אלשיך/תהילים/קג

אלשיך תהילים קג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לדוד ברכי נפשי כו' הנה אמרו רבותינו ז"ל כי לעתיד לבא עתיד הב"ה לעשות סעודה כו' ואחר הסעודה נותנים כוס של ברכה לאברהם שיברך ואומר איני מברך שיצא ממני ישמעאל נותנים ליצחק ואומר איני מברך שיצא ממני עשו נותנים ליעקב ואומר איני מברך שנשאתי שתי אחיות כו' נותנים לדוד אומר אני מברך ולי נאה לברך כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. עוד ידענו מסורת מקדמונינו כי הוא דוד הוא אדם הוא משיח נוסף על מאמר ספר הזוהר כי גם בכל אחד מהאבות היה אחד משלשת חלקי נפש אדם. ונבא אל הענין אומר דוד כמסיח עם נפשו ואומר לה צהלי ורוני כי נתגלגלת בדוד כי הנה לדוד ברכי נפשי כלומר בשביל דוד ברכי נפשי את ה' שעל ידי התגלגלך בה זכית לברך את ה' והטעם כי וכל קרבי הם מעי שההולדה יוצאת מהם הם עם שם קדשו יתברך דבקים כי בי נתקן ענין האבות למנעם מלברך עם שאני והם מאדם כי תקנתי עכובם כי לא יצא מקרבי כעשו או כישמעאל ולא היה בפעולת קרבי שלא כמצות ה' שהוא ענין ב' אחיות שעל טעמים אלו לא ברכו האבות כמאז"ל כמדובר.

או יאמר בשום לב אל כפל אמרו ברכי נפשי זה פעמים ואל אומרו ואל תשכחי כי למה היה לה לשכחם והוא בהזכיר מאז"ל כי עתיד היה דוד להיות נפל לולי ה' שהיה לו שתיים נפשו בגופו ויחי והנה ראה דוד כי הנה נפשו וקרבו יש להם להחזיק טובה אליו יתברך כי נפשו זכתה על ידי מעשיו הטובים וגם גופו שזכה שלא שלטה בו מיתה כי דוד מלך ישראל חי וקים ואפילו כל ימיו לא ישן שיתין נשמי לבל יהיה לו אחד מס' במיתה וגם יש בחינה שהיא לנפש ולא לגוף והוא מה שגמל לה הוא יתברך טובה תחת רעה כי היא נפשו של אדם הראשון ויש לה לברך את ה' על אשר תיקנה יתברך על ידי דוד ועל ב' הבחינות אמר על האחד שהיא על דוד שהיטיב לו הוא יתברך לנפשו וגופו על שלא היה נפל אמר לדוד ברכי וכו' לומר על הנוגע לדוד ברכי נפשי את ה' שלא הייתי נפל וגם גופי כי אפי' קרבי אשר הם הקרובים להפסד במות יברכו את שם קדשו שהשפיע בם קדושה להתקיים:

ב

ויש בחינה לברך הנפש לבדה והוא על מה שנתקנה בהתגלגלה בי מאשר חטאה באדם ועליהם אמר ברכי נפשי את ה' פעם שנית ועל כן אמר ואל תשכחי כל גמוליו לומר גם שבי את ראויה לקבל טובה אל תשכחי אשר חטאת והעוית באדם וגמל ליך הוא יתברך טובה תחת רעות:

ג

כי הוא הסולח לכל עונכי שלך לבדך ולא גופי שהוא בהיותך באדם והוא כי דעו אפוא כי חלאים שבאו עלי ורפאני יתברך תחלואיכי היו ולא תחלואי כי לא כעונותי היו לי כי אם מעונותיך באדם ואני סבלתי למרקם כי הוא יתברך סלח לכל עונכי ורופא בי כל תחלואיכי.

ד

עוד גמל ליך על ידי כי הוא יתברך הגואל משחת חייכי והוא כי מה גם לאומר כי אדם מין היה אפיקורוס היה קוצץ בנטיעות הי' וכו' היה ראוי להיות נדון בגיהנם תמיד מהיורדים ואינן עולים שהם חיים תמיד בגיהנם נדונים והוא יתברך גאל משחת חייכי מלהיות חי בגיהנם תמיד ולא עוד אלא שתהיה מהצדיקים שהם שבג"ע שהם בעטרותיהם בראשיהם וזהו המעטרכי חסד ורחמים שהוא כמפורש אצלנו במקומו שהוא זכיותם נעשים מכל מצוה ומצוה מלאך והן הם עטרותיהם שלהם בראשיהם ואמר כי עטרה בחסד ורחמים והוא כי הנה ארז"ל שידמה הוא יתברך עם ישראל לחתן שכלתו מביאה לו שני תכשיטין והוא מוסיף לה מדיליה שנים אחרים כך ישראל מביאים לו יתברך צדקה ומשפט כד"א כי ידעתיו כו' לעשות צדקה ומשפט והקב"ה מעטרנו משלו בשני תכשיטין שהם חסד ורחמים כד"א וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וכשישראל אבדו שני תכשיטין שהביאו הם אז הוא יתברך נוטל את שלו כד"א ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הניחו אספתי את שלומי את החסד ואת הרחמים. והנה דוד היה מוכתר במשפט ובצדקה כמה דאת אמר ויהי דוד עושה משפט וצדקה ואם כן יחוייב יתעטר מאתו יתברך בשני תכשיטיו הם החסד והרחמים וזהו המעטרכי חסד ורחמים שהוא על ידי עשותי משפט וצדקה בהיותך נפשי בי:

ה

המשביע בטוב עדיך כו' הנה כתבנו כי נפש דוד אשר דבר בה עד כה ועודנו מדבר עמה היא נפש אדם הראשון אשר ידענו ממאמרי רז"ל שהיא נפש כוללת וביחוד כל עם בני ישראל כי על כן בשבילו נפגמו במות כל יוצאי ירכו והנה אחרי דבר דוד עם נפשו באמור אליה שתברך את ה' על אשר בדוד החל תיקונה מאשר נפגמה באדם ושאל תשכח כל גמוליו וסיפר קצתם כמדובר בא עתה ופירש הגדול שבכלם שהוא החיים תמידים אשר היה הרצון אלהי וכשקלקל נגזרה עליו מיתה והחל ליתקן קצת בדוד שבחייו לא טעם אפילו א' מס' במיתה כמדובר בספר הזוהר וגם הוא תמיד חי וקים ועל זאת אמר המשביע בטוב עדיך והוא כי הנה אין ספק כי עיקר התיקון הוא לעתיד כי אז תבולע המות לנצח ויהיו כל ישראל זכים ובהירים חיים וקיימים כי תפסק זוהמת נחש שהיה באדם והנה לא יבצר מלב איש מלהרהר ולומר במה נבטח שיתוקן לעתיד לימות המשיח הוא דוד המדבר כי גם שבו החל התיקון על ידי המשיח יגמר הדבר ואם אז יבא התיקון על ידי פיסוק הזוהמא הלא גם בהר סיני פסקה זוהמא ותשב לאיתנה על כן אמר הנה אין פחד מזה כי הלא בכלל מה שתברכי את ה' הוא על כי הוא יתברך הוא המשביע בטוב עדיך ועל ידי כן תבטחי כי תתחדש כו' והוא בשום לב מה הוא העדי הלז והנה בביאור התורה כתבנו על פסוק ועתה הורד עדיך כו' שהוא מאמר רשב"י ז"ל במדרש כי בהר סיני ניתן לישראל כלי זיין ושם המפורש חקוק בו ואחר כך נקלף מהם והוא העדי כמפורש כנראה מדבריו ז"ל וכן ר' סימון במסכת שבת אמר בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע באו ס' רבוא מלאכי השרת וקשרו שני כתרים בראש כל אחד ואחד מישראל כו' וכשחטאו באו מאה ועשרים רבוא מלאכי השרת ופירקום שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים. והנה אחרי העיר כל הראוי במאמרים אלו העלינו כי על ידי זכות נעשה ונשמע הושפע שפע כח מאתו יתברך על ישראל שהיה להם מעון עדי קדושה המצילם מן המלכיות ומן המות שהוא ענין חירות מן המלכיות חירות ממלאך המות כי אותו הכח הקדוש יטיל מורא בחיצונים בין מלכיות בין מלאך המות לבלתי ימשלו בישראל וזהו זיין ושם המפורש חקוק בו כי היות להם מגין מן המלכיות ייחס לזיין העומד נגד פניהם כזין נגד האויב והיות חירות ממלאך המות כוון באמרו ושם המפורש חקוק בו והוא מאמרם ז"ל באלה הדברים רבה כי בהגיע מלאך המות לפני משה ליטול את נפשו היה מזכיר שם המפורש ומבריחו מלפניו על כן מה שהוא להורות עמוד נגדו רמז אותו באמור שם המפורש חקוק בו והנה אם העדי ההוא אשר היה נישראל היה מתמיד בם לא היה להם לא מות ולא שעבוד מלכיות והיתה תקותם בטלה כי לא היו שבים אל הטהרה מזוהמת נחש לגמרי עד ימותו והמות יפרידנה על ידי מירוק וזיכוך בכור הארץ וישוב העפר בתחיה זך ונקי לקבל האושר המקווה בגוף ונפש להיות דבקים בה' כאדם טרם יחטא וגם צריך שעבוד מלכיות טרם המות ואחרי כן המות תגמור הטהרה לזכות אל האושר אחרי כן כי ע"כ בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב והנה טוב מאד והנה טוב מות על כן אמר הוא יתברך לישראל ועתה הורד עדיך מעליך בל יעכב שעבוד מלכיות ומות ועל ידי כן ואדעה שהוא לשון רחמים כי יהיו רחמים מה שאעשה לך לעתיד נמשך מסלוק העד כמדובר. ונבא אל הענין אמר אל תהרהר אולי גם לעתיד יקרה את ישראל כאשר במתן תורה שלא הושלם טובם ותשב מיתתם עליהם כי הלא אז לא היתה שלימותם גמור והוא כמאמרם ז"ל מדרש חזית ששבו ישראל אחרי שמעם הי' דברות ויאמרו למשה תאמר לפניו ית' שיסיר היצר הרע ממנו אמר להם אין זה עתה כי אם לעתיד לבא כו' הנה כי אז לא היה זיכוכם שלם וטעם הדבר כי הלא חטא אדם שהביא הזוהמא לעולם היה על ידי עץ הדעת טוב ורע כי נטה אל צד בחינת הרע ובו נתקלקל העולם ובאה הזוהמא והנה כאשר יצאו ממצרים מעבוד אלהים אלמים גם ששבו עד ה' עד קנות העדי האמור שהוא הכלי זיין שבו שם המפורש שהוא חירות ממלאך המות עם כל זה לא היה רק שנטו אל בחינת הטוב הכרעה מה אך לא שבעו בעצם מהטוב על כן הקל הדבר לשוב אל הבחינה האחרת אך עתה אמר דוד הנה לעתיד לא יהיה כך כי הוא יתברך ישביע את העדי אשר יהיה אז לנו בבטל הזוהמא מבחינת הטוב ועל ידי כן שישביענו ית' מבחינת הטוב יהיו בטוחים מהחיים הנצחיים וזה אמרו המשביע בטוב עדיך הוא מבחינת הטוב שלא תהיה בלבד הטיה מה אל הטוב כי אם שבע גדול מהטוב באופן שיבוטל במיעוטו הרע ומאליך תתחדש על ידי כן כנשר נעוריכי וזהו שלא אמר המחדש כנשר כי אם תתחדש כנשר נעוריכי אל מה שהיתה נפש אדם קודם שיחטא ולהיות שאמרו חז"ל שכל הנשמות העתידות לבא בעולם בו היו כמו שאמרו ז"ל בשמות רבה וע"כ כולן נפגמו ע"כ על כלן אמר נעוריכי לשון רבים ובזה אפשר יכלול גם כאשר נטהרו בסיני שפסקה זוהמתן ואז היה נער ישראל וגם הם מאדם שכלן ממנו יצאו ועל הכל אמר תתחדש כנשר נעוריכי.

או יאמר המשביע כו' כי עוד דוד מסיח עם נפשו ואומר לה אל תחושי על יסורין ותחלואים שבי באמרך איה פירות תורתי ומצותי בעולם הזה כי הלא הוא יתברך משביע ומפליג בטוב שהיה לו לתת לי פירות מעשי בעולם הזה את עדיך הוא קרן השכר שהוא עדי הנפש שהוא כי המצות נעשים אורות ועטרות רוחנים שלך בעולם העליון ונוספו גם הפירות עם הקרן ליפות העדי וגם בעולם הזה תתחדש כנשר נעוריכי כי כאשר הנשר אחר שבעים שנה מחליף נוצתו ונעשה ברי' חדשה שב אל הנעורים כן גם את בעת התחיה בעה"ז אשר תבא בו את מחלפת נוצה ומלבוש חדש הוא גוף זך אז יותר מהלבוש אשר בי עתה ואז תתענגי בכל הטוב אשר לא התענגת עד כה:

ו

עשה צדקות וכו' ושמא תאמרי נפשי הנה על הנוגע אליך טוב הוא לברך את ה' על כל הטובה ושגם יסוריך אשר הם יותר מאשמותיך הם על תיקון נפשך שהוא על אשר חטאתי בהיותי באדם אך מה תשיב על כל המון ישראל סובלי צרות ועשוקים בשעבוד מלכיות ואין טובה רק לבלתי טובים והם אין סובלים על עון אדם כי אם אתה לתקנו כמדובר האם נאמר העולם מתנהג בשם אלהים הוא מדת הדין ולא בשם ה'. ועוד קשה הלא הודיע יתברך דרכיו למשה שהם היג מדות ואמר לו כל זמן שאתם בצרה עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאין חוזרות ריקם והלא במה פעמים עושים כן ואין נענים על כן על הראשון החל ואמר הנה בשרתי צדק חירות ממות אל תצר מהשעבוד כי דע אפוא כי מדת ה' היא המנהגת אך עושה ב' הפכים בנושא א' על רוב עונות ישראל במקום גיהנם הלא הוא כי הנה דעי וראי כי עושה צדקות הוא יתברך וגם עושה משפטים כאחת לכל עשוקים והוא כי צרות העשוקים שפטים הם מאת ה' על אשמותם ועל ידם עושה להם הוא יתברך צדקות שמנכה אשמותם בעולם הזה תחת גיהנם נמצא כי ה' עושה לעשוקים בעצמם צדקות ומשפטים כאחת ועל השנית דעי כי יודיע דרכיו למשה כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ז

יודיע דרכיו וכו' הנה אמרו רבותינו ז"ל כי על שאלת משה רבינו עליו השלום הודיעני נא את דרכיך ועשה כן הוא יתברך כמה שאמרו ז"ל שכביכול נתעטף כש"צ ואמר ה' ה' אל רחום כו' ואמר עשו לפני כסדר הזה וברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם והנה על אשר יקשה כי הלא כמה פעמים אומרים י"ג מדות ואין נענים שמעתי בשם בעל ספר לבנת הספיר שמדקדק אומרו עשו לפני כו' ולא אמרו ז"ל שאמר אמרו לפני שרמז כי לא חפץ ה' בהזכיר מדותיו יתברך בפה ולא יעשה אותם בפועל כי אם שגם יהיו עושין אותם כי המדות הנאמרים רחום וחנון כו' יהיו עושים המזכירים אותן וזהו עשו לפני והנני מוסיף על דבריו למה לא אמר עשה לפני כי אם עשו לשון רבים עם היות שעם משה ידבר אך הוא כי למשה אין צריך רק הודעה לאמרם כי הוא לא חסרו ממנו עשות המדות ההם ובזה נבא אל הענין והוא כי לז"א דעי נפשי כי הן אמת כי למשה לא היה צריך רק הודעת דרכיו אשר שאל הודיעני נא את דרכך שהם הי"ג מדות אך לבני ישראל היה צריך פועל שיעשו ויפעלו אותם כמדובר מלשון אומרו עשו לפני כו' וזהו יודיע דרכיו למשה כי למשה הודעה תספיק אך לבני ישראל צריך עלילותיו יתברך שיפעלו אותן ממש:

(ה) ופירש ואמר מה הן עלילותיו שבי"ג מדות שאני אומר שצריך יהיו בפועל בבני ישראל הלא הוא רחום וחנון ה' ארך אפים ורב חסד שהן הן מדות ה' שבי"ג מדות השייכות בבני אדם רחום וחנון ארך אפים ורב חסד:

ט

ועוד טעם שני אל סובלי עול היסורין כי הלא בהיות על אדם יסורין שהוא יתברך מייסרו בעולם הזה בצרות עוברות והן לגוף מצילות מצרות שבעולם נצחי וזהו כי לא לנצח כו' והוא כי באותו עולם יש לחוטא שתים רעות א' בושתו בתוכחת כי יתן חשבון ויאמרו מדוע ככה עשית ואוי לה לאותה בושה ואוי לה מאותה כלמה שהוא צער מתחולל ואחר החלחלה ההיא מוסרים אותו ביד מלאכי חבלה אשר פעל באשמותיו ומפרסמים עונותיו בכל העולמות העליונים באופן תכסהו בושה ומורידין אותו לגיהנם ובכן רב טוב לאיש ישראל שנצול משתיהן על ידי יסורי העולם הזה וזהו כי לא לנצח יריב כלומר כי טוב טוב להתייסר פה כי על ידי כן לא לנצח בעולם הנצחי יריב והוא כי בתחלה באים לחוטא יסורין קלים לעוררו מתרדמתו שהוא מעין ריב ותוכחת שבהתחלת דין העליון ואם לא יספיק יביאו עליו יסורין ממרקין מעין עונש גיהנם ועל זה אמר אם לא יהיה לך רק תוכחת קל לעוררך הדומה לריב טוב לך זה פה שהוא עובר מריב ותוכחת לנצח בעולם הנצחי וזהו כי לא לנצח יריב על ידי תוכחתך פה ואם היסורין פה הגיעו עד מירוק מעין גיהנם טובים הם לך פה שעל ידי כן לא לעולם ישמור ויטור אותם לדונך שם שסוף סוף יפקוד אותם כי כל האומר קודשא בריך הוא ותרן הוא יותרו מעוי אלא מאריך אפיה וגבי דיליה:

י

ואל יעלה על רוחך כי אולי היסורין האלה הם קשים כיסורי גיהנם כי זה לא יעלה על לב כי הלא ה' אלהיך מיסרך והוא אביך קנך ירחמך אך שם הם על ידי מלאכים אכזרים הם מלאכי חבלה אשר פעלת כי כל חטא או עון שעשית נעשה משחית מלאך אכזרי שבחמה שפוכה יעשה בך שפטים וז"א לא כחטאינו כו' והוא כי הנה בגיהנם החטאים והעונות עצמם הם המסגפים את עושיהם והוא כי הם כחות טומאה אשר נעשו בהעותו ולהיותם כחות טומאה הם אכזרים על הנפשות הקדושות אך האיש אשר ייסרנו יה בעולם הזה באהבתו אותו רחם ירחמנו והענין לומר הלא אמרתי לך כי טובים הם לנו יסורי העולם הזה תדע כי כן הוא כי הלא לא כחטאינו אשר הם כחות טומאה שהם החטאים עצמם הממרקים אותנו בגיהנם עשה לנו הוא יתברך כשמיסרנו פה על ידי עצמו על חטאים שאנו חייבים עליהם ולא כעונותינו שהם כחות הנעשים בזדונות שהן הם העונות שהם המלאכי חבלה הנעשים מהעונות וממרקים בגיהנם גמל עלינו במרק אותם ביסורין בעולם הזה כלומר כי הלא הוא יתברך אב רחמן ומיסרנו ברחמים מה שאין כן חטאינו ועונותינו בגיהנם כמדובר.

או יאמר בהזכיר מאמרם ז"ל במקום אחר שהוא אלו קבלו האבות פירות מעשיהם בעולם הזה מה היה לבניהם בצרותם הה"ד זכור לאברהם כו' עוד ידענו מרז"ל כי אומרו למען ירבו כו' כימי השמים על הארץ הם שנות חיי האבות שהיו ת"ק שנה כימים שמן השמים לארץ:

יא

ונבא אל הענין אמר דוד מה שלא כחטאינו עשה יתברך לנו הלא הוא על כי כשיעור גבוה שמים על הארץ שהם כל ימי חיי האבות גבר ועלה חסדו יתברך על יראיו הם האבות כי פירות מעשיהם שהם חסד אל גבה למעלה ונסתלק מהם שלא אכלוהו הם ואמרו גבר הוא לשון התנשאות כד"א כי גבר אויב ברכות אביך גברו יהודה גבר באחיו כי לכל א' בשנות חייו נסתלקו פירות מעשיהם אשר הם בתורת חסד שעולה הכל ת"ק שנה שעל ידי כן לא כחטאינו עשה לנו ולא כעונותינו כו' כי היה חסדם עזר לנו:

יב

ועוד דבר שני עזרנו והוא כי כרחוק מזרח ממערב הרחיק וכו' והוא ענין מאז"ל שהשטן עולה שס"ד לרמוז שמשס"ה ימות השנה שס"ד בלבד שולט להשטין זולתי יום א' הוא יום הככורים וידוע כי מה שהשטן משטין הוא על ידי העונות והפשעים עצמם שהם נעשים מלאכי חבלה והן הם המתראים לפניו יתברך ומקטרגים ואותו היום מרחיקם יתברך מלפניו וידוע כי כל סליחת יום הכפורים וזמן המימינים ומשמאילים הוא ביום ולא בלילה כנודע כי אין משפט רק ביום באופן שמשפט הבינוניים הנעשה ביום הכפורים ביום הוא שהוא י"ב שעות שהוא מזריחת השמש עד בא השמש ובזה הוא עזר לנו לשלא כחטאינו ולא כעונותינו גמל עלינו וזהו כרחוק מזרח כו' לומר כי כשיעור מה שיש ריחוק בין מזרח למערב שהוא מזריחת השמש עד בואו שהוא י"ב שעות הרחיק ממנו יתברך את פשעינו מלקטרג עלינו שהם י"ב שעות של יום הכפורים ועל כן התחיל ממזרח שהוא סדר השיעור שאל"כ גם מערב רחוק ממזרח וההרחק הוא על דרך מאמר ספר הזוהר על פסוק גם ה' העביר חטאתך שהעביר והרחיק הוא יתברך את קטיגור הנעשה בחטאו של דוד והרחיקו בל יקטרג לפניו יתברך:

יג

ואשר אמרתי שגבר חסדו על יראיו שהוא שעלה למעלה שמורה שעודנו קיים להם לעולם למעלה והלא כבר האכילום לבניהם לז"א כרחם אב על בנים כו' לומר שריחם יתברך כמו שמרחם אב על במם שמניחים טובם לבניהם ולא לעצמם כן הוא יתברך ריחם על יראיו הם האבות כי גם הם בנים לה' ולא ניכה פירות מעשיהם גם במה שאכלו בניהם כי אם עוד קיימים ונעשים מאיכות הקרן קיימת למעלה כלומר ועל כן אמרתי גבר חסדו שגבה ועלה למעלה:

(י) או יאמר אם יאמר איש הלא אם יחטא איש יהנה מחטאו ואם יעשה מצות לא ייטב לו בזה העולם אפילו פירות מעשיו לזה אמר אדרבא נהפוך הוא כי לא כחטאינו עשה כו' לומר ראו עתה מה בין עושי מצות שבהן פועל כחות קדושה שרפי קדש לעושה עבירות שבהן עושה כחות טומאה מלאכי חבלה כי העושה העונות הגמול אשר כחות הטומאה שהוא בורא אותם משלמים לו הוא כי הן הן עוכריו הממוגגים אותם כד"א ותמוגנו ביד עונינו בעה"ז ובגיהנם והוא מאמרנו על סיפור רז"ל מהאיש שהיה מוליך על עצמו עצים לישרף בהם בגיהנם שהוא כי כחות הטומאה אשר עשה אשר דבקו בו הוא מוליכם עמו לידו על ידם אך העושה מצות ובורא שרפי קדש גם ששכר מצות בהאי עלמא ליכא הלא גדול טובם שמה שעושים פה פעולה ארציית וגשמיית משלם להם שכר רוחני עליון שהוא יתרון כמן השמים לארץ וזה יאמר לא כחטאינו שאנו עושים אותם ולא כעונותינו שאנו פועלים אותם שהם כחות הטומאה וגומלים לנו רעה שמרעים אותנו עשה לנו:

(יא) כי אם כגבוה שמים על הארץ באיכות גבהותם על הארץ כן גבר חסדו על יראיו כי מחליף לנו פעולה גשמית לרוחנית כמן השמים לארץ ששכר מצות באברים גשמיים משלם אושר רוחני באופן שטוב לנו שלא נקבל שכר פירות מעשינו פה כי שמורים לנו הפירות למעלה ונעשים אושר רוחני תחת פירות טובות העולם הזה שהיו טובות גשמיות שהוא כגבוה שמים כמדובר:

(ט) או יהיה שיעור הכתובים מעין הקודם על פי הקדמתנו כי הדנין ומסגפין את האדם בגיהנם הם החטאים והעונות שהם המלאכי חבלה קטיגורין הנעשים מהם כמדובר. ונבא אל הענין אמר דוד אל תדאגי נפשי על היסורין שעלי כי הלא אם יראה שהוא יתברך מריב ביסרה אותי אז טוב לי כי על ידי כן לא לנצח שהוא בעולם הנצחי יריב כי אם בעולם הזה בלבד ואלו היה מטיב לי פה פירות מעשי והיה שומר אצלו עונש אשמותי לא לעולם יטור וישמור אותו כי הלא באותו עולם יסרני בגיהנם על כן טוב לי לנכותם פה ולהתענג בדשן שם:

(י) כי אשר אמרתי לא לנצח יריב דעי אפוא מה טוב להתייסר פה מהתייסר שמה כי הלא לא כחטאינו ועונותינו הם המלאכי חבלה הנעשים מהם המסגפים את עושיהם בגיהנם עשה לנו וגמל עלינו שפה במה שייסרנו יה בעולם הזה כי חלקנו ה' הוא ויסרנו ברחמים:

(יא) ואשר אמרתי לא לעולם יטור שאם ייטיב לנו פה ויאכילני פירות מעשינו פה סוף סוף נתייסר בעד אשמותינו באותו עולם דע לך כי הנה זה טוב לנו כי כגבוה איכות שמים על הארץ כך גבר ויתעלה תסדו הוא פירות מעשינו על יראיו כי תחת טובות העולם הארציי יתן לנו טובות שמימיים רוחניים:

(יב) ולא עוד אלא שעל ידי יסורי העולם הזה כרחוק שיש בין מזרח למערב כי זה מתחיל להאיר והולך ואור ומתגדל וזה מתחיל להחשיך עד יהיה חושך אפלה בעצם כן הרחיק ממנו על ידי יסורין את פשעינו והוא כי מעת התחיל אדם לפשוע שהם מרדים הלא בדרך טבע יהיה הולך ומתפקר עד אין קץ לאפלת רשעו ועתה על ידי יסורין מתחיל לשוב מהפשע מעט מעט עד קבל היסורין מאהבה בתשובה שלמה עד עשות מהפשע זכות ואור נמצא עושים יסורין מהדומה למערב שידמה למזרח והוא מאמר רשב"ל כי השב מאהבה זדונות נעשים לו כזכיות:

(יג) ועוד טענה אל בארו ית' לישראל היסורין בעולם הזה מיסורי גיהנם לנכות עון כי הלא כרחם אב על בנים רחם ה' כו' והוא כי כרחם אב הוא אברהם ששאל לו הוא יתברך מה היה חפץ לבניו גיהנם או מלכיות ובירר לנו את המלכיות שהוא כי טוב לגבר צרה בעולם הזה מבאותו עולם כן רחם ה' על יראיו שגם הם בנים כד"א בנים אתם לה' ויבחר לישראל יסורין בעולם הזה תחת יסורי גיהנם ודי לנו יעשה עמנו הוא יתברך כאשר עשה אב בשר ודם לבנים ועם היות כי דרך אנשים לרחם יותר על בנו מעל עצמו כאשר סופר מלסטים שהיו מכים אותו הכאות ויסורין רעים שיודה על ליסטאותו וכחש והביאו את בנו ואמרו ליסרו אם לא יודה וטרם ישלחו יד בבנו הודה האב והערה למות נפשו ואין זה כ"א שחביב לאדם בנו יותר מגופו:

יד

כי הוא ידע יצרנו כו' אחרי אומרו למעלה כי טוב בעיני ה' להנאת ישראל להביא עליהם יסורין בעולם הזה מלמרק אשמותם בגיהנם ונתן טעם לדבר כמדובר למעלה ובכלל דבריו היה אומר כרחם כו' רחם ה' כו' והלא יאמר איש כי היסורין הלא ידכאו ואין בהם דרך רחמים לזה אמר כי הוא ידע יצרנו כי רע ומה הוא כלומר ועל כן אלמלא היסורין היה יצר סמוך מתגבר עליו ומהוללו ומחטיאו ושמא תאמר הלא בלי יסורין אפשר ליתקן והוא כי יבחר ויקרב עצת התנא לההביל אדם ערכו בזכרו שהוא הולך למקום עפר כמפורש אצלנו במקומו כי הולך למקום שנעשה עפר וגם באמרו הולך ולא אמר ולאן תלך לומר שתמיד הוא הולך מתקרב אל העשותו עפר וכן יתן אל לבו שבא מטפה סרוחה וכמו שכתבנו שם שאינו אומר על זמן ההזרעה כי אם על מה שאחר שלשה ימים שגביל לכי מסרח כי אז נוצר הולד מעין האפרוח ותבואת הארץ שאין מצמחת עד שמתעפש הזרע זרוע ואם כן גם כי היצר הרע ישכיחנו הדין וחשבון כי אינו נגלה לאדם לא יבצר מהסתכל בשתי אלה לשהחי יתן אל לבו ומה בצע ביסורין לזה אמר כי הנה ידע הוא יתברך כמה כח יצרנו שמחטיאנו עם היות זכור לנו כי עפר אנחנו שהוא ולאן אתה הולך למקום עפר:

טו

וגם שאינו רחוק כי אם שאנוש כחציר ימיו שהוא מה שרמז התנא באמרו אם הולך ולא אמר תלך כמדובר וגם שיהיה לנו זכור שכציץ השדה שאינו צץ רק אחר התעפש הזרע כן אנוש אינו נעשה רק אחר היות הטפה סרוחה שהוא מאמר התנא מאין באת כו' ויאמר כי הוא יתברך ידע יצרנו כי מר עם היות זכור אצלנו מ"ש התנא כי עפר אנחנו ושבאנו מטפה סרוחה עכ"ז כח היצה"ר ידע ה' כי רב הוא להחטיאנו אלמלא היסורין:

טז

כי רוח עבדה כו' אחרי אומרו כי טוב לגבר יסבול יסורין בעולם הזה ונתן טעמים לשבח אמר עתה עוד טעם אחר והוא כי על ידי היותו מדוכא ביסורין עוד לו טובות אחרות א' כי לא יהיו לו חרצובות במותו כי אם רוח ה' עוברת עליו ומיד בלי צער כמתדבק ברוח ה' ואיננו ועוד שלא יצטרך להתגלגל פעמים אחרות כחז"ל כי אפשר שעל ידי יסוריו מירק הכל וינוח ויעמוד לגורלו לקץ הימין וזהו ולא יכירנו עוד מקומו הוא העולם הזה שהיה בו כלומר עד התחיה כי אז יבא זך אשר לא יכירנו מקומו כי יהיה זך למעלה מאיכותו אשר היה בעולמו מתחלה באופן לא יהיה ניכר למקומו:

יז

ועוד הטבה אחרת והוא כי וחסד ה' הוא פירות מעשיו שהיה ראוי יאושר בארץ בהם עתה יריח אור רוחני נוסע מעולם ועד עולם על יראי עצמם כי החסד שהיה להם לקבל בעולם הזה יהיה עליהם בעולם הבא וזולת החסד שהוא פירות מעשיהם גם בתורת צדקה זולת פרי מעשיהם ייטיב ה' לבני בנים:

יח

בהיותם שומרי בריתו מלטמאו שאם לא כן אנדרלמוסיא באה והורגת גם רעים וטובים וגם שנוסף על העדר שמירת הברית לא יעשו מצות עשה בעצם כי אם היותם זוכרי פקודיו בכונת עשותם מספיק לעשות צדקה עם בני בניהם:

יט

ה' בשמים כו' הנה כהתימו דוד להסיח עם נפשו בל תתעצב על יסוריו ככל הכתוב אמר עתה הנה עוד ראוי תברך את ה' כי גדולה את מכל שלשת העולמות והוא כי הנה ידוע כי חידוש העולם כלל שלשה עולמות עולם המלאכים ועולם הגלגלים ועולם השפל כמו שאמרו ז"ל כי גם לדברי המקדים זמן בריאת המלאכים הוא ביום שני של ימי בראשית כי לדברי הכל לא נבראו בראשון שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע וגבריאל בצפונו כו' והנה את כל שלשת העולמות כלל ה' באמרו וירא אלהים את כל אשר עשה כו'. ונבא אל הענין אמר דוד הנה אין צריך לומר בזמן ששכינה בארץ על ידי ב"ה כי אם גם כאשר נסתלקה וה' בשמים הכין כסאו עם כל זה לא עזב הנהגת העולמות אל שרים ומזלות כי אם מלכותו בכל משלה שהוא כי בכל הידוע הוא אשר נאמר וירא אלהים את כל אשר עשה שכולל כל שלשת העולמות באותו הכל הנזכרים שם מושלת מלכותו יתברך כי לא מש מהנהיג העולמות בהשגחתו ית' וזה אמר בכל בפת"ח הבי"ת שהוא כאמרו בהכל הידוע:

כ

ברכו וכו' הלא אמרתי כי מלכותו יתברך תמיד בכל משלה אומר דוד לנפשו אשר היא נפשו של אדם הכוללת הכל ובפרט ישראל כנודע דעו כי גדולה מעלתך ממעלת כל שלשת העולמות והוא כי עם היות שהם גבורי כח שניתן בהם ולא גבורי בחירה כישראל עכ"ז ברכו ה' בשביל שמוע בקול דברו שזכיתם לשמוע ולמ"ד לשמוע למ"ד בעבור.

או יאמר ראוי יברכו ה' מלאכיו על מה שנתוסף בהם כח על ידי היותם עושי דברו וזהו גבורי כח עושי דברו וגם יברכו בשביל שזוכים לשמוע קול מפיו יתברך וזהו לשמוע בקול ה' דברו או ברכו ה' מלאכיו על שזוכים להיותם גבורי כח בזכות החשק שבעשותם דבר א' הם תאבים ומטים אזנם לשמוע בקול דברו על צווי שני:

כא

וכן ברכו ה' כל צבאיו שהם צבאות חיל עולם הגלגלים על שזיכם ה' להיותם משרתיו עושי רצונו יתברך עם שאינם שומעים בקול דברו:

כב

וכן עולם השפל ברכו ה' כל מעשיו על שבכל מקומות מעשיו אפילו בח"ל משפיע ממשלתו כי אשרי העולם החומרי שזוכה להיות בו ממשלתו יתברך אך על כל ג' העולמות גדלת נפשי כי ברכי נפשי את ה' לא לשום בחינה שעליה מברכים שלשת העולמות כי אם למה שהוא ה' מצד עצמו כי בו יש לך חלק כי חלקי ה' אמרה נפשי.

או יאמר ברכו ה' כל אחד מג' העולמות כל א' לפי בחינתו וכל הברכות האמורות תלויות במה שתברכי נפשי את ה' שעל ידי מה שנפשי תברך את ה' מתקיימים כל שלשת העולמות ומברכים איש אשר כברכתו שאם לא כן אין עולמות כנודע שכלם מתקיימים בשביל ישראל סבא שבשבילם נבראו:

(כ) או יאמר במה שידענו מרז"ל כי הצדיקים מוסיפים כח בפמליא של מעלה שהם המלאכים ובזה יאמר ראו מה גדלה נפשי שהוא להיותה מישראל צדיקים ומה גם כי כל נפשות ישראל אחת יחשבו כנודע כי הנה ברכו את ה' מלאכיו כאשר אתם גבורי כח של עושי דברו הם הצדיקים מישראל שמוסיפים כח בכם שאתם גבורי כחם כי אז גדול שפע הנתוסף בכם כי אז אין הוא יתברך רומז לכם שתעשו השליחות כנמצא ברז"ל רמז לשרו של ים ודומה לו כי אם שאז אתם זוכים לשמוע בקול דברו ממש שהוא מעלה גדולה עד מאד כי הלא בלי שמוע מפיו יתברך דבר כי אם על אמרם לפניו קדוש הם חרדים ורועשים ומתרגזים עד שמרוב חלחלה מזיעים כמ"ש בפרקי רא עד שיוצא מזיעתם נהר די נור ומה גם עתה לשמוע בקול דברו ממש אך בזמן שעל ידי זכות ישראל נתוסף כח בהם יזכו לכך. או בשום לב אל אומרו בקול דברו ולא אמר לשמוע דברו יאמר כי זכותם של ישראל בזמן שהם עושים דברו יתברך אותו הדבר שהוא המלאך הנעשה מדברו שעשו כאומר עושי דברו שעשוהו מעשה הוא המלאך הוא אשר המלאכים שומעים קול דברו ההוא לשליחות הנרצה אז כי שמוע מפיו יתברך ממש הוא קשה כמדובר:

(כא) וכן עולם הגלגלים ברכו ה' כל צבאיו כאשר משרתיו הם ישראל עושי רצונו כי אז יושפע לעולם טובה מאותו עולם מה שאין כן בעברם רצונו כי אז ועצר את השמים כו' כי יד העדים תהיה בם בראשונה:

(כב) וכן בעולם השפל ברכו ה' כל מעשיו כי תמיד רחמיו על כל מעשיו אך בכל מקומות ממשלתו שהוא בכל שלשת העולמות הנזכר ברכי נפשי את ה' כי את מקיימת את כלם והוא כי האדם כולל את כלם נשמה מעולם העליון רוח מעולם המלאכים נפש מעולם הגלגלים הגוף מעולם השפל כמפורש אצלנו על פסוק נעשה אדם על כן בכלם תברך נפשי ישראל את ה':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.