ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שקלים/א/ג
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי שיירי קרבן פני משה מראה הפנים רידב"ז תוספות הרי"ד חתם סופר מראי מקומות |
ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שקלים א ג
הלכה ג מתני' בחמשה עשר בו שולחנות היו יושבין במדינה בכ"ה ישבו במקדש משישבו במקדש התחילו למשכן את מי ממשכנין לוים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים אבל לא נשים ועבדים וקטנים וכל קטן שהתחיל אביו לשקול על ידו שוב אינו פוסק אין ממשכנין את הכהנים מפני דרכי שלום אמר ר' יהודה העיד בן בוכרי ביבנה כל כהן ששוקל אינו חוטא אמר לו רבן יוחנן בן זכאי לא כי אלא כל כהן שאינו שוקל חוטא אלא שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן (ויקרא ו) וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל ועומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו (הם) היאך נאכלין:
גמ' אין ממשכנין את הקטנים: הא לתבוע תובעין הדא דתימר בשהביא שתי שערות אבל אם לא הביא ב' שערות לא בדא ולמשכן אין ממשכנין (עד שיביא שתי שערות) אע"פ שהביא ב' שערות כיני מתני' אין ממשכנין את הכהנים מפני דרך הכבוד:
אמר ר' יהודה העיד כו': א"ר ברכיה טעמא דר' יוחנן בן זכאי (שמות ל) זה יתנו י"ב שבטים יתנו ר' טבי בשם רב המנונה כן משיבין חכמים לר"י חטאת יחיד מתה אין חטאת צבור מתה מנחת היחיד קריבה כליל ואין מנחת הצבור קריבה כליל וקשיא משיבין לאדם דבר שאינו מודה בו דתנן שאין חטאת צבור מתה ר' יהודה אומר תמות ° והוא מותיב לן זו לא נדבת יחיד היא ° ואינון מתיבין ליה כיון שנמסרה לצבור כמי שהוא נדבת צבור כתיב (שם) כל העובר על הפקודים ר' יהודה ור' נחמיה חד אמר כל דעבר בימא יתן וחרנא אמר כל דעבר על פיקודייא יתן מאן דאמר כל דעבר בימא יתן מסייע לריב"ז מ"ד כל דעבר על פיקודייא יתן מסייע לבן בוכרי:
מתני'. בחמשה עשר בו. באדר: שולחנות היו יושבין. לגבות את השקלים: במדינה. בירושלים, ורמב"ם פי' בכל ערי ישראל: במקדש. ולפי' רמב"ם היינו ירושלים ולפי שהי' הזמן מתקרב היו יושבין במקדש כדי שימהרו להביא: התחילו למשכן. זה שלא הביא מעצמו: אבל לא נשים ועבדים וקטנים. שאינם מחויבים, וממשכנין הוא דלא הא לתבוע תובעין מהן כדמפ' בגמ': שוב אינו פוסק. משום דהוי כמו נדר: מפני דרכי שלום. בגמ' מפ' דהיינו מפני דרך הכבוד שאי"ז כבוד לכהנים שימשכנו מהם וסומכין עליהם שיביאו מעצמן: כל כהן ששוקל אינו חוטא. אבל מן הדין אינם מחויבים וטעמא מפ' בגמ': אמר לו ר' יוחנן בן זכאי וכו'. ס"ל דאף כהנים חייבים מן הדין: אלא שהכהנים. אינם מביאים ודורשין מקרא זה לעצמן לטובת עצמן: שלנו הם. אם מביאין אנו מחצית השקל נמצא קרבנות משלנו הן באין והא מנחת כהן אינה נאכלת וא"כ מנחת העומר ושתי הלחם היאך נאכלין:
גמ'. הא לתבוע תובעין. מקטנים, דממשכנין הוא דתנן אין ממשכנין הא לתבוע תובעין: הדא דתימר. דקטן תובעין ממנו: כשהביא שתי שערות. שבא לכלל גדלות: אע"פ שהביא ב' שערות. עד שיהא בן כ' כדכתיבא קרא: זה יתנו. זה בגימטריא י"ב: י"ב שבטים יתנו. ואף כהנים בכלל: לר"י. דס"ל שאין הכהנים מביאין ותנינן טעמי' משום דמנחת כהנים אינה נאכלת ועומר ושתי הלחם הא נאכלין והם משיבין לו אינו דומה קרבן ציבור לקרבן יחיד דהא: חטאת יחיד מתה. וכגון חטאת שאבדה והפרישו בעלים אחרת תחתי' ונמצאה זו אחת מחמש חטאות שמתות ואין חטאת צבור כה"ג שאבדה ונמצאת אחר כפרה מתה אלמא שניא היא בין קרבן יחיד לקרבן צבור ה"נ לא תקשי לך מנחת עומר דנאכלת דאע"ג דמנחת היחיד קריבה כליל אין מנחת צבור קריבה כליל ואפי' הן של כהנים: וקשיא וכו'. ומה משיבין לר"י מחטאת צבור והא איהו סבר דחטאת צבור נמי מתה וכי משיבין לו מדבר שאינו מודה בו, בתמי': זו לא נדבת יחיד. קשיא להו הא דאמר דאע"ג שאינן חייבין אם שוקל אינו חוטא וכיון שאינן חייבין אם מביאין מי לאו נדבת יחיד היא זו והיאך מביאין מאותן שקלים קרבנות צבור וקשחטו חולין בעזרה, וה"ה דהו"מ לאקשויי מנשים ועבדים וקטנים דאע"ג דאינן חייבין תובעין מהן: כיון שנמסרה לצבור כמי שהוא נדבת צבור. כיון שהכהנים מסרוה לצבור נדבת צבור היא ולא נדבת יחיד: חד אמר כל דעבר בימא יתן. דריש כל העובר דכתיב כל שעבר בים סוף ואף כהנים ולוים בכלל, ועל הפקודים דכתיב משום תרומת אדנים דאיכלל נמי בהאי פרשה כדלעיל ולא היה לכהנים ולוים חלק בהן כדמוכת מהכתובים בפ' אלה פקודי: כל דעבר על פיקודיא יתן. לאפוקי כהנים ולוים ורישא דמתני' דתנן את מי ממשכנין לוים וכו' כר' יוחנן בן זכאי אתיא וכן הלכה: