אמרי בינה/דיני בשר בחלב ותערובות/כח
|
< הקודם · הבא > |
אמרי בינה
דיני בשר בחלב ותערובות כח
כתב הרמ"א (סי' קי"ג סי"ד) כ"מ שנתערב פת עכו"מ בשאר מאכל בטל ברוב בין בלח בין ביבש ועי"ש בש"ך משם או"ה דאפילו בדבר חשוב ובאו"ה הוכיח זאת מדמאי שהוא טבל מדרבנן ובכ"ז לא גזרו על תערובות דמאי כמבואר חולין (דף ו') ולכאורה קשה בדברי רש"י מנחות (דף ל"א) עובדא דרש"ז דנתערב לו טבל בחולין ושאל את ר"ט וא"ל לך קח מן השוק ועשר עליו ודמאי בחולין נתערב לו לפירש"י שם ששמע ומה היה לו לקח ולעשר עליו כיון דלא גזרו על תערובות דמאי. ולכאורה י"ל כיון דטבל אינו בטיל מטעם דהוי דשילמ"ת גם בדמאי לא נתבטל וכמו דמצינו לגבי תערובות דמאי דשאור ותבלין דלטעמא עביד וטעמא לא בטיל כמבואר בש"ס שם כן נמי במין במינו ל"ב דהוי יש לו מתירין אך זה דוחק כיון דאף בטעם ממש בטיל ברוב ולא אזלינן ביה בתר נתינת טעם כ"כ אף בדשילמ"ת בטיל ורק דבר דלטעמא עביד דמצינו דגזרו ולא בתערובות אחר. ועוד הא שם עובדא דרש"ז כיון דצריך לקח מן השוק ושלא לעשר מיניה וביה ל"ה כדבר שיש לו מתירין:
ונראה דהא מצינו במתניתן ערלה רפ"ב התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה כו' עולים בא' ומאה וצריך להרם הרי מבואר דתרומות מעשר של דמאי אוסר בתערובות וצריך ק"א להעלות ואמאי הא לא גזרו על תערובות ולמה יהיה התרומה חמורה מהטבל עצמו דאינו אוסר התערובות. אולם הא בירושלמי שם מובא בתוי"ט מאן תנא תרומות מעשר של דמאי ר"מ הוא דר"מ מחמיר בדבריהן כדברי תורה וכתב התוי"ט דמש"ה רמב"ם (פט"ו) ממ"א השמיט של דמאי והאריך בזה התוי"ט (פ"ד) דב"מ ומאד תמוהין דברי השעה"מ שהביא שם רע"א ז"ל בתוספותיו להקשות ממתניתין דערלה הנז' ע"ד הטור דסובר דא"צ ליתן לכהן התרומת מעשר של דמאי דהממע"ה דהרי מבואר במתניתין דצריך להרם וע"כ דיש בו גזל השבט דהא מתניתין ר"מ דמחמי' בדרבנן והטור כתב אליבא דידן ואדרבא אף לדעת רמב"ם דצריך ליתן לכהן מ"מ כנראה דא"צ להרם אם נתערב וי"ל דאף שיעור ביטול דתרומה ל"ב בתרומות דמאי דלא גזרו על תערובות דמאי של טבל כן י"ל אף דקרא שם תרומה מ"מ כיון דרוב ע"ה מעשרין ולא נתכוין הוא לקרוא שם תרומה רק לצאת ידי חיובו שחייבו החכמים לא האלימו החכמים כח התרומה יותר מכח הטבל וכמו דל"ג על תערובות טבל דדמאי כן לא גזרו על תערובות תרומתן. אולם לר"מ דמחמיר בדבריהן כשל תור' כמו דאוסר תערובות תרומת דמאי וצריך ק"א ולהרם כן נמי גזרו אף על תערובת דמאי וי"ל דר"ט סובר בזה כר"מ ולא קשה מדברי רש"י דמפרש דנתערב לרש"ז טבל של דמאי. ועיין מתניתין מס' מכשירין (פ"ב מ"י) אוצר שישראל ונכרי מטילין לתוכו אם רוב נכרים ודאי ואם רוב ישראל דמאי מחצה למחצה ודאי דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אפילו כולם נכרים וישראל אחד מטיל לתוכו דמאי ופירש הרע"ב והר"מ דר"מ סובר אין קנין לנכרי להפקיע מן המעשר וצ"ל הא דמע"מ הוא ודאי אף דנאמר דהוי כמו רוב דמחצה אם של נכרי ונתחיי' בודאי ואף אם הוא של ישראל מ"מ דלמא לא עישר מ"מ אף דהוי רוב לחייבו לעשר אמאי קאמר ודאי הא אין חייב עכ"פ ליתן לכהן מה"ד דהא אין הולכין בממון אחר הרוב. אולם למ"ש דר"מ מחמיר בדמאי כשל תורה וחייב אף ליתן לכהן א"ש. אך טעמן של חכמים לפי' הר"מ ורע"ב דהני חכמים סברו יש קנין לנכרי להפקיע ממעשר ואם הוא של נכרי פטור מן המעשר ובשביל פירותיהן של אותו הישראל הכל דמאי והתוי"ט הקשה דלמא לא יתבטל וכ' התוס' חדשים דטבל אינו בטיל מטעם דהוי דשילמ"ת ודבריו תמוהין דהא בתערובות דמאי לא גזרו כנ"ל:
וראיתי בס' ח"ס יו"ד (סי' ק') שכ' דטעמא דחכמים דל"א בדבר שילמ"ת מרובא פריש ומש"ה לא מייתי ש"ס פ"א דביצה סייעתא מהך מתניתין דדשילמ"ת אפילו בדרבנן לא בטיל משום דלא מיירי מביטול רק לענין מרובא פריש ובהא בודאי לא קיי"ל כוותיה ודבריו דחוקים ורחוקים להעמידם דסתם מתניתין הוא ורבי שנאה בלשון חכמים דלא אזלינן אף בתר רובא דעלמא לגבי דמאי ואנן נאמר דאף בדבר דנותן טעם גמור נתבטל ברוב. וגם הא הוי מלבד הרוב דשל נכרים ס"ס חדא דלמא של נכרי ואף אם הוא של ישראל דלמא עישר כבר הישראל דרוב ע"ה מעשרין ומ"ט דרבנן להחזיק לדמאי בשביל ישראל אחד ואף לדעת רמב"ם דכתב הר"י קורקס והכ"מ הלכות מעשר כיון דחשו חז"ל שלא לסמוך על רוב ע"ה מעשרין ל"מ אף ס"ס מ"מ כבר הוכיח במישור השעה"מ הלכות יו"ט דהיכא דיש רוב לגבי כל חד מהספקות סמכינן על ס"ס או היכא דיש ס' אם נתחייב כלל במעשר בזה סמכינן על הס"ס כדמוכח מתניתין דריש דמאי הקלין שבדמאי ע"ש וה"נ דכוותיה כיון דיש רוב של נכרים וגם אם של ישראל יש רוב דכבר עישרן אמאי הוי דמאי:
אך ראיתי בתוספתא (פ"א) דדמאי שם נאמר ככל המתניתין הנז' וקתני עלה אמר ר' יוסי במד"א באוצר של יחיד אבל באוצר של מלכים הולכין אחר הרוב וי"ל הטעם בשל יחיד דאסור כיון שהולך הישראל לקנות מן מקום האוצר הוא כקבוע וכיון שידוע שישראל אחד מטיל לתוכו דלמא ניכר להמוכר שזה הוא של ישראל והיכא דניכר לאחד הוי ג"כ קבוע כמבואר מדברי רשב"א תוה"ב ופלתי ופ"מ (סי' ק"י) לכך סברו חכמים דצריך לעשר דמאי. ומדברי ר"ש ורא"ש שם מבואר דמפרשי' דאף חכמים י"ל דסברו אין קנין לנכרי וחייב לעשר של נכרי או מדאורייתא או עכ"פ מדרבנן ולכך סברו חכמים דע"י שישראל אחד מטיל לתוכו הוי דמאי היינו להקל ומטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב ולענין חיוב לעשר הוי כודאי מטעם רוב רק שקרא דמאי שיעכב לעצמו ושני הפירושי' של החכמים הנ"ל מבוארים בירושלמי (פ"ד) דדמאי ועיין ביאורו בתשוב' ר"ב אשכנזי באורך ומבואר מדברי הפירוש הנז' דאף ע"י רוב וס"ס אין מוציאין ממון דהא הוי כאן רוב ואף אם משל ישראל דלמא לא עישר ועיין תוס' בכורות בחד תירוץ דאף רב דסובר הולכין בממון אחר הרוב מודה בממון שאין לו תובעין דא"ה אחר הרוב ומ"מ אינו ראיה מכאן די"ל רב מפרש המתניתין כמאן דמפרש בירושלמי דחכמים סברי יש קנין ופטור בודאי אם ידוע שהוא של נכרי והישראל המטיל בא להחמיר וכמו שפירש הר"מ והרע"ב:
שוב ראיתי דאף דל"ג על תערובות דמאי מ"מ אם תרם מדמאי ונתערב גזרו וצריך ק"א ודברי תוי"ט שתמך א"ע על מה שהשמיט הרמב"ם בהלכות מ"א מדמאי תמוהין דלהדיא מבואר ברמב"ם הלכות תרומות בסופו שכתב תרומה גדולה ות"מ וחלה והבכורים כולן נקראו תרומה לפיכך דין ארבעתן לענין אכילה ודימוע אחד הוא כולן עולין בק"א ודין תרומת מעשר של דמאי בכל אלו הדרכים כתרומ' מעשר של ודאי אלא שאין לוקין על אכילתו עכ"ל הרי מבואר דפוסק כסתם מתניתין דערלה דיש לו דין תרומה ממש וגם צריך להרם משום גזל השבט לשיטתו (פ"ט) ממעשר דנותנו לכהן תרומת דמאי. וראיתי ביקר תפארת מהרדב"ז בהלכות תרומות שם שכ' אלא שאין לוקין על אכילתה ואין משלמין עליה לא קרן ולא חומש דמצי אמר לכהן הבא ראיה וטול עכ"ל ולא אדע הא דעת הרמב"ם דתרומת דמאי נותנו לכהן וכן (פ"י דתרומות) כ' דמה"ד היה שאין חייבין חומש על תרומת מעשר של דמאי אבל אמרו חכמים אם לא יתחייב יזלזלו בה וכ' דתרומה ותרומת מעשר מצטרפין בין של דמאי בין של ודאי וחלה וחייב עליה מיתה וחומש והא דכתב לחייב מיתה ודאי דלא קאי על של דמאי כמו"ש שם הרי"ק דספק הוא אבל לחומש מצטרף דאף על דמאי עצמו חייב חומש ובל"ס דחייב ליתן לכהן ודברי רדב"ז אין להם פתר. עכ"פ בהכרח צריך לומר אף דלא גזרו על תערובות דמאי היינו של טבל אבל כשקרא שם תרומה החמירו ואף דלא חל שם תרומה מדאורייתא אף למ"ש הכפתור ופרח משם הראב"ד דאף אם אינו חייב מיתה רק על תרומות דגן ותירוש ושאר מינים אף אם אינו חייב מה"ת אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מן התורה ומדמעת בשל תורה עי"ש (פ"ג) מ"מ בל"ס אם קרא על דמאי שם תרומה דחייבו חכמים ומחויב מדרבנן ודאי ל"ה כקורא מעצמו שם תרומה ול"ה רק דרבנן ואף דכ' הרמב"ם אלא שאין לוקין על אכילתו וכתב הכ"מ דאין לוקין על הספק לאו דהוי ס' תורה דהא מקילין בה ומטעם דרוב ע"ה מעשרין ול"ה רק חיוב דרבנן ועיין רמב"ם (פ"ט ה"ה) ובמהרי"ק שם דע"כ כמו דחייב חומש כדי שלא יזלזלו כן גזרו ג"כ על תערובות תרומה הואיל דקרא שם תרומה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |