אילת השחר/בבא בתרא/קנט/א
בחלק בכורה מאי עבידתיה. יש לעי' לפי הס"ד דלא ידע דבמקום אב קאימנא, א"כ כשיש לראובן י' בנים יקבל כ"א חלק בנכסי יעקב, כמו שמעון אחי ראובן ויחלקו לי"א חלקים, ותמוה לומר כן.
ובמה דמשני דבמקום אב קאימנא, נראה דאין זה דין חדש, אלא דזה פירוש על הפסוק דתחת אבותיך יהיו בניך. ועוד נראה דדין זה נאמר על מה שיש דין לראובן לגבי יעקב, זה מקבל חנוך, אבל אינו מקבל דיני ראובן שאינם ביחס לדינו כלפי יעקב, כגון אם ראובן בכור מומר, שפיר יירש חנוך להפוסקים דמומר אינו בירושה, דמה שחנוך נהיה במקום ראובן, היינו דהשייכות שהיה לראובן אל יעקב זה עובר אל חנוך, אבל לא דברים אחרים, ולכך דינו בתור מומר שזה לא דין כלפי אביו אינו עובר אל בן המומר, ואפילו הדין ירושה של ראובן אי"צ לקבל מראובן, אלא דסגי מה דכיון דקיבל השתייכות אל יעקב במקום ראובן, ולענין לירש את הבכורה של ראובן, יש להסתפק אם יכול לקבל בכורה של ראובן, דיתכן דסגי בזה שנהי' שייכות אל יעקב, דדין ראשית אונו הוא ענין שייכותו אל יעקב, או דזהו מדינים שיש לראובן ובלי ירושה מראובן לא סגי שיירש בכורתו, ולא סגי מה שהוא שייך ליעקב כמו ראובן, דדין ראשית אונו הוא דין בו, שאינו תלוי כ"כ בקשר שייכותו ליעקב.
דלמא גזירת מלך היא. והקשו דמ"מ מי יימר דחתם קודם, כיון דכעת הא אינו נאמן וא"כ אינו נאמן לומר שחתם קודם, ועי' מש"כ בזה בקובץ שיעורים. ואפשר דכל דבר שמצד עצמו צריך להועיל, ויש ספק אם יש בו דבר צדדי הפוסלו, אז כ"ז שלא נתברר פסולו אז הוא בחזקת כשרות, ולכך קרוב דמצד הסברא הוא נאמן, אלא שבא גזה"כ שאינו נאמן, לכך כל זמן שלא ידענו שהעיד בזמן שהוא קרוב אמרינן דצריך להניח שזה אמת, וכעין אין ספק מוציא מידי ודאי הגדתו האמיתית.
עוד הקשו דיהיה נאמן בתור חזקה דודאי אומר אמת, ומי גרע ממיגו, ומצינו לפעמים הוכחות, שאפילו מוציאים עפי"ז ממון ממוחזק, וכן יש לעי' על מה דפסלינן מפי כתבם, דיועיל בתור אנן סהדי דזה אמת, ומבואר בתוס' גיטין (דף י' ע"ב) דערכאות אע"ג דחזקה דלא מרעי נפשייהו מ"מ נאמנים רק מתקנ"ח, וכן מבואר בכתובות (דף פ"ה) בקים לי בבת ר' חסדא דאומרת אמת, מ"מ לא מהני נאמנותה לענין ממון ממש, וע"כ צ"ל דאנן סהדי הבא מכח נאמנות אנשים צריך לדין נאמנות של האיש [ועי' אילה"ש גיטין י"א ד"ה רבינו שכ' דלפי"ד ס' החכמה בגוי אינו כן], וכשאתה מקבל נאמנותו בהכרח נמצא דזה עדות והתורה פסלה עדותם, משא"כ חזקה הבאה מעצם העובדא [אולי עוררוני ע"ז].
