י מ"מ הוא ג"כ א"י לבדוק אותה ג"כ אין לה כתובה ות"כ ודומה למ"ש בש"ס ובח"ה סי' של"ג כל שבעל הבית והפועל יודעים או א"י מוטל ההפסד על הפועל וא"י להוציא מן הב"ב אא"כ כשהב"ב יודע והפועל א"י, כן ה"נ אין לה כתובה אא"כ כשהבעל היה יכול לבדוק אותה ולא בדק והיא א"י לכן באיילנות יש לה כתובה ות"כ /יש לה תוספת כתובה/ משום דהיא א"י אם היא איילנות דהא א"י אם הוא נתקשה בעת התשמיש אף על גב שידוע לה קצת סימנים אין מוטל עליה לגלות לו שהיא איילנות כיון דאפשר דאינה איילנות והוא יכול לבדוק בקצת סימנים אז מפסיד הוא וחייבי לאוין ושאר איסורים דהוא היה יכול לחקור והיא סברה שמא תפייסו מ"ה יש לה תוס' לפי זה לא פליג המגיד על דברי הר"ן שהבאתי בסי' הקודם, מיהו לדעת הרמב"ן והעיטור אם נמצ' דם יש לה תוס' ומדמים לאיילנות כיון דהיא א"י וכן משמע מהטור וע' במגיד פכ"ה שכ' ג"כ בשם רמב"ן ועיטור דס"ל איילנות היא א"י דהיא איילנות והיינו כמ"ש בסי' הקודם ובח"מ מאריך בחנם וע' ביו"ד סי' קפ"ז דינים הללו דקי"ל כל הנמצ' דם סמוך לביאה אסורה לבעלה ולכאורה נ"ל אף לענין ממון דינה כאלו ראתה בעת התשמיש ואין לה כתובה ות"כ אף על גב דספק הוא שמא לא ראתה בעת התשמיש מ"מ עכ"פ היא אסורה לו מחמת הספק א"כ אינה יכולה להוצי' ממנו הכתובה ויש לדמות לספק טריפה דצריך המוכר להחזיר המעות אפי' לא ידע המוכר כמ"ש בריב"ש סי' תצ"ט כיון מספיק' פרישי אינשי אין לך מום גדול מזה וע' ביו"ד סי' קי"ט ובח"ה סי' רל"ב, וע' תשובת רש"ך סעיף א' סי' מ"ה לא כ"כ וצ"ע:
(ב) ולא תנאי מתנאי הכתובה. ונ"מ ונצ"ב שמכר הבעל או מה שבלה מנ"מ שלא כדין פסק בח"מ דצריך להחזיר לה משום דהיא כאונס במום זה אף ע"ג דאין לה תוס' שאני תוס' דהיא א"י להוצי' ממנו משא"כ להפסיד את שלה לא תפסיד, וע' מ"ש בסי' הקודם:
(ג) ויוצי' ולא יחזיר לעולם. אפילו אם תתרפ' אח"כ דיש לחוש שיוצי' לעז ויאמר אלו הייתי יודע שתתרפא לא הייתי מגרשה, אף על גב דאסור לדור עמה מ"מ י"ל לא הייתי מגרשה אלא הייתי ממתין כמ"ש בהר"ן וע' סי' ז' דינים אלו, ובמגיד ובר"ן מבואר פלוגת' בזה אפי' מגרש סתם ולא אמר בשביל שהיא איילנות אם חיישינן ללעז כהנ"ל, וכתב הר"ן הא דקאמר יוצי' לא שיכפוהו הב"ד לכך אלא כיון שא"י לשמש עמה מוטל עליו להוצי' אותה ונראה מ"ש דהב"ד אין כופין היינו על הגט אין כופין אבל כופין אותה שאל ידורו יחדיו דהא אסורה לו לפי זה חידש בהג"ה בשם תשובת מהר"מ כשרוצה לשרות עם זו אין צריך לגרשה:
