אלשיך/איוב/יב
< הקודם · הבא >
אלשיך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
ויען כו' :
בעריכה
אמנם כו'. הנה אמרת בדיך מתים יחרישו כאשר פירשנוהו כי את קלי חכמה הנקראים מתים יחרישו אך לא את חכמים כמונו אמנם לו הונח כי אתם עם שעם היותכם ג' תחשבו לעם והוא כי החכמה תמצא או בקרב חכמים רבים כי מה שיבצר מזה יהיה בזה כענין ברוך חכם הרזים או באחד שלם בחכמה מכל אדם ולו אניח כי אתם עם שבין שלשתכם ימצא הכל וגם שעמכם תמות חכמה כי במותכם כאלו החכמה מתה עמכם כי אין גדולים ככם בעולם:
געריכה
עם כל זה גם לי לבב כמוכם יחד שלשתכם והראיה כי שלשתכם עלי להפילני ולא נופל אנכי מסברתי מפאת ויכוח שלכם ואשר אמרתם ותלעג ואין מכלים נהפוך הוא כי אדרבא עלי ילעיגו וישחקו ולא בלבד לאנשים חכמים כי אם את מי אין כמו אלה שאינו חשוב כעם רב ולא גדול בחכמה כל כך הייתי שחוק בעיני הכל שאת מי שאין לו כמו אלה כי איש ריק:
דעריכה
שחוק לרעהו אהיה כשאחד הרקים רוצה לשחוק עם רעהו הכלי שישחק עם רעהו אהיה אני שמשחקים זה עם זה כמה שרואים בי בהלעיגם עלי ואין זה רק למה שהוא קורא לאלוה ויענהו מתגאה ומשחק על צדיק תמים כמוני היום:
העריכה
ואין זה כי אם שבראות עצמם דשנים ורעננים ושאננים ואותי ברעה גדולה יחשבו כי בם בחר ה' ואותי מאס כי נתנני מוכן שהכל יבזוני וז"א לפיד בוז כו' לומר כי הצדיק תמים הנזכר לפיד בוז הוא לעשתות ומחשבת השאנן ושלו ובאיזה לפיד אמרתי הוא לפיד מוצל משרפה בלתי ראוי להשקה כי קטן ובזוי הוא ויוטל לארץ נכון ומוכן שכל עובר ידחנו ברגליו כי בזוי הוא מאד כן יחשבוני לבוז בעיניו יתברך ולא ייראו מלשחוק עלי כאלו הייתי מופקר ונכון שרגל כל איש ידחני מפה ומפה ואין מכלים כאשר אתם עושים לי שתדחו אותי ואת נועם אמרי:
ועריכה
ומה שהצדיק תמים הוא כלפיד בוז למחשבת השאנן הוא כי הלא יראה ישליו אוהלים לשודדים את הבריות ובטוחות למרגיזי אל רעים וחטאים לשמים ולא בלבד לאשר פשעם קל כי אם לבלתי מאמין באלהי עליון רק מביא אלוה בידו שמאמין בעץ פסלו שמוליך בידו על כן ישחקו על הצדיק שסובל יסורין ויתבזה בעיניהם ויתכן רמז באומרו מרגיזי אל מה שאמרו ז"ל כשמביט הוא יתברך על בתי ע"ז שמרעיש וזה יאמר ישליו אוהלים שלום בעלמא לשודדים שחטאם בינם לרעיהם ובכוחות הרבה למרגיזי אל הם המרעישים את הקב"ה עושים שירגיז למי הוא לאשר הביא כו' כמדובר:
(ד) או על דרך זה יאמר שחוק צדיק תמים הם חושבים שעלי ישחקו ולא כן הוא רק על צדיק תמים הוא יתברך כד"א הצור תמים פעלו כו' צדיק וישר הוא כי לועג לרש חרף עושהו:
(ה) ומה שאהיה שחוק הוא כי לפיד בוז לעשתות ומחשבות שאנן הוא מי שהוא נכון למועדי רגל כמוני שעל ידי יסורי אני מוכן שכל אחד יבזני וידחני ברגליו למרמס והשאר כאשר בקודם:
(ב) או יאמר אמנם ודאי כי אתם עם ולא חכמים וחבל על דברי חכמתי שאני משמיע אתכם כי עמכם תמות ותאבד כי לא תאות חכמה אלא לחכימין וזהו ועמכם כו':
(ג) ואם הוא כי מה שהעלימו האמת הוא כי יצר הרע לכם ותקנטרו לאהבת הנצוח גם לי לבב כמוכם שהוא לרמוז היצה"ר מאשר לא אמר לב כי אם לבב שהם יצר הטוב ויצר הרע ועם כל זה לא נופל אנכי מכשרוני מחמתכם שתקנטרו עלי עם שגם לי יצר הרע ואם הוא שדעתכם לשחוק עלי עם שידעתם האמת אוי לי כי את מי אין כמו שתי אלה אשר לי שהם החכמה והכשרון:
(ד) שחוק לרעהו אהיה שכל אחד מכם דוחה אותי לשחוק עם רעהו לאמר לו הראית איך דחיתי את איוב בקנה ומי יתן והייתי שחוק למי שקורא לאלוה ויענהו והחרשתי כי היה שחוק של צדיק תמים:
(ה) והטעם שתעשו מדברי שחוק עם היות דברי אמת הוא כי כן הדרך שאשר הוא שאנן נבזה בעיניו נמאס אשר יראה שהוא מרמס לכל כמוכם כי שאננים אתם וזהו לפיד בוז כו' כי כמו לפיד בוז הוא לעשתות ומחשבת השאנן מי שהוא למרמס כמוני נכון ומוכן שכל אחד ימעדני וידחני ברגלו כי כן אנכי עמכם מחמת צרתי:
(ו) ואתם תועים בחשבכם כי היותכם שאננים הוא הוראה כי ה' עמכם ולא כן הוא כי אדרבה נהפוך הוא כי הלא נראה כי ישליו אוהלים לשודדים כו' אפילו לעובד ע"ז ומביא אלוה בידו ואם כן לא על שלותכם תחשבו עצמכם טובים כי הלא תראו בהפך:
זעריכה
ואולם וכו'. אמר הנה אמרתם עלי בדיך מתים יחרישו ובכלל השקרים שאמרתם עלי שמתים יחרישו הוא כי אמרתי לא יתנני השב רוחי כאשר פירשנו שאמר הנה נפשי יוצאת שהוסר כל חיוניות הגוף והוא משל רז"ל ליין תוך חבית שבורה ופירושה יהיה כי הוסר כל כח חיוני מכל בשרו ונשאר נפשו כפקודה בו בלבד שהוא פלא עצום מאד ועל זה אמר לא יתנני השב רוחי כי כבר היא שבה אל מקורה ולא יתנני השב אותה וגם זה כלל צופר באמרו בדיך מתים יחרישו לומר כי הוא שקר על זה השיב ואמר ואולם שאל נא וכו' לומר אם ענין כזה לא נהיה בעולם היית מייחסו לשקר אך שאל נא בהמות בשום לב אל אומרו ותורך לשון יחיד אך ידבר על בהמות בהררי אלף שאחת היא ואוכלת אלף הרים בכל יום ואלמלא שמחדש לה הוא יתברך בכל יום מוצא דשא בכולם לא היתה מתקימת נפשה בגופה כי תמות ברעב ואין זה טבע רק נס יום יום לקיום נפשה בגופה ועדיין אין זה שנוי בעצמה אך ועוף השמים הוא הנשר כי דרך הנשר בשמים שאחר ע' שנה שהיא עת למות לקיים נפשו בגופו מחזירו הוא יתברך לנערותו ומשיר נוצתו ומחדש לו נוצה חדשה והרי בזה כאלו עוף השמים תשאל לו ויגד לך אך הקב"ה מקיים בו נפש היוצאת:
חעריכה
ומפני שאלה הם דברי קבלה שלא ראינו בעינינו על כן אמר או שיח לארץ לומר או מי יתן שיח לארץ לדבר ותורך איך הא בכל עוצם כובדה היא נרקעת על המים כי הוא פלא עצום מאד נראה בחוש כי הלא דרך העפר לרדת למטה מן המים אלא שודאי האלהים עשה ככל נפלאותיו להתקיים שלא בטבע ויותר מזה הוא ענין דגי הים כי הלא עם היותם גשמיים יכיל גופם את נפשם בתוכם והם בתוך המים ולא יתחנקו מה שאין כן לכל שאר בריות וזהו ויספרו לך דגי הים כי הם כל כך מורים הנס כאלו הם מספרים כבוד אל בזה:
טעריכה
והנה על ידי ארבעה אלה תבין כי אשר הפליא לעשות לקיים כל אלה שלא בטבע גם כן יעשה זאת לקיים נפשי בקרבי גם אחרי שנשבר גופי ובוטל חיוניות כל בשרי וזהו אומרו מי לא ידע כלומר מי האיש אשר לא ידע בכל הראיות האלה שהבאתי ללמוד כי יד ה' עשתה זאת שאמרתי שהוא יתברר עיכב נפשי בי גם אחרי שבוטל חיות כל בשר גופי:
יעריכה
ועוד ראיה כוללת כי אשר בידו נפש כל חי כלומר כל מי שהוא חי על דרך נס תתקיים נפשו בו שאלמלא הוא יתברך לא היתה מתקיימת בגוף כי דרך כל דבר לשאוב ולידבק אל שרשו ועל כן איככה תוכל ותסבול שבת תוך החומר והוא מאמרם ז"ל על פסוק כל הנשמה תהלל יה וזה לשונם הנשמה הזאת כל שעה עולה ויורדת ומבקשת לצאת אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו וחוזרת לאחוריה. וכוונתם כי אין דבר יכול לסבול להיות חוץ משרשו ועל כן אין דבר נראה שלא כטבע כהיות הנפש הרוחנית בגוף החומרי ומה גם בהיותה חלק אלוה ממעל על כן אמר כי הנשמה הזאת למה שהיא קדושה בכל שעה היא עולה ומסתכלת במה שהוא מקורה ויורדת ומסתכלת בחומר עכור אשר היה בו ועל כן מבקשת לצאת כי תשאב אל שרשה שהיתה קרובה אל אלהיה אך בראותה כי גם פה היא קרובה אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו על כן תתעכב כאשר הארכנו בביאור המאמר במקומו באופן כי לעכב הנפש בגוף צריך כח אלהי גדול ובזה יאמר אין לתמוה יעכב הוא יתברך נפשי בקרבי בהיות כל בשרי משולל רוח חיוני כי הנה אחר שכח כו יתברך שבידו נפש כל חי לקיימה בקרבו בעוד שיש חיוניות בבשרו גם כן לא יבצר ממנו כח להיות בידו גם רוח כל בשר איש שהוא רוח וחיוניות כל הבשר לגמרי כמוני היום כי לא נשאר רוח בכל בשריו ועם כל זה בידו יתברך מקימה כי והוא כי קל וחומר הוא אם עיקר הנפש מעכב בגוף מה גם עתה התפשטות חיוני שבבשר וזהו אשר בידו נפש כל חי שהחיוניות בו גם ורוח כל בשר איש:
יאעריכה
הלא אזן וכו'. אמר הלא על דברי שאגתי באמרי ויחלוף ולא אבין לו הן יחתוף ומי ישיבנו מי יאמר אליו מה תעשה השבת לי ואמרת אם יחלוף ויסגיר לא יעשה מדעתו כי אם ויקהיל בית דין של מעלה ומסכימים עמו על כן גם בטרם יחטא איוב בשפתיו אמר וה' לקח שהכוונה הוא ובית דינו עתה ברוב שיחו אמר הלא מדבריך יראה שצריך לעצמם חלילה כלומר כי למען יראו וישכילו כי כדין עושה מקבץ הבית דין אך לא כדבריכם כי אין לקבל הדברים בלי הבחנת הסברא כי הלא אזן וכו' לומר גם שנעמו אמריך לך אינו מספיק כי אם עד שיערבו לשומע כי האזן של השומע היא המבחנת ולא חיך האומר אותם כי הלא החיך יטעם לאכול שהוא הנהנה אך במלין צריך יטעם לשומע או שיעור הענין האזן שומעת תבחן מלין של אומרם כמו שהחיך יטעם לאכול שלא יאכל האוכל על שייטב למאכיל רק לפי טעם חכו שיטעם לו לאכול כן השומע יקבל לפי טעמו ולא יסמוך על בחינת האומר או יאמר לא טוב שאקח דבריך טרם אבחין כי אם טובים הם באמור אולי בהמשך הזמן אמצא בהם טעם כי הלא האוזן שומעת מלין תבחן טרם יקבלם כמו שהחיך יטעם תחלה טרם יאכל וזהו יטעם לאכול:
יבעריכה
והענין כי אין הדבר מתקבל יקהיל בית דין הוא יתברך להתיעץ בם כי הלא בבית דין של מטה יצדק זה יקבץ המלך בית דין או יועצים למה שבישישים חכמה ועל כן יבקש המלך ישישים ממנו להתיעץ וגם אחר קבצו ישישים עוד יבקש זקן מופלג בתוכם כי ואורך ימים תבונה הצריכה אל העצה:
(יב) אך הוא יתברך הנה עמו חכמה ולא כחכמת אדם הבאה על ידי יגיעה ותשות כח כי על כן נקראת תושיה כי עמו חכמה וגבורה וגם לו עצה ותבונה לומר כי אין תבונתו כתבונת חכמי יועצי מלך בשר ודם שעל ידי התבונה מוציאים עצה כי לו יתברך עצה מיד והוא תבונה למבין אך אין לו צורך תבונה להוציא נפקותא לדעת העצה וזהו לו עצה ותבונה כלומר ואם כן למה יקהיל בית דין להתיעץ:
ידעריכה
ועוד טענה אחרת כי הלא כאשר בסנהדרין אחר דבר הנשיא לא ישנו דלא תענה על רב כתיב כן בית דין של מעלה הלא ישאו קל וחומר ויאמרו הן יהרוס הוא יתברך ולא יבנה כאשר בסדום וכעיר הנדחת לא תבנה עוד וע"כ כאשר יסבור על איש שלא ירצה לגזור עד יפתחו הם תחלה ולא יפתח אחרי דברו כי אין פותח מכל בית דינו כי מי יערב אל לבו לנגדו:
טועריכה
ושמא תאמר כי אינו קושיא כי לא יגלה דעתו יתברך עד יאמרו הם ועל כן יסכלו מה הוא דעתו אין זו טענה כי הלא לו הונח שיבצר מהם רצונו הלא לא יבצר מהם מה שיראו כמעט בפירוש והוא כי הנה אביא לך ממקום אחר ומזה תדין על השאר והוא כי הן יעצור במים וייבשו והוא כי הנה למדנו מרבותינו ז"ל כי על ימי הבריאה ידבר והוא כי היה כל העולם מים במים אלא שדרך בהם בב' שלישי העולם וייבשו משם ונקוו בשליש אחד נצבים כמו נד וזהו וייבשו שהוא בשני השלישים שנשארו יבשה ושלישים ויעמדו כנד ועל ידו נקבעו להיותו בלתי נשפך לכסות הארץ עד שאחר כך וישלחם ויהפכו ארץ כמו שאמרו ז"ל על פסוק הקורא למי הים וישפכם וכו' שהוא בדור אנוש שהציף שלישו של עולם ויאמר לפי דרכנו הנה אין לומר כי הבית דין של מעלה לא יגלה להם מה רצונו יתברך לגזור ועל כן יענו דעתם תחלה זה לא יתכן כי הלא ראו כי מימי בראשית העמיד המים כמו נד גבוהים להיותם מוכנים להציפם על הארץ בדור האנוש ואם כן כאשר בא לגזור הגזרה ההיא בדור ההוא איך בקבצו בית דין יערבו אל לבם לזכותם והלא ידעו רצונו יתברך מאז הציב המים כמו נד ומה גם לרבותינו ז"ל שאמרו שהוא פירוש מקרא שכתוב יקוו המים אל מקום אחד יקוו למה שאני עתיד לעשות בהם שהוא שהגביהם לשופכם ולא נעלם פירוש הכתוב מבית דין של מעלה אך אין זה כי אם שאינו מקהיל לקבל עצתם כדברך צופר או שעור הענין ראה כי אין הוא יתברך מניח הדבר בספק עד ידונו הבית דין כי הלא מאז ברא העולם עצר את המים והציבם כמו נד כדי שיהיו מזומנים לשלחם בדור אנוש שיהפכו ארץ ואם היה צריך בבא אל הפועל להעמיד בית דין אין הכין החרב מאז ואולי הבית דין לא ידונו לחייב הגזרה ההיא אלא ודאי שהוא יחתוף ומי ישיבנו:
טזעריכה
עמו עוז וכו'. אחרי הרוס מאמר חבירו בטענות ויכוחו בא ויאמר כמדבר אליהם דרך כלל עמו עז ותושיה וכו' עד סוף פסוק כדעתכם ידעתי גם אני כו' והוא לומר הנה גם שראיותיכם לא ראי זה כראי זה הצד השוה שבכם הוא שאל אצא ממחיצתי על יסורי אלה העצומים והרבים כי אין מבין דרכיו יתברך כי פעם יביא פורענות והוא לטובה ופעם בהפך ואין מבין עד הגלות אחר זמן מה היתה כוונתו יתברך למפרע ואז יודע כי בערי ויכסלו אשר למראה עיניהם היו שופטים טרם הגלות התכלית כי יראו שלא הבינו עצתו כאשר הפליג בזה אלפיז כמפורש שם וגם חביריו כלם הסכימו כי כל צרתו תהיה להיטיב לו באחריתו ושלא הבין עצת ה' כי לטובתו דכאו אמר עתה הלא יעלה על רוחכם כי מבלתי ידעי ענין זה לא הודיתי למאמרכם לכן דעו אפוא כי ככל החזיון הזה ידעתי גם אני וגם ראיתי בעיני מדרך הנהגתו יתברך כי יתעלל על בני אדם הטועים בכוונתו להביא רצונו אל הפועל ולפעמים פועל פעולות הפכיות יחד והבל בני אדם לא השכילו עד בוא הכוונה אל הפועל גלוי לכל העמים והוא כי הנה אין ספק כי עמו יתברך עז לחזק ולהגביר לאחד וגם יעשה תושיה לשכנגדו בבת אחת וזהו עמו עז ותושיה ועם כל זה מצינו לו שוגג ומשגה שעשה את פרעה יהיה שוגג בשוב ישראל אחור עד פי החירות בחשבו כי היו נבוכים בארץ בעשותו את משה שיהיה משגה אותו באמור לו הוא יתברך דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו כו' כדי שישגה פרעה ואמר לבני ישראל נבוכים הם כו' וזהו לו שוגג ומשגה ושיעור הענין שעם שעמו עוז ותושיה להגביר את ישראל ולהתיש את המצריים ולהמיתם במקומם ועכ"ז בתחבולה בא עליהם שיהיה שוגג ומשגה:
יזעריכה
ולמה עשה ככה ולא עוז לעמו נתן בצאתם ממצרים ויתיש כח המצריים ליפול תחת ידם אך כוון להיות מוליך יועצים שולל כי חכמי יועצי פרעה האומרים לו להשליך את ישראל במים כי הוא יתברך נשבע שלא להביא מבול באופן לא יפרע למו על היות מדתו יתברך לפרוע מדה כנגד מדה על כן הוא יתברך עשה דרך שיכירו כי אין עצה לנגד ה' כי עתה הם עצמם ילכו אל המים ויעשה מאליו כי המים שיכסו על ים סילקם למען יכנסו הם ביבשה בתוך הים ואז מאליהם ישובו המים על מצרים ויכסו את הרכב כו' וז"א מוליך יועצים שולל שהוליכם אל מקום שולל מכסותו הוא קרקע הים שהיה שולל מהמים אשר לים מכסים על כן לו שוגג שעשה יהיה פרעה שוגג למען זאת ויהיו ע"י משגה הוא משה שצוה והשיב את ישראל אחור כדי שושופטים יהולל הם השופטים במשפטי הכוכבים כי אמרו אל פרעה שאשר היה עתיד להושיע את ישראל אשר לקותו הוא במיה כבר מת במים כאשר הניחתו אמו בסוף על שפת היאר ועתה גלה למו איך השופטים יהולל כי ע"י מי שאמרו שכבר מת במים על המים נכנסו לטבוע עצמם:
יחעריכה
ושמא תאמרו שלא עשה למען זאת כ"א שבעוד ישראל במצרים לא יכלו להרים ראש כי היה מחייב מערכת מצרים ואשר עשו בכישופיהם כל מלכי מצרים שהיו עד הזמן ההוא שעבד לא ירים ראש ולא יהיה לו חירות תוך מצרים ושעל כן יעץ הוא יתברך ישלחם פרעה בעצמו חוצה למען יהיו חוץ מתחום המאסר ההוא למען לא ינגדם הכח ההוא ושעל כן הוצרך היות בים שהוא חוץ מכל תחום אדמת מצרים אך לא לסכל יועצי פרעה לזה אמר ח"ו כי המבלי אין כח בו יתברך להתיר אסר מערכת הוציאם החוצה כי הלא מוסר מלכים הם כל מלכי מצרים עד הזמן ההוא שעשו מוסר לאסור כל העבדים להיות להם עבדים לעולם פתח הוא יתברך אותו המוסר של עבדות על ידי מה שויאזור אזור במתניהם הוא הברית מילה שצוה לעשות במצרים ישראל להיות לו יתברך לבדו עבדים חתומים בחותמו שהיה סמוך ליציאתם לשדד ע"י אותו מוסר מלכים האמור:
יטעריכה
וחזר אל הענין ואמר עמדו וראו איך הוליך יועצים שולל כי הנה תחלה הוליך כהנים הם ישראל משרתי עליון שולל הוא קרקע הים שהיה שולל מהמים המכסים עליו ואז ואיתנים הם המצרים הרודפים אחריהם התחיל לסלף והוא ענין וינהגהו בכבדות או יהיה ענין וישב הים כו' לאיתנו וישובו המים על מצרים כי המים האיתנים ששב הים לאיתנו סילף שלא ישובו דרך ישרה כי אם בסילוף כי באו בין סוף מחנה ישראל וראש המחנה מצרים וישובו על מצרים לבדם:
כעריכה
ולא עוד אלא כי התחילו ישראל ויצעקו אל ה' וה' הסיר שפה לנאמנים הם ישראל שהאמינו בה' והיה כועס היותם נאמנים באומרו יתברך למשה מה תצעק אלי אינם צריכים תפלה כי זכות האמנה יש להם כי הלא דבר אל בני ישראל ובדבור קל יסעו תוך הים כי יאמינו בה' ושמא תאמר הלא מה יעשה מב' טענות שהיה אומר עוזא שרו של מצרים א' כי לא מלאו הימים שעדיין כשארו ק"ץ שנה מהת' ב' אומרו הללו עע"ז והללו עע"ז כו' הנה על הראשונה ממספר השנים התשובה כי וטעם זקנים הם יצחק ויעקב שהיו גרים ומטולטלים זה לקח לבטל טענתם לומר כי בטלטוליהם נתקיים בהם כי גר יהיה זרעך כי זרע אברהם המה:
כאעריכה
והנה על מאמריו אלה חל עליו חובת ביאור ג' קושיות הנופלות בהם הלא המה אחד מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שערבו אל לבם לרדוף אחרי בני ישראל בתוך הים ביבשה ולא נתנו אל לבם כי אין זה רק כח אלהי ישראל העושה נפלאות במצרים ואם כן לא לטובת מצרים אשר הכעיסוהו עשה אלהים ואם עבר עליהם רוח עועים כי רוח הקדים יבשה הים לא מחכמה חשבו כן כי אין לרוח טבעי לעשות כן ומה גם שיעור רב ואם יצוייר יהיה בו כח לא יתמיד וכרגע ישובו המים על מצרים. ב' כי אם טעם זקנים לקח הוא יתברך אל טענת מספר השנים מה ישיב על תוכחתו של השר על היותם בלתי ראוים. ג' כי אשר היה משגה אל יועצי פרעה והוליך יועצים שולל הדין עמו אך היות משגה את יתר העם לאבדם מה פשעם ומה חטאתם לזה אמר על האחד שופך בוז על נדיבים והוא כי הנה ישראל נצלו את מצרים כמצולה שאין בה דגים כי נוסף על ששאלו כלי כסף וכלי זהב ושמלות עוד הוסיפו המצריים להשאילם מעצמם עד שלא הניחו חפצים בבתיהם כי אם כמצולה כו' וזהו וישאילום כמו שאמרו ז"ל ואמר כי אחרי כן למען יחרצו לרדוף אחר ישראל שפך הוא יתברך בוז על הנדיבים ההם שהשאילום שיראה בעיניהם היותם לבוז בעיני עצמם ובעיני הכל איך נתנו מחמדיהם לשאר על ידם הוכו עפר מכות והיו להם לאויבים ולא נתנו אל לבם שלא ישיבום עוד ויהיו לבוז ולחרפה בעיני מעשה פתאים עשו זולת ההפסד על כן לבשו קנאה כי יחם לבבם וירדפו אחריהם ולא שמו נגד פניהם דבר מאש קנאתם וזהו שופך בוז כו' ועל השנית אמר ומזיח אפיקים רפה כי על ידי מה ששפך בוז על נדיבים התחזקו לרדוף אחרי בני ישראל ועל ידי כן מזיח אפיקים חזקים מליכנע בתשובה רפה ושבו עד ה' והוא מאז"ל ופרעה הקריב קרב לא נאמר אלא הקריב שהקריב לבן של ישראל לאביהם שבשמים וע"י כן זכו:
כבעריכה
ועל הג' אמר מגלה עמוקו כו' לומר הנה מי שמגלה עמוקות מני חושך הוא הוציא לאור בגלוי צלמות רוע לבם והוא כי שני סוגים היו בגוים ההם אחד הראשים חכמים יועצי פרעה אשר יעצו להדיח את ישראל ביאור שהיו חייבים לידון במים כאומרו מוליך יועצים שולל והסוג הב' שאר עם הארץ שעדיין לא נתחייבו:
כגעריכה
ועל כן מה עשה הוא יתברך עשה שני חלוקות לקצתם היה משגיא לאבדם וזהו משגיא לגוים ויאבדם ועל השאר לא השגיא להם רק שוטח לגוים שטח לפניהם בחירת שני הדרכים אחד להצר לישראל ב' לפרוש מחמת אלהיהם וינחם כלומר בדרך זו בחרו:
כדעריכה
ופירש ואמר מה שאמרתי משגיא לגוים ויאבדם הוא מסיר לב ראשי עם הארץ הם יועצי פרעה ושריו האומרים להשליך את ישראל ליאור מצרים את אלה שהיו חייבים הסיר לבם ובחירתם לגמרי וזהו מסיר לב ראשי עם הארץ ויתעם בתוהו לא דרך שהוא דבר שהיה להם להרגיש כי לא דרך היה הים ביבשת ויהיו כיונה פותה אין לב:
כהעריכה
ועל עם הארץ שהם הסוג השני שהניח לבם בבחירתם וישטח להם שטוח שני הדרכים ללכת באשר יבחרו ראה והנה ימששו חשך כי ממש היו רואים כי רעה נגד פניהם ועם כל זה ולא אור שלא בחרו באור ליראה את ה' ולשוב מאחרי בניו וזהו ימשש חשך ולא אור כי אז גלו רוע לבם ויצא לאור להגלות צלמות מחשבותם נמצא כי ויתעם את הסוג השני כשכור לומר שהיו כהתעות שכור כי כל עצמו אשמת הדבר בעצם שנשתכר שאם לא כן לא התעוהו אך הוא אשם שהסיר לבו בהשתכרו כן הדבר הזה כי תחלה בחרו ברע וישתכרו ביין שנאתם ואחר כך התעם וזה אמר ויתעם כשכור:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |