ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי/שביעית/ח/ב

ביאור רבי חיים קניבסקי לירושלמי שביעית ח ב

הלכה ב מתני' שביעית נתנה לאכילה ולשתיה ולסיכה לוכל כל דבר שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך ולא יסוך יין וחומץ אבל סך את השמן וכן בתרומה ובמע"ש קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר:

גמ' כיצד לוכל דבר שדרכו לוכל אין מחייבין אותו לוכל לא פת שעיפשה ולא קנובת ירק ולא תבשיל שנתקלקל צורתו וכן הוא שביקש לוכל תרדין חיין אי לכוס חיטין חיות אין שומעין לו כיצד לשתות דבר שדרכו לשתות אין מחייבין אותו לשתות אניגרון ולא איקסגורין ולא יין ושמרים החושש בשיניו לא יהא מגמא חומץ ופולט אבל מגמא הוא ומבליע ומטבל כל צרכו ואינו חושש החושש גרונו לא יערענו בשמן אבל נותן הוא שמן לתוך אניגר וגומא לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן החושש את ראשו או שעלו בו חטטין סך שמן אבל לא יסוך יין וחומץ אין מפטמין שמן של שביעית אבל לוקח הוא שמן ערב °שביעית ואינו חושש רבי אימי סבר מימר אפילו מן החשוד אמר רבי יוסי לא אמרו אלא בשאינו יודע אם חשוד אם אינו חשוד הא דבר ברי שהוא חשוד אסור מהו לפטם יין של שביעית נשמעינא מן הדא קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר הדא אמרה שהוא מותר והתני אסור אמר רבי אלעזר דרבי יהודא היא דרבי יהודא מתיר מפני שהוא משביחו. קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר ותרומה לא נתנה להדלקת הנר תרומה טמאה נתנה להדלקת הנר שביעית אפילו טהורה נתנה להדלקת הנר רבי חזקיה על מסחי יהב צלוחיתא לזוסימא אודייתא א"ל אעל ליה לי לאשונא א"ל לית אסור אתא שאל לרבי ירמיה אתא ואמר ליה למדתנו ותני כן אין סכין שמן של שביעית במרחץ אבל סך הוא מבחוץ ונכנס ולא שמן שריפה לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות מפני בזיון קדשים:

---

ביאור

---

מתני'. שביעית נתנה וכו' ולסיכה. בשמן מותר הוא לסוך את גופו: לוכל דבר שדרכו לאכול. מפ' בברייתא בגמ': ולסוך דבר שדרכו לסוך. שלא יסוך את היין והחומץ: וכן בתרומה ומע"ש. שנתנו לאכילה לשתי' ולסיכה, ששתי' בכלל אכילה והסיכה כשתי': קל מהן שביעית שנתנה להדלקת הנר. שמותר להדליק בשמן כדי ליהנות לאורו ויליף לה מקרא כדמפו' לעיל רפ"ז תהי' אף להדלקת הנר אבל בתרומה ומע"ש לא ידליק את הנר שלא נתנו אלא לאכילה ושתי' אלא שהסיכה כשתי':

גמ'. אין מחייבין אותו לוכל פת שעיפשה. אלא מניחה עד שתתעפש לגמרי ותאבד מאלי': ולא קנובת ירק. הוא פסולת הנשאר מן הירק: ולא תבשיל שנתקלקל צורתו. תבשיל שנפגם טעמו ואינו ראוי כ"כ לאכילה: לוכל תרדין חיין וכו' אין שומעין לו. כיון שאין דרכו לאכול אלא מבושל והחיטין עושה מהן פת הוי הפסד אם אוכלן חי שאינו ראוי כך לאכילה: אין מחייבין אותו לשתות אניגרון. פי' שמן שנפגם טעמו ואינו ראוי לשתי' אינו צריך לתקנו ולערב בו אניגרון, הוא מיא דסילקא או איקסגורין והוא מי שלקות כדי שיהו ראויין לשתי' אלא מניחם שיפסדו מאליהן: ולא יין ושמרים. א"צ לשתות היין עם השמרים שנעצר מן היין אלא שותה את היין ומניח את השמרים ליפסד ואינו חושש: לא יהא מגמא חומץ ופולט. לא יהא מגמא חומץ לרפואה שטוב הוא לשינים ואח"כ פולטו שזה הפסד: אבל מגמא הוא ומבליע. ואע"ג שהוא אינו מכוין אלא לרפואה וה"ה שמטבל את פתו בחומץ כל צרכו לרפואה ואינו חושש: לא יערענו בשמן. לא יערענו לתוך גרונו ופולט: לתוך אניגר. שהשמן אינו ראוי לשתותו בעין לכך נותנו לתוך אניגר והוא אניגרון דלעיל ושותה לרפואה: סך שמן. ואפי' שמכוין לחטטין שעלו בראשו שרי: אין מפטמין שמן של שביעית. אין כובשין לתוכו מיני בשמים כדי שיתנו ריח מפני שהשמן שנבלע בבשמים אזיל לאיבוד: אבל לוקח הוא שמן ערב בשביעית. לוקח הוא בדמי שביעית שמן ערב של חולין ואע"פ שהשמן נתפס בקדו"ש: ואינו חושש. להשליך את הבשמים מתוכו שהשמן הבלוע בהם כבר אינו ראוי לכלום: סבר מימר אפי' מן החשוד. שמותר ליקח מן החשוד לפטם את השמן של שביעית כי היכי דשרי לקנות בדמי שביעית שמן מפוטם דמ"ש: אלא כשאינו יודע וכו'. דתלינן דמשל שישית הוא: הא דבר ברי שהוא חשוד לא. משום דאין מחזיקין בידי עוברי עבירה: מהו לפטם יין של שביעית. דבמע"ש תנן אין מפטמין שמן של מע"ש אבל מפטם הוא את היין, והיינו טעמא משום שהשמן המפוטם עשוי לסיכה דמשליכין את הבשמים והשמן הבלוע בהם אזיל לאיבוד אבל יין שותין אותו עם הבשמים ומיבעיא לי' לענין שביעית מאי: קל מהן שביעית וכו'. ואם נימא שאין מפטמין את היין של שביעית מצינו כמו כן שמעשר שני קל משביעית שמפטמין את היין של מעשר שני כדתנן ברפ"ב דמע"ש אלא ע"כ שגם של שביעית שרי לפטם ואין זה הפסד: דר"י היא. מתני' דמשמע מותר ר"י היא דלקמן פי"א דתרומות פליגי רבנן ור"י דלרבנן אין מבשלין יין של תרומה מפני שהוא ממעיטו משותיו דאין הכל רוצים ביין מבושל ור"י מתיר מפני שהוא משביחו, והכא נמי שמפטם את השמן ממעיטו משותיו ולרבנן אסור מה"ט והיינו ברייתא דתני אסור, ומתני' דמע"ש דתנן שמותר לפטם את השמן ע"כ ר"י הוא שמתיר התם מפני שהוא משביחו וה"ה לפטום ומתני' נמי דמשמע דשל שביעית שרי ר"י הוא: ותרומה לא נתנה להדלקת הנר. בתמי', ומשני תרומה טמאה הוא דשרי להדליק בו ודרשי' קרא שלך תהא להסיקה תחת תבשילו וה"ה להדלקה אבל טהורה לא נתנה אלא לאכילה: על מסחי. נכנס לרחוץ בבית המרחץ: יהב צלוחיתא. נתן הצלוחית של שמן: לזוסימא אודייתא. לזוסימא, הוא שם אדם, שהי' עומד בבית המרחץ אצל המדוכה של בשמים למכור: אודייתא. הוא מדוכה: אעל לי' לאשונא. הכניסהו לתנור לחממו כדי שיהא נוח לסוך בו, ושמן של שביעית הי': אין סכין שמן של שביעית במרחץ. שהשמן קדוש בקדושת שביעית, ומפני בזיון קדשים הוא דאסור: ולא בשמן שריפה. הוא שמן של תרומה שנטמא ושרי להדליק בו: לא בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות. הוא תמוה דמשנה שלמה שנינו סוף תרומות שמדליקין שמן של תרומה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומה בזיון קדשים יש בזה כן הק' הר"ש. ובהגהות האדר"ת כתב דהוא טעות המעתיק שראה כתוב בנוטריקון בב"כ ובב"מ ופתר מדעתו שהכונה לבתי כנסיות וכו', אבל הכונה לבתי כסאות ובתי מרחצאות וכשם שאסרו שמן של שביעית:

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)