והעירוני דהא ע"א אינו משום חשש משקר, אלא גזה"כ הוא, וא"כ אם אחד מהם גזלן ג"כ יועיל העדות כמו בקרוב, ומצינו סברא כזאת לענין ע"א בתוס' הרא"ש (גיטין דף י' ע"ב) דלכך מהני עד כותי אם העיד עם ישראל אע"ג דכל הנאמנות ע"י ישראל האחד, כיון דע"א אין פסולו משום משקר, וכן כתוב ברשב"א הובא בקובץ שיעורים (לקמן אות תקצ"ד), והנה בגט דאין העדים חותמין זה בלי זה, שייך יותר לומר הסברא הנ"ל, דאם נאמר שחתם עם כותי שאינו חבר זה מגרע עדותו של הישראלי בתור עד א', אפילו אם אומר אמת, משא"כ אם הכותי חבר, אז עדותו בכשרות גמורה, ולכך כשאנו דנים עליו והוא כשר מצד עצמו, אז כדי שלא יגרע כח עדותו בתור ע"א צריך לומר דהכותי היה חבר, לכך הוא נאמן, אבל בשטרות שחותמים זה בלא זה, א"כ עדותו של העד הכשר לא ישנה כלום אם חתם היום או אז, ואין לומר דודאי חתם אז, דאם חתם היום נמצא דמשקר במה שכתב זמן מוקדם, א"כ נמצא דאתה מאמין לע"א והתורה הרי לא נתנה לו נאמנות, אבל כח נאמנות דע"א אנו צריכים שלא יתקלקל לו, ואין לנו מניעה לומר שחתם היום דבזה לא יתקלקל לו נאמנות דע"א, משא"כ בקרובים דאם תאמר שחתם היום, תצטרך לחדש בו דין אחר.
ובעיקר הקושיא דמי יימר דחתם קודם יש לומר באופן אחר, דהנה בכל עדות שבשטר ואין אנו מכירים כ"כ את כל משפחתם וכי צריכים לחוש שמא העדים קרובים לבע"ד, ע"כ דזה חזקה דהעדים קרובים לא יחתמו, וכדאמרינן בכתובות (דף י"ח ע"ב) מלוה גופא מידק דייק, וא"כ גם כשהם כעת קרובים כיון דאי"צ לדין עדות לתלות שלא היו קרובים סגי בחזקה דעדים לא משקרי, אע"ג דלענין עדות אין נאמנים דלגבי מה שאי"צ עדות סגי בחזקה, ולא יקשה מהא דעדות שבשטר כשר ולא חיישינן שמא הם גזלנים ושיקרו, הרי דגם לגבי זה שאינם רשעים לא צריך עדות להעיד עליהם, וסגי בחזקה דמסתמא אינם גזלנים, אע"ג דאין חזקה דגזלן לא יעיד, דשאני התם דאיכא חזקת כשרות, אבל הא אין חזקה דכל יהודי אינו קרוב, ולמה בכ"ז מקבלין עדות בלי שמכירים כל המשפחה, וע"כ דיש חזקה דקרוב לא יעיד וזהו סגי, נמצא דלגבי החשש דילמא הוא גזלן אין חזקה מחמת דגזלן לא יעיד, אלא חזקה דאינו גזלן דיש חזקת כשרות, אבל אין חזקה דאינו קרוב, רק מחמת חזקה דקרוב לא יעיד, וא"כ ה"נ כשנודע שנהי' קרוב, מ"מ נשארה חזקה דלא יעידו כשהם קרובים, ואע"פ שאין לזה דין עדות, א"צ לזה דין עדות אליהם שלא יחתמו כשהם קרובים.
שם. דלמא גזירת מלך היא. עי' ברשב"א דכתב דהא דפסול קרוב לקיים כת"י משום דאמנה שבשטר הוא מעיד, ולרבי דעל כתב ידו הוא מעיד שפיר כשר קרוב לקיום שטרות, דהא מקיימין את השטר אע"פ שלא קראוהו. ולפי"ז יש לעיין בדעת המקשן דהוה קשה ליה אמאי אחרים מעידים, אם משום דלא ידע שקרוב כשר לקיום שטרות, וגם לא ידע שאפשר לקיים בלי לקרוא מה שכתוב בו, דאל"כ מאי קשיא ליה דשאני הוא דפסול לקיים משום דמעיד אמנה שבשטר, אבל אם יצוייר שיעיד על כתב ידו גם הוא כשר להעיד, ולכך אחרים כשרים להעיד על כתב ידו, וע"כ הוי ס"ל דקרוב פסול משום משקר, או דכל הקושיא היתה דחשוד שיכתוב שקר ויקדים הזמן, ואע"פ שנאמן גם הוא גם אחרים לקיים כת"י העדים החתומים, מ"מ אולי נכתב עכשיו עדותם, ולפי"ז מאי דקאמר איהו לא נאמן, אין הכוונה דאינו נאמן לקיים, אלא דקושיית הגמ' איהו לא מהימן כעת להעיד שהיה הלואה, ואמאי אחרים נאמנים, דהיינו איך מהני עדותם לגבות בשטר, ולפי הרשב"א אפשר ליישב קושית הש"ך (סי' מ"ו ס"ק י"ז) על הרמ"א דפסק דמהני קיום ע"י הכתב דשאני לקיים כתב ידו דאז מעיד על מנה שבשטר ולכן אינו נאמן, משא"כ לקיים כת"י אחרים, וכן כתב לתרץ בתומים (סק"ז) מסברא דנפשיה כמו שנתבאר לפי"ד הרשב"א.
תוד"ה ולימרו. אלא לענין חזרת מעות איירי. ולפי"ז מה דאמרינן אח"ז מכר חלק בכורה, לאו דוקא, דה"ה אם מכר סתם, אלא לענין שישתלם ממה שזכה בחלק בכורה, כיון דע"ז ס"ד דאינו יכול לומר מכח אבוה דאבא קאתינא.
בא"ד. דס"ל אדם משעבד דבר שלא בא לעולם. וצ"ל דמשעבד אע"ג שיגיעו לידו אחרי מיתה, ואפי' מה שדנו אח"כ לומר שלא יגבה, היינו מחמת ראוי, אבל לא הוקשה להם דהא אינו יכול לשעבד לאחר מותו כמו שאינו יכול להקנות, וע"כ דזה משום נעילת דלת, דאילו מדינא דאורייתא אפי' אי נימא דשיעבוד קל מהקנאה, מ"מ איך יכול לשעבד על אחר מותו [ולפי מה שרצינו לבאר לעיל בדף קנ"ז ע"א דעל מה שהמלוה סומך ונותן דמים חל ממילא שיעבוד על הנכסים מדין ערבות, אלא דכ"ז שלא שיעבד אין סמיכות דעת ואין ערבות, אבל כשמשעבד חל ממילא שיעבוד על הנכסים, ולפי"ז אפשר דגם מדינא יחול אפי' על מה שיבואו על אחר מיתה, כיון דאין הוא המקנה, אלא דממילא חייל, משא"כ במתנה צריך שהוא יהיה המקנה, ולא שייך זה לאחר מותו].
ובתוס' כתובות (דף צ"א ע"ב) חידש רבינו תם דמה שיירש מאבא דאינו מכור, הוא כשלא בירר איזה שדה, אבל בבירר איזה שדה מהני, והיינו משום דירושה ממילא קאתי, ובשטמ"ק כאן הק' דמ"מ איך מצי להקנות לאחר מיתה וכמו דלא מהני לר"מ בנכסים שנפלו כשהוא גוסס, ועי' בנתיה"מ (סי' רי"א סק"ב) דכתב דס"ל לר"ת דירושה דממילא אם מברר איזה שדה מהני אפי' כשיגיע לידיו כשהוא גוסס או לאחר מותו, והוכיח דלא יוכל כבר לחזור לר"ת, ועי"ש מש"כ ליישב קושיית הפנ"י מהא דלא מצי לקדש לאחר שימות בעליך, אע"ג דזה ממילא ואשה כשדה זו דמיא, ונראה בקושיית הפנ"י דהא כבר דנו בהא דלא תופס קידושין באשת איש, אם זה רק משום איסור כרת שבה, ככל חייבי כריתות, או גם משום שהיא כבר קנוייה ולא שייך לקנותה שוב, ושיטת הפנ"י דאינו יכול לקדשה כיון שהיא קנוי' כבר לבעל, עי' בזה בחזו"א קידושין (דף ס"ז ע"ב בסי' קמ"ח) דהסכים להפנ"י דלא יחול גם מפני שהיא קנוי', רק דזה לא יספיק לתת לו דין ממזר, אך מ"מ הא מיהא ודאי, דגם משום איסור כרת אין תופסין בה הקידושין, ולפי"ז נראה דמה דמהני מה שיירש מאבא להקנות, אע"פ שעדיין לא זכה, משום דממילא קא אתי, היינו דאין בה החסרון מה דאינו עדיין שלו וברשותו להקנות, וע"ז אמרינן דכיון דאתיא ממילא, הוי כאילו כבר שלו וברשותו, אבל מה שאינו יכול לתפוס הקידושין מחמת איסורא דרכיב עלה, ע"ז לא יועיל לעשות אותה לבת תפיסת קידושין כעת, ולכך בלאחר שימות בעליך או אחותיך דאינה בת תפיסת קידושין מחמת איסורא דרכיב עלה כעת, הוי דבר שלא בא לעולם, אע"ג דממילא קא אתי. ולפי הנ"ל אפשר גם לומר בהא דדנו הראשונים באומר שדה זו לכשאקחנה קנוייה לך מעכשיו, דאיכא דסברי דלר"מ כבר אינו יכול לחזור, משום דהוי כאילו כבר חל הקנין, דזה שייך רק בשדה זו לכשאקחנה, דכל החסרון מצד אינו בידו ובכחו להקנות, אבל בלאחר שימות בעליך או אחותיך לכו"ע יוכל לחזור לר"מ, דלא שייך שיתפוס בה קידושין כעת כלל, משום איסור כרת שיש עליה כעת [וכן כתבנו גם בכתובות דף צ"א ב'].
בא"ד. מי עדיף ממלוה ע"פ. במהרש"א נתקשה דהא כתבו דקנה והוריש משתעבד לדידן אפי' במלוה על פה, וכתב דכאן דקנה אחרי מותו גם לדידן לא ישתעבד, וצע"ק אמאי זה פשוט כל כך, הא מצד ראוי אין חסרון כמו שכ' דבע"ח אין חסרון ראוי, ואם דאיקני היה מהני היה גובה, וכיון דמלוה ע"פ ג"כ גובה בקנה והוריש, אמאי פשיטא להו להתוס' להקשות שלא ישתעבד, ואולי כוונת התוס' לפי מש"כ בשטמ"ק בשם ר' יונתן דמה דלדידן במלוה ע"פ גובה מהיורשים הוא משום נעילת דלת, וכאן אינהו דאפסיד אנפשייהו דקנו לאחר מיתת אביו ואין כאן משום נעילת דלת, וביאור דבריו דאפי' אם גם בלוקח יש לחוש שאנשים לא יוכלו לקנות ויש לתקן כמו משום נעילת דלת אין לנו לדאוג שמא לא ירצה לקנות על אחר מיתת אביו, וצ"ל דפשיטא להו דשאני לגמרי מכל מכירה, ולא נימא בזה לא פלוג.
ועדיין צ"ב אמאי לא הוי מלוה בשטר, דהא כתוב בשטר אחריות, וכיון דאין המכירה חלה יגבה ממשעבדי, ובשטמ"ק בשם ר' יהונתן הוסיף דהשטר הוי חספא בעלמא, וצריך טעם, ואפשר דהנה בב"מ (דף ע"ב ע"ב) אמרינן דהיכא דלא ניתן להיכתב אין עליו דין שטר, והא דלוקח מגזלן גובה משום דליקו בהימנותיה, או דלא ליקרי' גזלנא, וכאן לא שייך זה כיון דכל זמן שהוא חי הא לא חלה המכירה ואינו מחויב לקנות דליקו בהימנותי', כיון שמת קודם שמת אביו, נמצא דלא ניתנה להכתב, ומ"מ צ"ע דהא הי' אפשר שימות האב קודם ושפיר ניתן להכתב, וצ"ע.
בא"ד. על כן נראה לר"י וכו'. כבר הק' בריטב"א דלפי"ז לא מתפרש מה דפריך מחלק בכורה, ומשמע מדבריו דהתם הר"י יוכרח לפרש כשאר הפירושים, ולכך הוקשה לו דכיון דבין כך צריך לשאר הפירושים, מה הוצרך לפרש כאן פי' אחר.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |