ביאור הגר"א/יורה דעה/קעג
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו ארבעה טורים שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) אפילו כו'. ס"ח א' לית הלכתא כו':
(ב) בד"א כו'. עתוס' ס"ג ב' ד"ה דא"ל כו' וס"ה ב' ד"ה והלכתא כו' ובירושלמי הביאו נ"י ע"ש ואין פי' בירושלמי נ"ל ע"ש בירושלמי (נפק קבעה במתניתא ותני כו'. ועיין בש"מ בשם רמב"ן):
(ליקוט) בד"א כו'. הוא טרשא דר"נ והרי"ף השמיטו וכן הכריח במלחמות דלית הלכתא כר"נ והאריך שם ועוד כ' שם טרשא דר"נ כפי' הגאונים שהוא כטרשא דר"פ שמוכר לו בתשרי כשער של ניסן וממתין עד ניסן איתביה כו' התם כו' דמתני' קץ לגורן בי"ב מנה אבל כאן כשער של ניסן אינו קצוץ שמא לא יתייקר וזהו טרשא כמ"ש בערוך טרש בערבי הוא חרש כמ"ש בתנחומא סוף בחוקותי מחולתך טרשא אקיש עלה כו' והוא דבר שאינו קצוץ ומפורש בירושלמי דטרשא דר"נ אסור דגרסינן שם ר"ח רבה ה"ל כיתן אתון חמרא למיזבן א"ל לית בדעתי מזבניתא כדנן אלא בפוריא א"ל זבנה לן כמה דאת עתיד למזבנתיה בפוריא אתא ושאיל לר' א"ל אסור ודבריו נראין (ע"כ):
(ג) אבל טלית כו'. עתוס' שם ס"ה ב' ד"ה והלכתא כו' ויש בזה כמה שיטות:
(ד) ויש מי כו'. בה"ת בשם הרמב"ן וטור דזהו כמו שומתו ידועה שידוע שאין דרכו להוסיף כ"כ:
(ה) דבר כו'. כמ"ש בסה"ת בשם הרמב"ן דמה שפריך שם ממתני' ואם לגורן כו' אע"ג דמעלה לו הרבה משום דבניסן יקרי ארעתא כמ"ש בפ"ק דב"ק (ז' ג'):
(ליקוט) דבר כו'. והוא תמוה בעיני כיון דשומתו ידועה הוי כמו קץ ואף שרגילות ברוב כו' מ"מ קרוב לשכר ורחוק כו' אבל בהגמ"ר כתב בע"א וז"ל ומה שנהגו מימי קדם לתת מעילים בזמן גדול בכך וכך דמים כשער היוקר זהו מפני שקצבתם במזל אם יבא שר בעיר ויחמדם יעלה בדמיהם יותר משוויים ואם השר בא מיד לעיר היה כופל את דמיהם ואין כאן אגר כו' וצ"ל שברוב פעמים היה באים השרים בעיר דאל"כ מיחזי כאגר נטר ליה מבואר דשם אם יבא השר היה כופל יותר ממה שנתן וז"ש שקצבתם במזל והוי קרוב לשכר ג"כ וכמו בכל סחורה שהוא במזל ואעפ"כ מצריך שברוב פעמים כו' דאף שמדינא מותר מ"מ מיחזי כו' וצ"ע (ע"כ):
(ו) היו לו כו'. כתב המ"מ שהוציא זה מירושלמי ונ"י פי' הירושלמי לענין דבר ששומתו ידועה כנ"ל ושני הפירושים א"א להולמן שם ע"ש:
(ז) ודוקא כו' אבל כו'. זהו דין המתני' שם ואין מרבין על המכר כו':
(ח) ואפילו לא כו'. כמו מרבין על השכר דמתני' שם. סה"ת:
(ט) ובלבד כו' אבל כו'. כמש"ש (ס"ד ב') האי קרוב לשכר כו' דהוי כעין הלואה א"ל כיון כו' וה"נ כן:
(י) וכשם שיכול כו'. כמש"ש במרבין על השכר:
(יא) אסור כו'. דהוא אגר נטר:
(יב) אבל אם כו'. תוספתא וירושלמי ספ"ו דדמאי לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול על ידי לאוצר אבל אומר לו פרשני מן האוצר וכן לא יאמר אדם לחבירו הילך מאתים זוז ושקול ע"י לאומנות אבל אומר לו פרשני מן האומנות ולענין רבית מתנייא. סה"ת בשם הרמב"ן ותשובת הרשב"א ועבפ"ה דע"ז ע"א א' ועבסה"ת וברשב"א:
(יג) אם הקהל כו'. כנ"ל בסעיף שקדם:
(יד) מעות שאינם טבועות. דוקא כמ"ש בסה"ת בשם הראב"ד בסוף חלק ה' וכמש"ש רב אשי אמר לעולם בדמים ובפרוטטות אלמא דוקא בפרוטות ודלא כרש"י שם ד"ה רב אשי כו'. שם:
(טו) והוא כו'. טור בשם הרא"ש:
(טז) ול"נ כו'. ר"ל ממ"ש תוס' שם ד"ה נעשה כו' דדמי לסאה בסאה ולפ"ד ל"ל להביא ראיה מתוס' הלא גמ' ערוכה היא שם נעשה כו' אבל לא דמי לשם כיון דנותן לו יותר צריך שיהיו כולו בידו וכמש"ש ס"ג ב' ואמר ר"נ כו' איתנהו כו' משמע לכולהו ועתוס' שם ד"ה מ"ד כו' וע"ל ס"ס קס"ב דסאה בסאה אסור במין אחר:
(יז) וכ"ז כו'. ר"ל אפילו שניהם אינן טבועות אסור וכמ"ש בתוס' ד"ה נעשה כו' וא"ת כו' וי"ל כו':
(יח) ונאמן כו'. כנ"ל סי' קס"ב ס"ב:
(יט) וכ"ז כו'. טור בשם ה"ר ישעיה דלא כי"א והי"א הוא מדברי סה"ת שתי' על קושית תוס' שם ד"ה דא"ל כו' וא"ת ותי' דאיירי במפרש דאסור בטרשא כמש"ש ותי' השני תי' כתי' תוס' שם אבל דברי ה"ר ישעיה נכונים דא"כ מאי פריך שם ס"ה א' ממתני' על ר"נ הא קרקע אית ליה. (דבריו צ"ע):
(כ) וכ"ז כו'. תוס' הנ"ל וכן תי' השני של סה"ת וכ"ד ש"פ וכנ"ל ס"א:
(כא) הואיל כו'. גמ' שם:
(כב) וגם גדלו קצת. ולא דמי לפרדיסא דס"י דכאן פרי גמור וראוי ללקוט אותו שעה משא"כ בסמדר. נ"י:
(כג) (ליקוט) אסור כו'. אפילו בסתם דלא כתירוץ שני בתוס' ס"ד א' ד"ה מה. ועי"ל כו':
(כד) קודם שיגמור כו'. רש"י ד"ה פרדיסא כו' והרא"ש שם דלא כמ"ש בתוס' בד"ה הנ"ל ולא"ד נמי דשרי כו' וקושית תוס' תירץ רי"ו דקרי פרי גמור וראוי ללקיטה אז אלא שגדלים יותר משא"כ בכרם וכתב שהרי"ף השמיטו להא דפרדס דקי"ל כא"ד וכתב שרוב הפוסקים הסכימו שמותר אפילו אין ראוי ללקיטה וכן לפי' תוס' הנ"ל מותר וברי"ף שלנו הביאה וכן הרא"ש והמ"מ חילק דשאני פרדיסא שצריך לעבדו והרי המוכר חסר בכך ועוד שאין דרך ליקח כו' כמ"ש בהג"ה ול"ד כו' וענ"י וב"י (ע"כ):
(כה) ול"ד לדלועין כו'. מ"מ וכתב בד"מ שהן הן דברי נ"י הנ"ל:
(כו) אבל כו'. עתוס' שם ד"ה בתורי כו':
(כז) המקדים כו'. ע"ש ד"ה דשבשי. ור"ח כו':
(כח) בניסן. עתוס' שם ד"ה אי. ואין לחלק כו':
(כט) אפילו כו'. שם וי"ל כו':
(ל) הבית של כו'. שהגאונים פירשו טרשא דר"נ כמ"ש בהג"ה וז"ש בהג"ה וכ"ז כשקצץ וכמש"ש התם קץ כו' וטרשא דרב חמא הוא אפילו קצץ כמ"ש תוס' ד"ה והלכתא ופי' כמ"ש כאן וכפי' ניחא להו דליקום ברשותי משום דרצונם שיהיה ברשותי משום מכס וכיון שהוא ברשותי לענין אונסין מותר:
