אילת השחר/שבת/מד/ב
רש"י ד"ה מוכני. למרכב אנשים ונשים. אנשים ונשים דנקט רש"י הוא שפת יתר לכאו'.
רש"י ד"ה ואינה מצלת. והמוכני אם הוא גבוה מדופני השידה וכו'. נראה דל"ד נקט רש"י דגבוה מדופני השידה, אלא העיקר דאין השידה גבוהה מהמוכני, דאם גבוהה ממנו והיא משופעת נהי דהמוכני אינו חוצץ, מ"מ השידה חוצצת בזה שפיר.
תוד"ה יש עליה מעות. וי"ל כגון שהניח נכרי וכו'. לאו דוקא אלא ה"ה קוף או נפל מאליו, דהעיקר דניחא ליה במה שמונח שם.
בא"ד. כגון שהניח נכרי או תינוק לדעת ישראל. ואע"ג דנכרי עושה לצורך ישראל אסור לישראל ליהנות ממנו, מ"מ אינו נעשה מוקצה בשביל זה.
בא"ד. כדי להסירם אחר שעה. היינו דהנכרי היה דעתו להסירם, דלישראל אסור להוריד. אבל א"צ דעת ישראל שהגוי יסירם דלהניח על של ישראל א"א בלי הסכמתו אבל להסיר א"צ הסכמת הישראל הבעלים.
תוד"ה מוכני. דאינה עשויה אלא לכלים. ואע"פ שמסתמא ראוי גם לאדם ליכנס בה, מ"מ כיון שעשויה לכלים אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתינו ואינו מקב"ט מדרס.
תוד"ה ואין מצלת. ומסתמא לא היו מבטלין אותו שם, דהרי ס"ת מניחין בתוכו. ובתוס' ב"ב (כ' א') הוסיפו דאין מורידין בקודש ע"ש, והערנו שם באילת השחר מ"ט הוי הורדה, דגם כשיבטלנו שם ישאר בקדושת ארון קודש.
תוד"ה אין גוררין. מותר לגוררה אע"פ שיש עליה מעות דכיון שאינם ע"ג השידה שהיא עיקר הכלי שרי. ולכן גם כיסים שאינם מגוף הבגד כשיש בהם מעות אין נאסר כל הבגד בטלטול כמבואר במ"ב סי' ש"י ס"ז.