אלשיך/תהילים/קא

אלשיך תהילים קא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לדוד מזמור חסד כו'. הנה חכמי האמת אמרו מה בין אומרו מזמור לדוד לאומרו לדוד מזמור בזמן שדוד היה עושה הכנות כדי שתחול עליו רוח הקדש לומר המזמור אומר לדוד מזמור וכאשר המזמור היה מקדים ובא לו מבלי הכנות אז הוא אומר מזמור לדוד ובזה יתכן פה שהן הן דברי דוד עצמו שאומר לדוד מזמור וכיצד הוא לדוד המזמור בעשותי הכנה ומה היא ההכנה הלא הוא כי יש הכנה לבא אל השגת שיר ולמעלה הימנה הכנה לבא אל השגת מזמור והוא כי עי עשותי חסד ומשפט אשירה שאשיג גדר שאשירה אך עדיין אפשר אכוין להיטיב לעם אך אם אעשה לך ה' לשמך על שאתה צוית ע"י זכות זה נמשך שלך ה' אזמרה שבא אלי המזמור ע"י הכנה זו וזהו חסד כו' לך ה' אזמרה:

ב

והנה אשכילה בעין שכלי בדרך תמים איזה דרך תמים יהיה שאחזיק בו כדי שעל ידו תבא אתה ה' אלי מבלי אעשה הכנות תחול עלי ברוח קדשך שיהיה מזמור לדוד ומצאתי שהדרך תמים שעל ידה תבא אלי מאליך בלי הכנות שאעשה רק על ידי מדה טובה שאעשה בה ואתנהג בה שהיא כי אתהלך בתם לבבי כו' והוא כי אפנה לבי מכל מחשבות והרהורים והקפדות גם כי יצרו אותי בני אדם או יסורין יבאו אלי השתי יצרים הנכללים באמור לבבי יחד שמהם יהיו הולכים ומתנהגים בתום החלטי והוא מש ז"ל בגמרא שצריך אדם להחשיב עצמו כאלו אינו מרוב התום שיתנהג בו ואין צריך לומר בפני העם שיראה כגונב דעתם כא העיקר הוא בקרב ביתי במקום שאין אנשים גם שם יהי לבי תמים לבלתי הרהר והקפיד בשום דבר שהוא תכלית מדת הענוה והשפלות ואומר דוד הן ידעתי כי זו היא ההנהגה אשר תחפוץ בה ושתשרה על ידה רוח הקדש מאליה בלי הכנות כי ע"י התנהגי בתום תמיד אני מוכן להקדים אלי המזמור כי תבא אלי ברוח קדשך:

ג

אך אמנה אתיצבה לדעת מה אעשה לקנותי התמימות הלזה אם אמרתי כי אחר ששני סרסורי דעבירה הם באדם עינא ולבי העין רואה והלב חומד ואברים גומרים ואם כן אעשה זאת להנצל מיצרי שלא אשית לנגד עיני דבר בליעל שאעשה באופן לא אהיה במקום שימצא לפני עיני דבר רע שיראו פן אחר עיני יחמוד לבי כי כאשר עין לא יראה לב לא יחמוד ואברים לא יגמרו הנה ראיתי אחרי רואי כי אין העיקר תלוי בעין כי הלא אם עשה סטים שנאתי בלבי שהוא מטוהר הלב גם שעיני יראו לא ידבק בי דבר בליעל אם כן נמצא כי הכל הוא תלוי בלב:

ד

ואם אמרתי אם כן אפוא אבקשה מאתו יתברך כי לבב עקש יסור ממני גם לא זו הדרך שאם כן לא אזכה במעשה הטוב כי הלא רע לא אדע ואיך יחזיקו לי טובה ואקבל שכר התורה ומצות אם לבב עקש אין בי שינגדני ואכריעהו כי הלא רע לא אדע ואיך אזכה בבחור טוב אם לא אדע הרע:

ה

אך ראו זה מצאתי והוא להתרחק מבעלי מדוח רעות ולידבק בבעלי מדות טובות והוא כ"א יבא אלי מלשני בסתר רעהו לומר אלי שאני מלך להמית את פלוני כי עשה רעה נגדי לא אקבל דבריו להצמית את רעהו כי אם אותו אצמית כי ניכר בעיני כי רכילות הוא וזהו לאשר הוא רע לבריות וכן אשר הוא רע לשמים גבה עינים לראות ברע ורחב לבב לחמוד מה שעיניו ראו איש כזה ודאי שלא אוכל לסובלו כי ארחיקהו מעלי הרבה והנה זאת אעשה להתרחק מרעים וחטאים:

ו

וגם אתחבר לטובים והוא כי אין צריך לומר החברים שהיו עמי כי הנה עיני בנאמני ארץ לשבת עמדי כי עיני לבחור לשבת עמדי משרתים צדיקים כי הולך בדרך תמים הוא ישרתני:

ז

ולא בלבד זה כי אם אפילו אם במקרה יבא אל ביתי איש רמאי לא אתן לו מנוח להניחו לישב בתוך ביתי כ"א שאגרשהו מיד וזהו לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה ומי שאדע שהוא דובר שקרים אין צריך לומר שלא ישב בקרב ביתי כ"א גם לא אתן לו התכוננות להמצא לפני מלא עיני וזהו לא יכון לנגד עיני:

ח

ועוד אעשה למען יתמו חוטאים מן הארץ והוא אם יש רשעי ארץ לא אצמיתם רק לבקרים ולא בבקר א' רק לבקרים רבים ולמה אעשה כך כדי שלעתות הבקר כל אדם יוצא מביתו לעסקיו ורואים בהצמתת הרשעים שהבקר היא עת פרסום וגם בהתמדת בקרים הרבה עי"כ ישמעו וייראו העם עד שיכרתו מעיר ה' כל פועל און כי ישובו מחמת יראה עד שלא ימצאו בכל עיר ה' פועלי און . או יאמר דרך שני בכל המזמור:

(א) לדוד כו' הנה אחת ממדות טובות אשר בו יתפאר הצדיק הוא כי בין בחסד שיעשה לו יתברך בין במשפט ויסורין ישיר ויקבל באהבה אמר הנה מה שהיה נראה הוא כי לדוד יאות לזמר לו ולשבחו על שבין חסד בין משפט ישיר וישמח בהם אך לא אחזיק טובה לעצמי כ"א לך ה' אזמרה שהשפעת בי מדה זו כי מבלעדיך לא היה בטבע איש לשמוח ולשורר על משפט יסורין והנה אמרתי שמדה זו לקבל גם היסורין בשמחה ממך היא לי ולא ממני:

(ב) והנה אשכילה ואתבוננה בעין שכלי בדרך תמים זה מתי תבא הדרך תמים אלי מעצמה מבלי אצטרך סעד לתומי מאתך והנה ראיתי אחרי רואי כי תבא אלי כאשר יהיה לי תמימות אחר והוא כי אתהלך בתם לבבי בקרב ביתי והוא ענין מוסר רז"ל האומרים כי במה תבחן צדקת הצדיק במה שלא יעשה בביתו שאין רואהו מה שלא יעשה בפני בני האדם ועד ממהר רב עמרם חסידא בעלותו בסולם אל הנערות שפדה ולא יכול לכבוש את יצרו מלעלות עד שבאו בני אדם לקול צעקתו באמרו נורא בי עמרם וזה יאמר פה אתהלך בתם לבבי שהם הב' יצרים יתאחדו לטובה בהיותי בקרב ביתי במקום שאין אנשים כי בהגיעי עד גדר תמימות זה אז תבא אלי גם דרך תמים שחסד ומשפט אשירה כמדובר:

(ג) לא אשית לנגד וכו' משיבה רוח הקדש כאלו פיו יתברך המדבר ואומר לא אשית כו' והוא כי פירוש אומרו דבר בליעל יהיה כאמרו בתורהפןיהיה דבר עם לבבך בליעל שלבבך כולל שני היצרים ובדבר איזה משניהם אני אומר הלא הוא של בליעל הוא היצר הרע שהיא מחשבה של יצר הרע וע"ד זה אומר הוא יתברך הנני עוזרך בדבר א' ומלמדך דרך נקל למצוא דרך תמים אשר יקרה בעיניך והוא כי הנה הטבה אחת אני עושה לך והוא כי מחשבה רעה איני מביט בה לצרפה למעשה וזהו לא אשית לנגד עיני שהוא מה שהוא נגד עיני ולא נגד עיני בשר ודם שהוא המחשבה כי ה' יראה ללבב כאשר הוא דבר של הבליעל הוא של היצר הרע שהיא מחשבה רעה ועם כל זה דע כי אם המחשבה של רע הוא שמחשב עשה סטים שהיא מחשבת רמיות ותחבולות ועקושים לרמות בני אדם גם שאיני מצרפה למעשה שנאתי אותה כי היא קשה מכל מחשבת עשות זמה וכיוצא ולא עשאה והטעם הוא כי לא ידבק בי כלומר כי איש אשר הורגל במחשבות רמיה ועקשות קשה לפרוש ולשוב ולידבק בה' יותר מכל יתר חוטאים במחשבה משוללת תחבולות ומרמות וזהו לא ידבק בי שאין לו דרך לידבק בי:

(ד) כי אדרבא מהיותו חורש מחשבות רע לבב עקש יסור במחשבתו ממני כי מכלל עקשות מחשבתו יבא להתעקש ולחשוב כי לבב עקש סר ממני להבינו ולהשיגו ומזה יחשוב כי גם רע לא אדע כי אין לי מבוא לחשוב מחשבות קרב לבו וזהו יסור ממני ומזה כי גם מציאות רע לא אדע ואם כן איך ידבק בי.

(ה) וראה והביטה כי יותר מאסתי את העקשיה במטמוניות את חבריהם מחמת עקשות לבם מאשר מאסתי את אשר לו עינים רמות לראות כרע ולב רחב לחמוד בעבירות שבין אדם למקום כי מה שבין אדם לחבירו הוא מעקשות לב והשני הוא מתאוה בהמיית למלא תאות חומרו וזה אמר מלשני בסתר רעהו שהוא עקשות בין אדם לחבירו אותו אצמית אך מי שהוא גבה עימם לראות ברע שהוא לשון האמור אצל השולח עיניו לראות בבנות הארץ וכיוצא כההיא דגמרא שאמרו לו אין אתה כהן והשיב אבא גבה עינים הוה נתן עיניו בגרושה שהוא בין אדם למקום אומר הוא יתברך אותו לא אוכל להצמית כביכול:

(ו) והטעם כי אחר שכל רשעו אינו רק לתאות גופו ולא בינו לרעהו כי אם נאמן לרעיו והנה עיני בנאמני ארץ הם בני אדם הנאמנים בארץ כלומר לחבריהם גם שאינן נאמנים לשמים כי אוכלים נבלות ודומים להם לתאבון חומרם הנה אלה עיני בהם שיזכו לשבת עמדי כי אלה יזכו לשוב אל ה' עד שבת עמדי כי אחר שיש להם אחדות עם חבריהם אף על פי שבינם למקום בלתי טובים יש תקוה להם לשוב עד שבת עמדי כענין תבור עצבים אפרים כו' והטעם כי מי שהולך בדרך תמים יש לו תקוה שהוא ישרתני כי מתמימות לבו עם רעיו על ידי האחדות ימשך לו שהוא ישרתני כי ישוב עדי:

(ז) אך מי שהוא רמאי ועקש ויש לו פירוד עם רעיו זה אין צריך לומר שאין לו תקוה לשבת עמדי כי אם גם לא ישב בקרב ביתי עושה רמיה כי הלא דובר שקרים לא יכון לנגד עיני מה גם עתה עושה רמיה בפועל:

(ח) ושמא תאמרו הלא זה החילוק יצדק בישראל להבחין בין שתי סוגי רשעים אך באומות היה לך לאבד כל סוג מהם לזה אמר לבקרים הוא בקר ימות המשיח ובקר התחיה אצמית כל רשעי ארץ דרך כלל ולמה אאריך להם עד הזמן ההוא כדי להכרית בין כך ובין כך מעיר ה' כל פועלי און מישראל ע"י רשעי אומות העולם כי אין האומות משמשים כ"א ליסר בם את ישראל כאשר היה בחרבנות ועוד ידם נטויה עד יערה עלינו רוח ממרום:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.