(ד) ומבעילה הראשונה. כ"כ הרמב"ם פכ"ה היינו באלמנה אבל אם היא בתולה תלינן בדם בתולים ואם ראתה ג"פ בכל התשמיש ולא הי' קשה לה התשמיש אז לא תלינן בדם בתולים כיון שהיה בלא צער ויש לספק שמא מה שראתה בביאות הראשונים ג"כ לא היה דם בתולים אלא היא ראתה תמיד בעת התשמיש או דילמא מה שראתה בתחלה היה דם בתולים ועכשיו נסתחפה שדהו וראתה מחמת תשמיש א"כ יש לה כתובה ובתשובת מהר"מ פדו' סי' י' כ' הרמב"ם לא איירי בבתולה מיהו משם ליכא ראיה כל כך דהא דכתב לא איירי הרמב"ם בבתולה משום בבתולה אפילו ראתה ג"פ אחר הנישואים מותרת לבעלה דתלינן בדם בתולים והרמב"ם כתב אם ראתה ג"פ אסור' לבעלה מ"ה כתב דלא איירי בבתולה אבל לענין ממון לא השיב שם כלום ולכאורה יש להביא ראיה ממ"ש בסי' ס"ח דלא אמרי' דם נדה הוא משום דחששא רחוקה היא כיון דאינה עת וסתה כן ה"נ לא אמרי' בביאות הראשונים היה דם נדה כל שאינו מוכרח שהוא דם נדה לא אמרינן שהוא דם נדה:
(ה) כתובה כולה. משמע אפי' תוספות ובתשו' רשב"א סי' תת"מ כתב דאין לה תוספות כי לא אקני לה כשתצא ממנו וי"ל שם איירי שהוא אינו רוצה להוציאה ורוצה לשרות עמה ע"י שליש והיא אינה רוצה להיות עמו כ"כ בח"מ ויש להביא ראיה לזה ממ"ש בשם הש"ג בסעיף ט' ואפשר שם המומים תליא בו אם יכול לסבול, ועיין בר"ן ס"פ א"נ שכתב על מתני' הממאנת ושניה ואיילנות וכו' יש לה תוס' דוקא כשהוציא הוא אבל אם היא רוצה לצאת אין לה תוס' אבל כשהיא רוצה להיות עמו והוא מוציאה אף על גב בדין מוציאה יש לה תוספות:
(ו) בשנה א'. עיין ב"י ביורה דעה סי' קפ"ז הביא שם תשובה זו ואיתא גירסא בכמה ספרים ע"י שליש בשכונה אחרת לפי זה צ"ל דס"ל כשיטות תוספות כל שהוא איסור קל צריך ריחוק יותר וכאן איסור קל הוא אחר שתטבול כמ"ש בתשו' זו דוסתות מדרבנן הוא מיהו בסי' קי"ט פסק באיסור קל אין צריך הרחקה כל כך על כן צ"ל הגירסא כאן בשכונה אחת וכן כתוב בח"מ ומ"ש ע"י שליש אפשר לאו משום שמירה צריך להיות שליש ביניהם אלא השליש יתן לה כל צרכיה ועיין בסדר גט סעיף ק':
(ז) א"צ לגרשה. אף על גב לקמן סי' קנ"ד פסק אם שהתה עמו עשר שנים ולא ילדה אם אמר שאיני בועלה והריני שוכן עמה בפני עדים אין שומעין לו תירץ בח"מ כאן כיון שהיא אינה בת תשמיש בודאי ישא אשה אחרת גם י"ל שם איירי מדינא דש"ס דכופין אותו לישא אחרת אז יש לחוש שמא לא ישא אשה אחרת וכאן איירי לענין החשש שמא יבוא עליה אז מהני אם משרה עמה בשכונה וכתב בתשוב' מהר"מ אם רוצה לישא אחרת צריך לגרש את זאת שלא יאמרו זו אשתו וזו זונתו, ובח"מ הקשה עליו ממ"ש בסי' קנ"ד בשהתה עמו עשר שנים יכול לישא אחרת ולא חיישי' שיאמרו זו אשתו וזו זונתו ואפשר שם כשהוא ישא אחרת זו ראוי' לו לאשה מהיכא תיתי שיאמרו זו זונתו אבל כאן היא אינה ראוי' לו לעולם מ"ה יאמרו שזו זונתו:
(ח) דשרי בכה"ג. משמע בלא עדים אסורה ובתשובה הנ"ל משמע אפי' בלא עדים מותרת דלא חיישי' שיבוא עליה דמאוסה בעיניו וכן משמע בתוס' גיטין דף ע"ט וע' תשו' הרא"ש ובב"י ס"ס קט"ז בקינוי וסתירה אסור להתיחד עמה וכן בשבוי' כמ"ש בסי' ז' וכן הוא בש"ס אחר קינוי וסתירה מוסרים לו שני ת"ח שמא יבא עליה בדרך ואפשר שם אכתי ספק הוא אם זנתה ואינה מאוסה לו כ"כ:
(ט) שאינה ראויה לאיש. ע' תשו' רש"ך שם ובס' ב' סי' צ"ו דאי' תרי גווני אינה ראוי' אם מחמת כאב הוי כאיילנות דמתקשות בעת התשמיש ויש לה תוס', ואם רחמה צר דאינה ראוי' לתשמיש אין לה תוס' ובזו ליכא פלוגתא כיון דאינה ראויה לביאה אינו נותן לה מתנה:
(י) ולא תוס'. עיין בח"מ ועיין בסי' הקודם:
(יא) המשתנת במטה תמיד. לאו דוקא תמיד בכל לילה ועיין בד"מ מאריך בזה ומבואר בתשו' רשב"ץ אם היתה ישנה עם השכינות הוי כמום בגלוי:
(יב) שהיא מצורעת. ל"ד מהנהו ד' מראות נגעים דכתיבו בקרא אלא ה"ה שחין וכיוצא בזה, וכתב בח"מ אפשר אם היתה מצורעת או בעלת נכפה קודם האירוסין אף ע"ג דנתרפאת הוי מום כי יש לחוש שמא תחזור ותהיה מצורעת ולכאורה לא משמע כן מש"ס דאל"כ למה לא מחלק בין חכם לרופא דשאני רופא דיש לחוש שמא תחזור למום ואפשר בש"ס קמ"ל אפילו אם ידוע דריפא אותה ולא תחזור מ"מ אינה מקודשת כי מאוסה לו וע"ש בתוס' ועיין סי' ל"ט:
(יג) ואם יש שם מרחץ וכו'. אפילו קודם ארוסין בודק במרחץ כ"כ תוס' והמרד' והג"מ כתבו קודם ארוסין אינו בודק ועיין סי' ל"ט בנכפה שקבוע זמן לא מהני מרחץ:
(יד) כגון אצבע יתרה. אז אפילו אם היא בבית בעלה צריך האב להביא ראיה שידע הבעל אף על גב דקי"ל אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו מ"מ יש חזקה אין אדם מתפייס במומין לכן צריך האב להביא ראיה והיינו כל זמן שלא בעיל אף על גב שכבר הכניסה לחופה אבל אחר שבעיל אמרינן בוודאי ראה ומתפייס כמ"ש בסמוך:
(טו) על הבעל להביא ראיה. משום דאמרינן כאן נמצא המומין כאן היו מ"ה צריך הבעל להביא ראיה שמקחו היה מקח טעות ואם היא בוגרת אפילו אם היא בבית אביה הוי כאלו היא ברשות בעלה ובעל צריך להביא ראיה ובכל אלו אין חילוק באיזה מקום היא עומדת אלא קודם הנישואין היא ברשות אביה אפילו אם היא בבית בעלה ואחר הנישואין או אם היא בוגרת אפי' אם היא בבית אביה אינה ברשות אביה והבעל צריך להביא ראיה ע"ש בהרא"ש ואם הבעל מביא ראיה דהיו בה מומין אלו בבית אביה לא אמרינן כאן נמצא וכאן היו קודם אירוסין כי יש לה תרי חזקות א' חזקת הגוף ואמרינן דנולדו המומין אחר הארוסין ב' אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו מיהו נכפה לזמן וכן מומין דא"י לבדוק וראו בה המומין בבית אביה אמרי' כאן נמצא כאן היה כי באלו מומין לא שייך תרי חזקות אלו דהא א"י לבדוק ואית' שם בסוגיא לרבא לעולם אמרינן כאן נמצ' כאן היה לכן אם נמצא בבית אביה על אביה להבי' ראיה אחר שנתארסה נולדה בה ונסתחפה שדהו ואם לא הביא ראיה אמרינן כאן נמצ' כאן היו קודם לכן וחייב להחזיר להחתן כל הוצאות כמ"ש בסי' נ' ועיין במהרי"ק סוף שורש י' ואם היא בבית בעלה צריך הבעל להבי' ראיה שהיו בה המומין קודם הארוסין אבל לא מהני אם הביא ראיה שנראה בה המומין בבית אביה כמ"ש, ולרב אשי איירי הריש' מנה לאבא בידך וסיפ' מנה לי בידך ופירש רש"י ותוספת לר"א כשהאב זוכה במעות הכתובה היינו קודם החופה לא מהני חזקת הגוף שלה לאביה אבל אחר נישואים דכתובה שלה אז מהני חזקת הגוף שלה ובארוסין אפי' אם אביה טוען ברי לא מהני אפילו אם הבעל טוען שמא ואביה ברי צריך האב להביא ראיה והא דנאמנת לומר משארסתני נאנסתי היינו משום דנמצ' בבית בעלה דהא אחר הנישואי' נמצ' דאין לה בתולים ועיין סי' ס"ח, ואם לא נמצ' בה בתולים ובודאי לא נאנסה אחר החופה הוי כנמצ' בבית אביה דלא שייך תרי חזקות הנ"ל, גם אם נמצ' אחר הנישואין בה נכפה לזמן ושאר מומין דא"י לבדוק והיו בה המומין בבית אביה דלא שייך תרי חזקות הנ"ל אז יש נ"מ בין תירוץ דרבא לתירוץ רב אשי כי לתירוץ דרבא צריך האב להבי' ראיה ולר"א מהני חזקת הגוף שלה דהא הכתובה שייך לה א"כ הבעל צריך להבי' ראיה ולכאורה תימ' על הרא"ש שכ' על דברי הרי"ף שלא הביא תירוץ רבא ור"א משום דלא נ"מ בין התירוצים והא איכ' נ"מ טוב' ואפשר אפילו לר"א לא מהני חזקת הגוף שלה כיון דמום זה היה בה ודאי בבית אביה וספק הוא אם היו קודם ארוסין ובעת שנולד הספק היה הכתובה של אביה לא מהני חזקת הגוף ויש לדמות למ"ש בהגהות הרב רמ"א בי"ד סי' נ' בספק שנולד בחיי הבהמה אף על גב השת' נשחט' הבהמה ועומדת בחזקת כשרות הולכים אחר השעה שנולד הספק, אלא לפי זה קשה קושית אביי אליב' דרב אשי אם נמצא המומים בבית בעלה למה צריך להבי' ראיה שנולדו המומים קודם ארוסין ולמה לא סגי כשהביא ראיה שהיו המומים בבית אביה וכאן נמצא וכאן היה ואם נולד בה אחר ארוסין ונסתחפה שדהו וצריך ליתן לה הכתובה מ"מ א"צ ליתן לה תוספת כתובה כי התו' לא זכתה אלא בשעת הנישואים והיא לא גלתה לו מ"ה אין לה תוספות כ"כ הש"ג, וה"ה אם אין לבעל ראיה שהיו המומים בה קודם הארוסין אלא מביא ראיה שהיו בה המומים בבית אביה אז חייב ליתן לה הכתובה כמ"ש לעיל משום דאית לה שני חזקות הנ"ל אבל תוספות כתובה א"צ ליתן לה משום לענין תוספת כתובה לא מהני חזקת הגוף דמ"מ הוא לא ידע המומים ולית' אלא חזקה א' דאין אדם שותה בכוס אא"כ בדקה ונגד חזקה זו יש לו גם כן חזקה אין אדם מתפייס במומין ואוקמי' חזקה נגד חזקה ואין מוציאים ממנו התוס', ונראה למ"ש הרא"ש בוגרת צריך הבעל להבי' ראיה אז מהני כשמביא ראיה שהיה בה אלו המומין בעת שהיתה נערה משום דאז לא שייך תרי חזקות אלו דחזקה דאין אדם שותה בכוס וכו' לא שייך כאן שעדיין לא נכנסה לחופה וע"ש ברש"י:
(טז) דאם האב טוען ודאי וכו'. נשמע מזה לשיטה זו לא אמרי' כאן נמצ' כאן היו אם טוען ברי ונ"מ לדינים המבוארים בח"ה סי' רכ"ד רל"ד:
(יז) על הבעל להבי' ראיה. היינו שיטות הרמב"ן ורשב"א והר"ן אליב' דר"א דאיירי הסוגי' כשאין האב טוען ברי אבל כשאב טוען ברי והכתובה שייך לו נאמן האב ולא כרש"י ותוספת ואם היא בוגרת ואז הכתובה שייך לה צריכה היא לטעון ברי אף על גב דאית לה חזקת הגוף ולתוספת והרא"ש משמע א"צ טענות ברי כי חזקת הגוף מסייע לה:
(יח) וי"א דאם הגיע וכו'. הג"ה זו תמוה וכבר תמה עליו בח"מ ולא מצינו לפי משנה האחרונה אם הגיע זמן הוי כאלו כנסה גם בד"מ לא כתב מזה כלום אלא כתב בשם רי"ו וכל זמן שהיא ברשות אביה אפי' שהיא בבית בעלה על האב להבי' ראיה וכן להיפוך כמ"ש בסמוך:
(יט) בא על אשתו. כ"כ הרמב"ם וס"ל הסוגי' דעדיין לא בא עלי' אלא בבא בטענה אחר החופה בזה אית' בש"ס אף על גב דאית לה חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בדקה י"ל דלא בדקה כי יש לו חזקה גם כן אין אדם מתפייס במומין אבל בעת הביאה בודאי בודק וראה המומין ותו אין לו טענה וכתב המגיד אפילו אם בא עליה אם טוען שלא ידע המומין טענתו טענה אא"כ בא עליה ושהה אח"כ אז אמרינן בודאי ידע המומין ובכ"מ כתב מ"ש הרמב"ם ושהה עמה ל"ד וחולק על המגיד, ובש"ג כתב אפילו בא עליה ושהה טענתו טענה ואמרינן אין אדם מתפייס במומין ועיין במהרי"ק שורש ק"ה ועיין ב"ח סי' ע"ט מפרש ג"כ מ"ש הרמב"ם בא על אשתו ושהה דוקא ובפרישה שם מפרש דברי הרמב"ם ככ"מ או או קאמר בא עליה אפילו לא שהה או שהה ולא בא עליה אין לו טענות מומין ואז אית לה כתובה גם משמע דהיא מקודשת בודאי אף על גב אם נמצא בה מומין אפילו לא התנה על מומין אין לה כתובה והכתובה שכתב בטלה מ"מ אם שהה מחל לה ואית לה כתובה וא"ל איך תגבה עם כתובה זו דהא הכתובה בטלה צ"ל דאינה בטילה אא"כ כשהוא מקפיד על המומין כמ"ש בסי' ל"ט אבל כשאינו מקפיד אז הקדושין קידושי ודאי הם וע"ש:
(כ) ואם שהה עמה ל' יום וכו'. בש"ס ס"פ ב"ש פליגי ר"מ ור' יוסי לר"מ י"ל אפי' שהה ל' יום דלא בעיל אותה ולר"י מיד שנסתר עמה אמרי' דבעיל והלכתא כר"י והקשה בח"מ למה פסק הרב רמ"א ואם שהה וכו' דהיינו כר"מ דהא לר"י אם נסתר עמה אמרינן דבעיל אפילו לא שהה ואם לא נסתר עמה אפילו לאחר ל' יום יש לו טענת בתולים, ולכאורה נראה הרב רמ"א פסק כן אליבא אוקימתא דרב' שם דאמר אף לר"י לא אמרי' דבעיל מיד היכא דאיכא איזה טעם דלא בעיל כי הא דאמר שם ביבמות אמרינן דמוקי נפשיה עד ל' יום משום דמזבז בזיז מינה אבל יותר מל' יום בודאי לא אוקמי נפשיה אף על גב דקי"ל ביבמה אפי' תוך ל' יום צריכה ממנו גט כמ"ש בסי' קס"ז היינו לחומרא אמרינן שמא בעיל אותה לכן צריכה גט ממנו אבל לקולא י"ל דלא בעיל כן ה"ה להוציא ממנו הכתובה י"ל דלא בעיל כן ה"נ י"ל כשראה המומין לא בעיל כי קודם שבועל בודק אם יש בה מומין ואם בדק וראה המומין ובעיל אז בודאי מחיל אבל כל זמן שלא בעיל י"ל דלא מחל ועדיין לא גמר בדעתו אם ימחול לכן כל זמן שלא בעיל י"ל דלא מחיל אבל שהה ל' יום אז בודאי לא אוקמי נפשי' ובעיל ומחיל:
(כא) שאשתו נכפי'. היינו שנולד בה אחר ארוסין ונשואין ונסתחפ' שדהו לכן חייב ליתן לה הכתובה וה"ה אם היה בה קודם לכן וידע המום אז חייב ליתן לה הכתובה מיהו יכול לגרשה בע"כ כי יש סכנה בדבר ועיין תשובת הרא"ש:
(כב) ואם תמאן וכו'. בתשובת הרא"ש כתב כשם אם היה האיש בעל נכפה כופין אותו להוציא כן אם האשה בעלת נכפה כופין אותה את"ל שהשוה ר"ג מדותיו ששום אדם לא יגרש בע"כ מ"מ לא עדיף אשה מאיש ואם תמאן לקבל הגט ימנע ממנה שאר וכו' מבואר להדיא דס"ל דיכול לכופה אפילו אחר תקנות ר"ג גם נשמע דיכול לכופ' אפי' בשוטי' דהא הרא"ש ס"ל אם הבעל נכפה כופין אותו לגרש כמ"ש בתשובת הרא"ש ולקמן סי' קנ"ד ע"כ ס"ל נכפה בכלל שאר מומין דתנא במתני' ושם תנינא ואלו שכופין והיינו בשוטים כמ"ש בסי' קנ"ד ומכ"ש דיכול לזרוק לה הגט בע"כ ומכ"ש דאין כופין אותו ליתן לה הנדוניא שלה אף על גב כשהוא בעל נכפה איתא לקמן סי' קנ"ד פלוגתא אם כופין אותו דשם הפלוגתא היא אי אמרי' איתתא ניחא לה בכל דהוא מ"ה י"א שם דלא הוי מום אבל אם היה מום אז לכ"ע כופין אותו מזה נשמע אם היא בעלת נכפה הוי מום וכופין אותה דהיא לא עדיפא מיניה גם בכפיות איש איכא חשש דאורייתא ובכפיות דידה אין חשש איסור אלא תקנות ר"ג, וכפי' זו למנוע שאר וכסות ועונה לכ"ע אין קפיד' דהא כשהוא בעל נכפה לכ"ע יכולה לפרוש ממנו ממילא לא תעשה לו הדברים אשר היא חייבת לעשות לו א"כ הוא פטור לעשות חיוב שלו ועיין תשו' מהר"מ מלובלין סי' א' ותמצא רוב דברים אלו וח"מ ל"ד מ"ש כאן:
(כג) ימנע ממנה שאר וכו'. עיין ר"ס ע"ז מ"ש בשם תשובת מהר"מ מזרחי וב"ח כל אשה שרוצה בעלה לגרשה וליתן לה הכתובה ואינה רוצה לקבל הגט יכול למנוע ממנה שכ"ו לפ"ז צ"ל מ"ש כאן ימנע ממנה שכ"ו היינו אפי' אין ידו משגת ליתן לה הכתובה:
(כד) אבל משום שאר מומין, וכו'. וצריך לקיים שאר כסות אבל עונה אין כופין אותו להוליד בני שנואה אף על גב שידע ממומי' ומחיל מ"מ השתא מאוסה בעיניו וא"י לקבל, ואין כופין אותו להחזיר לה הנדוניא כיון דהיא מעכבת ואינה רוצה לקבל הגט וע"ש שורש ק"ז ונראה דאיירי במומי' שנולד בה או שידע מהם אבל אם היה בה מומין והוא לא ידע י"ל דכופין אותה כיון דעשתה שלא כהוגן כמ"ש בתשובת הרא"ש כלל ל"ה אם הוא עשה שלא כהוגן וקידש ברמאות כופין אותו ה"ה דכופין אותה:
(כה) ורוצה לגרשה ולתת כתובתה. משמע אם אינה מאוס עליו אפי' אם רוצה ליתן לה הכתובה א"י למנוע ממנה שכ"ו ומזה ראיה לא כתשובת מהר"א מזרחי וב"ח בסי' ע"ז גם משמע אם אינו רוצה ליתן לה הכתובה כופין אותו להיות עמה וכן מדויק בח"מ, וקשה איך אפשר לכופו להוליד בני שנואה ויש רגלים לדבר דהיא מאוסה בעיניו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |