אלשיך/תהילים/עו

אלשיך תהילים עו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

למנצח בנגינות כו':

ב

נודע ביהודה כו' במדרש אמר רבי יוחנן בן נורי בשעה שגלו עשרת השבטים שבט יהודה ובנימין לא גלו התחילו אומות העולם לומר אין זה אלא חניפות פנים לפי שהם בני אכסניא שלו נשא להם פנים ולא הגלם הודיע הקב"ה נאמנותו בעולם שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה אותה שעה נודע ביהודה אלהים עכ"ל. ודעתם ז"ל שפירושו נודע במה שעשה דין ביהודה שם אלהים באומות שאינו נושא פנים אך לפי זה אומרו בישראל גדול שמו בלי צודק כי האומות היו האומרים שהי' משוא פנים בדבר. אמנם באיכה רבתי אמרו רז"ל כי העשרה שבטים היו האומרים כשגלו הם ולא שבט יהודה פנים הקב"ה נושא לבני אכסניא שלו אבל כשראו שגלתה יהודה אז הודו כי אין לפניו ית' משוא פנים חלילה אך שם באיכה רבתי לא הזכירו פסוק נודע ביהודה אלהים ואפשר להמשיך הכתובים לפי המדרש ההוא באר היטב שאמר אסף דברי רז"ל בעצמן שאמר הנה כאשר נודע ביהודה תואר אלהים שהוא עשות שם דין ורוגז בחרבן אז בישראל הם עשרת השבטים גדול שמו יתברך שאינו נושא פנים:

ג

עם היות כי שם היתה אכסניא שלו כי ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון ואף על פי כן נודע ביהודה אלהים:

ד

ואדרבה באכסניא שלו שהוא בציון הנזכר שמה שבר רשפי קשת שהם חצים של קשת הרוגז הם מלאכים רעים משחיתים אף וחמה פועלי הפורענות והוא מאמר רז"ל כי ראה הקב"ה כי אף וחמה אם היו פועלים הפורענות על ישראל לא היה נשאר שריד על כן מה עשה השליט את האף וחמה על ציון להתיך בה כחם וזהו כלה ה' את חמתו שפך חרון אפו במה שויצת אש בציון וזה יאמר שמה שבר רשפי קשת שהוא בציון הנזכר כי שם שיבר כח אש רוגזם הנה זה עשה באכסניא שלו עצמה והטעם היה למען יהיה לישראל מגן כי כאשר המגן סובל הכאות שמכים את בעליו כך ציון סבלה מכות בעד ישראל ועם כל זה לא פטר לגמרי את יהודה חלקו כי לא הספיק זה רק לבל יכלו ישראל ביד האף והחמה אך עדיין נשאר על ישראל חרב ומלחמה סלה הנה בזה גמר אומר כי לא נשא פנים לבני אכסניא שלו כי אדרבה האכסניא עצמה אבד ושבר בה רשפי קשת וגם בבני האכסניא לא חסר חרב ומלחמה סלה:

ה

נאור אתה אדיר כו' אומרים בני הגלות החיל הזה כשמעם מאמר רוח הקדש כי שמה שבר רשפי קשת כי כלה ה' חמתו שפך חרון אפו במה שלא השליטם רק על ציון לבל ישלחו בישראל ידיהם הנה מזה מצאנו ראינו תשובה גדולה על קושית האומרים גוים מרקדים בהיכלו איה נוראותיו כי על כן ירמיה לא אמר הנורא ודניאל אמר גוים מרקדים בהיכלו איה גבורותיו ועל כן לא אמר הגבור אך הננו אנחנו מודים ואומרים כי ב' התארים שהם נורא וגבור אדרבא היו אז בתקפם וזהו נאור אתה שהוא נורא כדעת המתרגם שתרגם דחיל את וגם גבור וזהו אדיר במה ששמה שברת רשפי קשת יותר מהררי טרף כלומר יותר מאשר בהרי א"י כאשר כבשו ל"א מלכים שהיית טורפם לפניהם יותר היית אז נורא אדיר והוא כי אז לא היו אף וחמה נגד ישראל כי אם אדרבה נגד הגוים אך עתה הראית היותך נורא ואדיר ששברת רשפי קשת הבאים ברוגזם לפקוד על ישראל ושברת אותם שלא ישלטו רק בעצים ובאבנים:

ו

והנה קושיא זו שמצאנו לה תירוץ היא כל כך גדולה כי עליה אשתוללו ורפו ידי אבירי לב ירמיה ודניאל בראותם גוים מרקדים בהיכלו ואחד לא הזכיר נורא ואחד לא הזכיר גבור באמרם שלא היה הוא יתברך בזמן ההוא משתמש במדות ההם אמנם כאשר נמו שנתם ויהיו ישני עפר כי נסתלקו האבירי לב הנזכרים אז ולא מצאו כל אנשי חיל הם אנשי כנסת הגדולה ידיהם של אבירי לב הנזכרים כי מה ידים למו לומר כך והוא מאמרנו אנחנו ועל פי דרכו רמז כי לא מהיותם מהרהרים אחריו יתברך אמרו כן האבירי לב הנזכרים לומר אולי לקו במותם כי אם ששינה היתה מיתתם ולא עוד כי אם קלה משינה מתייחס לתנומה וזהו נמו שנתם כי כוונו כמדובר שלא היה הוא יתברך משתמש אז ממדת גבורותיו:

ז

ומה שלא מצאו כל אנשי חיל ידי המתמיהין הוא באמרם כי אי אפשר שלא היה נורא בעת החרבן כי הלא מי הפיל תרדמה על כל גבורי ישראל שהיו כרדומים בשינה הם וכל רכב וכל סוס שלהם שלא עצרו כח להתקומם נגד אויביהם אם לא שחתת אלהים ומוראו נפלה עליהם בעונותם וזהו מגערתך אלהי יעקב שהוא בהיות ישראל חייבים שנקראים יעקב ותכונה לאלהי יעקב אז בעת החרבן מפאת גערתך אלהי יעקב היה מה שנרדם יעקב הנזכר הם עמך אז שבשם יעקב יכונה וגם רכב וסוס שלהם:

ח

ואם כן יוכרח לומר כי לא חסרה מדת נורא מאתו יתברך ואם כן אמור מעתה כי אתה נורא אתה שהוא אתה שהיית נורא מתחלה גם נורא אתה גם עתה מי יעמוד לפניך כי אתה ה' לא שנית ואם כן למה היה אריכות אפים ההוא לראות גוים מרקדים בהיכלך וששאגו צורריך בקרב מועדך ושתקת הנה היה שאלו היית מעכב בידם היית פוקד כל אשמות ישראל בראשם והיו כלים חס ושלום על כן סבלת למען הטיל הכעס על ציון ובית המקדש וזה הענין מבאר במה שמודיע בפסוקים עם שאמר קצת ממנו למעלה וגם ישיב על מה שאמר למעלה שעם ששמה שבר רשפי קשת הם אף וחמה ששיבר כחם במה ששפך חמתם בציון עם כל זה לא הספיק כי נשאר חרב ומלחמה לאט עד שמירק הכל:

ט

ויתן טעם איך לא פקד השארית מיד וזה בפסוקים אלו מאומרו מאז אפך משמים השמעת דין וכו' והוא בהזכיר מאמרם ז"ל בפסוק משמים כו' וזה לשונם כי בשמוע הארץ שהיה יתברך מצוה דינים לישראל יראה ותאמר על מצוה אחת שצוה לאדם לקיתי אני כד"א ארורה האדמה בעבורך עתה על מצות רבות הלא אלקה וזהו משמים השמעת דין ארץ יראה ואחר כך כששמעה אנכי כו' שקטה הנה חלקו אומרו יראה ושקטה לשנים יראה ואחר כך שקטה שאל"כ אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה שהוא הכרח האמור בגמרא ואף אנו נאמר על דרך זה והוא כי בשטים בערבות מואב אשר היה אז אפך לכלות את שונאי ישראל לולא עמד פנחס ויפלל והנה אין פנחס בכל דור על כן מה עשה הוא יתברך מאז השמיע על ידי מרע"ה בתורתו אשר יעשה לבלתי כלות את ישראל שהוא לכפר אדמתו עמו שיטיל חרון אפו בארץ לכפר בעד עמו והוא האמור בפרשת נצבים וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה כי שם ביארנו כי הגוים הרואים אשר חלה ה' בארץ יתמהו בראות הארץ שלא חטאה גפרית ומלח שרפה כמהפכת סדום אך ישיבו לעצמם ויאמרו אין זה כי על אשר עזבו את ה' וילכו אחרי ההבל אשר אשמת דבר זה ודאי תחייב כליה על כן הטיל כעסו בארץ ועל שארית חמה נתפייס במה שוישליכם אל ארץ אחרת וישארו קיימים כיום הזה וזה יאמר הנה מאז אפך בערבות מואב על עון השטים משמים השמעת דין להחריב הארץ ועל כן יראה באמור וראו את מכות הארץ ההיא ואת תחלואיה גפרית ומלח שרפה כו' כמהפכת כו' הלא מאז יראה אך אחר כך ושקטה בסוף הענין שהיה להשאיר לישראל שארית:

י

באמור כי בקום למשפט אלהים על הארץ הוא להושיע כל ענוי ארץ סלה והוא כי אם לא היה משפט על הארץ עתה בפעם ההיא יכלו שונאי ישראל ואפילו דורות ענוים בני ציון העתידים ימנעו מן העולם והיא תרצה את בניה כי תאהבם כי כלם יקבצו יבואו לה ועל כן טוב לסבול עתה רוגז זה שעל ידי כן ישארו שארית בישראל ויושעו וישארו על ידי כן כל ענוי הארץ סלה שבכל דור ודור כי ישראל השפלים בין האומות יקראו ענוי ארץ וזהו בקום למשפט אלהים עתה הוא כדי להושיע על ידי כן כל ענוי ארץ סלה שהוא בכל דור ודור וייחס אותם אל הארץ כי לציון יאמר איש ואיש יולד בה ותאהב ענוים שלה ולכן תסבול הצרה עתה משום הריוח העתיד סלה:

יא

כי חמת כו' אמר הלא אמרת למעלה כי גם ששמה שבר רשפי קשת שכלה ה' חמתו שפך חרון אפו במה שויצת אש בציון על כל זה לא הספיק זה על כל פשעיהם ועל כל חטאתם כי נשארו שארית חמות שעל כן לא חסרו מדורות הבאים חרב ומלחמה סלה כמפורש למעלה ועל כן הלא יפלא איך האריך להם הוא יתברך ולא פקד עליהם ביום אפו על כן אמר כי חמת אדם תודך וכו' והוא ענין מאמרם ז"ל במדרש מהו נוקם ה' ובעל חמה ב"ו החמה מושלת עליו אבל הקב"ה הוא בעל ואדון על החמה מעכבה כשירצה ופועל בה כשירצה הנה כי חמת ה' מוחלקת מחמת אדם כי האדם לא יעצר כח בעת חמתו לעכבה מלפעול מיד ככתוב אצלנו על פסוק כי קנאה חמת גבר וכו' כי להיותה חמת גבר לא יחמול ביום נקם משא"כ הקב"ה כמפורש אצלנו על פסוק ויחר אף ה' בם וילך כי אם היה יתברך נחרה מיד על אהרן בדברם במשה היה נוזף אותם ולא היה מדבר אתם אך סילק חמתו עד כלותו לדבר אתם ואח"כ ויחר אף ה' בם וילך מאתם ובזה יאמר כי אם היתה מדתנו כמדתו יתברך לשלוט על החמה לסלקה בעת הרוגז ולהחזירה לפעול בה אחר כך לא היינו נותנים הודאה להשי"ת על שכשפקד קצת אשמותינו על ציון ונשארו עוד ליפקד לא פקד אותם מיד בנו שארית החמות באמור כי גם לנו כמדתו לסבול והאריך בעת הרוגז אך בהיות כי חמת אדם הוא לפקוד מיד על כן עלינו לשבחך שלא פעלת לנו כמדתנו לבלתי פקוד מיד שארית אשמותינו נמצא כי חמת אדם היא סיבת ההודאה כאלו היא עצמה תודך וזהו כי חמת אדם תודך על אשר לא התנהגת בה באויביך כי אם שארית חמות של ישראל תחגור שהוא מה שנשאר מלפקוד על מה שהצרו להם אויביהם לא תפקוד להם כי אם תחגור אותם בל ישמטו לשלוט עליהם לכלותם חס ושלום מה שאין כן אם היית פועל מיד ובלתי מעכבה על הגוים כי בישראל היית עושה כן:

יב

נדרו ושלמו כו' ראוי לשים לב על אומרו למורא ולא אמר לה' או לאלהים וכן תחלת הפסוק לנוכח וסופו שלא לנוכח אך יאמר ענין בצדקה תכונני ואומר ושביה בצדקה על כן אחר אומרו ענין תשועת ישראל אמר דעו ישראל כי בצדקה תכוננו אך הזהרו מלאחר נדריכם כי אם נדרו ומיד שלמו לה' אלהיכם כל סביביו הם הצדיקים כד"א וסביביו נשערה מאד או שכולל בזה כל ישראל כד"א ועמך כלם צדיקים ויאמר מאמר ר' אלעזר וזולתו פ' השותפין אם נתת צדקה מוטב ואם לאו באים אומות העולם ונוטלים בזרוע וזה יאמר נדרו ושלמו לה' כו' ואם תעשו כן אני מדבר אתכם לנוכח ואם לאו מלבד שאני הופך פני מכם ומדבר שלא לנוכח מה שהיה לכם לתת צדקה יובל שי למורא שהוא למי שמוראו עליהם הם האומות:

יג

ולא עוד כי אם שאם רוח נגידים בעלי הממון לא יהיה לתת מממונם צדקה ויהיה איש מנהיג ובוצר רוח נגידים לתת צדקה כ"כ יהיה זכותו שאין צריך לומר שלא יהיה עליו מורא מהאומות כי אם שאדרבה יהיה הוא נורא למלכי ארץ כי גדול המעשה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.