אלשיך/תהילים/קלג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י
רד"ק


אלשיך
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

אלשיך TriangleArrow-Left.png תהילים TriangleArrow-Left.png קלג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


אעריכה

שיר המעלות כו' אחר אומרו במזמור ענין בית שני כמדובר בו בא ודבר על מה שתלוי עיקר הטוב המקווה ההוא שהוא על אחדות הלבבות הפך מה שגרם לנו החרבן השני אשר כלנו ואשר דמה לנו ואמר הנה מה טוב וכו' והוא לומר כי הנה ידוע כי נפשות כל עם בני ישראל א' יחשבו כי חלק א' ממעל המה וע"כ לאחים בני אב אחד נתייחס כלנו כ"א שמפאת הגופים יראו נפרדים ועל כן מצונו הוא יתברך ואהבת לרעך כמוך למען שגם בארץ אשר בה גויותינו אשר כל אחד בפני עצמו נתאחד ונהיה לאחדים לב אחד והוא הכתוב אצלנו על פסוק ישראל גוי אחד בארץ לומר שלא בלבד למעלה אשר שם שורש כל נפש ונפש מישראל כי השרשים יתאחדו כי הצד השוה שבהן כי ממקור אחד כלן כ"א גם בארץ אשר כל אחד גוף בפני עצמו גם בה יקראו גוי אחד שלא עצרם הגשם להקנות בם פירוד וזהו גוי אחד בארץ. ונבוא אל הענין אומרת רוח הקדש כמדברת אל כל ישראל הנה מה טוב ומה נעים שבת אשר הם אחום מצד נפשותם גם יחד בגויותם לאהוב בעוה"ז כל איש את רעהו כמוהו שהוא טוב מצד עצמו ונעים לעיני הכל כי כאשר לבות בני אדם שלמים איש את רעהו יורק חן התחברותם לעיני הכל וינעם להם שזה הוא תואר נעים :

בעריכה

והנני מביא ראיה לדבר וילמד סתום מן המפורש והוא כי הנה זה הוא כשמן הטוב והענין כי הנה ארז"ל שכשמשחו את אהרן בשמן המשחה על ראשו ירדו שני טיפין אל הזקן והיה בסוף זקנו כשתי מרגליות לעיני הכל ואין ספק כי היה הענין להורות כי גם שמשה נכנס במקומו כי מתחלה אהרן היה במצרים בין המלך הקדוש ובין העם והיה אפשר יהי' לבו עליו וע"כ העיד הוא יתברך כי לבו שלם עמו באמרו וראך ושמח בלבו וע"כ זכה לכהונה גדולה שיהיה חשן משפט על לבו ולהורות כי כן לבו עשה יתברך ירדו משמן גדולתו שני טיפין עד סוף זקנו למען כל רואיו יכירו כי אין זה כ"א שגדלו ה' וימשחהו לכהן גדול על כי היו הוא ואחיו גם יחד בלב שלם כשתי מרגליות מגיעות עד שפת מלבושו שהוא מקום הצואר אשר שם מקום ענקי המרגליות להתפאר. ונבוא אל הענין בזה לפי דרכנו שאומר הוא יתברך ברוח קדשו דעו אפוא כי כל כך הוא נעים בעיני הכל כשיש התחברות בלבבות כשמן הטוב על הראש שיורד על זקן אהרן ולא על זקן כל יתר הנמשחים רק על זקן אהרן על ישרות לבו אשר אין ספק שהיה נעים בעיני כל רואיו כי בזה היו מכירים אחדות לבם כך כשמן ההוא הוא נעים בשבת כל אחים גם יחד גם שלא יהיה אות ומופת על הדבר כאשר באהרן כי זכות האחדות ישפיע שפע רצון טוב וחן בעיני כל רואיהם אלא שהראה הוא יתברך הדבר באהרן וילמד סתום מן המפורש:

געריכה

ואחר שפירש מאי דסליק מניה שהוא מה נעים פירש אשר אמר מה טוב באמרו כטל חרמון כו' לומר תדע מה בין הטוב שהוא השפע היורד מן השמים בהיותם בעלי פירוד הלב ובין היורד בהיותם גם יחד כמה שיש בין טל חרמון לטל היורד על הררי ציון והוא כי בהיות ישראל בעלי פירוד חלילה אין ברכה כנודע מרז"ל כי אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום וע"כ הטל של ברכה הראוי לרדת על הררי ציון אשר שם בני ישראל יוליכהו ה' אל הר חרמון הוא שניר שהוא טור תלגא כי בחורף ובקיץ הוא מלא שלג וכל הטל היורד בו הולך לאיבוד אך בהיות שלום ואחדות בישראל יורד על הררי ציון וזה יאמר תדע מה בין הפירוד לבין שבת אחים גם יחד כמו שיש בין טל שהיה יורד חרמון ויורד עתה ע"י האחדות על הררי ציון כי על ידי המקום שהוא מוכן אל השפע תהיה לכם ברכה וע"י האחדות יתוסף חיים עד העולם כאשר ע"י האחדות קנו ישראל בסיני חירות ממלאך המות שנאמר ויחן שם ישראל נגד ההר כו' כך יהיה לעתיד ולא עוד אלא שאז לא התמידו החיים ע"י מכשלת העגל אך לעתיד יהיו חיים עד העולם:

(א) ולענין זווג יתפרש כי הנה מציאות הזווג הוא טוב אפילו לא יהיה בת זוגו לינצל מהרהור והולדה אך אין ההצלחה בעצם רק בהיות בת זוגו כי אז נעים ומתקבל כמאמרנו על פסוק לא טוב היות האדם לבדו כ"א עם אשה ההיא גם שלא יזכה לבת זוגו אך נוסף על בלתי היות לבדו אעשה לו מה שיהיה עזר נוסף על הטוב והוא שיהיה זוגו מקביל אליו וזהו כנגדו ובזה יאמר הנה מה טוב וגם מה נעים ומתקבל היות גם יחד שזולת ההתחברות שהוא מציאות הטוב יש גם יחוד היותה בת זוגו וזהו גם יחד. או מעין זה במאמר ספר הזוהר על כאן בזווג ראשון וכו' כי מה שטרם בואן לעולם הזה אומרים בת פלוני לפלוני הוא זווג ראשון ששניהם שוין אך בבואם פה אם נפרדו במעשיהם אינן זוכים להתחבר והיתה לאיש אחר ועל זה נאמר זווג שני לפי מעשיו ועל מי שזכה בדין ליקח בת זוגו אומר הנה מה טוב כמה ד"א לא טוב להיות לבדו אך הוא גם נעים כאשר הם גם יחד שכאשר היו יחדו למעלה בזווג ראשון הם גם יחד בעוה"ז שלא נפרדו כי הם שניהם כשרים וזכו לזווג הראשון:

(ב) ומה היא ההעדפה בהיות בת זוגו הלא הוא כשמן הטוב וכו' כי הלא לא אהרן בלבד נמשח ועכ"ז לא נתפשט השמן עד הזקן רק באהרן כי אין זה רק על הכנת המקבל שהשפע מתפשט ויורד וזהו כשמן הטוב על הראש שאם מהראש יורד על הזקן הוא דוקא זקן אהרן ולא זולתו והטעם שיורד בזקנו הוא על פי מדותיו הטובות ביותר שהוא מאחדותו עם אחיו כי ע"כ זכה לכך שירד השמן עד סוף זקנו כשני מרגליות להורות מדת אחדותו שהיה לבו שלם עם משה עם שלקח מנויו להיות בין המלך הקדוש ובין ישראל ולא קנא עליו וזהו הב' טיפין יחד וכן היה משים שלום בין איש לאשתו ע"כ הורה בו הוא יתברך ענין אחדות זווג וזהו על פי מדותיו ששום אחר שנמשח לא ירד בזקנו כ"א זקן אהרן ואין זה רק על פי מדותיו שנמצא השמן הטוב הכנה בו להשפיע הוראם זו והורה אותו בו כן הזווג עם היות שכל זווג הוא טוב והוא מצוה כי לא טוב היות האדם לבדו עם כל זה כשהוא זכאי לפי מעשיו נותנים לו בת זוגו הראשון שהם בעלי אחדות לפי שרשם ומוצא זכות המצוה הכנה להתברך בזווג עד בלי די כפירוש ספר הזוהר על כאן בזווג שני שהוא בבואם אל העולם שאם יזכה יטול בת זוגו שהיתה לו בראשונה כשאמרו למעלה בת פלוני לפלוני ומתברכים אל אחדותם העצמי.

(ג) ואם תרצה לראות זה בחוש אמשול לך משל כטל חרמון וכו' והוא כי חרמון הוא שניר טור תלגא כי הנה ברדת הטל על הארץ הטל שיורד על הר חרמון ואותו שיורד על הררי ציון אחד הוא כי הכל יורד כאחת מן השמים ועם שהכל א' חלק היורד בחרמון נאבד ושיורד בהררי ציון הוא לברכה וזהו כטל חרמון שיורד על הררי ציון שעם היותו א' עכ"ז בחרמון אין שם הפרחה כי הוא הר מלא שלג מראשית השנה ועד אחרית שנה אך בהררי ציון אותו טל מפריח ומצליח ואין זה רק כי שם צוה ה' את הברכה מה שאין כן בחרמון כן הזווג שבמקום מעשים טובים והתייחסותם העצמיי זה עם זה שהם אחדים בשרשם שהיא בת זוגו צוה ה' את הברכה שהוא שיהיה מקורם ברוך לפרות ולרבות וריבה האת גם ברכת המזון הרי בני ומזוני והטוב השלישי שהוא חיי לא בלבד יהיה בעוה"ז כי אם חיים עד העולם עד ועד בכלל ואם יהיה עד ולא עד בכלל יהיה שיקרה כמאמר ר' אחאי בר יאשי' שהצדיקים הגדולים גם במותם הם חיים עד שעה א' קודם תחית המתים שחוזרים לעפרם שעה אחת ועולים בתחיה וידוע כי בלשון רז"ל מהתחיה והלאה נקרא עוהב וזהו חיים עד העולם שיהיו חיים עד העולם ההוא משא"כ אחר התחיה:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.