בינת אדם/משפטי צדק/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

בינת אדם משפטי צדק ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הלואת זהב בזהב כתב רמ"א בסימן קס"ב דאין למחות בידם דיש להם על מה שיסמוכו והוא כפי מה שכתב בפסקי מהרא"י סימן נ"ד שלשה טעמים להתיר. א' דתוספות חולקים על הגאונים וסבירא ליה דזהב הוי טבעא. ב' דאפילו לשיטת הגאונים שיש לו דין פרי כיון שרוב בני אדם יש להן מטלטלין דהוי זהב אם היו רוצים למכרם בזול יכולים להשיג ואם כן הוי כהלואת סאה בסאה ויש לו מעות מזומן דשרי הכא נמי הרי יוכל למכור מטלטליו מה שאין כן סאה בסאה דלא מהני מטלטלין דאין דרך לקנות תבואה אלא במזומן. ועוד טעם ג' דדוקא בזמניהם שהיה המטבע של כסף מעורב במעט נחושת ואם כן היה חשוב וחריף בהונאה ולכן נגד זהב טיבעא וזהב הוא הפירי מה שאין כן בזמן הזה שהכסף מזויף מחוד בהרבה נחושת ואם כן דינו כנחושת דלכולי עלמא זהב נגד נחושת הוי טיבעא עיין שם. והנה טעם שני שכתב הוא דוקא לדעת הג"א שהביא הב"י בסימן קס"ב והיא ברא"ש ריש פרק א"נ ד"ה ונראה וכן הקשה התוספות דף ע"ב ד"ה אין לוין וכתב הב"י דזה דוקא לפי הגירסא שם אין לוין על פירות שבשוק אבל כל הפוסקים גרסינן אין לוין על שער שבשוק ולכן כתב הב"י דההוא פסק לאו דסמכא הוא וכן כתב הש"ך בסימן קס"ב ס"ק ה' דכן הסכמת הפוסקים ואם כן כל שכן דלא מהני מה שיוכל למכור מטלטליו דאפילו מעות מזומן לא מהני דהא זהב אין לו שער קבוע וגם טעם שלישי לא שייך בזמן הזה שאדרבה כל מטבעות כסף שלנו הוא כסף טוב (ועוד בת"מ סימן ר"ג לא מחלק בין זמן לזמן ופסק דזהב הוי פירא נגד כסף ואם כן הוא הדין לענין ריבית כדאמרינן בהזהב) ואם כן לא נשאר אלא טעם ראשון שכתב דתוספות חולקין וסבירא ליה דהוי מטבע וכן משמע מתשובת רשב"א שהביא ב"י ובאמת נראה לי דבזמניהם היה הדרך למכור הכל על המטבע כדרך שנהוג גם עכשיו במקצת מקומות בריגא ובליפייא שמוכרין הכל כך וכך ליטרות בעד (רענדיל) טוב ואם כן היוקר והזול תלוי בפירות ולא מטבע אבל עינינו רואות בכל המקומות שהיוקר והזול תלוי כדינר זהב ולא בפירות ואם כן ודאי הוא ניהו דיוקר וזול ואם כן יש לו דין פירא ולכן נראה לי דיותר טוב שיזהר הלוה שיהיה לו על כל פנים אדום זהב אחד כדין סאה בסאה שלא יצא השער וכן הדין בבאנקע נאטן וא"סיג במדינת קיסר יר"ה או י"ל כיון דקיימא לן בסימן קע"ה דסגי בשער של עיירות אף על גב דלא קבוע ובסאה בסאה כיון שיצא השער לוין אף על פי שאין לו:

והנה כל זה לענין שעת הלואה אך אם כבר הלוה לו אדומים ונתייקרו אם כן לשיטת הגאונים דסבירא להו דהוי כפירא אם כן דינא כהלואת סאה בסאה ובלא יצא השער דאין צריך לסלק אלא כפי השער שהיה כשעת הלואה כדאיתא בסימן קס"ב ואף דקיימא לן לענין ריבית דמהני שער של עיירות מכל מקום יש לומר דיכול לטעון קים לי כשיטת רוב הפוסקים דבעינן שער קבוע וזה אינו באדומים ואף דמותר לסלק כשירצה ולסמוך על המקילין אבל כשאינו רוצה אם כן אין הב"ד יכול לכופו דיטעון קים לי דבעינן שער קבוע וכשיטת הגאונים דזהב הוי פירא אם לא שיטעון המלוה שהיה ללוה ודאי אפילו אדום זהב אחד דאז יצטרך הלוה לישבע שלא היה לו כן נל"עד ואם טען המלוה שהודה שיש לו עיין בא"מ סימן ס' סעיף ו' והרוצה יכתוב בשטר שהודה הלוה שיש לי אדומים בתוך ביתו ואז אין חשש כלל:

ונ"ל דגם דין המלוה על המטבע והוסיפו עליה הנזכר בי"ד סימן קפ"ד הוא נמי על דרך המנהג שכל המ"ומ הוא כמה נותנין לפירות בעד מטבע זו (דברי הלבוש בסימן קס"ח סעיף ז' שכתב שטר העומד לגבות כגבוי דמי צ"ע דהן דברי ב"ש ומה שכתב דכל סילוק בלא זוזי אפוקי הוא עיין בסימן קס"ו בש"ך ס"ק י"א ובסוף סימן קס"א שטר שיש בו ריבית של דבריהם שאינו גובה הריבית עיין שם):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.