(לא) ואם לא כו'. עש"ך:
(לב) והוא שיתן כו'. תוס' שם ד"ה ברשות וע"ש ס"ה א' ד"ה נקטוה כו' וז"ש ואם כו' וערא"ש סכ"ב וכ"ת כיון כו' וי"ל כו':
(לג) והוא שיהיו כו'. תוס' שם ד"ה החמרים כו' וכנ"ל בסעיף שקדם:
(לד) ויש מתירין כו'. כן פירש ר"ח כמ"ש בנ"י ובזה מתורץ קושית תוס' ע"ג א' ד"ה מ"ט. לא ה"מ למימר כו' דכאן כיון דברשות לוקח לא מהני שכר עמלם לחוד לא כמו שהבינו תוס' שם בדברי ר"ח שמיירי ברשות מוכר ולכך דחקו עצמן בדבריו:
(ליקוט) ויש מתירין כו'. כן משמע בירושלמי שסיפא מיירי אף באחריות התגר דאיתמר שם המוליך חבילה ממקום למקום א"ל תנה ואני נותן לך כדרך שאתה נותן במקום פלוני אם באחריות הנותן אסור והלוקח מותר אבל חמרים המקבלין מבעלי בתים מעמידין להן פירות במקום היוקר כשער הזול מדקאמר אבל משמע שכאן אף באחריותם מותר ואמר שם מ"ט רב הונא אמר נעשה שלוחו ודא מתיבין לרב הונא שליח שנאנס חייב על האונסין בתמיה הא פטור על האונסין וכאן חייב ומשני לא פעמים מתנה ש"ח להיות כשואל אלמא באחריות התגר הוא אלא שקשה קושית תוס' שם ד"ה החמרים כו' לכך פי' שנותן שכר עמלו ומזונו [ואע"ג דמירושלמי משמע דא"צ ליתן לו שכר כלל כיון ששלוחו הוא וכמש"ל בסי' קע"ז ס"א בהג"ה הירושלמי לית ליה טעמא דגמ' ניחא להו כו' וכמש"ש טעמים אחרים כנ"ל אבל לגמ' דידן דאמר ניחא להו כו' וכיון שי"ל הנאה אזיל טעמא דירושלמי ומכל מקום נלמוד מהירושלמי שבאחריות השליח הוא ממ"ש אבל כו' ומדקאמר נעשה כו' אלא אע"ג דנותן שכר עמלו מ"מ צריך לקבל אחריות כמ"ש בחבילה ולכן פריך בגמ' מ"מ כו' אבל לפי' תוס' היינו דין החבילה ומה חידש בזה ומאי אבל וכן מאי פריך בגמ' מ"ט הא לקיחת השכר לא הוזכר שם וע"ש בתוס' ד"ה מ"ט כו' אבל פירושם דחוק דא"כ עיקר החידוש דא"צ לשכר חסר מן הספר ולא הוזכר לא ברישא ולא בסיפא אבל לפי' ר"ח הכל ניחא] (ע"כ):
(לה) להלוות כו' לתת כ' ליטרין כו'. עש"ך ס"ק ל"ד:
(ליקוט) להלוות כו'. דהוא רבית קצוצה אע"ג שהמלוה מקבל אחריות המעות שהלוה אפ"ה אסור כמש"ש ס"ט ב' ועתוס' שם ד"ה אוגר כו' ועט"ז:
(לו) לתת כו'. דאינו עושה זה בשביל הקדמת המעות דאפילו היה נותן לו אחר ביאת הספינה היה עושה כן אלא משום דמאה ליטרין שיש בספינה הן קרוב להפסד מאד ולכן מוכר לו בדבר מועט ומותר אף בהקדמת מעות וכמ"ש סי' קע"ג ס"י אבל מותר כו' אבל בסי"ח שאינו נותן לו מהספינה אלא מכיסו והלואה היא ואף שמקבל שם אחריות הספינה אינה כלום דהיא ד"א (ע"כ):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |