אמרי בינה/דיני פדיון הבן/ז
|
< הקודם · הבא > |
ואם אין כהן בעיר הביא שם המח"א משם מהרש"ל שיכול לזכות דמי הפדיון ע"י אחר והמח"א כתב כיון דהתורה חייבתו לזה באחריותי' עד דמטו ליד כהן ל"מ זכייתו אלא לענין דל"מ למהדר בי' אבל באחריותי' קיימי דלא גרע מהאומר תן לבע"ח דא"י לחזור ובאחריותי' הוא וחמש סלעים של בן חוב ג"כ ולכן אם אין כהן בעיר אין תקנה לקיים המצוה כשיזכ' לו ע"י אחר דכיון דחייב באחריות' עדיין לא קיים המצוה עי"ש:
ולא אדע אף אם נאמר דהוי כבע"ח ואף אם הוציא מרשותו לזכות לכהן ידוע ל"מ וחייב באחריותיו היינו משום דאף בזכות גמור יכול הוא לומר שאינו מתרצה בזכייתו וממילא נשאר עליו החיוב כמקדם אבל מ"מ אם כששומע הזוכ' ומתרצ' בזכיתו זוכה למפרע מאותו שעה א"כ למה לא יהי' בידו לקיים המצוה ולזכות ע"י אחר להכהן ואם יאבד ולא יתרצה הכהן באמת לא יתקיים המצוה ויכול לזכות על תנאי זה ומצינו בפדיון הבן דאף מעמלה"ח בנו פדוי כשמקיים התנאי וה"נ דכוותי' ועוד הא דעתו של המח"א הוא בדיני זכי' (סי' ו') דבזכות גמור דלית בי' שום צד חוב אף כששומע צוח וטוען שהוא חוב לו דא"נ ורק במתנ' משום דכתיב שונא מתנות יחי' אבל כל היכא דהוי זכות גמור ולית ביה צד חוב וצווח בלי שום טענה אמרינן מתחל' הי' רוצ' ועכשיו חוזר בו עי"ש א"כ בנידון זה מה"ת לא נאמר להכריע דהוא זכות גמור דהא אין ביד הכהן לתבוע אותו ויכול לתת לכל כהן שיזדמן לו א"כ זכות גמור הוא שזה יזכה בעדו ושיהי' ממון שלו ולית בי' צד חוב. אולם במ"א הוכחתי מדברי ראשונים דלא ס"ל הכי ואף בזכות גמור יכול לומר דל"נ לי' וכן עלה ע"ד רשב"א קידושין (דף כ"ג) לומר דבזכות גמור ל"מ לבסוף צווח ורק במתנה שייך לומר שונא מתנות יחי' והדר בי' וכן מבואר מדברי ר"ן מובא בש"מ ב"ב (דף קכ"ד) ובב"י ח"מ (סי' רמ"ח) דהא דבכור מתנה קריא רחמנא עד דניחא לי' הוא דהוי כמו מזכה ע"י אחר כשמתרצ' מהני למפרע ובכ"ז יכול לומר כששומע דאינו מתרצ' כן בחלק בכור הרי אף דשם ל"ש שונא מתנות יחי' דהתורה זיכתה לו ובכ"ז יכול לומר שאינו רוצה וה"נ במתנות כהונה ומ"ש שם המח"א ראי' מדברי ר"ן קידושין גבי קטנה שנתקדש' שלא לדעת אבי' עיין מ"ש בהגהותי בד"ח דיני קידושין (סי' כ') ומה שהביא ראי' מסוט' (דף כ"ה) דקאמר ואי אמרת אם רצה הבעל למחול מחיל מי עבדינן מידי דאתי בעל ומחל ואיכ' זילותא דב"ד ואם נאמר דאף בזכות גמור יכול לומר אח"כ ל"ה ניחא לי א"כ אפ"ת דבעל שמחל על קינויו אינו מחול ה"ד היכא דקנא הוא בעצמו אבל היכא דקנאו לו אחרים כששמע מצי למימר ל"ה ניחא לי בקנאוי זה א"ו דאם הכריעו דעתו של אדם לומר שזכות גמור הוא כששמע לא מצי למימר חובה הוא לי עיי"ש וי"ל דשם כיון דמצוה הוא על הבעל כשרואה שצריך לכך לקנאות אשתו כמבואר רמב"ם הל' סוטה א"נ לומר דל"נ לי' דא"א משים עצמו רשע אף במילי דהוא רק מצד חסידות כמבואר רשב"א כתובות (דף ח"י) א"כ אם הב"ד קנאו בעדו א"נ לומר דל"ה נ"ל וראיתי בנו"ב תנינא אה"ע (סי' קנ"ט) שרצה באמת לדון דאף באלו שהב"ד מקנאין היינו מן הסתם ואם יצא הבעל ואמר שלמפרע ל"ה נ"ל שגם הוא ידע שאשתו עוברת ע"ד ואפ"ה לא רצה לקנא לה אף דאנן קי"ל לאחר סתירה א"י למחול אבל אם אמר שהקינאוי לא הי' ניחא לי' למפרע אינה אסורה עליו והא דכתב הרמב"ם והש"ע ואוסרין אותה על בעלה לעולם היינו מן הסתם אבל הדבר צריך תלמוד אם נאמן לומר אח"כ שלמפרע ל"ה נ"ל עכ"ד ותמוהין הא מסוגיא שם דקאמר ואי אמרת בעל שמחל מי עבדינן מידי דאתי בעל כו' מבואר דאם אינו מחול א"ש וע"כ דל"מ אף באומר דלא הי' נ"ל למפרע דאל"כ אכתי יקשה דאיכא זילותא דב"ד או דא"נ לומר דל"ה נ"ל ולא עוד כיון דעכ"פ עד עכשיו מחזקינן דלקינאוי מעליתא הוי כרגלים לדבר ואסורה. אבל בכ"מ בעלמא אף בזכות גמור אם צועק כששמע שאינו רוצה בזכי' ל"מ בע"כ אף דלית בי' צד חוב. ומ"מ מדוע לא יהי' בידו לקיים המצוה דאם לא יאבד ויתרצה אח"כ יהי' הפדיון חל למפרע:
וראיתי בס' הלכות יו"ט ממהרי"ט אלגזי הל' בכורות (פ"ד) דהוכיח דמהני זכי' ע"י אחר מדברי ירושלמי (פ"ו) דתרומות אכל תרומות חבר משלם לחבר תרומות ע"ה משלם לע"ה ולא נמצא מוסר טהרותיו לע"ה כיצד הוא עושה נותן שתיהן לכהן חבר ונוטל דמי אחת מהן ונותן לכהן ע"ה רבי בון ב"ח אמר קומי רשבל"ק אתיא כמ"ד הפרשתו מקדשתו ברם כמ"ד מתנתו מקדשתו בלא כן אין צריך זכי' אמר להן במזכה ע"י אחר ע"כ ופירשו דלמ"ד הפרשתו מקדשתו ל"צ לקיים מצות נתינה כדי שיחול שם תרומה אבל למ"ד דמתנתו מקדשתו וכיון דאינו מתקדשת רק ע"י מצות נתינה וצריך שיתן לבעליו וכיון שאינו נותן לבעליו הע"ה רק הדמים אין כאן נתינה ומשני דמיירי במזכ' ע"י אחר שהכהן חבר זוכה להע"ה ובזה מקיים כאלו נתן בידיו ממש ואח"כ נותן החבר לו הדמים והוי כאלו קונה החבר בדמים מע"ה והא דכ' רמב"ם (פ"י) דתרומות דנותן לחבר ונוטל דמיו אף דאנן קי"ל דמתנתו מקדשתו דסובר דל"צ שיאמר החבר בפירוש דזוכה בעד הע"ה דסתמא כפירושו כיון דאי אפשר לקיים מצות נתינה בדבר הקודש אם לא שיזכו הבעלים תחילה מסתמא נעשה כאלו אומר לו זכי. עכ"פ מבואר דמהני נתינה שמזכה ע"י אחר אף דבתר הזכי' אכתי חייב באחריותו מ"מ קיים מצות נתינה בזה. ולענ"ד י"ל שם כיון דלא נשתנה כלל חיובו דאף דהי' חיובו לקיים ונתן לכהן את הקודש ולמסור דוקא לבעליו של התרומה שאכל מ"מ כיון דהוא ע"ה ע"כ אתה צריך לומר כיון דאינו רשאי למסור הקודש לידו רק התשלומין יוצא בזה במה שנותן לכהן אחר חבר והוי כזוכה בעדו ודמי התשלומין נשאר חוב עליו כמקדם דל"ג מגזלן דעלמא א"כ הוי זכות גמור דע"כ כן צריך לומר דאל"כ איזה זכות הוא שזוכה בעדו כיון דאינו רשאי לתת לו הקודש ואי דיאמרו הבעלים הע"ה אני אוכל את הקודש בפני חברים בטהרה א"כ מה מהני זכי' כלל ע"י אחר וכיצד יוכל אח"כ החבר לקנות אותה בדמים. א"ו כיון דחז"ל בקשו תקנה דמן הסתם א"י למסור לע"ה הקודש נתקדשה ע"י הזכיות החבר ומקבל דמיו ובזה יוצא ידי נתינה כיון דעיקר חיובו לא נשתנה משא"כ במזכה הה' סלעים אם נשאר באחריותו לא נתקיים מצות הנתינה כיון דחיובו הראשון לא נפקע ואם יאבד יהי' נשאר מלוה הכתובה בתורה עליו מאותו זמן שחל חיוב הפדיון. משא"כ בנידון דירושלמי אף דנשאר חיובו היינו חיוב ממון אבל חיוב הקודש נפקע כיון דל"ה חל עליו החיוב למסור לע"ה רק לזכותו בהקודש ושיקבל דמיהם משא"כ בדמי פדיון וחל עליו החיוב לתת ביד כהן י"ל דכיון דחייב באחריותו ל"ה נתינה מעלית'. ומ"מ מצד הסבר' י"ל כמ"ש דמ"מ סגי בזכי' אם יודע אח"כ ויהי' נ"ל יהי' חל הפדיון למפרע. שוב ראיתי בס' הל' יו"ט (בפ"ח) דכ' דדוקא בבע"ח דהוי ממון שיש לו תובעין שאין לו רשות לשלוח ע"י אחר אבל דמי פדיון דהוי ממון שאל"ת וכ"ז שלא זיכה אין לזה זכות יותר מכהן אחר א"י לומר אין רצוני שתזכ' לי ע"י שליח ואינו חייב באחריות עי"ש. ויש לגמגם דמ"מ החיוב עליו שיבא ליד כהן דמי פדיון ואם יהי' נאבד מן הזוכה יאמר הכהן אין רצוני לזכות אולם מ"מ זה דוקא אם נאבד אבל אם הגיע ליד כהן נראה ברור דמהני הפדיון למפרע וי"ל תקנה כדעת מהרש"ל. ועל דברי מהרי"ט אלגזי יש להתעורר למ"ש הוא בפרק הנז' לפקפק דאינו יכול לפדות אצל כהן קטן דפדיון דומה למכר עי"ש א"כ לדבריו כיצד יועיל הפדיון ע"י שמזכה ע"י אחר כיון דצריך דעת הכהן אולם דבריו שם תמוהין והברור דפדיון הוא רק חוב בעלמא אשר הטילה עליו התורה ויבואר עוד לקמן (סי' ט) ואם זכות הוא לכהן הוי כבא לידו ועיין חתם סופר יו"ד (סי' רצ"ז):
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |